ערוך לנר יבמות קסח

ואפילו יש לחלק בזה אכתי יקשה דנסתר בזה מה שתירצתי לעיל אמה שהקשתי לשיטת ר"ח שהביאו התוספ' לעיל (דף ב') דבקבלה עלוי' גם ר"מ מודה דא"כ מאי פריך הכא דלמא ר"א איירי בדלא קבלה ותרצתי דא"כ מאי קמ"ל ר"א דמתייבמת ע"ש דהשתא טובא קמ"ל דה"א דאינה מתייבמת מדלא עולה לחליצה וא"כ ממנ"פ קשה, גם י"ל ארש"י שכתב אר"א דאינה חולצת דאין מעשה קטנה כלום עכ"ל דלמה כתב טעם חדש ולא טעם דאיש כתיב בפרשה שכתוב בפלוגתא דר"מ וצ"ע

שם ותניא קטנה מתיבמת ואינה חולצת: יש להקשות לפמש"כ התוספ' לקמן (פ':) דלרב הונא דס"ל עד שיהיו כולם מה חשש סרים שייך וכתבו דא"ל דאיירי שכבר יש לו קצת סימנים דא"כ לא פליגי רבנן ועוד דא"כ לא פריך כלום לר"מ ממתניתן דלקמן ע"ש, הרי דעכ"פ לא דחוק להו לאוקמי' הך קטן אינו מיבם דקאמר ר"מ בשכבר יש לו קצת סימני סריס, ולפמש"כ התוספ' בקידושין (ד'.) לרב הונא דס"ל עד שיהו כולם גבי סריס גם גבי איילונית בעי כולהו וכיון דהכא רבה לרב הונא השיב א"כ אמאי לא מוקמי' הך כהן לא ישא את הקטנה בשכבר הביאה קצת סימני אילונית וסבר כרבי יהודה דאילונית זונה היא ולעולם לא חייש למיעוטא, וי"ל דבשלמא אי איירי בסתם קטנה א"ש הך דינא דכהן לא ישא את הקטנה בהך גוונא לאשמעינן תרווייהו דס"ל כר"מ וכרבי יהודה אבל אי בהאי גוונא איירי דכבר יש לה קצת סימנים א"כ רובא איילונית היא ואין בזה חדוש שחוששין לאיילונית ולא אשמעינן אלא דכר' יהודה ס"ל דאיילונית זונה הוא א"כ ליתני בקיצור דכהן לא ישא איילונית ועוד הרי בלא"ה השיב שפיר דגם כר' יהודה לא ס"ל

שם זונה כשמה דברי ר"א: ק"ק דא"כ זונה דכתיב גבי כה"ג ל"ל דתיפוק לי' שהיא גרושה או אלמנה וא"ל דצריך קרא היכי דזינתה תחתיו שאסורה לו מטעם זונה תיפוק לי' משום לאו דאחרי אשר הוטמאה שהוא בסוטה ודאי כדאמרינן לעיל (דף י"א ודף נ"ו) ואף שי"ל לעבור עליו בב' לאווין הא אמרינן בפסחים (דף כ"ד) כל היכי דאיכא למידרש לא מוקמינן בלאווי יתירי וביותר ה"ל לר"א לדרוש כאחד משאר תנאי מלאוקמי' בלאווי יתירא וי"ל דהאי זונה דכה"ג צריך לגז"ש דדרשינן מינה בקדושין (ע"ז:) מה זרעו חולין וכו' ע"ש

שם זונה זו איילונית: מלשון זה משמע דכהן הבא על איילונית לוקה מטעם זונה וק"ק שהרי לעיל מפרש הטעם משים דכל ביאה שאין בה פירצה ה"ז בעילת זנות וא"כ הוי זה כביאת ח"כ וח"ל והרי כביאת ח"כ נמי אין לוקה רק הבועל אחריו אבל הוא לא כמש"כ רש"י בכהן הבא על אחותו בקדושין (דף ע"ח) וא"כ ה"נ לא ילקה דהא קודם ביאה עדיין איילונית לאו זונה היא, והנה במתניתן י"ל דבאמת לכך נקט לא ישא איילונית כיון דאביאה שניי' שיבא עלי' יתחייב מטעם זונה אבל אלשון הברייתא קשה ודוחק לומר דלא קאמר זונה זו איילונית רק בביאה שניי' שבא עלי'

