ערוך לנר יבמות קסז

נוב וגבעון וכל הדינים שנהגו כבר ולא ינהגו עוד לדורות ועיין בתוספ' נדה (ד' נ"ז ודף ע')

בד"ה ואין. דגרסי התם ר' ירמי': לכאורה יש ראי' לגירסא זו דבזה א"ש דפריך לר' יוחנן שם מר' ירמי' אר' יוחנן וכדרך הש"ס בכ"מ אבל אי גרסינן ר"מ ולא ס"ל כר"ש יקשה מאי פריך לר' יוחנן דלמא הוא כר"ש ס"ל דהא גם ר"ל דדרש מאו הקבר קבר שלפני הדבור כר"ש ס"ל לפי' רש"י בנזיר שם, שוב ראיתי דאין זה ראי' דגם אי גרסינן ר' ירמיה הוא התנא ר' ירמי' כמו שהוא בת"כ וא"כ אכתי גם לגירסא זו דת"כ דלפנינו יקשה מאי פריך לר"י דלמא כר"ש ס"ל וי"ל לפי מה שהביאו התוספ' לקמן דאין הלכה כר"ש דרשב"ג פליג עלי' והלכה כרשב"ג במשנתינו ור"י הוא דקאמר הכי דהלכה כרשב"ג במשנתינו בסנהדרין (דף ל"א)

בד"ה ממגע. דחויי קא מדחי לי': התוספ' לא ביארו למה לא אמר לו האמת אבל הרמב"ן כתב שלא רצה לזלזל בגזירה דרבנן בפניו אבל תמה הרמב"ן על שיטה זו דכי ס"ד משום הך טעמא דלא יזלזל יתן לפניו מכשול היותר גדול להורות לו דק"ע אינו מטמא באוהל אחר שבאמת מטמא ובשלמא בהא דר"ע נתנו התוספ' בב"מ הטעם למה הי' מדחה אותו משום כבודו של ר"ט ע"ש אבל כאן קשה, וביותר ק' מה שכתבו התוספ' בב"ח (דף קי"ד) דהדין דאין מסדרין ומה שהשיב לו אלי' דגמרינן מיכה מיכה דחויי קא מדחי לי' והי' לו להשיב אין מסדרין ע"ש דלמה הי' מדחה אותו בזה ולהורות לו שלא כדין, ובדרך דרוש הי' נ"ל בשנדקדק למה הקשה רבה לאליהו דוקא ג' שאלות דמסדרין, ומניין לערום שלא יתרום, ולמה קאי בביה"ק, ולמה כסדר זה דוקא דהשאלה למה קאי בביה"ק לכאורה הי' לו לשאול מיד, אבל י"ל ע"פ מה שכתבו התוספ' שם בשם ר"ת דהלכה דאין מסדרין דרשב"ג ס"ל כן וקיי"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו ע"ש וכאן כתבו התוספ' ג"כ הכי לענין הא דר"ש דהכא דאין הלכה כר"ש דרשב"ג פליג עליו והלכה כוותי' במשנתינו, ועיין ברמב"ן שהשיג על זה דלא פסקינן כהך כללא דהלכה כרשב"ג במשנתינו, והנה לפי הנראה בב"מ (שם) רבה הי' עני מדוכא דאמר לאליהו דחיקא לי מלתא ואולי הי' חייב לב"ח ואין לו לשלם רק בגדיו ואף שהמלו' שלו לא הי' נוגשו מכ"מ הצדיק לצאת ידי חובתו שאל לאליהו אם מסדרין לב"ח דאם הדין דמסדרין לא יתחייב לשלם בשלמתו אבל אם הדין דאין מסדרין אזי יתחייב והנה באמת הדין דאין מסדרין דהלכה כרשב"ג אכן שלא לצער להצדיק השיב לו אליהו דגמרינן מיכה מיכה ומסדרין אכן לרבה לא הי' די בכך דגם אם הדין דמסדרין רצה לעשות לפנים משורת הדין אם לא יתבטל עי"ז מתורה ומצות ולכן שאל מניין לערום שאינו תורם דאם ישיב לו כמו שהשיבו באמת מולא יראה בך ערות דבר אז אי אפשר לו ליתן שלמתו לב"ח שישאר ערום ויבטל מק"ש ותפלה אבל אכתי לא נח דעתו של רבה בזה והי' בא לידע אם על פי הדין השיב לו אליהו דגמרינן מיכה ודלא כרשב"ג או לא ולכן שאל מר למה קאי בביה"ק לשמוט אם ישיב לו דהלכה כר"ש אז ידע דאין הכלל הלכה כרשב"ג במשנתנו ואז השיבו כדין ג"כ דמסדרין לב"ח אבל אם ישיב לו מטעם אחר אז ידע דהלכה כרשב"ג ורק שלא לצערו הורה לו דמסדרין ואליהו שהבין דעתו השיב לו לפי שטה משום דר"ש משום דידע דעתיד. להעשירו ואז יאמר לו האמת דאין מסדרין לב"ח וק"ע מטמאין באוהל דבשניהם הלכה כרשב"ג וכדי להביאו לידי כך שישאל ממנו שיצילנו מדוחק עניות אמר לו מ"ט לא עסקת בטהרות אבל באמת שניהם הבינו האמת

בא"ד. צדיקים אינם מטמאים לכאורה י"ל דקושטא קאמר ע"פ מה דקאמר ר"ח כהן אילי הי' שם כשמת ר"ת הי' מטמא לו דבטלה כהונה כמו גבי רבי בכתובות (דף ק"ג), וצ"ל דהתוספ' אזלו הכא בשיטת החולק על ר"ח וס"ל דרק בטומאה דרבנן מותר לטמאות, אכן י"ל הא המלאך אש הוא ואש אינו מקבל טומאה ועיין בנדה (ע':) דאמרינן אין נציב מלח טמא, וי"ל דהמלאך ארם נקרא כדדרשינן מכל אדם לא יהי' באוהל מועד בירושלמי הביאו התוספ' ישנים ביומא (דף ל"ט): בד"ה עיילא לי', לא הי' מושיב אחר במקומו בלא"ה מוכח כן דהא ינאי המלך שהרג לחכמים הי' גיסו של שמעון בן שטח כדאמרינן בברכות (מ"ח.) ושמעון בן שטח קדם בנשיאות הרבה להלל כדמוכח בהני זוגות דמנה בחגיגה (דף ט"ז) והלל נהג נשיאותו מאה שנה קודם חרבן הבית כדאמרינן בשבת (דף ט"ו) ומרתא בת ביתום מתה בשעת החרבן כדאמרינן בגטין (נ"ו.) ואם היתה בזמן אותו ינאי המלך ע"כ היתה בשעת החרבן קרוב למאתים שנה ומלבד שיפלא שחי' כ"כ זמן רב עוד יפלא שקרא אותה ריב"ז הרכה בך והענוגה אלא ודאי שהי' ינאי המלך אחר שהי' קרוב לחורבן הבית

בד"ה כהן הגדול דסד"א דמשום בזיון ק"ק דלימא דאתא לאשמעינן דחולץ דלא נימא כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה דהא להכי מצרכינן לעיל (דף ך') קרא דיבמתו ואפילו לפי האמת מצריך קרח לכך כמש"כ התוספ' (שם ע"ב בד"ה גזירה), וכעת שנדפסו תוספ' רע"ק ראיתי שהקשה ג"כ הכי, ולענ"ד י"ל דלכאורה עדיין לא מתורץ בתי' התוספ' דלמה נקט משנה יתירא ה"ל למימר ברישא לא יכנוס אלא חולץ אבל י"ל דאז ה"א דדוקא כשנפלה כשעדיין לא הי' כה"ג אמרינן דחולץ ולא חיישינן ליקרא דידי' דהי' יכול לחלוץ קודם שנתמנה ולכן נקט סיפא שחולץ אפילו כשנפלה לפני כה"ג אבל אי לא אתי לאשמעינן רק שחולץ אף שאינו מייבם לזה לא הוי צריך למיתני בבא אחריתי אלא ה"ל למיתני ברישא דחולץ, ועוד י"ל דהתוספ' ס"ל דאי הא אתי לאשמעינן ה"ל למנקט בדידה אלמנה לכה"ג חולצת ולא מתייבמת כלישנא דמתניתן דלעיל אבל מדנקט הך לישנא ותלי בדידי' משמע יותר דאתי לאשמעינן דלא חיישינן משום כבודו כמו דנקט בסנהדרי נגד מלך

בד"ה אין זונה. בין למר ובין למר אסירא מטעם זונה: בזה פליגי הרמב"ם והראב"ד כמו שהביא גם הרשב"א לעיל דלדעת הרמב"ם אסירא מטעם זונה ולדעת הראב"ד מטעם מזרע בית ישראל, וה"ה כתב ראי' לדעת הרמב"ם דהא קאמרי רבנן הכא דגיורת זונה היא ולא חלקו בין קטנה לגדולה וכן מהא דאמרינן לעיל דסופה להיות זונה תחתיו, ונ"ל לישב דעת הראב"ד דלו הוקשה דאי משום זונה משום דשטופי' זמה הם מ"ש לר"ש פחות מבת ג' מיותר מבת ג' ולכן סבר כיון דלעיל (מ"ח:) פליגי תנאי אי לכל מילי אמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי או לא וא"כ דאיסור זונה הוא משום דחשבינן לה כזונה כיון דבאה מן השטופים בזמה א"כ לא שייך טעם זה גבי גיורת אי לכל מילי אמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, וא"כ י"ל הא דקאמרי רבנן הכא גיורת אסורה מטעם זונה וכן הא דאמר לעיל סופה להיות זונה תחתיו משום דס"ל כמ"ד לעיל דלא אמרינן לכל מילי כקטן שנולד דמי רק לענין שאין לו קרובים אבל לענין פסול יחוסו לא אבל ר"ש י"ל דס"ל כר' יוסי לעיל דאמ' לכל מילי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולכן ע"כ חין הטעם משום זונה אלא מקרא דזרע בית ישראל וכיון דלר"ש דמפרש טעמי' מזרע ב"י הוא ע"כ רק מטעם זה ולא משום זונה ה"ה ג"כ לשאר תנאי שם כיון דמפרשי ג"כ טעמייהו מקרא דזרע ב"י וכיון דרבי יוחנן הוא דמפרש שם בקדושין פלוגתא דתנאי הכי בקרא וזרע ב"י פסק הראב"ד כוותי'

בא"ד. והקשה הר"ר משה: עיין מה שכתבו התוספ' בזה בחמורה (דף כ"ט) וסנהדרין (דף פ"ב) גם מבואר שלא קשה קושיתם רק לשיטת רש"י דזונה שגזרו בכהן איירי אבל לדעת הרמב"ם שסובר דבישראל איירי לא קשה מידי

בד"ה ושנבעלה. וא"א לומר כן: גם דעת הרמב"ם היא כדעת רש"י ועיין מה שכתבתי לעיל (מ"ד:) ומה שקשה לכאורה אשיטה זו מסוגיא דלקמן (צ"ב:) כתבתי שם

ע"כ בגמרא מ"ט אין מייבמין: ק"ק לפמש"כ התוספ' לעיל (מ"ד.) דמ"ט חרש וחרשת עולה ליבום הא כל שאין עולה לחליצה אינו עולה ליבום ותירצו דפומייהו הוא דכאיב להו ע"ש, ו"ה שייך דוקא גבי חרש וחרשת כדאמרינן לקמן (ק"ד:) אכל לא לענין קטן וקטנה דהם מגזירת הכתוב דאיש לא חולצין וא"כ מאי פריך ח"ט אין מיבמין הא כל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום ודוחק לומר כיון שאחר זמן עולה לחצילה וכן קשה ג"כ לר"א דס"ל באמת מתייבמת ואינה חולצת