ערוך לנר יבמות קסט

שם אלא א"כ יש לו בנים. הא דלא נקט גם הכא אשה או בנים כמו במתניתן דלעיל גבי איילונית י"ל דבשלמא לעיל דמיירי מנישואין קאמר שפיר דביש לו אשה שיכול לפרות ממנה ישא איילונית אבל הכא דאיירי מדין פו"ר לא הוי מצי למיתני אלא א"כ יש לו אשה שהרי גם בשיש לו אבה לא יבטל מפו"ר שאסור לפרוש ממנה ולכן מה שכתוב ברא"ש אא"כ יש לו אשה ובנים נ"ל שט"ס הוא

ובזה א"ש מה שדייקו התוספ' מה קמ"ל מתניתן הכא דהשתא אשמעינן דאפילו יש לו אשה לא יבטל מפו"ר דזה לא תני לעיל

שם נימא תהוי תיובתא דרב נחמן אמר שמואל: ק"ק כיון דהמקשן אכתי לא ס"ד לחלק בין אשה בת בנים לאינה בת בנים והוי סבר דשמואל אשה ב"ב קאמר א"כ מאי קושיא מדיוקא דמתניתן לשמואל ליתא דשמואל כר' יהושע ס"ל דהא גם רב מתנא פסק לקמן הלכתא כר' יהושע וא"כ אין קושיא ממתניתן עליו דהא באמת קאמרינן לקמן דמתניתן דלא כר' יהושע, ולשיטת הרי"ף א"ש דבאמת לא גרס הך דמתניתן דלא כר"י כמש"כ הרא"ש אכן למאן דגרסו ג"כ י"ל דפריך שפיר דע"כ הוכיח דשמואל לא כר' יהושע קאמר דא"כ לימא בקיצור הלכה כר' יהושע אע"כ דשמואל מדאוריתא קאמר דאסור לעמוד בלא אשה וכמו שכתב הבית שמואל באהע"ז וסי' א') בשם הרמב"ן אפילו למסקנא אבל עכ"פ י"ל דהמקשן הי' סובר כן והא דר' יהושע ודאי אינו רק מדרבנן ולכן פריך שפיר

ועוד י"ל דודאי גם המקשן ידע שפיר דשמואל דוקא אשה שאינה ב"ב קאמר מדמייתי קרא דלא טוב דאיירי מחיוב נשואי אשה ולא מייתי קרא דבבקר זרע את זרעך דמייתי ר' יהושע ולכן פי' רש"י גם בלישנא קמא דשמואל אשה שאינה ב"ב קאמר ומכ"מ פריך שפיר ללישנא בתרא אשמואל דהוי פו"ר לדייק ממתניתן דיש לו בנים א"צ לישא אשה כלל מדלא קאמר במתניתן לא ישא אשה שאב"ב וכמש"כ התוספת

שם נושא אשה דלאו בת בנים: ק"ל דאכתי היאך מתורץ קושיתו דלימא תהוי תיובתא דר"נ שהרי ללישנא בתרא אמרינן מאשה נמי בטיל ור"נ אומר דעכ"פ נושא אשה דלאו בת בנים ואין לומר דמתרץ דמאי דקאמר מאשה נמי בטיל היינו מאשה בת בנים דז"א דא"כ היינו לישנא קמא, וי"ל ע"פ מה שכתבו התוספ' (ד"ה נפקא) דמאי דקאמר נפקא מינה וכו' פירושו דאם א"ל למכור ס"ת נושא לעולם אשה ב"ב אפילו ביש לו בנים, והנה לפ"ז אזיל הדיוק שכתבו התוספ' דדייק מאשה נמי בטיל מדלא קתני לא ישא אינה ב"ב אא"כ יש לו בנים דהא השתא לא הוי מצי למיתני כן דבלא מכירת ס"ת לעולם צריך לישא אשה ב"כ ולכן השתא לפי המסקנא דאזיל דיוק שלו באמת חזר ממה שקאמר מאשה נמי בטיל וס"ל כלישנא קמא כן יש לדחוק לפי' התוספ', אבל ביותר נראה לפי מה שכתב הריטב"א והנ"י דאינו מוכר ס"ת בשביל אינה ב"ב ונראה דמפרשי הגמרא הכי נ"מ למכור ס"ת בשביל בנים פי' ביש לו בנים דאמרינן נושא אשה דלאו בת בנים היינו בשאינו צריך למכור ס"ת דס"ת אינו מוכר רק בשביל בנים אבל בלא מצא ב"ב ואינה ב"ב לא יכול ליקח בלא מכירה בטיל נמי מאשה ובהכי מיירי לישנא בתרא דקאמר מאשה נמי בטיל אבל מה דקאמר ר"נ נושא אשה דלאו בת בנים היינו בשאין צריך למכור ס"ת, ובזה א"ש ג"כ מה דדייקו התוספ' לענין מאי קאמר נפקא מינה דלפ"ז א"ש דאדרבא זהו עיקר תירוצו

שם דלאו בת בנים: ק"ק כיון דפסק הלכתא לקמן דיש לו בנים ומתו לא קיים פרי' ורביה א"כ איך אמרינן דיש לו זכר ונקבה נושא אשה דלאו בת בנים ניחוש למיתה שמא ימות א' מהן דהא למיתה לזמן מרובה לכ"ע חיישינן כמבואר בתוספ' לעיל (כ"ו:) ועיין במגן אברהם (סי' תקס"ח) וא"כ עכ"פ ישא אשה בת בנים עד שיהי' לו ב' זכרים וב' נקבות דאז לא חיישינן למיתה דלמיתה דתרי לא חיישינן כמבואר בתוס' לעיל (שם) ואף דלשמואל ל"ק דקאמר נושא אשה דלאו בת בנים דהא קאמר אע"פ שיש לו כמה בנים ובזה לא חיישינן למיתה מכ"מ לענין פסק הלכה קשה, וי"ל דלזה לא צריך לשא עתה ב"ב אלא אם מת א' מבניו אז ישא וא"ל דנחוש שמא ימות בשכבר הוא זקן שלא יוכל לקיים פריה ורביה עוד זה דמי למיתה דתרי דלא חיישינן, ועוד י"ל דלא מצאנו דחיישינן למיתה אלא היכא שיש חשש שלא יכול לקיים המצו' ותבטל המצו' אבל היכי שכבר קיים רק שיש חשש שמא יבטל הקיום ולא יכול שוב לקיים לזה לא חיישינן דבתר השתא אזלינן והרי עתה כבר קיים המצו'

שם דכתיב בני משה גרשם ואליעזר: הא דמייתי קרא דדברי הימים ולא הפסוק שבתורה דמקרא שבתורה י"ל שמא היו לו בנות ג"כ אף דלא כתיבי או שמא אח"כ היו לו עוד בנים אבל בד"ה דמייחס כל הזרע וגם הבנות הוזכרו שם פעמים רבות אם איתא דהיו לו בנות הי' הכתוב מזכיר אותן

שם אין דנין אפשר משא"א: במהרש"א הקשה הלכתא אהלכתא דהא אמרינן הלכה כר"ע מחבירו והכא הלכה כב"ה, אכן לפענ"ד ל"ק זה דהא לעיל ר' יהושע ג"כ כר' אליעזר ס"ל וה"ל הלכה מחבירו ולא מחביריו אבל מכ"מ קשה הלכתא אהלכתא דהא לעיל פסקינן דטבל ולא מל אינו גר ולא גמרינן מאמהות משום דאין דנין אפשר מא"א והכא ס"ל ב"ה דדנין אפשר מא"א וע"כ צ"ל כתירוץ המהרש"א דהכא מסתבר טפי

ועוד י"ל ביישוב קושית המהרש"א דבשלמא לב"ש קאמר שפיר דס"ל אין דנין אמ"א כיון דאית לי' דרשה אב' זכרים רק דנימא דנילף מברייתו של עולם דגם זו"נ מהני אבל לב"ה דלא יליף ממשה דב' זכרים מהני שפיר ילפי מברייתו ש"ע דזו"נ מהני אפילו ס"ל דא"ד אמ"א כיון דליכא דרשה אחריתי אבל מכ"מ ק"ל אפכא מר"א אב"ש דלעיל ס"ל לר"א דדנין אפשר מא"א והכא ס"ל דאין דנין, ועיין בתוספ' ביצה (ל"ד:) שהקשו ג"כ בשם הירושלמי מר"א אב"ש, ובשלמא לפמש"כ המהרש"א לעיל ודף מ"ו) במהדורא בתרא דר"א ג"כ רק ע"י היקש ס"ל דדנין אפשר מא"א א"ש אבל לפי מה שהוכחתי לעיל מסוגיא דמנחות דאפילו בלא היקש ס"ל דדנין אפשר מא"א קשה, וי"ל דר"א כר' נתן ס"ל דקאמר לקמן ב"ש אומרים זכר ונקבה

שם ברש"י ד"ה הלך בעלה. ואם מת אסורה לכהן: ק"ק הא גם בלא בא עלי' בעלה אסורה לכהן מטעם סוטה שנסתרה מקרא דונטמאה ועיין לקמן (פ"ה:) ובשלמא אי הוי מפרש ואם מת כהן לוקה עלי' משום זונה א"ש דמכח נטמאה אין מלקות אבל לשון אסורה לכהן קשה, ואפשר דרש"י ס"ל דאם אחר שבא עלי' בעלה בדרך באו עדים שלא נטמאה באותה סתירה שקנא לה עלי' דאז אין בה איסור דונטמאה מכ"מ אסורה לכהן מטעם זונה כיון דעכ"פ בעודה אסורה לו מטעם ספק בא עלי' בעלה ביאת איסור ועשאה זונה אכן כעת לא נתברר לי דין זה

בד"ה ב"ש אומרים אבל לא זכר ונקבה: הוצרך לפרש כן דאל"כ לא פריך מידי וב"ש לילפי מברייתו של עולם אכן ק"ק באמת מאי פריך דלמא ב"ש מודה דבזכר ונקבה קיים פרי' ורבי' ולא בא רק להוסיף דב' זכרים נמי סגי וי"ל דמב"ה לשמע לב"ש כיון דב"ה דוקא קאמר ה"נ ב"ש דוקא קאמר ועוד דא"כ הוי מקולי ב"ש וחומרי ב"ה, שוב ראיתי ברשב"א שגרם בדברי רש"י וכש"כ זכר ונקבה והקשה עליו דא"כ הוי מקולי ב"ש וחומרי ב"ה ותירץ ע"ש, ולא ידעתי למה לא הקשה ממה דפריך וב"ש לילפי מברייתו של עולם דבזה לא שייך תירוצו וא"ל דהקושיא היא לילפי מברייתו ש"ע דוקא ולמעט שלא נילף ממשה דא"כ פשיטא לי' דברייתו ש"ע עדיף מלילף ממשה ויקשה היאך מקשה אח"כ לב"ה אפכא, ועיין בריטב"א שהוכיח ג"כ הכי דאי אפשר דלב"ה סגי בב' זכרים ג"כ דא"כ מאי פריך וב"ה לילף ממשה הרי באמת יליף ע"ש הרי דפשיטא לו ג"כ דאין לפרש דיקשה דליליף מזה דוקא

שם בתוספ' ד"ה כל ביאה קטנה אתיא לכלל פירצה: ק"ק דאמאי לא הקשו מעקרה זקנה דבזה לא שייך תירוצם, וראיתי בירושלמי דבאחת הקשה לר' יהודה מעקרה וזקנה דוקא ולא מקטנה, ואפשר שעל זה כוונו התוספ' לתרץ קטנה ליישב מ"ט לא הקשה הירושלמי ג"כ מקטנה וביישוב הקושיא אר' יהודה דבירושלמי לא מתרץ עלי' כלום י"ל דדרש כמו אשר תלד דממעטינן לענין ייבום מר' אילונית ולא עקרה וזקנה וקטנה והיינו ע"כ דהם לא נתמעטו מאשר תלד כיון דעקרה אפשר שתתרפא ותלד וזקנה כבר ילדה וקטנה עתידה שתלד ועיין