שם הא ר"א היא ולא רבנן: עיין ברשב"א שהקשה מאי קושיא דלמא ס"ל כרב ור' יוחנן דסופה להיות בעולה תחתיו, אכן לפענ"ד לא הבנתי קושיתו דאף דהש"ס מקשה לעיל כן מכ"מ הרי לא אסיק רב הונא בתיובתא שאמר דרב גופא ס"ל דמוציאה בגט וע"כ דלפי האמת סברא דסופה להיות בעולה תחתיו לא אמרינן וכ"כ הרשב"א בעצמו לעיל שם ולכן מקשה שפיר, ועוד דלכאורה משמע דלרב הונא השיב רב אדא בר אהבה כן דהא רב הונא הוא דאקשי' לעיל מ"ט דר"א ורב הונא גופא ס"ל לעיל דמוציא בגט לכ"ע, ואפשר לפרש דזה הוא הלשון מבלי לב דקאמר רבא שלא מצינו בשאר מקומות דודאי תירוץ ראב"א יהי' שייך לעצמו אם לא לרב הונא השיב כן דלא יקשה כקושית רבא די"ל כתירוץ הרשב"א על זה אבל רב אדא ב"א לא שת אל לבו דלרב הונא הוא דמתרץ כן ולרב הונא ע"כ לא שייך כתירוץ הרשב"א

גם י"ל בזה מה דקאמר רב חסדא לרבה פוק עיין בה דלאורתא בעי לה רב הונא מינך מ"ט חשק רב הונא דוקא להקשות לרבה עד שרב חסדא ידע מקודם דלרבה יקשה כן, אכן לפ"ז א"ש דלעיל (נ"ט.) מקשה רבא מולו תהי' לאשה וכו' ע"ש וכתב הרשב"א דע"כ ס"ל כרב הונא דמוציא בגט ע"ש, ומה שעל וה הקשה והניח בצ"ע יישבתי לעיל דא"ש חי נימא כרב הונא ס"ל ואף דבש"ס שלנו כתוב רבא מכ"מ מדברי הרשב"א לעיל נראה שהוא גרס רבה וכן נראה ממה שהביא שם מרבה דלעיל (נ"ו:) וכן נראה גם מקושיתו דכאן דאי רבא גרס לעיל א"כ לפי תירוץ הרשב"א גופא לעיל פשיטא לי' לרבא דליכא תנא דס"ל דאין מוציאה בגט דאל"כ מאי מקשה לעיל מברייתא דולו תהי' לאשה ארב דלמא הברייתא כוותי' דהך מ"ד ס"ל וכיון דרבא גופא ס"ל ע"כ לעיל דליכא מ"ר דס"ל כן א"כ מאי מקשה הרשב"א אקושית רבא הכא אע"כ דלעיל רבה גרם, ולפ"ז י"ל דודאי לאחר לא רצה רב הונא להקשות דידע שיש לתרץ בזה כתירוץ ראב"א ויהיה מוכח מזה נגד דעתו דלעיל דאין מוציא בגט ויתורץ קושית רבא בקושית הרשב"א אבל רבה דע"כ ג"כ כוותי' ס"ל מדמקשה לעיל מולו תהי' לאשה הוא ע"כ צריך לתרץ הכא תירוץ אחר דלא כרב אדא ב"א ולכן הקשה דוקא לרבה כן

שם לכי גדלה בעולה היא: עיין במ"ל ובפרק י"ז מהל' א"ג הל' ט"ו) שהביא מזה ראי' לדעת הרמב"ם דכה"ג רק ע"י נשואין מצוה על הבתולה ומוזהר על הבעולה אבל שלא ע"י נשואין לא מדקאמר לכי גדלה בעולה היא וכתב על זה שזה ראי' נכונה עד מאוד ונגד דעת החולקים עליו, ולא זכיתי להבין מאי קושיא בזה דהא י"ל דה"ק דודאי אי קני לה בעודה קטנה גם עתה בקטנותה אין איסור בעולה דהא אשתו היא אבל כיון דלא קני לה עד לכי גדלה א"כ עתה בעולה היא בקטניתה ואפילו בעוד שלא קדשה ועכ"פ יש ליישב בזה שיטת החולקים על הרמב"ם

שם פתוי קטנה אונס הוא: עיין מש"כ לעיל (ל"ג:) דמסוגיא דשם הקשה ה"ה על הרמב"ם שלא הביא הך דין דפתוי קטנה אונס הוא ותירץ דהרמב"ם סמך עצמו על סוגיא דכתובות (דף ט') אכן המשנה למלך (ה' אישות פ' י"א) העיר דלכאורה גם מסוגיא דהכא יקשה עליו, ולענ"ד י"ל דאדרבא מסוגיא זו יש ראי' לדעתו מדאוקי רב פפא ורב נחמן בר יצחק ככה"ג ולא קיימו בתירוץ רבא דלכאורה יותר מסתבר מלאוקי דברי ר"א דקאמר כהן סתמא בכה"ג אע"כ משמע דלא ס"ל הך דין דפתוי קטנה אונס הוא וא"כ פסק הרמב"ם כבתראי

שם תלמוד לומר אשה: א"ל לרבנן דפליגי אר"א וס"ל דקטנה מותרת לכה"ג אשה מאי דרשו בי' די"ל הא אצטריך לכדרשינן מיני' לעיל (ע"א) לכה"ג שאירס את האלמנה שיכנוס ולר"א י"ל דתרי אשה כתיבי דכתיב יקח אשה וכתיב אשה בבתולי' יקח ורבנן מפקי האי אשה לדרשה דאשה אחת ולא שתים דדרשינן מיני' לעיל (דף נ"ט) שפירש הרמב"ם לפי דעת ה"ה דאתי לדרשה שאין כה"ג נושא ב' נשים ולר"א צ"ל דתרתי שמעת מיני' דאשה ממעט קטנה וגם לא שתים ורבנן לא מפקי רק לא שתים מינה והרמב"ם דפסק כר"א י"ל משום דשקיל וטרי הש"ס אליבי'

שם יכול בוגרת ת"ל בתולה: ק"ק כמאן ס"ל האי חנא אי ס"ל כמ"ד לעיל (נ"ט.) דבתולה בתולה שלימה משמע הרי הוא מרבה בוגרת מבתולי' ולמאי אהני הך מיעוטא דבתולה ואי ס"ל כמ"ד דמקצת בתולה משמע א"כ איך קאמר ח"ל בתולה הא אדרבא מבתולה מרבינן בוגרת ורק מבתולי' ממעטינן, וראיתי ברמב"ם (הל' א"ב פ' י"ז) שכתב מיעוט לבוגרת מבתולי', ולפ"ז י"ל דהי' גורם באמת בברייתא ת"ל בבתולי' אבל לפי' רש"י אי אפשר לומר כן דהביא קרא דבתולה מעמיו וא"ל אי בוגרת מבתולי' אתיא א"כ בתולה למאי אתי די"ל דכתיב בתולה למעט מוכת ע דגם מ"ע ממעטינן מבתולה במש"כ התוספ' לעיל (ס'.)

שם אין הלכה כר"א: הא דהוצרך לאשמועינן דוקא דאין הלכה כר"א ולא דאין הלכה כשאר תנאי דקתני בברייתא י"ל דודאי ידעינן דהלכה כחכמים נגד שאר התנאים דיחיד ורביה הלכה כרבים אבל כר"א שפיר ה"א דהלכה כוותי' משום דאיכא למישמע דר' אלעזר בן יעקב סבר כוותי' דמשנתו קב ונקי כדקא סלקא דעתי' לעיל (ס'.) להכי אשמעינן דאין הלכה כוותי' וכדפריך באמת אהא דמפרש לעיל טעמא דראב"י כר"א מהא דאמר רב עמרם הכא דאין הלכה כר"א: