ערוך לנר יבמות קע

בתוספ' לעיל (דף ק') משא"כ באילונית דלא שייך כל זה וה"ה ג"כ לענין ולא יפרוצו לר' יהודה, א"נ י"ל דמעקרה וזקנה ל"ק להו די"ל דבאמת לר' יהודה ג"כ זונה היא דהא גם בפ"ד דסוטה לא תני לכולהו כמש"כ התוספ' שם אכן מקטנה פריך שפיר דע"כ לר' יהודה לאו זונה היא דאל"כ למה הוצרך לומר לקמן לר' אליעזר דלכך לא ישא קטנה שמא אמצא איילונית תיפוק לי' משום קטנה גופא

בד"ה אין בתולה. קשה דלהאי תנא אמאי אצטריך: בתוספ' הרא"ש ביאר יותר אמאי אצטריך למיכתב באונס ומפתה ונערה המאורסה, ולפענ"ד י"ל קושיא זו ע"פ מה דפליגי בכתובות (מ':) ר"מ ורבנן אי נערה אפילו קטנה במשמע או אמרינן נערה אין קטנה לא דלרבנן אפילו קטנה במשמע ומפרש שם טעמייהו משום דבמוציא ש"ר כתיב נערה מלא להוציא קטנה לאשמעינן דכל מקום דכתיב נער אפילו קטנה במשמע וכבר הקשו התוספ' שם (מ"ד) מ"ט לא דרש גם ר"מ הכי אבל י"ל דלפי, מה שכתבו התוספ' לקמן פליגי סדר עולם וספרי אי רבקה באותה שעה היתה קטנה בת ג' או נערה בת י"ד, ולפ"ז י"ל דר"מ ורבנן ג"כ בהא פליגי דר"מ י"ל דס"ל כסדר עולם דרבקה קטנה היתה ולכן ע"כ הוכיח דנערה אין קטנה לא דאי ס"ד אפילו קטנה יקשה כקושית התוספ' אמאי צריך לכתוב נערה באונס ומפתה ונערה המאורסה לא לכתוב אלא בתולה ונילף מרבקה מה להלן נערה ולא בוגרת אף ה"נ נערה ולא בוגרת אע"כ דאמרינן נערה אין קטנה לא ולהכי איצטריך נערה גבייהו דאי מרבקה ה"א אפילו קטנה דהא רבקה קטנה היתה אבל רבנן י"ל דס"ל כספרי דרבקה בת י"ד היתה ולכן שפיר הוכיחו מנערה דמש"ר דבכל מקום דכתיב נער אפילו קטנה במשמע דאי ס"ד נערה אין קטנה לא וקשה כקושית התוספ' דלא לכתוב נערה כלל ונילף דתולה מרבקה אע"כ דנערה אפילו קטנה במשמע ולהכי צריך למיכתב נערה בגווייהו דאי מרבקה הוי ילפינן הוי ממעטינן מנערה גם קטנה כמו בוגרת דהא רבקה נערה בת י"ד היתה ומתורצים ב' קושיות התוספ', והא דקאמר התנא אין בתולה אלא נערה אין הפי' דבכל מקים דכתיב בתולה אנו אלא נערה ולא קטנה אלא דבתולה דגבי כה"ג אינו אלא נערה וכן לשון הש"ס כמו אין טוב אלא תורה מים אלא אורה וכדומה

בד"ה וכן ואי אפשר להגי': בתוספ' הרא"ש ביאר יותר שהביא שה"ר שמואל חסיד הגי' בהדר עולם שהיתה בת י"ד וכתב על זה שאי אפשר להגי' כלל דהכי מיתניא התם יצחק אבינו כשנעקד ע"ג המזבח היה בן ל"ז שנה ובאותו פרק נולד רבקה וכתיב ויהי יצחק בן מ' שנה בקחתו את רבקה עכ"ל וזה ג"כ כוונת התוספ', אכן תמהתי דעיינתי בסדר עולם ואדרבא משם מוכח כהגהת ר"ש חסיד דהכי שנינו שם אבינו יצחק הי' כשנעקד על המזבח בן ל"ז שנה ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים הימים הללו מרובים על של חברון שהיו כ"ה שנים והללו כ"ו שנים בו בפרק נולדה רבקה נמצא אבינו יצחק נשא את רבקה בת י"ד שנה עכ"ל הרי בפי' דבו בפרק לא קאי אשעה כשנעקד יצחק אלא כשכבר גר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים כששלמו כ"ו שנים והם התחילו כשנולד יצחק כמו שפי' רש"י בחומש אפסוק זה (ומטעם זה כתב ג"כ שזה קדם לעקדה י"ב שנים) וא"כ באותו פרק הי' יצחק בן כ"ו ובי בפרק נולדה רבקה א"כ היתה בת י"ד כשהי' יצחק בן ארבעים כשנשאה, ולפ"ז אדרבא מוכח כהגהת ר"ש חסיד אבל מצינו מכ"מ פלוגתא בזה דבמסכת סופרים (פ' כ"א) כתוב בפי' שהיתה רבקה בת ג' שנים וג' ימים כשנשאה יצחק ועכ"פ הסדר עולם מוכח כר"ש

בד"ה א"ד מאשה. מדלא קתני לא ישא: עיין במהרש"א מ"ב שפירש דאי הוי תני הכי הוי ידעינן דע"כ פירושו דלא ישא דאינו חייב לישא דא"ל דאין מותר קאמר שהרי גם באין לו בנים מותר לישא שאינה ב"ב אם יש לו גם אשה ב"ב ע"ש והיינו משום דהכא לא הוי תני אא"כ יש לו אשה או בנים אלא יש לו בנים לבד כמו שהביאו התוספ'

ובהכי א"ש מה שקשה לכאורה אדיוקו שלא קתני הכא במתניתן שלא ישא אשה שאינה ב"ב אא"כ יש לו בנים מזה ידעינן דמאשה נמי בטיל שהרי במתניתן דלעיל לא ישא אדם איילונית באמת קתני כן וא"כ שמעינן איפכא, אבל לפ"ז א"ש דלעיל דקתני אא"כ יש לו אשה או בנים פירושו אינו מותר לישא איילונית אא"כ יש לו אשה או בנים אבל הכא אי הוי קתני לא ישא אשה שאינה ב"ב אלא א"כ יש לו בנים לחוד אז הוי הפי' אינו חייב לישא וכו'

דף ס"ב ע"א בגמרא מדעתי' הוא דעבד: הא דקאמר מדעתי' ולא קאמר בקיצור שאני משה משום שכינה י"ל דאי ע"פ הדבור עשה או ע"י ק"ו גמור אכתי הי' מוכח דקיים כבר פו"ר דאל"כ לא צוה לו הקב"ה כן אבל כיון דקאמרה הברייתא דמדעתו הוא דעבד וק' כקושית התוספ' הא ע"י ק"ו עשה וצ"ל כתירוצם דכי יבטל לעולם פרו ורבו ומזה מוכח דאכתי לא קיים פו"ר ולכן מייתי הך ברייתא, ולכן א"ש דיליף ב"ש שפיר ממשה דהם באמת לא סברו דמעצמו עשה אלא ע"י ק"ו ולכאורה ק"ו פריכא דכי יבטל לעולם פרו ורבו אע"כ דכבר קיים פו"ר ע"י שני זכרים והברייתא דמדעתו עשה כב"ה אתיא

שם פירש מן האשה ושיבר את הלוחות: י"ל דאם אמנם בפירש מן האשה מוכח דמדעתו עשה מדכעסו עליו אהרן ומרים כמש"כ התוספ' ובשיבר את הלחות מוכח כן מדאמר לו הקב"ה יישר כחך ששברת מכ"מ בהוסיף יום א' מנ"ל שמדעתו עשה דהא משה קרא קדרש והתוספ' נדחקו בזה וכתבו דאין זה דרשה גמורה דהיום משמע היום ממש אכן מנ"ל לברייתא לומר כן כיון דמשה דרש הכי ובדרוש הארכתי

שם וכתיב כי שת לי: עיין במהרש"ל שהקשה דאכתי ב' נקבות מנ"ל ותירץ, והמהרש"א כתב אתי' המהרש"ל דדוחק ותי' בענין אחר, אכן לפענ"ד גם תירוץ המהרש"א רוחק הוא, ועוד הקשה המהרש"א במ"ב והניח בקושיא דהא רב הונא הוא מרא דשמעתתא והוא ס"ל לקמן דהיו לו כנים ומתו קיים פו"ר וא"כ למה צריך תשלומין להבל, ועוד ק"ל כיון דנקבות מאת קדרש א"כ ע"כ דרשינן את אחיו את הבל דב' תאומות נולדו עם הבל וכדאיתא בב"ר הביאוהו התוספ' בסנהדרין והמהרש"א כאן, והשתא אי מהאי קרא קיליף נילף דב' זכרים וג' נקבות בעי כמו התם, ונ"ל דהנה בקרא יש לדקדק כיון דאדם שמח בשנתן לו בן תחת הבל לקיים פו"ר א"כ איך קאמר כי שת לי אלדים זרע אחר דמשמע דזרע כל דהו סגי לי' דבזרע גם נקבות בכלל וזה אינו הא בן בעי לתשלומין והל"ל כי שח לי אלדים בן אחר, ולכן נ"ל דרב הונא הכי קדרש דודאי תחת הבל ל"ל תשלומין דמת קיים פו"ר אכן התורה הקפידה שיהי' לאדם בנים ובנות שגם הם יפרו וירבו דהיינו שיהיו לו בני בנים מהן וזה מה שאמר אדם שת לי אלדים זרע אחר דבכלל זרע גם בני בנים הם כמש"כ התוספ' לעיל (כ"ב) ולזה הי' צריך תשלומין להבל שלא הל הניחוהו להוליד כי הרגו קין כי עתה יהי' לו בן שיהי' לו זרע דהיינו בני בנים ממנו אכן אכתי ל"צ לזה דהא יש לו קין שיש לו זרע אע"כ דב' וכרים בעינן וכיון דקפיד אתשלומין דבני בנים ובני בנים מב' בנים אי אפשר אלא ע"י ב' נקבות שינשאו להם מוכח שפיר דב' זכרים וב' נקבות בעינן מקרא זה אבל ג' נקבות לא מוכח כיון דלהוליד בני בנים ל"צ רק ב' נקבות, וכל זה להך דרשה דמפיק מזרע אחר אבל לדידן דנפקא לן זכר ונקבה מבריאת עולם קאמר רב הונא שפיר דהיו לו בנים ומתו קיים פו"ר אפילו אין להם בנים דלא קפיד קרא רק אזכר ונקבה ואעפ"כ אפילו לדידן בן ראוי להוליד בעינן לאפוקי סריס דלא כדאמרינן לקמן אבל לב"ש זרע ממש בעינן

שם בעת ההיא שלח מרודך בלאדן: ק"ק דלמה הוצרך להביא קרא זה דוקא הא כמה פעמים כתיב בן בעכו"ם כגון גבי שמנה מלכים שמלכי בארץ אדום ובלעם בן בעור וכדומה, וי"ל ע"פ מה דהקשה בירושלמי (פ"ב דיבמות) ג"כ קושיא זו אהא דקאמר ר"ל שם דאפילו עכו"ם אין לו חיים ותירץ ע"י שכבד זקנו זכה להתיחס דהיינו דאמרינן בפסיקתא מאי בלאדן בן בלאדן אמרי בלאדן מלכא אשתני זיו אפוי והוי כי כלבא והוי יתיב ברי' אבבא כי הוי כותב הי' כותב שמו ושם אביו ופריך תו מקרא דבן הדד דלקמן ומתרץ קוצץ בן קוצץ כמה דאת אמר המן בן המדתא וכי בן המדתא הי' אלא צורר בן צורר ה"נ קוצץ