ערוך לנר יבמות קפה

דכהן בן תשע וי"א שבא על הגרושה פסלה ועשאה חללה והיינו ע"פ פירושו כאן, ולכאורה ק' מנ"ל כן דהא לא אמרינן רק דחללה מפסולי כהונה והרי אין כאן פסולי כהונה דהא אמרינן לקמן (דף פ"ד) כל היכי דהוא מוזהר היא מוזהרת וכיון דהוא לא מוזהר כיון דקטן הוא כמו שכתבתי שם היא ג"כ לא מוזהרת ולא דמי לשאר חייבי לאווין דשם האיסור גם בדידה דבת ישראל מוזהרת שלא להבעל לממזר וא"כ כל שהוא בן תשע שביאתו ביאה מוזהרת עליו מן התורה אבל באיסורי כהונה דלא אתיא רק מלא יקחו א"כ כל היכי דאזהרה לא קאי על הכהן גם עלי' לא קאי, ונ"ל דהרמב"ם לשיטתו שפיר הוכיח כן מסוגיא דהכא דמוקמינן רישא בפסולי כהונה והיינו לפי גרסתו שגרס כר"ח ולכאורה היאך משכחת לדידי' פסולי כהונה כיון דפסק (בפ' י"ז מהל' א"ב) דאין חיוב רק ע"י קדושין ובן תשע לאו בר קדושין הוא וע"כ צ"ל דקרי לה נבעלה לפסול לה כיון דפסול לה לישא אותה כשיגדל וא"כ כיון דקתני פסלה שפיר פסק ג"כ דעשאה חללה

בד"ה פסלוה. כהנת מתרומה דבי נשא ומן הכהונה: יש לדקדק למה כפל רש"י פירושו דהא בזר פי' לעיל ד"ה פסולה אם ב"כ היא מן התרומה וכו' ולא עוד אלא ששינה דלעיל כתב לענין ב"כ רק מן התרומה וכאן פי' מן הכהונה ג"כ, ויש לומר ע"פ מה דאמרינן לקמן בגמרא אשכחן לתרומה לכהונה מנ"ל אטו לוי' וישראלית וכו' הרי דעכ"פ לפי הס"ד רצה לומר דכהנת איירי לענין תרומה אבל מהא דלוי' וישראלית מוכח לכהונה ג"כ ולפי הך ס"ד ע"כ קאי פי' רש"י כאן מדפירש לוי' וישראלית לענין כהונה דוקא ולכן בתחלה פירש רש"י כן ולכן נקט כהנת לוי' וישראלית לאשמעינן דאיירי בין לענין כהונה בין לענין תרומ' אבל השתא דידעינן מלוי' וישראלית דגם לענין כהונה פסיל ממילא איירי לענין כהנת בין לענין תרומה בין לענין כהונה ולכן כפל רש"י ופירש כן אחר שפירש לוי' וישראלית דהשתא מפרשינן גם לענין כהנת כן

שם בתוספ' ד"ה אי בת כהן. ומיהו לקמן אפיק לה מושבה: א"ל דלמא לקמן רק נשואה מפיק מושבה אבל ארוסה לא שייך למעט מושבה דהא עדיין בבית אבי' היא דז"א דא"כ אכתי לא יתורץ קושית הש"ס לקמן הא צריך קרא דכי תהי' לב"כ המאורסה לישראל אע"כ דגם ארוסה ממעטינן מושבה כיון דכתיב אל בית אבי' כנעוריה וכשהיא ארוסה איננה עוד בבית אבי' כנעורי', וכזה נראה ג"כ דעת הרמב"ם דלענין יבמה הביא קרא דושבה ולענין ארוסה קאמר דהא קניא ולא הביא קרא דכי תהי' אדרבא כתב (בפ"ו דתרומות) דכי תהי' אתי לב' דברים לנבעלה לפסול לה ולחזה ושוק הרי דלא יליף ארוסה לענין תרומה מינה אע"פ דיליף ארוסה מושבה ומש"כ דהא קניא בזה נתן טעם איך ממעטינן מושבה הא עדיין בבית אבי' היא וע"ז קאמר דהא קנוי' היא לו לישראל וא"כ איננ' עוד בבית אבי' כנעורי'

בד"ה קניא לי'. ל"ד אלא כלומר זקוקה לו: בקדושין (דף י"ט) פירש רש"י דקנוי' לו לגמרי רק לענין חיוב אשת איש מיעט קרא וע"ש בתוספ', והנה ממה דאמרינן הכא קמ"ל עשו ביאת בן תשע וכו' נראה כשיטת התוספ', אכן לכאורה מוכח כפירוש רש"י דאי כפי' התוספ' דמהא דממעטינן פרט לאשת קטן ידעינן דאינה קנוי' לו א"כ מנ"ל דלהא אתי אשת קטן למעט דלמא אתי למעט יעודה ובאמת שמעינן דמיעדין לקטן אבל יבמה נקנית לגמרי ליבם קטן, אבל לפי' רש"י א"ש דמאשת קטן שמעינן כל שהיא אשת קטן ולא שמעינן מזה דמיעדין לקטן כיון דאיכא לאוקמי' קרא ליבמה שיבמה קטן

בד"ה רישא. כמו לענין עבדים: עיין במהרש"א ומה שהקשה למה לא הביאו ראי' מספק הביא ב' שערות דע"כ איירי למנין תרומה י"ל דגם לענין כהונה משכחת כגון שקדשה וגרשה וא"כ הוי ספק גרושה דאם אין קדושיו קדושין גם גרושה אינה ובהא י"ל דאפוסלין דרישא קאי דאיירי ג"כ לענין כהונה ולכן ע"כ הביאו ראי' מעובר ויבם א"נ י"ל דדעת התוספ' כדעת הרמב"ם בפי' המשניות שפירש הך דספק הביא שתי שערות לענין חולצת ע"ש

בא"ד. והיינו לענין תרומה: לפי מש"כ התוספות בכתובות (כ"ה) בשם ר"י דהך. דתרומה התם איירי בתרומה דרבנן ולכן מקילינן מספיקא אבל בתרומה דאורייתא לא מוקמינן אחזקה כמו בתרי ותרי לענין כהונה א"כ ליכא ראי' משם דלענין תרומה אוקי אחזקה רק לתירוץ ר"י בר ברוך שם הוכיחו כן

בא"ד. דחזקה קמייתא איתרע לה: י"ל דלפ"ז לא מתרצי מידי בכתובות (ט'. ד"ה ל"צ באשת כהן) ע"ש, ועוד ק"ל דבקדושין (דף ע"ט) לא ס"ל רב הרי בוגרת לפניך אלא משום דרגילה להביא סימנים מצפרא ע"ש הא בלא"ה אמרינן דאוקמי' אחזקה קמייתא וגם לשמואל אמרינן שם דלא אמר הרי חסר לפניך אלא משום דאיכא תרתי לריעותא והכא אדרבא יש ב' חזקות להכשירה לתרומה חזקת כשרות דהאשה וחזקת הגוף דקטן וצ"ע

ע"ב בגמרא ואמר רב חסדא: אף דלקמן (דף פ"ז) איכא עוד דרשות אחריני דיליף מינייהו דאינה חוזרת לחזה ושוק מכ"מ פריך הכא לר"ת מנ"ל דנבעלה לפסול לה פוסלת ואפילו לפי מש"כ הרשב"א הנ"ל דסוגיא דהכא כר"א אתיא מכ"מ פריך שפיר כיון דלפ"ז ר"א ע"כ לית לי' דרשה דרב חסדא א"כ ר"ח כתנאי אמר למלתי', אבל ק"ל לתי' שני של הרשב"א הנ"ל דסוגיא דהכא אתיא להך לישנא דלעיל (דף נ"ו) דבאונס לא הוי זונה א"כ מאי פריך לרב חסדא דלמא הוא ס"ל כהך לישנא דבאונס הוי זונה ולכן ל"צ לאיש זר לנבעלה לפסול לה ומוקי לה לחוזרת והך לישנא דלעיל דבאונס לא הוי זונה באמת יליף דאינה חוזרת מחד דהנך דרשות דלקמן: שם בנות מיכל תרומה ננהו: ק"ל כיון דלהך ס"ד אכתי לא ידעינן דלכהונה פסולה ק"ו מתרומה א"כ שפיר מצריך קרא ללוי' וישראלית שאם תנשא לכהן שלא תאכל בתרומה ואכתי מנ"ל שנפסלת להנשא לכהן וי"ל דעדיפא מיני' קאמר דאכלה בשביל בנה דבזה דומה לב"כ שנפסלה מתרומה שאכלה כבר

