ערוך לנר יבמות קעז

אבל הכא דהיא אינה עושה איסור להנשא לאין לו בנים דרק הוא מצו' על פו"ר לא שייך למקנסה

בד"ה אי איהי. דהא אגלאי מלתא למפרע: מזה מוכח דדעת התוספ' דקביעות הוסת מהני למפרע, ולפ"ז אשה שראתה וטמאה טהרות מעת לעת ומפקידה לפקידה בעוד שלא הי' לה וסת ואח"כ קבעה וסת באותו יום שראתה נטהרו הטהרות למפרע ולא ראיתי מי שכתב כן

בד"ה שבינו לבינה. תימא דבמאי מיירי: עיין לקמן (דף קי"ב) שכתבתי יישוב לקושיא זו על פי שיטת רש"י שם

בא"ד. וקשה לר"י דמתוך הלשון משמע עיין במהרש"א שהקשה דגם אתי' א"נ איכא לאוקמי' בדלא שהה עמה י' שנים וכו' היו יכולים להקשות כן, ולפענ"ד י"ל דבתירוץ דלעיל דלא איירי בשהבעל מן הדין צריך לגרשה רק שהיא באה מחמת טענה בזה ודאי אינה נאמנת לתבוע כתובתה אלא בשהתה עמו זמן מה שאנו רואין ראי' לדברי' שלא תלד דאל"כ כל אשה למחרת מיום נשואי' תתבע כתובה מאנשים שתנשא להם זה אחר זה ולכן שפיר שייך לישנא דהיא אמר מינה אבל הכא ותרצו דאיירי בנשאת לשלישי דמן הדין צריך לגרשה מיד בזה אין שייך לשון זה

בא"ד. ועוד ק"ק למה אין לחוש: עיין במהרש"א מ"ב שכתב שקושיא זו לתירוץ הר"ש בן חיים ג"כ במקומה עומדת, ולפענ"ד י"ל דלתירוץ זה לק"מ דגם בזה לא מוכח דטוענת כן בשביל כתובה אלא שלא תחזק עקרה על ידו ותאסר לנשא לשלישי וא"ל דא"ב גם לתי' ריב"ם יש לתרץ כן כיון דנאמנת א"כ א"צ להוציא וא"כ דלמא טוענת כן בשביל שלא יגרשנה ולא בשביל כתובה די"ל דשם לא שייך כן דאפילו לפי טענתה וגם כשהוא נאמנת מכ"מ צריך להוציאה דשווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא

בא"ד. כדאמרינן סוף נדרים: עיין בפי' הרא"ש שם שכתב שהיא טועה וסברה דלא ידע ביורה כחץ ע"ש, משמע שבאמת ידע וזה אינו ע"פ סוגיא דהכא

ע"ב בגמרא רב יוסף אמר מהכא: הא דפליג רב יוסף אראבר"ש ולא יליף ג"כ מוכבשה כתיב י"ל דטעם זה לא שייך רק אי אמרינן יש אם למסורת אבל למ"ד יש אם למקרא לא שייך טעם זה לכן רצה ליתן טעם דשייך דין דריב"ב אפילו אי אמרינן יש אם למקרא, והנה התוספ' בסנהדרין (דף ד') הקשו אמאי לא חשב ריב"ב ג"כ אצל מ"ד יש אם למקרא ותירצו משום דהתם בסוכה יש טעם אחרינא ע"ש, ולכאורה גם מסוגיא דהכא יש להקשות כן דמוכח דריב"ב דדרש וכבשוה לשון רבים אית לי' יש אם למקרא, אכן גם הכא שייך תירוצם שם דאיכא טעמא אחרינא דרב יוסף, וא"כ י"ל דאמוראי דסוכה פליגי בפלוגתא דאמוראי דהכא

ובזה יש יישב מה שהקשה המהרש"א על הרא"מ בסנהדרין (נ"ט) ע"ש א

והנה בעיקר דרשת רב יוסף יש לדקדק דאיך שייך שם דלכתוב פרו ורבו דהא שם ודאי לא למצות פו"ר נאמר אלא לברכה שירבה זרעו שהרי יעקב כבר קיים פו"ר ועוד שאיך שייך שיצוה לרחל שהיתה או מעוברת ומתה בלדתה, וי"ל ע"פ מש"כ מהרש"א (שם) דמן ברכה מייתי ראי' על המצו' וא"כ ה"נ י"ל דלכך כתיב הכא לשון יחיד אף דלא קאי רק על רבוי זרעם ששייך ג"כ ברחל אע"כ להורות דמצות פו"ר אינה רק בזכר

שם ואמר ר' אלעאי משום ראב"ש: הנה בהא דמצו' לומר דבר שלא נשמע כבר הקשו הראשונים מהא דאמרינן בערכין דצריך להוכיח עד הכאה, ותירצו בריטב"א ובנימוקי יוסף דהתם כיחיד והכא ברבים, ועפ"ז פסק ג"כ הכי הרמ"א בא"ח (סי' תר"ח), אכן כבר כתב השל"ה בהקדמה שלו דזה דוחק ואם כי לא ביאר יותר מכ"מ לענ"ד יש משמעות בסוגין איפכא מתירץ הראשונים דהא ר' אבא דקאי אדברי ר' אלעאי מייתי מקרא דאל תוכח לץ דאיירי ביחיד וא"כ משמע דר' אלעאי ג"כ ביחיד איירי, ולכן יותר נראה מה שתירץ השל"ה דהוכחה עד, הכאה היא בשהעובר יודע שעובר עבירה אבל בשמכחיש שאין זה עבירה כלל בזה מצו' שלא לומר דבר שאין נשמע, ולכאורה יש להביא ראי' לזה מהא דאמרין בברכות (דף י') אמר ר"ה מאי דכתיב אי כהחכם וכו' ע"ש ולכאורה יש להקשות אף דטעם ישעי' הי' שלא רצה לילך לחזקי' מפני כבוד נבואתו מכ"מ כיון שידע שעושה שלא כדין שלא נשא אשה איך עבר על ע' דהוכח תוכיח ונמנע מלהוכיחו והרי אין חכמה וגו' לנגד ד' ואם כי כבר הוכיחו ולא שמע או שלח אליו ולא אבה הא ביחיד צריך להוכיח עד הכאה ובוודאי חזקי' הצדיק לא הכה לישעי', אבל י"ל דהנה גם על חזקי' יש לדקדק מ"ט באמת עבר על ע' שבתורה עד הוכיחו הקב"ה ואם מפני טעמו שראה שיהי' לו בנים שאינן מהוגנים וכי טעמי דקרא ניקום ונדרוש הא פרו ורבו סתמא כתיב, אבל י"ל דטעם דחזקי' הי' מן הכתוב עצמו כיון דכתיב וכבשוה ופי' רש"י בקדושין שדרכו של איש לכבוש את הארץ במלחמה ובקרא כתיב אם בחקותי תלכו וגו' ונפלו אויבכם לפניכם לחרב וגו' אם בחקותי תמאסו וגו' ונגפתם לפני אויבכם הרי שאין ראוי' לכבוש את הארץ אלא זרע כשר שהולך בדרכי ד' ולכן דרש חזקי' הפסוק כן פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה באיזה זרע אתם מצווים להפרות ולהרבות ולמלאות את הארץ באותו שעל ידו תכבשו את הארץ דהיינו שיהי' זרע כשר אבל בזרע פסול לא, ולכן אף שאין האמת כן אלא שוכבשה אתי למעט אשה מפו"ר כדרשת ר' אלעאי מכ"מ לא הוצרך ישעי' עוד להוכיח לחזקי' אחר שידע שלא ישמע לו שאינו חושב למצו' וכתי' השל"ה, וזה המשך המאמרים דעל ידי דדרש וכבשה כתיב למעט אשה מפו"ר א"כ מוכח דאין טעם לדברי חזקי' כדין לפטור מפו"ר ויקשה מ"ט לא הוכיחו ישעי' אע"כ משום דמצו' שלא לומר דבר שאין נשמע

שם שנאמר אביך צוה: ק"ק למה לא יליף כן משרה דאמרה לא צחקתי כי יראה וזה מקודם בכתוב, ואפשר דמשם אין ראי' רק שמותר להתנצל בשקר וזה הי' בשרה אבל לא שמותר לפתוח בשקר מפני השלום, ועוד י"ל דשם שרה לא שינתה כלל רק אמרה מלתא דמשתמע לתרי אפי דכיון דהיא אמרה ואדוני זקן והקב"ה אמר לאברהם שאמרה ואני זקנתי א"כ כששאל אברהם אותה למה צחקה ואמרה ואני זקנתי השיבה לו לא צחקתי פי' לא אחרתי ואני זקנתי וצחקתי על זה אלא צחקתי באשר ואדוני זקן והא דלא הודה בפירוש כי יראה אבל אברהם אמר לו כי צחקת כיון שהקב"ה אמר לו כן

שם כה תאמרו ליוסף: ק"ק באמת איך מותר לשקר הא כתיב מדבר שקר תרחק ועוד מה לשון לשנות הל"ל מותר לשקר מפני השלוה, וי"ל דודאי בני יעקב לא דברו שקר דיש לדקדק דלמה שלחו ליוסף ולא דברו בעצמם כמו שצו' להם אביהם ע"פ דבריהם שאמר כה תאמרו ליוסף והי' להם לירא שמזה יבין יוסף ששקר הוא, ועוד י"ל דכה תאמרו מיותר כיון דכבר כתיב לאמר ולכן י"ל שהם אמרו לישנא דמשתמע לתרי אפי דבאמת לא שלחו רק אביך צו' לפני מותו לאמר יהי' כוונתם בזה שצו' מה שצו' כדכתיב ויכל יעקב לצות את בניו ועוד הוסיפו לשלוחים כה תאמרו ליוסף שיאמרו כן מעצמם ובזה לא אמרו בפי' שאביו צוה כן אבל יוסף יסבור שאביך צו' קאי גם על זה ולכן שלחו ולא אמרו בעצמם אכן כיון שאסור לגנוב דעת הבריות והם שנו ואמרו לשון שיש לטעות בו מזה הוכיח שמותר לשנות מפני השלו' ומה דהוסיפו לשלוח לפני מותו גם זה עשו להטעות יוסף שהרי יקשה ליוסף הלא יעקב לא ידע כלל מהמכירה שהחרימו לכל האומר וצרפו שכינה עמהם ולכן הוסיפו לפני מותו על דרך תוסיף רוחם יגועון דידוע דהצדיקים מסתכלים ברוח הקדש בשעת מיפה מה שלא ראו בחייהם ועיין לקמן

שם ושמע שאול והרגני: ק"ק איך יליף מזה שמפני השלום שינה דלמא מפני אימת פקוח נפש שדוחה כל ל"ח שבתורה והרי בפסחים (דף ח') יליף מזה דהיכי דשכיח היזקא לא אמרינן שלוחי מצוה אינן נזוקין, וי"ל ע"פ מה שכתבתי במ"א דע"כ תנאי פליגי בזה דר' נהוראי במתניתן (סוף נזיר) ע"כ ס"ל דאפילו היכי דשכיח היזקא אמרינן שלוחי מצוה א"נ דאל"כ איך קאמר שם והרי כבר נאמר דמה סתירה מזה לדעת ר' יוסי הא שם הי' מצו' לירא מטעם פ"נ א"כ י"ל דגם ר' נתן הכי ס"ל ולא הי' צריך לירא שינזק אלא שיושבת השלו' עם שאול וליכא רק משום דרכי שלום, שוב ראיתי בריטב"א שהבי' כאן הא דפסחים משלוחי מצו' היכי ושכיח היזקא, ולפמש"כ אדרבא מוכח אפכא