ערוך לנר יבמות קסה

דגם משאר לאווין הוי חללה אי מאלמנה מה לאלמנה שכן עצמה מתחללת, אכן י"ל דלעיל (ט"ו:) הקשו התוספ' אמה דפריך מה לאלמנה שכע"מ דהיא גופא נילף מק"ו דגם שאר ח"ל יתחללו ותירצו דלא שייך חללה אלא באיסורי כהונה כדילפינן בקדושין ולכן א"ש דשפיר צריך דרשה דחללה דאי לא חללה הוי ילפינן דגם משאר ח"ל נעשה היא והולד חלל מק"ו מאלמנה ולא שייך למיפרך מידי, והנה לפי מה שכתבנו לא ידעינן מחללה רק דמח"ל אין חללה אלא מאיסורי כהונה אבל אכתי מח"כ לא ידענו ולכן צריך ראב"י אלה ולא יליף מחללה וכיון דכן דמחללה לא ידענו למעט ח"ע לא ידעינן ג"כ למעט שלא נתחללה היא ע"י ביאתו, ולכן מתורץ קושית התוספ' דלא שייך למיפרך מה לאלמנה שכן עצמה מתחללת דהיא גופא נילף בק"ו שגם היא תתחלל ועיין ברמב"ן

בד"ה נילף בתולה. אומר ר"א מהתם היינו מכה"ג: לכאורה יש להביא ראי' לשיטה זו דק' אהא דקאמר דס"ד דנילף בתולה בתולה מהתם קמ"ל דלא ילפינן הא גז"ש אין אדם דן מעצמו וא"כ ע"כ מקובלת היא והשתא לפי האמת לענין מה נמסר גז"ש, אבל לפי' ר"ת י"ל דלא בגז"ש ה"א דילפינן דלא נמסרה כלל אלא ס"ד דילפינן דתיבת בתולה פירושו כן בתולה ממש מדגלי רחמנא כן גבי כה"ג דכתיב בפי' בתולי' וכמו דפירשתי לעיל (נ"ט.) לענין ילפותא דאלמנה אלמנה, אבל לפי' רש"י דלא מתיבת בתולה ממעטינן בוגרת אלא מדכתיב נערה גבי' גבי אונס ילפינן גם הכא דבהדי בתולה צריכה להיות גם נערה זה ע"כ הוא ע"י גז"ש ממש ושפיר יקשה לפי האמת גז"ש למה לי, אכן נראה דגם לפי' רש"י א"ש כיון דבכתובות (כ"ט) אמרינן דבתולה בתולה דאונס ומפתה אתיא לגז"ש וידוע דלפעמים לא נמסר לגז"ש רק התיבה שממנה לומדין הגז"ש דהיינו המלמד אבל הלמד לא נמסר, ולפ"ז שפיר קאמר דה"א נילף בתולה בתולה מהתם כיון דבאונס ומפתה כבר נמסר התיבה בתולה לגז"ש ה"א דגם ארוסה דהכא נילף מיני'

והנה הרשב"א הביא עוד ראי' לשיטת ר"ת מהא דמקשה דלר"ח ור"ש באונס ומפתה נערה ל"ל כיון דבתולה בתולה שלמה משמע, אבל לדעת ר"ת א"ש די"ל דה"א נילף מכה"ג ע"ש, והנה מלבד שאין זה קושיא לרש"י ז"ל דהא כבר תירצו התוס' לעיל (נ"ט.) קושיא זו דאצטריך בתולה לכדרשינן בפרק אילו נערות והוא ע"פ מה שכתבו התוספ' ישנים בכתובות (ל"ח:) ע"ש עוד י"ל ג"כ דהשתא דכתיב אלי באחותו שפיר אצטריך נערה דלא נילף בתולה דאונס ומפתה מבתולה דהכא גם לפי' רש"י לרבות בוגרת