שם וכי מזהירין מן הדין: ק"ק מאי קושיא דלמא באמת אין לוקין ואיסורא ודאי ילפינן מק"ו וי"ל דהכי קפריך דכיון דאזהרה ליכא למילף מק"ו א"כ מנ"ל לאוקמי' קרא דובת ללוי' וישראלית דלמא אתי לבת כהן גופא לענין כהונה כי היכי דלילקי עליו ואף דכי מוקמינן ללוי' וישראלית מוקמינן בתרומה דאיירי בי' מכ"מ י"ל דס"ל להש"ס דהא עדיפא לאוקמי' בב"כ דאיירי בי' לכהונה מלאוקמי' ללוי' וישראלית לתרומה וכמו שכתב המהרש"א לעיל לענין ק"ו דקדש נפשה ע"ש, וא"ל דא"כ לפי מה דמתרץ בסוטה (כ"ט.) דר"ע לכך צריך קרא לכהונה בסוטה ולא יליף מאיסור תרומה דמלתא דאתי בק"ו טרח וכתב לה קרא א"כ ק' הכא מנ"ל לר"ע דאתי קרא ללוי' וישראלית לתרומה דלמא אתי לב"כ לכהונה ואף דאתי בק"ו דלמא מלתא דאתי בק"ו טרח וכתב לה קרא, די"ל לפי מה דאמרינן בקדושין (ד':) כל היכי דאיכא לתרוצי מתרצינן ה"נ אמרינן כל היכי דאיכא למידרש דרשינן

שם ברש"י ד"ה האי מבעי' לי'. אבל הך דלאו זרה היא: הכי אמרינן בכריתות (ז'.) דמה"ט בין לר"מ בין לר' יהודה שם אינה משלמת חומש, אכן ק"ל דאף דבלא יתורא לא הוי מוקמינן קרא דוכל זר לב"כ נשואה לישראל ולא הוי דיינינן לה כזרה מכ"מ השתא דמוקמינן קרא דוכל זר לנשואה לישראל הרי קרי' לה רחמנא זרה ומ"ט לא משלמת חומש, וי"ל לפמש"כ הרשב"א הנ"ל דקרא דכי תהי' דהכא לא אצטריך רק לר"א אבל לרבנן בלא"ה פסולה מטעם זונה וא"כ לרבנן ע"כ מוקמינן קרא דכי תהי' לב"כ הנשואה לישראל וכל זר קמא אלגופא וכל זר בתרא למעט אנינות ולא אמרינן דוכל אצל וכל זר קרא יתירא הוא דהא אפילו לרב יהודה א"ר דשמעתין האי וכל דבאידך קרא דוכל זר לא דרשינן ועוד דלר' יהודה בלא"ה צ"ל כן ע"פ הנ"ל דס"ל דכל לאחר לאו הוא א"כ ידעינן לאו בנשואה לישראל מלאהמ"ע דושבה וע"כ דדרש וכל זר חדא אלגופא וחדא למעט אנינות, ולפ"ז בין לרבי יהודה בין לרבנן לא אתיא נשואה לישראל מוכל זר אלא או מקרא דכי תהי' או מקרא דושבה וא"כ לא קרי לה רחמנא זרה, ולכן א"ש הא דלר"מ ורבי יהודה שם פטורה מחומש אבל ע"פ סוגיא דלפנינו באמת חייבת חומש

ובהכי א"ש מה שכתב רש"י בחומש דכי תהי' לאיש זר היינו