ערוך לנר יבמות קסד

רק מדכלו בתולי' כמו מ"ע ובזה שפיר יש להקשות כמו דמרבינן מ"ע נרבה ג"כ בוגרת

שם בתוספ' ד"ה שאינו משלם. וא"ת כיון דבעיא גט: עיין במ"ל (פ"א מהל' נערה) שכתב שכוונת קושיתם דס"ל דחמשים כסף הם מאה דינרים וגם כתובתה מאה דינרים כיון שיש לה כתובת בעולה, ולפ"ז לדעת הרמב"ם דס"ל (שם) דיש לה כתובת בתולה מאתים יתיישב קושית התוספ' די"ל דה"ק אינו משלם קנס כמפותה שהיא רק מאה דינרים אלא צריך ליתן לה כתובה מאתים, אכן מתוספ' הרא"ש נראה שכוונת התוספ' אינו כפי' המ"ל אלא דגם בהקושיא סברו דקנס הוא מאתים רק דהוי סברי דגם כתובה מאתים ואהא תירצו דכתובת בעולה דרבנן יש לה שהוא מנה ולא מאתים ודלא כפי' המ"ל שם שפי' כיון דרבנן הוא אין לה רק כסף מדינה שהוא שמינית מנה או כפירושו האחר דכתובתה הוא רק דרבנן והברייתא איירי מדין תורה כל זה נראה מדברי תוספ' הרא"ש שאינו שכתב וז"ל ועוד דכתובת בעולה מדרבנן ואינה כי אם מנה, משמע שזה שאין לה אלא מנה הוא שחדשו בתירוצם דבקושיתם הוי סברי כדעת הרמב"ם דיש לה מאתים, גם מה שפי' המ"ל בתירוצם האחרון דמוציא בגט היא מדרבנן דהכי פירושו כיון דהוא רק מדרבנן א"כ אין לה כתובה כדין שניות, נלענ"ד דאינו דמה בכך שמדאורייתא מותר לקיימה ורק מדרבנן צריך להוציאה הא כתובה היא על עיקר הנשואין ומעת שנשאה בא החיוב והרי עיקר הנשואין אסורין מדאורייתא אף דמוציאה בגט הוא רק מדרבנן כמו שכתבו בכתובות (דף ל') וכמש"כ המהרש"ל הכא ואף דלמ"ד משום ומרגלא לי' לקמן (דף פ"ה) אין לה כתובה כיון דאין הולד חלל מכ"מ אכתי יקשה לרב למ"ד שמחלק בין דאורייתא לדרבנן ולא ס"ל סברא דמרגלא לי', אבל דבריהם נראה מדברי תוספ' הרא"ש דה"ק כיון דמוציאה בגט הוא רק מדרבנן א"כ איכא נפקותא במה דקאמר שאינו משלם קנס לענין דאורייתא כיון שמדאורייתא אין צריך להוציאה אין צריך ליתן לה כתובה וגם קנס אין לה, ומדברי הרא"ש אילו נראה דגם מה שגרם המהר"מ בדבריהם דהכא אינו אלא כוונתם כמש"כ

ובזה נלענ"ד לישב מה שהקשה המ"ל על הרמב"ם (ריש הל' נערה) למה השמיט הך דינא דאינו משלם קנס כמפותה, ולפ"ז י"ל דהוא ס"ל כתירוץ התוספ' האחרון דהך דאינו משלם קנס ע"פ דין תורה קאמר ולכן אין נפקותא לדידן, ובלא"ה כבר הוכחתי לעיל (נ"ט.) דדעת הרמב"ם כן דמוציא בגט הוא רק דרבנן

בד"ה סופה להיות. עשאה זונה: ק"ל אי קושיתם דדלמא סבר רב כר' אלעזר הא אמר רב לקמן דאין הלכה כר"א ואי כוונתם דדלמא מוקי רב הך דאם נשא נשוי כר"א ומפרש דמוציא בגט על זה יקשה מנ"ל לרב לומר כן דלמא אם נשא נשוי הוא כפשוטו דאינו מוציא בגט ואתיא כרבנן דר"א ואי נימא דכוונתם הוא דאימא דרב קאמר דלר"א הוי דינא כך דמוציא בגט א"כ מה תירצו על זה דמה בכך שהברייתא לא אתיא כר"א מכ"מ י"ל דרב מפרש לברייתא כך ואפילו נימא דקושיתם היא דרב ס"ל כר"א דהא דאין הלכה כר"א רב עמרם אמרה ולא רב מכ"מ ע"כ פשיטא לי' מהא דרב עמרם דגם רב ס"ל כן דאל"כ לא פריך הש"ס מידי כדכתבנו לעיל, ועוד דמכ"מ יקשה דעל זה לא תירצו מידי דאימא רב דינא קאמר דמוציא בגט ולא אליבי' דברייתא

בד"ה חלל. לא יחלל: המהר"מ תמה על התוספ' דלמא קושטא קאמר הכי דמחייבי ע' הולד חלל והוא בלאו דלא יחלל, והנה בתוספ' הרא"ש באמת תירץ על קושית התוספ' כן, אבל לפענ"ד י"ל דקושית התוספ' פה היא לשיטת הריב"ם שהזכרתי לעיל שהביאו התוספ' לקמן (דף ע"ז) דלמ"ד יש חלל מח"ע גם הולד אינו רק בע' ע"ש שהוכיח כן מגמר' דלקמן ועל זה הקשו איך אפשר דלא ה"ל רק בע' כיון דלא יחלל קאי עלי' א"כ ל"ת הוא, וראיתי במ"ל (הל' א"ב פ' י"ט) שהקשה על שיטת הריב"ם ע"פ מה דאמרינן בקדושין (דף ס"ח) דלר"ע דס"ל אין קידושין תופסין בח"ל במאי מוקי לי' ומשני בבעולה לכה"ג ואמאי לא מוקי בחללה מחייבי ע' וכן הקשה אמה דאמרינן בכתובות (דף ל') איכא בינייהו בעולה לכה"ג ע"ש ולענ"ד אין מזה קושיא על הריב"ם דאי הוי אמר הכי לא הי' א"ש רק אליבי' דראב"י וא"כ י"ל דרצה ליישב גם אליבי' דכ"ע והרי אפילו אם לא נימא כריב"ם ג"כ צ"ל כן דמיישב אליבי' דרבנן דראב"י דאי אליבי' דראב"י כיון דיש חלל מח"ע א"כ כה"ג שבא טל הבעולה לוקה משום לא יחלל אם לא נימא כריב"ם וא"כ היאך מוקי בבעולה לכה"ג שאינו רק בע' אע"כ צ"ל דמיישב שלא אליבי' דראב"י א"כ גם על הריב"ם לא קשה קושית המ"ל אבל מכ"מ קושית התוספ' דכאן א"ש

בד"ה ואי אתה. כיון דתפסי בה קדושין: התוספ' בזה לשיטתם קיימי דס"ל לקמן (ס"א.) דמביאת חייבי לאווין לא הוי זונה אבל לשיטת רש"י שם דמח"ל הוי זונה אף דתפסי בהו קדושין כן י"ל דגם מנדה הוי זונה, אכן ז"א דהא הרמב"ם ס"ל ג"כ כדעת רש"י דמכל ח"ל זונה היא ואעפ"כ כתב ובפרק י"ח מהל' א"ב) דמנדה לא נעשית זונה כיון שאינה אסורה להנשא לו, והרא"ש בתשובה הביא ראי' לזה ממה דאמרינן בתמורה (כ"ט:) אתנן כל העריות אסור חוץ מאתנן אשתו נדה מ"ט זונה כתיב והא לאו זונה היא, והנה ראיתי בהרב המגיד שהביא עוד ראי' לזה מהא דאמרינן הכא ואי אתה עושה חלל מנדה ואי ס"ד דנדה זונה היא אז פשיטא דהולד חלל מזונה לכהן ע"ש, ולא זכיתי להבין ראיתו בזה דהא זונה לא נעשית עד לאחר שבטל אותה בנדתה ואם בא אז שנית עלי' ונתעברה ממנו אז ודאי הולד חלל אבל הכא אמרינן דאין הולד חלל מנדה דהיינו כשנתעברה מאותה ביאה ראשונה שבא עלי' בנדתה דאז אכתי ליכא רק איסור נדה ולא איסור זונה ובזה שפיר אמרינן דלא הוי חלל וכמו שכתב הרמב"ם לענין יבמה לשוק שנבעלה לכהן (בפ' י"ט מהל' א"ב הל' ה') ולעולם י"ל דנעשית זונה

שוב ראיתי שגם הרשב"א בשו"ת (סי' אלף ר') כתב כראית ה"ה והיינו מפני שלשיטתו אזיל שכתב שם בשו"ת (אלף ר"א) שגם מביאה ראשונה הולד פגום כיון דזונה משוי לה ע"ש וכבר הבאתיו לעיל (נ"ז.) אכן לשיטת הרמב"ם שחולק על זה כדמוכח מהא דכתב ביבמה לשוק אין מכאן ראי' דמנדה לא הוי זונה אבל מכ"מ מכח ראית הרא"ש מוכח שפיר דלא הוי זונה וא"כ קושית התוספ' אפילו לשיטת רש"י והרמב"ם במקומה עומדת

ונ"ל ליישב קושיתם ע"פ מה שהקשה הרשב"א דרבנן למעוטי נדה מנ"ל ותירץ דנפקא להו כן מחללה יתירא כדדרשינן בקדושין (ע"ז:) דאין חלל אלא מאיסורי כהונה, אכן לדידי ק"ל דא"כ גם לראב"י לדרוש כן ואלה ל"ל, ועוד ק"ל כיון דראב"י ע"כ לית לי' הך פירכא דמה לאלמנה שכן עצמה מתחללת דאל"כ גם נדה לא יוכל למילף מאלמנה א"כ מנ"ל דאלה אתי למעוטי נדה דלמא אתי למעוטי שאין חלל מח"ל דהא לעיל (ט"ו:) משמע דהוי גמרינן גם שאר ח"ל מאלמנה אי לאו הך פירכא שכן עצמה מתחללת, אבל י"ל דאדרבא חדא מתורץ באידך דודאי ראב"י דרש ג"כ דרשה דחללה דאין חלל אלא מאיסור כהונה אכן כיון דפירוש דהך דרשה היא דלכך כתיב חללה יתירא בין אלמנה וגרושה לזונה לומר דרק מאלמנה וגרושה שהם איסורי כהונה הולד חלל אבל לא מזונה שהוא לאו בישראל ג"כ כמשפ"י רש"י שם א"כ אכתי לא ידעינן רק דמח"ל אין הולד חלל אבל אכתי מחייבי כריתות לא ידעינן דדלמא ח"כ ילפינן בק"ו וחייבי לאווין דכהונה לכן שפיר צריך ראב"י אלה למעוטי נדה ונקט נדה דוקא דבשאר ח"כ לא משכחת כיון דהולד אפילו ממזר הוי

אכן לפ"ז גם לרבנן קושית הרשב"א במקומה עומדת מנ"ל למעוטי נדה, אבל י"ל כיון דלעיל (דף ט"ו) קאמר או דלמא איכא למיפרך מה לאלמנה שכן עצמה מתחללת משמע שיש ספק אי אמרינן פירכא זו ואפילו לפי האמת יש פלוגתא בזה דר' יהושע שם דקאמר בני צרות אני מעיד לכם ס"ל הך פירכא ור' יוחנן בן נורי לית לי' הך פירכא כמש"כ התוספ' לעיל (י"ר:) ע"ש, ולפ"ז י"ל דגם ראב"י ורבנן דהכא פליגי בהך סברא אי חשבינן להך מה לאלמנה שכן עצמה מתחללת לפירכא או לא דראב"י לית לי' הך פירכא ולכן שפיר ה"א דנילף בק"ו מאלמנה ול"ק קושיא התוספ' אבל רבנן י"ל דכר' יהושע ס"ל דאית לי' הך פירכא ולכן ל"צ קרא למעוטי נדה

עוד י"ל ביישוב קושית התוס' דלכאורה גם לרבנן יקשה ל"ל חללה דאין חללה אלא מאיסור כהונה דמהיכי תיתי למילף