ודע שאין להביא ראי' ג"כ לשיטת ר"ת מדקשה לכאורה מנ"ל דאליו לרבות בוגרת אתי דלמא אתי לרבות בעולה שלא כדרכה דלא נילף בתולה מהתם למעט של"כ ובשלמא לפי' ר"ת ניחא כיון דרק מכה"ג ס"ד למילף ובכה"ג גופא מקרי נבעלה של"כ בתולה לר"מ דהא מכשיר בעולה של"כ לכה"ג אבל לפי' רש"י דס"ד דמאונס ומפתה ילפינן ק' דהא נבעלה של"כ לא מקרי בתולה, דזה אינו דודאי נבעלה של"כ מקרי בתולה גם לענין אונס ומפתה דהא אמרינן בקדושין (דף י') ומודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי וכמו שכתבו גם התוספ' לעיל (דף נ"ט) ואדרבא מזה יש להביא ראי' לפי' רש"י דלפי' ר"ת יקשה אכתי לר"ש דס"ל לעיל דנבעלה של"כ פסולה לכה"ג מנ"ל דאליו אתי לרבות בוגרת דלמא אתי לרבות בעולה של"כ דלא נילף בתולה בתולה מכה"ג, אכן גם לפי' ר"ת י"ל דיותר מסתבר לרבות בוגרת מלרבות בעולה שצ"כ כדמוכח מפי' רש"י לעיל (נ"ט) ע"ש. והנה הרמב"ם פסק דנבעלה שלא כדרכה פסולה לכה"ג אבל לענין קנס מקרי בתולה, ולפ"ז צ"ע לדינא אם כהן מטמא לאחותו בתולה שנבעלה שלא כדרכה אי ילפינן מכה"ג או מאונס ומפתה, ולכאורה תלי זה בפלוגתא שבין רש"י ור"ת ובפוסקים לא ראיתי דין זה וצ"ע

בא"ד. ומוכת עץ מהתם גמר לה ר"ש: דבריהם בזה לא זכיתי להבין דלכאורה העולה מהסוגיא ר"מ ורבי יוסי ור"ש בהא פליגי דלר"מ מסתבר טפי למעט ארוסה מלא היתה מלרבות מ"ע שאין זה פשטי' דקרא רק דר"מ ס"ל דלארוסה שנתגרשה ל"ל קרא דסברא היא ולכן ע"כ אתו הקרובה לרבות ארוסה וממילא מיותר לא היתה לאיש לרבות מ"ע ור"ש ס"ל דשפיר צריך קרא אארוסה שנתגרשה ולכן ממעט ארוסה מלא היתה לאיש ורבי יוסי ג"כ הכי ס"ל רק דס"ל דדרשינן מלא היתה לאיש תרתי דהיינו למעט ארוסה ולרבות מ"ע והשתא איך קאמרי התוספ' דאי לאו דמיעטה רחמנא מ"ע מבבתולי' גם לר"ש הוי דרשינן הכא לא היתה לאיש למ"ע אי כוונתם דר"ש הוי דרש כר"מ למ"ע ולא אארוסה א"כ ע"כ צ"ל דר"ש ס"ל דיותר מסתבר קרא לאוקמי' אמ"ע מלאוקמי' אארוסה וא"כ יקשה איך אפשר לומר כן דא"כ הקרובה ל"ל דל"ל לרבות ארוסה מהיכי תיתי למעוטי וכש"כ דל"צ אארוסה שנתגרשה ואי כוונתם דאז ה"א דר"ש דרש כרבי יוסי תרתי מיני' בזה יקשה מ"ט דרש ר"י תרתי הא לדידי' ממעטינן ג"כ מבבתולי' מ"ע ואין לומר דרבי יוסי ס"ל כר"מ לענין כה"ג מה בכך הא גם לר"מ ממעטינן מ"ע בכה"ג דהא קאמר בתולה שלימה קאמר וכמו שכתבו התוספ' כדבור שקודם זה, ועוד דהא במתניתן לעיל סתמא קתני ולא ישא את מ"ע ולא פליג ר"מ. וצ"ע

ע"ב בגמרא והרי פנחס עמהם: כתב הריטב"א שהרי כבר נתכהן פנחס אבל ק"ל דהתינח למ"ד בזבחים (דף ק') דפנחס הי' מתחל' כהן או שנתכהן משהרג לזימרי אבל לרב אשי שם דלא נתכהן עד שעשה שלום בין השבטים מאי ראי' מפנחס, וי"ל דרב אשי לא קאמר שם רק לר' נחמי' אבל ר"ש לשיטתו אזיל דס"ל (שם) דנתכהן פנחס מתחלה שהרי קאמר שם והלא פנחס הי' עמהם, ולפ"ז מה דקאמר הכא ורבנן לעבדים ולשפחות צ"ל דלא קאמר אלא אליבי' דרבי חנינא דס"ל דנתכהן פנחס גם לר"נ משהרגו לזימרי דלרב אשי מצי למימר דרבנן כר"נ ס"ל דלא נתכהן פנחס עד שעשה שלום בין השבטים

שם בת שלש שנים ויום א' נמי: בתוספ' הרא"ש פירש דהכי קפריך בשלמא אי לא מפרש מקרא דהחיו לכם י"ל דהטעם הוא שמא נבעלה וזה לא שייך בפחות מבת ג' אבל השתא דיליף מקרא פריך שפיר, אכן לא זכיתי להבין דאם אפשר לומר כן אכתי מאי פריך דלמא מדאורייתא אפילו ביותר מבת ג' שרי רק רבנן אסרו ביותר מבת ג' שמא נבעלה, ולולא דברי הרא"ש הי' נלענ"ד לפרש אי הכי דקאמר ע"פ מה דמפרש בקדושין (דף ע"ח) דר"ש דרש מזרע בית ישראל עד שנזרעו בתולי' בישראל כמו שהביא גם הרשב"א בשמעתין והוסיף לבאר דע"כ דאורייתא היא דעד דאתי יחזקאל מאן קאמרה אלא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכי' אקרא, והשתא י"ל דבל"ז לק"מ אפילו בת ג' שנים וי"א נמי די"ל דר"ש יליף כן ממקרא דזרע בית ישראל אבל השתא דיליף מקרא דהחיו לכם א"כ ע"כ סבר דמקרא דזרע בית ישראל ליכא הוכחה דאיכא למידרש כשאר תנאי שם דאסרו גיורת לגמרי או דלא ס"ל לר"ש דגמרא גמירי לה על זה פריך שפיר אי הכי אפילו בת ג' שנים וי"א נמי

שם למשכב זכר מנא ידעי: ק"ק המקשן דאכתי לא ידע מהך דרשא דלרצון להם מאי פריך מנא ידעי דלמא ג"כ ט"י ציץ וע"ק אהא דפריך ונעברינהו לפני ציץ מה הועילה בדיקה בזה הא הציץ בדק הראוים לבעול והם לא הרגו רק אותן שנבעלו ממש, ועוד י"ל ארש"י שכתב ד"ה פני' מוריקות נם הי' עכ"ל, מאי בעי בזה, והנה לכאורה י"ל דזה רצה רש"י לתרץ דודאי עיקר בדיקת ציץ לא הי' רק אבעילה ממש כדמוכח מהא דפריך ונעברינהו לפני ציץ ומה שבדק במדין הראויין לבעול נס הי', אכן אין זה מספיק דאכתי מנ"ל למקשן להקשות דלמא עיקר בדיקת ציץ לא הי' רק אראויין לבעול, ונ"ל דחדא מתורץ בחבירו די"ל דהכי קפריך מנא ידעי דא"ל ע"י ציץ דז"א שהרי לא בדק רק הראויין לבעול והם לא הרגו רק נבעלו ממש ומתרץ ע"י חביות ופריך ונעברינהו לפני ציץ כיון דהושבה ע"פ חביות היא זל"ז לבנות ישראל כדאמרינן בכתובות (דף י') א"כ אכתי למה הוצרכו להושיב כולן ע"פ חביית נעברינהו לפני ציץ ואותן שלא יקלוט ציץ הן אותן שאינן ראויין לבעול ובודאי לא נבעלו ואותו שבדק הציץ וישיבו ע"פ חביית ומשני כיון דלפ"ז עכ"פ הוראת ציץ תהי' להורות אותן שיש בהן מחיייבי מיתות ולרא כתיב ולא לפורענות: