ערוך לנר יבמות קעו

שם כנגד ג' עבורים: בסנהדרין (ס"ט) אמרינן דשתי שנים מספיקים לג' עבורים, וי"ל דשם לא קאמר רק אי תפסת מועט שילדו לז' חדשים עכ"פ הוי ב' שנים אבל הכא איירי מסתם עבורים דרוב היולדות יולדות לט' כדאמרינן לעיל (דף מ"ב), ובחדושי לסנהדרין (שם) כתבתי ליישב קושית התוספ' שם דחדש א' מיותר די"ל דסוגיא דשם אזלא אליבי' דמ"ד בנדה (דף ל"ח) שיפורא גרים ולפ"ז משכחת עבור של ט' חדשים לז' חדשים וב' ימים כגון נתעברה סוף חדש ראשון וילדה תחלת ט' או לט' חדשים פחות ב' ימים כגון נתעברה תחלת א' וילדה סוף ט' או לח' חדשים כגון נתעברה באמצע החרש או בראשו או בסופו וכן ילדה בט' וזה הממוצע בין שניהם ולכן חשבינן ב' שנים לג' עבורי' דהיינו ח' חדשים ע"פ הממוצע, והשתא י"ל דסוגיא דהכא אזלא אליבי' דאידך מ"ד דאינה יולדת למקוטעין וכמו שסבר שמואל שם ולכן בעי ט' חדשים שלמים לכל עבור

שם כיון דלא מפקדה אפרי' ורבי' לא מענשה: ק"ק כיון דלפ"ז לרבי יוחנן בן ברוקה דס"ל לקמן דאשה מצוה ג"כ אפו"ר אין לה כתובה א"כ לפי מה שהוכיחו התוספות לעיל (ד"ה יוציא) דכל הני דהמדיר אית להו כתובה דאל"כ מאי פריך התם דליתני ג"כ הא דשהה עשר שנים דלמא לא קתני משום דאית לה כתובה ואינך אין להו כתובה אע"כ דכולהו אית להו כתובה, ולפ"ז אכתי קשה מאי פריך לרב תחליפא שם בכתובות דליתני הא דשהה עשר שנים דלמא רב תחליפא ס"ל ג"כ כמ"ד (סוף פרקין) דהלכה כרבי יוחנן בן ברוקה ומוקי גם מתניתן דהמדיר כוותי' ולכן לא קתני ששהה עשר שנים דהך לית לה כתובה והנך אית להו וא"כ ממנ"פ לא מקשה שם מידי אי הנך אית להו כתובה דלמא מתניתן כר"י ב"ב אתיא ואי הנך לית להו כתובה דלמא מתניתן כרבנן אתיא ולא קתני ששהה משום דאית לה כתובה וצ"ע

שש אמר רבא השתא דאמרת אחיות מחזקות: ק"ק למה לי' לרבא לדקדק מדבריו כן מדקאמר דלמא קמ"ל דאחיות מחזקות לידוק בקיצור מברייתא גופא, וי"ל דלכאורה קשה לפמש"כ הרשב"א והנימוקי יוסף דאף דרבא ס"ל לקמן דבכל מלי דסכנתא בתרי זימנא הוי חזקה מכ"מ ס"ל הכא במשפ' נכפין דבעינן אתחזק תלתא זימנא דאחיות שאני שאין זה חזקה כ"כ כחו באותה אשה גופא דא"כ מאי מייתי ראי' מהך דארבע אחיות דלמא לעולם ס"ל רשב"ג דבשני פעמים הוי חזקה ואעפ"כ באחיות בעי ג' פעמים דוקא כמו דאמרינן גם לרבא, אכן י"ל דזה באמת בכלל הקושיא שמקשה ודלמא הא קמ"ל דאחיות מחזיקות דאי הפי' לחזק הקושיא דדלמא אי אתי שלישית נמי הוי א"ל אכתי יקשה אי לא אתי לאשמעינן רק הא דאחיות מחזקות לבד ל"ל למינקט מנינא דאחיות וליתן מקום לטעות דרשב"ג בעי לחזקה לימא מעשה באחיות שמלו בניהם ומתו ובאה אחת לפני רשב"ג אע"כ דבהדי הא דקמ"ל דאחיות מחזקות רצה להשמיענו ג"כ שיש חילוק בין חזקה דאחיות לחזקת עצמה דבזה צריך ג' פעמים לרשב"ג אף דבעלמא בב"פ סגי ולזה קאמר רבא השתא דאמרת אחיות מחזקות קמ"ל וקא מחלקת בין אחיות לחזקת עצמה גם אני אומר דלא ישא אשה ממשפחת נכפין אבל באתחזק תלתא זמני דוקא אף דבשאר חזקה בב' פעמים סגי, אבל אכתי ק"ל לסברת הרשב"א מה הוכיח אביי לנסבה לחומה מהא דר' יוחנן שהתיר לשלישית למול דמדנקט ראשונה ושניי' משמע דבאחיות איירי ומאי ראי' מאחיות לחזקת עצמה ואפילו רבא דהשיב על אביי לא השיב מזה. וצ"ל דראשונה ושניי' באשה אחת קאמר ופעם ראשונה ושניי' קאמר

ודע שכסברת הרשב"א והנ"י כתב בפי' ג"כ הריטב"א וכן מוכח ג"כ דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שכתבו הך דרבא דבמשפחת נכפין צריך להתחזק תלתא זימני ואעפ"כ פסקו בנשואין כרבי דבתרי זימני הוי חזקה, ועיין ברמב"ם (בהל' א"ב פ' כ"א) וברי"ף כאן ובכתובות פ' נערה שנתפתתה, ולכן יש לתמו' על מה שכתב בש"ע יו"ד (סי' רס"ג ס"ג) דבב' אחיות הוי חזקה דלא מצינו מאן דס"ל כן דבאחיות אתחזק ב' זימני גם בלא מה שתמה הב"י (שם) על הרי"ף והרמב"ם שלא הביאו הך דאחיות מחזקות לגבי מילה עוד יש להוסיף על תמי' זה שהביאו הא דרבא דלא ישא ממשפחת נכפין והרי זה לא יליף רבא אנא מהא דאחיות לענין מילה, וביותר יש תימה על הש"ע דלענין משפחת נכפין כתב בעצמו דרק בג' זימני הוי חזקה באהע"ז (סי' ה'), הן אמת דהמהרש"ל ביש"ש כתב דנראה לו דבנכפין בב' זימני הוי חיקה, אכן לא ידעתי מניין לו לחלוק על כל הפוסקים ועכ"פ על הש"ע צ"ע, א"ע ראיתי שבבית הלל הרגיש בזה ועיין בברכי יוסף שהאריך ורצה לחלק בין אחיות למשפחה וכתב שכדברי הש"ע הם ג"כ דברי הרבינו ירוחם ורמ"ה

שם ברש"י ד"ה דאירסה. השלישי ומת: לא ידעתי למה נקט השלישי דבזה ליכא נפקותא רק לרשב"ג ולא לדידן דפסקינן כרבי דבתרי זימני הוי חזקה לענין קטלנית ולמה לא נקט דאירסה הראשון או השני דמזה יש נפקותא אפי' לדידן, אכן כשיטה זו נראה ג"כ דעת הרי"ף שהשמיט הך פלוגתא דמעין גרם ומזל גרם וכבר הקשה הרשב"א עליו מ"ט השמיטו, אבל לפ"ז א"ש כיון דלא פליגי רק אליבי' דרשב"ג ולא פסקינן כוותי', אבל בעיקר הדבר לא ידעתי למה לא פירשו דגם אליבי' דרבי פליגי ועיין בכתובות (מ"ג:) ובתוספ' שם

שם בתוספו' ד"ה ימי. מסתמא דוד אמרו: פי' להך קרא אבל בעין יעקב פי' דכל המזמור אמר דוד ולמשה פי' על משה, אכן לפענ"ד זה אינו דבעי' אמרינן בסנהדרין (קי"א:) ובב"ב (ס"פ קמא) ובמדרש דמשה עצמו אמרו

בד"ה דתנן. שמא סבר ר"י דכיפה צריכה התראה: עיין במהרש"א מ"ב שהקשה דלפ"ז מאי מייתי ר"י ראי' ממתניתן דכרבי ס"ל דלמא אתיא כרשב"ג וס"ל כיפה א"ל התראה דהא איכא תנא דסבר הכי בסנהדרין, ולפענ"ד י"ל דאף דאמרינן בסנהדרין דת"ק ואבא שאול בכיפה צריכה התראה קמפלגי מכ"מ י"ל דרב יוסף ס"ל דכ"ע אית להו כיפה צריכה התראה וכ"ע אית להו עבירות מחזקות ות"ק ואבא שאול פליגי בפלוגתא דרבי ורבנן דת"ק ס"ל כרבי וא"ש כרשב"ג ומתניתן דשם ס"ל כרבי וכת"ק דברייתא ע"ש

דף ס"ה ע"א בתוספ' ד"ה ושור המועד רבי לא פליג אקרא: לפי אוקמתא דרבא גופא בב"ק (דף כ"ג) לכאורה נראה דמפרש קרא אליבי' דרבי דבתרי זימני נעשה מועד וכשיגח שלישית משלם נזק שלם, אכן זה דוקא לפי' רש"י דשם והתוספ' כתבו דרש"י גופא חזר בו ועיין כשיטה מקובצת שם

בד"ה נשאת למי. אלא מטעם דמצי אמרה השתא הוא דכחשי: תי' התוספ' על קושיא זו לענ"ד לא מספיק דאף דבבור המועד ס"ל כרשב"ג היינו מטעם דכתבו הראשונים דאוקי ממונא אחזקתי' והכא אדרבא מוציאין ממון מבעל, גם הרמב"ן הניח קושיא זו בצ"ע, והתוספ' גופא הקשו אתירוצם לקמן והניחו בקושיא, ומלבד כל זה כבר הקשה על תירוצם העצ"א דמסוגיא דב"מ ודף ק"ו) מוכח דגם לענין ממון ס"ל לרבי דבתרי זימני הוי חזקה

ולענ"ד אפשר לומר ביישוב קושיתם דודאי גם מאן דמבעי' לי' ידע דסברא דהשתא היא דכחשי מהני רק דסבר דלמא הך טעמא לא מהני לחוד וכיון דהפסק הלכה לא נפסק בודאי אי כרבי אי כרשב"ג דהא מצינו סתמות כהך וכהך לכן אפשר לומר דגם התנא דברייתא גופא הי' מסופק אי בתרי זימני הוי חזקה או בג' זימני ולכן לענין חיוב הכתובה משני ס"ל דאית לה מטעם ספק ספיקא שמא הלכה כרשב"ג ועדיין לא עקרה היא ואפילו את"ל דהלכה כרבי דלמא השתא היא דכחשי אבל להנשא לשלישי אסר דבזה ליכא רק חד ספק שמא הלכה כרשב"ג וספקא לחומרא אבל כשנשאה לשלישי ולא ילדה דבזה ליכא רק חדא ספק דשמא השתא הוא דכחשי דשמא הלכה כרשב"ג אין ספק דהא אתחזקה ג' זימני בזה קמבעי' לי' אם מוציא השני כתובה שגבתה או אי סמכינן אסברא דהשתא הוא דכחשי לבד

ובזה מתורץ ג"כ קושית התוספ' האחרת מ"ש איסורא מממונא, ולפ"ז א"ש דלענין ממון מסייע ספק ספקא לרוב ולפני איסור לא

בד"ה תצא. ולא משום קנס: א"ל באמת מ"ט לא קנסוה כמו בשניי' די"ל דקנס לא שייך אלא בחי שעושה איסור