ערוך לנר יבמות יז

בד"ה כולה משעטנז. וטוי ונוז בהדיא: ק"ק דבנדה (דף ס"א) פריך הגמרא אימא לו שוע או טוי או נוז, ומתרץ מדכתבי' רחמנא בחד לישנא, וא"כ ע"כ צרך לכתוב שעטנז ולא שוע וטוי ונוז, וי"ל דזה תלי בפלוגתא דר"י ור"י בסנהדרין (דף ס"ו) דלר' יאשי' שוע וטוי ונוז ג"כ משמע כולם ביחד, וא"כ י"ל דרבנן דמתרץ הכי אליבייהו סברי כר' יאשי' ור' יונתן י"ל דס"ל כר' ישמעאל דיליף מופנה מצמר ופשתים ולא צריך שעטנז לאפנויי, אכן עדיין ק' שהרי לפי מש"כ התוספ' לעיל ד"ה לרבנן אזיל כל הסוגיא דהכא לרבא אליבי' דרבנן דברייתא דס"ל לרבא כוותייהו וא"כ אכתי איך משני הכא כולה משעטנז נפקא שהרי בב"מ (דף צ"ד) אמרינן דרבא ס"ל כר' יונתן וא"כ הא צריך לרבא לכתוב שעטנז דאי הוי כתיב שוע וטוי ונוז הי' משמע או שוע או טוי או נוז, ולכן לענ"ד מזה ראי' לפי' הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והריטב"א דהך כולה משעטנז נפקא אדלעיל קאי ודרשה דיחדיו הוא דקמתרץ לי', והא דרש"י ותוספ' לא פירשו כן נראה דהם לא היו גורסים אלא כולה משעטנז נפקא ולכן ע"כ לא אדלעיל קאי מדלא קאמר אלא אבל הראשונים הביאו בפי' הגירסא אלא כולה משעטנז נפקא ולכן ע"כ הפירוש כמו שכתבו

בא"ד. וא"ת ודלמא לדרבא: לפי מה שפירש התוספ' הרא"ש בשם הר"מ שהבאתי לעיל בקושית הגמרא לרבנן מנ"ל מה שהקשו התוספ' היא קושית הגמרא דלעיל וע"כ צ"ל בתירוץ הגמרא כיון דכתיב יתור בשעטנז בזה גלי לן קרא דנדרוש להיתר כלאים בציצית דדרשה דרבא גם בלא הך יתורא אתיא דלרבנן דרשינן סמוכים גם בלא מוכח או מופנה כן צריך לפרש תירוץ הגמר' לפי שיטה זו, ובזה מתורץ קושי' התוספ' גם לפי פירושם

בא"ד. דהותרו מכללו אצל בגדי כהונה: לפי מה שכתבו התוספ' בחולין (דף קט"ו) אקושית הר"י מאורליינש והיכי דלא כתיב כל לא שייך הותר מכללו להיות עי"ז קיל ע"ש, מתורצת קושיא זו שהרי בכלאים לא כתיב כל

בא"ד. ודחי לאו דכלאים הרמב"ם (ה' כלאים פ"י) כתב כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעה עבודה אפי' במקדש לוקין מפני האבנט שהוא כלאי' ולא הותרו בו אלא בשעת עבודה שהיא מצות ע' כציצית עכ"ל, ובשו"ת שאגת ארי' (סי' כ"ט) הקשה לפי מה שמבואר מדברי הרמב"ם דהיתר כלאים בבגדי כהונה הוא מטעם ע' דעבודה דוחה ל"ת הרי זה לא הוי בעידנא דבשעה שהוא עובר על ל"ת דכלאים אכתי אינו מקיים ע' דעבודה, והנה קושיא זו יקשה גם על דברי התוספ' דהכא שכתבו ג"כ דמה שמותר כלאים בב"כ הוא מטעם ע' דוחה ל"ת, ועוד הקשה בשו"ת הנ"ל דלדעת הרמב"ם ילבש הבגדים שיש בהם כלאים באחרונה סמוך לעבודה, ועוד הקשה שם דלדעת הרמב"ם הכ"ג לא יעבוד כל ימות השנה חוץ מיוה"כ כיון דאפשר לקיים מצות ע' דעבודה בכהן הדיוט שאין בבגדיו כלאים למ"ד שאבנטו של בוץ היה והו"ל אפשר לקיים שניהם, ולענ"ד שגה הרב בזה במכ"ה שהוא חשב שמה שכתב הרמב"ם שהיא מצות ע' כציצית שכוון למצות ע' דעבודה ואין הדבר כן שהרי בה' כלי המקדש (פ' י') כתב הרמב"ם מצות ע' לעשות בגדים אלו ולהיות הכהן עובד בהם שנאמר ועשית בגדי קדש ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות עכ"ל, וביותר ביאר זה בס' המצות (מצות ע' ל"ג) שהביא שם הספרי דלבישת הבגדים לצורך עבודה היא מצות ע' והשיג על בה"ג שלא חשב ע' זו למצוה לבדה ע"ש וברמב"ן, ומבואר שלמצות ע' זאת כוון הרמב"ם במש"כ שהיא מצות ע' כציצית, והשתא ל"ק תמיהת הש"א על הרמב"ם היאך דחי הא לא הוי בעידנא דשפיר הוי בעידנא דבשעה שלבשם לצורך עבודה שעובר על הלאו מקיים ג"כ מצות ע' דלבישת ב"כ, וכ"נ בפירש גם מדברי התוספ' דכאן שכתבו דאתי ע' דבגדי כהונה ולא כתבו ע' דעבודה רק בתירוצם הב' כתבו דצורך עבודה שאני, הרי בפי' שלא כוונו בתחלה לע' דעבודה, ולכן ל"ק ג"כ מה שהקשה הגאון הנ"ל עוד דהכה"ג לא יעבוד כל ימות השנה דאפשר לקיים שניהם ע"י כהן הדיוט דכיון דהתירה התורה לכה"ג ללבוש בגדיו לצורך עבודה הרי מצות ע' זו דלבישת בגדי כהן הגדול א"א לקיים ע"י כהן הדיוט, וגם מה שהקשה שילבש בגדי הכלאים סמוך לעבודה ל"ק ע"פ דברינו כיון דהעשה מקיים בכל בגד שלובש א"כ מה לי סמוך מה לי רחוק יותר לעבודה, ועוד הארכתי בחידושי ליישב גם שאר הקושיות שהקשה בשו"ת הנ"ל על הרמב"ם ולא ראיתי להזכיר פה רק מה שנוגע לפרש גם דברי התוספ' פה

בא"ד. דצורך עבודה שאני: ק"ק דא"כ לקמן (ד' ו') דרצה ליליף מדכתיב קרא דאין בנין ביהמ"ק דוחה שבת דע' דוחה ל"ת שיש בה כרת נימא ג"כ דצורך עבודה שאני דא"ל דבנין ביהמ"ק לא מקרי צורך עבודה כיון שיכול לבנותו לאחר שבת דא"כ מה הרויחו התוספ' בתירוץ זה דצורך עבודה שאני כיון דגם לתי' זה עדיין צריך לחילוק דתי' קמא דמצותן בכך וא"א לקיים בענין אחר שאני

בא"ד. נילף משריפת קדשים הנה זה פשוט דקושיא זו ל"ק רק לתי' חזקיה דאית ליה קרא מיותר דעד בקר דאין שריפת קדשים דוחה י"ט דלרבא ואביי שם אין לזה קרא מיותר דנילף מיניה וכש"כ דלרב אשי ל"ק דהא לא יליף מקרא כלל אלא משום דה"ל י"ט ע' ול"ת. ונלענ"ד ליישב קושיא זו דלכאור' י"ל מ"ט דהנך מ"ד דמצרכי קרא לשריפת קדשים הא באמת י"ט ע' ול"ת הוא, גם כבר הקשו התוספ' בשבת ודף כ"ד) דבביצה (דף ז') משמע דרבא גופא ס"ל דע' ול"ת הוא, גם ק' דלפי המבואר בתוספ' פסחים (דף ק"כ) ראב"ע לית לי' דחזקי' ליתן בוקר שני לשריפתו, וא"כ איך מתרץ חזקי' לראב"ע מנ"ל דאין שריפת קדשים דוחה י"ט, וכן ק' ג"כ לאביי דלפי מה שכתבו התוספ' בשבת (דף כ"ד) דרשת אביי לא קאי רק לר"ע א"כ לאביי אליבא דר' ישמעאל מנ"ל דאין ש"ק דוחה י"ט, ונ"ל ע"פ מה שהקשו התוספ' בקידושין (דף ל"ד) דלמה אין נשים מדליקין בשמן שריפה בי"ט כיון דע' ליכא גבן דהוי מ"ע שהזמן גרמא, ותי' הר"ר יוסף איש ירושלים דהיכא דאיכא ע' בהדי לאו אף הלאו אלים ע"ש, הרי עכ"פ מבואר שם דט' דשבתון לא הוי בנשים, וא"כ לכאורה ק' לפי מה שכתבו התוספ' לעיל דדחיית ע' לל"ת וע' שאינו שוה בכל שפיר ילפינן מזקנו א"כ מה מתרץ רב אשי די"ט ע' ול"ת הוא הא הוי הע' אינו שוה בכל דהיינו בנשים וא"ל שפיר נדחה מפני ע' דילפינן מזקנו ודוחק לומר כיון דהלאו הוי שוה בכל לא ילפינן מזקנו דלענין לאו מה חילוק יש בין שוה בכל ללא ש"ב כיון דלעולם נדחה מפני ע', ולכאורה מזה ראי' לשיטת היש מפרשים דשאני מצורע דחמיר משום שלום בית דהשתא ליכא למילף מזקנו דדוחה אפילו ע' דאינו שו' בכל, אכן לפי המבואר בתוספ' שם תלי תירוץ זה בפלוגתא דתנאי אי מצורע מותר בימי חלוטו בת"ה או לא דלמ"ד אסור ליכא למילף מזקנו ולמ"ד מותר שפיר ילפינן מזקנו

ולפ"ז י"ל דהני אמוראי ורב אשי לא פליגי דכל א' סבירא לי' תי' דאידך דהיינו חזקי' ואביי ורבא ס"ל ג"כ די"ט ע' ול"ת הוא, ולכן ל"ק לחזקי' אליבי' דראב"ע ולאביי אליבי' דר' ישמעאל ולרבא אליבי' דגופי' רק דתירוץ זה לא מספיק להם לחוד דאכתי יקשה למ"ד דמצורע בימי חלוטו מותר בת"ה דלדידי' לא שייך ש"ב ושפיר ילפינן מזקנו לכך ילפי מקרא ורב אשי מתרץ אליבי' דהני תנאי דלא מצי למילף מקראי והם באמת י"ל דסוברים דמצורע אסור בת"ה ואיכא ש"ב ולכן ליכא למילף מזקנו דע' דוחה לל"ת וע' שאינו שוה בכל ולכן שפיר מתרץ די"ט ע' ול"ת הוא

ולפ"ז מתורץ ג"כ מה שהקשו התוספ' כאן דלא שייך למילף משריפת קדשים דלא דחי דשאני שריפת קדשים דע' ול"ת הוא ואף דאינו שוה בכל מכ"מ לא מצינו למילף רק דאין ע' דוחה לל"ת וע' שאינה שוה בכל אבל ל"ת גרידא אכתי לא ידעינן דלא דחי, וגם מתורץ בזה מה שהקשו התוספ' לעיל דמאי פריך בוהתעלמת ובכבוד אב ואם הא אין ע' דוחה לל"ת וע' דנילף מזקנו דדחי כיון דהשתא כתיב שריפת קדשים דנוכל למילף מיני' דלא דחי ע' לע' ול"ת שאינו שוה בכל א"כ אדנילף מזקנו דדחי אדרבה ילפינן משריפת קדשים דלא דחי, ודע שאין להשיב על דברינו דהא ע' דשריפת קדשים ג"כ אינו שוה בכל כיון דשריפת קדשים לא הוי אלא ביום א"כ הוי מ"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות וא"כ ליכא בנשים, דז"א דא"כ גם התוספ' בקידושין לא מקשו מידי דידליק שמן שריפה ע"י נשים, אכן כבר כתבתי לקמן (דף ע"ב) וכן ראיתי א"ע בשער המלך (ה' פסולי המוקדשין פ' י"ט) דשריפת קדשים הוי מ"ע שאין הזמן גרמא: