ערוך לנר יבמות קעא

בן קוצץ, ולפ"ז א"ש דמשאר בן דבקרא לא רצה להקשות די"ל דלא לייחס כתיב בן אלא לקוצץ בן קוצץ ולכן הקשה ממרודך בלאדן בן בלאדן דכתיב לשבח להורות שכבד את אביו אלמא דאביו ממש הי' ועליו נתייחס ואף דלקמן הוכיח מקרא דבן הדד ולא מתרץ כן היינו דבש"ס דילן לא ס"ל להך תירוצא דמייחס אותו גם על אבי אביו משום קוצץ בן קוצץ

שם ועשרים עבדים: ק"ל עבדים לעבד מנא לי' הא מה שקנה עבד קנה רבו וא"כ עבדי בית שאול היו כמו הוא עצמו ולא עבדיו וא"ל שהקנו לו אחר ע"מ שאין לרבו רשות בו הא מסקינן בקדושין (כ"ג:) דאפילו בכה"ג קנה האדון ובשלמא על הפסוק לא קשה די"ל דציבא ישראל גמור הי' ומשרת בבית שאול ואף דקרי לי' עבד שאול גם דואג האדומי נקרא כן אף שראש סנהדרין הי' אבל לפי הש"ס דהכא דס"ל עבד כנעני הי' קשה וא"ל דאיירי דהפקירו מפיבשת וכמו שתרצו התוספ' על קושיא כזו לקמן (דף ס"ו) ע"ש דא"כ מנ"ל להקשות מבנים דלמא גם לענין בנים יש לו חיים אחר שהפקירו רבו כמו שיכול לקנות נכסים, ועוד ק"ל אם איתא דציבא עבד כנעני א"כ דוד שנתן לציבא חצי השדה אשר למפיבשת מאי אהני הא אין קנין לעבד בלא רבו ואפילו אם האדון בעצמו נתן לו ג"כ לא קנה כמבואר בפיאה (פ"ג) וא"ל דדלמא דוד שחררו דכמו שיש למלך רשות ליתן נכסי אחד מעבדיו לאחר כמו כן יש לו רשות לשחרר עבדו ודוד שחרר לציבא קודם שנתן לו השדה מכ"מ קשה איך עבר דוד על ע' דהמשחרר עבדו עובר בע', ואפשר דע' דלעולם בהם תעבודו לא שייך אלא באדון שעובד בו אבל באחר לא אלא דבאחר לא שייך שחרור כיון דהעבד לאו ברשותו הוא אבל מלך שיש לו רשות גם על נכסי אחר יכול לשחרר ועדיין צ"ע

שם ונתגייר ר"י אמר קיים פרי' ורבי': באהע"ז (סי' א') יש בזה פלוגתא בין הפוסקים דלדעת הרמב"ם והטור והשו"ע דוקא בנתגיירו גם בניו אמרינן דקיים פרי' ורבי' הא לאו הכי לא אבל המהרי"ל כתב וכן הוכיח הבית שמואל מדברי התוספ' דגם בלא נתגיירו קיים פו"ר ויש להקשות באמת הרמב"ם מנ"ל כן הא הש"ס לא חילק בכך, ונ"ל דהרמב"ם הוכיח כן מדאמר רב הונא לקמן דהיו לו בנים ומתו קיים פו"ר כיון דהוציא נשמות מגוף ואפילו ר"י לא פליג אלא דלשבת יצרה ג"כ בעינן אבל לעולם הרי מבואר דיש טעם לפו"ר לכלות נשמות שבגוף ולפי מה שהוכיח התוספ' בע"ז (דף ה') הא דרב אסי בנשמות דישראל איירי מ"ש והשתא איך אפשר דקיים פו"ר בבניו שהם א"י הא לא כלי מגוף נשמות ישראל ועיין בנדה (ר"פ ב') דהנושא קטנה מעכב את המשיח כיון דלא כלו נשמות שבגוף הרי דגם לדידן קפדינן על זה אע"כ הוכיח הרמב"ם דגם ר"י לא קאמ' אלא בבניו שנתגיירו ג"כ דנתנו להם נשמות ישראל

שם בתוספ' ד"ה דכתיב. וא"ת ומנלן שפירש מדעתו: ק"ק הא ואתה פה עמד עמדי לא נאמר לו אלא בזמן שהי' בהר לקבל הלוחות ואכתי אחר שירד מדעתו פירש וגם בשם מנ"ל דהסכים הקב"ה על ידו, וי"ל דבביצה (דף ו') רצה להוכיח דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו מדהוצרך הקב"ה לומר שובו לכם לאהליכם והשיב דלמא משום מצות עונה הוא דקאמ' והוכיח כן מהמה יעלו בהר, וא"כ לפי המסקנא דצריך מנין אחר להתירו ע"כ הוצרך קרא דשובו לכם ג"כ להתירם בנשיהם וכיון דמשה הוצא מכלל דשובו לכם כדכתיב ואתה פה עמד עמדי א"כ גם לאחר שירד מן ההר אכתי הי' אסור מכח אל תגשו אל אשה ושפיר קאמר דהסכים הקב"ה על ידו, וזה מה שדייקו התוס' בלשונם שוב לא הותר לו ולא הקשו בקצור הא ע"פ הדבור עשה וא"ל דאכתי רק מדעתו עשה שפירש כיון שעדיין לא קיים פו"ר א"כ ליתי ע' דפו"ר ולידחי ל"ת דאל תגשו דהא לכתחלה לא לבטל ע' דפו"ר נאמר לאו זה דבג' ימים לא הי' בטול ע' בזה כמש"כ התוספ' לעיל אבל במשה שנגע לאו זה לע' דפרו ורבו ליתו ע' ולידחי ל"ת דז"א דהא איסור אל תגשו ודאי איכא ג"כ בהעראה דחשיב בכל מקום קריבה בעריות וח"ל וע' דפו"ר לא מקיים עד גמר ביאה וכעין מה שתרצו התוספ' בחגיגה (ג' :) לענין שפחה

אכן מכ"מ ק' מנ"ל להש"ס דהסכים הקב"ה על ידו דלמא לעול' הי' מותר באשתו אף שעדיין הי' עליו איסור לאו דאל תגשו דע' דוחה ל"ת וא"ל דלא ה"ל בעידנא דהא בע' דפו"ר איכא גדול השלום ודחי אפילו עשה ואפי' שלא בעידנא כדמוכח בחולין (דף קמ"א) דמצריך התם קרא דלא יקח אם על הבנים אפילו לטהר המצורע דה"א ע' דגדול השלום דמצורע דחי ע' ואף דלא הוי בעידנא וכמש"כ התוספו' בפסחים (דף נ"ט) וממה שכתבו התוספ' משפח' אין ראי' נגד זה דהתם ליכא משום שלום כיון שעדיין לא נשאה אבל משה שכבר נשא ליתי ע' ולידחי ל"ת ומנ"ל דהסכים הקב"ה עמו, וי"ל דהנה בשבת ודף פ"ז) מייתי עוד קרא דהסכים הקב"ה עמו דכתיב פה אל פה אדבר בו, ויש להבין מ"ט לא מייתי גם הכא דרשה זו, אבל נראה דשתי הדרשות א' הן דגם הכא סמך אדרשה זו דרש"י בחומש פירש ע"פ הספרי אקרא פה אל פה אדבר בו פה אל פה אמרתי לו לפרוש מן האשר והיכן אמרתי לו בסיני שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמד עמדי עכ"ל, ולכאורה ק' דא"כ פה אל פה ג"כ סמך אדרשה דאתה פה עמד עמדי למה מייתי התם בשבת הך דרשה אחר שכבר הביא הך ואתה פה עמד עמדי, אבל י"ל דבזה בא לתרץ מה שהקשתי לעיל הא משמעות ואתה פה עמד עמדי לא משמע אלא כל זמן שהוא בהר וענ"ל אחרי כן על כן מייתי קרא דפה אל פה דגילה הקב"ה דעתו כמו דעת משה ולעולם צוה לו כן אבל העיקר הי' מאתה פה ע"ע דבזה צוה לו הקב"ה כן ולהכי לא מייתי הכא רק העיקר דרשה ולא דרשה דפה אל פה דאינו רק לגלות על זה, ולכן ל"ק ג"כ מה שהקשינו דליתי ע' ולידחי ל"ת כיון דהקב"ה בפי' אסר לו לעולם בואתה פה ע"ע ומה שאסר הקב"ה בפי' לא שייך דחיי' עוד ועוד דהשתא ה"ל ע' ול"ת וע' דגדול השלום אף שדוחה ע' מכ"מ ע' ול"ת לא דחי מידי דהוי אעשה דרבים דדוחה ג"כ ע' אפילו שלא בעידנא כדמוכח מר' אליעזר ששחרר עבדו ואעפ"כ ע' ול"ת אינו דחי כדמוכח בר"ה (דף ל"ד) דאמרינן דשופר של ר"ה אין מחללין עליו את הי"ט דשופר ע' וי"ט ע' ול"ת ואין ע' דוחה ל"ת ועשה אף דשופר ע' דרבים הוא דמה"ט הוי דוחה ל"ת לחוד אף שלא בעידנא כמש"כ המגן אברהם בא"ח (סי' תמ"ו) בשם ר"ת

ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשו התוספ' דמנ"ל דפירש מדעתו הא נאמר לו ואתה פה עמד עמדי די"ל דאכתי לא הי' רק מדעתו דהא ואתה פה עמד עמדי הי' אפשר לפרש כל זמן שהוא בהר כמו שחשבו גם אהרן ומרים עד שנאמר להם פה אל תה אדבר בו, וקושיא שניי' של התוספ' למה כעסו עליו אהרן ומרים כיון שע"פ הדבור עשה פשיטא דמתורץ בזה דהא אז עדיין לא נאמר להם פה על פה אדבר בו לגלות דואתה פה עמד עמדי לעולם קאמר

בא"ד. או שנתן לה גט: ק"ק אכתי למ"ד בזבחים (דף קט"ז) יתרו אחר מ"ת בא וא"כ צפורה לא היתה אצל משה בשעת מ"ת ומאז לא הותר, קושית התוספ' במקומה עומדת למה כעסו אהרן ומרים

בד"ה ר' יוחנן. מפטר נמי כשנתגייר: אכתי לא מבואר במה פליגי ר' יוחנן ור"ל וי"ל דפליגי בהך מלתא שפירשתי לעיל (מ"ח:) דפליגי גם ר' חנניא ב"ג ורבי יוסי בה דהיינו אי אמרינן כקטן שנולד דמי וכאילו לא חי מקודם לעולם או אי אמרינן דדיינין לי' כאלו חי ומת כשהוא עכו"ם ונולד עתה לישראל ע"ש, וה"נ בהא פליגי ר"י ור"ל דלר"י דיינינן לי' כמת ונולד וכיון דכבר קיים בגלגול הקדום מצות פו"ר לא צריך לקיים עוד עתה כי נפש הישראלי נשלמה בקיום תרי"ג מצות ולזה צריך גלגול כדי שיעלו כל המצות בידו והיו לי לאחרים אכן אחרי שכבר קיים המצות נשלם בזה ולא צריך לקיים עוד אבל ר"ל ס"ל דדיינינן לי' כאלו לא חי מעולם ואז ודאי צריך לקים עתה כשהוא גר

בד"ה בני פרי' ורבי': וי"ל דהכא לאו בני חיוב פו"ר: הלשון דחיק קצת ולולא דבריהם הי' אפשר אפרש כיון דודאי אף דעתה ב"ל לאי פו"ר ננהו דמשנתנה התורה ולא נשנית מצות פו"ר אמרינן לישראל נאמרה ולא לב"נ מכ"מ עד מתן תורה הי' גם ב"נ מצווין על זה כמבואר בסנהדרין וא"כ ישראל בשעת מ"ת