ערוך לנר יבמות קסג

איכא דאם נותן בתורת קנס הוא לאבי' דקנס מפותה לאבי' ואם נותן בתורת כתובה הוא לעצמה, ונ"ל דהנה הרמב"ם (בפ"ב מהל' נערה בתולה הל' ט"ו) פסק דבלא עמדה בדין ובגרה או נשאית או מת האב בושת ופגם וקנס במפותה לעצמה ע"ש בראב"ד שהשיגו, ועיין במ"ל כוונת הראב"ד שהוא סובר דבמפותה כיון שמחלה אין משלם לה כלום וא"כ שייך השגת הראב"ד גם בבגרה ונשאית והא דהשיג דוקא אמת האב כיון דדין זה תלי' בפי' המתניתן דמת האב אי איירי באנוסה דוקא או אפילו במפותה כמבואר במשנה למלך שם, אכן י"ל דהרמב"ם הוכיח דינו מסוגיא דלפנינו דמאי קמ"ל הכא דבנשואין של איסור פוטר עצמו מקנס תיפוק לי' דאין כאן קנס כלל כיון שהיא מפותה ולאחר שנשאית אין לה קנס שמחלה וזה ודאי ל"צ להשמיענו דנשואין שלה חשיבי נשואין להוציאה מרשות אבי' דזה פשיטא דקדושין תופסין בבעולה לכה"ג דליכא מאן דפליג על זה ועוד דאם זה רצה להשמיענו לא הוי צריך לומר דמשלם קנס במפותה אלא דחשיבה נשואה לכל מילי אלא ודאי דזה פשיטא הוא וא"כ מאי קמ"ל דאין לה קנס פשיטא שהרי מחלה ועוד דקאמר שאין לה קנס דוקא משמע הא בושת ופגם אית לה והיינו משום דאפילו נשאה משלם בושת ופגם אבל הכא הרי מחלה ולאחר שנשאית אין לה אע"כ הוכיח הרמב"ם כיון שהחיוב בא מקודם נשואין יש לה למפותה קנס ובושת ופגם אפילו אחר שנשאית לאחר רק הכא פטור מקנס כיון שנשא אותה כדין כל מפותה שנשאה, ולפ"ז גם קושית התוספ' א"ש כיון שגם קנסה לעצמה דהא נשאית

שם סופה להיות בעולה תחתיו קשיא: מדלא סליק בתיובתא פסקו הפוסקים כוותי' דרב הונא כמש"כ הרשב"א, אכן יש להבין מ"ט באמת לא סליק בתיובתא דהא קושיא גדולה היא, ונ"ל דהנה הרשב"א הקשה מ"ט מ"ע אם נשא נשוי הא מוכת עץ דאורייתא היא ובשלמא בוגרת י"ל דכר' אלעזר ור"ש ס"ל אבל לענין מ"ע קשיא ותירץ דס"ל כברייתא דנדה דמכשיר מ"ע מדאורייתא לכה"ג ע"ש דדעת הרשב"א דודאי אם לא ישא מן התורה לא שייך אם נשא נשוי דמדאורייתא אין חילוק בין לכתחלה לדיעבד, אכן לפ"ז קשה מאי קשיא לי' לרב הונא א"ר דסופה להיות בעולה תחתיו דלמא ס"ל דבעולה דאורייתא הוא ולכן לא שייך לומר דבדיעבד יקיימנה, וא"ע ראיתי שגם בשער המלך הקשה כן והניח בצ"ע, אבל נ"ל דהנה הרשב"א הקשה אמאי דמקשה לעיל ארב דס"ל דבעולה שלא כדרכה נפסלה לכהונה מאי ארי' משום אלמנה תיפוק לי' משום בעולה דמה בכך הא אמרינן אם נשא נשוי ותירץ דס"ל כרב הונא דמוציא בגט אבל כתב דאינו מחוור כלל דהא דמוציא בגט הוא מדרבנן דאי מדאורייתא אפילו נשא אין פטור מן הקנס דלאו נשואין הן ועוד אי דאורייתא הוא לפלוג ראב"י גם באנוסת עצמו לומר דהולד חלל ע"ש, והנה לשיטת הסוברים דדאורייתא הוא ע"כ צ"ל דמכ"מ חשיבה נשואין לפטור, ומה שהעיר הרשב"א מדלא פליג ראב"י כבר תירצו התוספ' די"ל דנקט משום רבותא דרבנן באופן שלפי האמת אין קושיא גדולה מזה רק שלהרשב"א לא מחוור זה, ולפ"ז י"ל דגם להמקשן לא הי' מחוור כן ולכן סבר דמוציא בגט היא מדרבנן ולכן הקשה שפיר ממ"ע ובוגרת אבעולה דניחא ג"כ סופה להיות בעולה תחתיו דהא גם בעולה דרבנן אבל מכ"מ תיובתא לא הוי דבאמת מוכח מזה נגד הסברא דהמקשן דהא דמוציא בגט הוא מדאורייתא דבעולת עצמו מדאורייתא ואינו דומה למ"ע ובוגרת וכיון דעכ"פ מוכת מזה לרב הונא אמר רב דס"ל דבעולת עצמו דאורייתא א"ש דפריך לעיל מאי אריא משום אלמנה תיפוק לי' משום בעולה

שם והאמר רב עמרם אמר רב אין הלכה כר"א קשיא: הא דלא קאמר אמוראי ננהו אליבי' דרב דהא הך דלעיל רב הונא א"ר אמרה ועוד דלקמן (ס"א:) אייתי הך דרב עמרם ולא גרסינן שם אמר רב נ"ל דלאו מדרב אדרב קפריך אלא כיון דאכתי לא ידעינן טעמא אחרינא לראב"י אלא כדמפרש רב דסבר כר' אלעזר מזה פריך ארב עמרם דקאמר דאין הלכה כר' אלעזר, שוב ראיתי ברשב"א בשבת (ס"ה:) שג"כ לא גרס רק רב עמרם ולא רב שכתב שם דפריך דמסתמא מא לא יפלוג רב עמרם ארב שהוא רבהון דכולהו

שם יש חלל מחייבי ע': ק"ל כיון שאין חלל אלא מאיסור כהונה א"כ ליכא עשה רק בעולה לכה"ג ואיך קאמר חייבי ע' לשון רבים, וי"ל ע"פ מ"ש התוס' לקמן (ע"ז:) בשם ריב"ם דחללה מחייבי ע' דהיינו בעולה היא ג"כ בע' וע"פ דבריהם מסופק במשנה למלך (בפ' י"ט מהל' א"ב הל ג') אי נימא דגם זונה מחייבי ע' כגון שנתחללה ע"י ביאת מצרי ואדומי יש לה דין ע' ע"ש, וא"כ שפיר משכחת חלל מחייבי ע' דהיינו מבעולה ומחללה כגון בת בעולה לכה"ג שנשאת לכהן או מזונה דחייבי ע' בשנעשה זונה ע"י ביאת מצרי ואדומי ונשאת לכהן אם נפשוט ספק המ"ל דגם זה נחשב חלל דחייבי ע'

ובהכי נ"ל ליישב מה שהעירו התוספ' לרבנן דס"ל אלה הפסיק הענין מנ"ל דקאי לא יחלל אחייבי לאווין דלמא אבעולה, די"ל דבשלמא אי אמרינן דאלה הפסיק דדוקא מחייבי לאווין דאלמנה וגרושה וחללה זונה הוי חללה אבל מבעולה דחייבי ע' לא אז הפסיק אלה לגמרי ואף דאיכא חללה וזונה דחייבי ע' הם וג"כ לא הוי חללה מכ"מ שייך שפיר לא יחלל אחללה וזונה של חייבי לאווין אבל אי אמרינן דאלה הפסיק דדוקא מבעולה הוי חללה אבל מהנך דלעיל לא על זה יקשה היאך פסיק לי' הא איכא חללה וזונה שג"כ קאי לא יחלל עליהם כגון שהם חייבי ע' לכן ע"כ דאלה הפסיק דמחייבי ע' לא הוי חללה דבזה הפסיק שפיר דמבעולה לעולם לא הוי חללה

שם ברש"י ד"ה סופה להיות מוכת עץ. ליבעל לו ולאבד בתולי': ק"ק איך קרי לזה מוכת עץ הא אמרינן בכתובות (י"א:) אין מוכת עץ בבשר ולפי' רש"י אפילו בהשיר בתולים אמרינן כן כמבואר בש"מ שם, וי"ל דהא הכא אליבי' דרב קיימינן ורב אית לי' שם דיש מוכת עץ בבשר

בד"ה אחותו ארוסה. דכתיב ולאחותו הבתולה. ק"ק דא"כ יטמא לאחותו שנכנסה לחופה ולא נבעלה דעדיין בתולה היא, ולא ידעתי למה לא פירש רש"י דמלא היתה לאיש ממעטינן נשואה ואף דר"מ לא דרש לי' הכי היינו דדרש הקרובה לרבות ארוסה וכיון דארוסה מסתבר טפי דאכתי אגידה בי' יותר מנשואה מוקמינן הרבוי רק לענין ארוסה אבל לענין נשואה קאי המיעוט דלא היתה לאיש וכן נראה דעת הרמב"ם, אבל ראיתי בחדושי הרשב"א שזה פלוגתא קדומה היא בין הרמב"ן והרשב"א דדעת הרשב"א כדכתבנו, ולפ"ז י"ל דרש"י סובר כדעת הרמב"ן, שוב ראיתי בריטב"א שיש לו דיעה שלישית בזה דהיינו דדוקא לר"מ ור"י מטמא בנכנסה לחופה ולא נבעלה ונתגרשה כמו שסובר הרמב"ן לר' יוסי ור"ש, והשתא יש כן ג' פלוגתות לרמב"ן מטמא לר"מ ור"י בנכנסה לחופה ול"נ אפילו בלא נתגרשה ולר' יוסי ור"ש עכ"פ בנתגרשה, ולרשב"א בנכנסה לחופה אין פלוגתא כלל בין ר"מ ור"י לר' יוסי ור"ש דלכולהו בלא נתגרשה אינו מטמא ובנתגרשה מטמא, ולריטב"א דוקא לר"מ ור"י מטמא בנתגרשה אבל לר' כ ור"ש אפילו בנתגרשה אינו מטמא אבל בלא נתגרשה אפילו לר"מ ור"י אינו מטמא, והנה בפוסקים לא מבואר דין זה רק מדכתב הרמב"ם (פ"ב מהל' אבל) וכן הש"ע (בסי' ש"ע) סתם ארוסה שנתגרשה מטמא משמט אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה לא, והנה מן הרמב"ם אין ראי' כ"כ דלא הזכיר רק מה שהוזכר בגמרא אבל כיון דהרמב"ן ורשב"א שווין בזה דבנתגרשה לר' יוסי ור"ש מטמא לכאורה ה"ל לפסוק כן דדעת הריטב"א היא יחידית וזה דלא כדש"ע ולדינא צ"ע

בד"ה מהתם. כי ימצא איש נערה בתולה: עיין בתוספ' שפליגי על זה ובאמת פשטות דסוגיא הי' נראה כפירושם, אבל נ"ל דרש"י נדחק לפרש כן שהי' קשה לו קושית התוספ' (בד"ה אליו) ל"ל קרא לרבות בוגרת תיפוק לי' מלא היתה לאיש ולכן פי' דהוי ס"ד דר"מ דמנערה בתולה ילפינן דבזה מתורץ קושיתם דדוקא מ"ע דהוי ס"ד למעט מבתולה כיון שאינה בתולה שייך לרבות מלא היתה לאיש כיון שלא אבדה בתולי' ע"י איש עדיין בתולה מקרי אבל בוגרת דהוי ס"ד למעט מגז"ש מהתם מה להלן נערה ולא בוגרת אף כאן נערה דוקא לא שייך לרבות מלא היתה לאיש דמשום אבדה בתולי' באמת לא הוי ממעטינן רק מדכתיב התם נערה בפי' גבי אנוסה אבל התוספ' הקשו כן רק לשיטתם דפירשו דמכה"ג ס"ד דילפינן והתם לא ממעטינן בוגרת