ערוך לנר יבמות קסב

רק ותוציא בגט וזה ודאי אברייתא קאי אבל הך מימרא דהכא מנ"ל דרב אמתניתן אמרה דלמא מסדר הגמרא סמכה הכא, והנה באמת גם בתוספ' הרא"ש הקשה ותירץ כמהרש"א, אבל לענ"ד בלא"ה לק"מ דאי משום זונה מאי קמ"ל רב הא תנן ריש פרקין ולא חילק בין ביאה לביאה

שם והכשירה רבי לכהונה: עיין ברשב"א שהקשה מאי מייתי ראי מרבי הא אפילו נעשית בעולה מבהמה מכ"מ היתה כשירה לכהונה דאפילו מאדם כה"ג אין נעשית בעולה כיון דשלא כדרכה הוא ורבי ס"ל דאין אחר עושה אותה בעולה של"כ והניח בצ"ע, ולענ"ד קושית הרשב"א תמו' היא דהא שפיר מוכיח מרבי דלא נעשית בעולה דאי נעשית בעולה זונה נמי הוי דהא תלי חדא באידך כדמוכח בסוגיא דלפנינו והרי זה פשיטא דנבעלה לחייבי כריתות אפילו שלא כדרכה נעשית זונה ואכתי תפסל נבעלה לבהמה לכהונה מטעם זונה דנבעלה לח"כ אע"כ דלא חשיבה בעולה משום דביאת בהמה לאו ביאה היא וא"כ זונה נמי לא הוי, וי"ל דרשב"א בזה לשיטתו אזיל ע"פ מה שכתבתי לעיל (דף ל"ה) דס"ל דמח"כ באונס לא נעשית זונה וכאן אונס היתה וי"ל בזה מה שפסק הרמב"ם הך דינא דנבעלה לבהמה כשרה לכהונה וכבר תמה השער המלך מדכתב סתמא משמע דאפילו בכדרכה קאמר ואמאי הא לא גרעה ממוכת עץ והניח בצ"ע, ונ"ל דלהרמב"ם הי' ק' קושית הרשב"א גם הי' דוחק לו דרב שימי ס"ל דמוכת עץ כשרה לכהונה ואף דהרשב"א כתב דברייתא דנדה (דף ז') ס"ל כן מכ"מ אין סברא דרב שימי ישבוק מתניתן דהכא ומימרא דרב ור"י לקמן דפסלי מ"ע לכהונה לפסוק כברייתא דשם ומה גם דמברייתא גופא לא מוכח בפי' כן ולכן פסק דודאי הכא בכדרכה איירי וס"ל דמ"ע פסולה לכהונה ואעפ"כ נבעלה לבהמה כשירה כיון דבעולה לא הוי הוי כביאת קטן פחות מבן תשע דג"כ אין עושה אותה מ"ע כראמרינן בכתובות (י"א:) דאין מוכת עץ בבשר ואף דהתוספ' כתבו שם דבלא השיר בתולים איירי מכ"מ דעת רש"י שם משמע דאפלו בהשיר בתולים אינה נעשית מ"ע ע"י בשר וכן כתב בפי' בש"מ שם ע"ש וכן משמע דעת הרמב"ם שם גופא, ולכן פסק הרמב"ם דאפילו נבעלה כדרכה כשרה לכהונה דפסק שם אין מ"ע בבשר, ואין להקשות לפי תירוצינו דלא שייך מוכת עץ בבשר היאך קאמר לעיל מידי דהוי אמוכת עץ של"כ די"ל כיון דלעיל ארב קיימא ורב באמת התם בכתובות ס"ל דלא גרע ביאת קטן ממ"ע אבל הא קאמר דהכשיר רבי בעולה לבהמה לכה"ג הוא שמואל ושמואל לשיטתו הוא דקאמר שם דאין מ"ע בבשר

שם ברש"י ד"ה כלב כופרי. כלבים גדולים: עיין בפ"א דכלאים בר"ש שם דמשמע דכלב כופרי הוא קטן מדדמי לשועל וכן כתב רש"י בבא קמא (פ'.) לחד לישנא אבל ל"א כתב שהיא גדול, אכן ק' לפי' זה ממשנה דכלאים

בד"ה מאחרי'. לא גרעה ממוכת עץ: ק"ק דברייתא פירש רש"י דנבעלה לבהמה כדרכה כשרה אפילו לכה"ג למאן דשרי כה"ג במ"ע א"כ למה לא פי' גם הכא כן דרבי ס"ל דמ"ע כשרה לכהונה ואי מפרש האי מאחרי' שלא כדרכה א"כ למה צריך טעם, וי"ל דהוקשה לו מאי קמ"ל רב דימי במאי דקאמר דרבעה מאחרי' כיון דעיקר הדין דאין זנות לבהמה שמעינן ג"כ אם אמר סתם ורבעה כלב כופרי אע"כ דה"ק דדוקא מדרבעה מאחרי' דהיינו שלא כדרכה הכשירה רבי הא כדרכה לא גרע ממ"ע וקמ"ל דרבי ס"ל מ"ע פסולה לכהונה

בד"ה אתנן כלב. והבעלי לכלבי: במהרש"ל הקשה למה לא פירש דומיא דאתנן זונה שנותן לבעל כלבתא שתבטל לו וכמו שפירש רש"י גופא בתמורה ע"ש, ולענ"ד י"ל ע"פ מה שכתבו התוספ' בתמורה שם דלכך דייק מברייתא ולא ממתניתן דבמתניתן י"ל דאיירי בנותן לבעל הכלבתא שתבעל לו ומזה אין מוכח דאין זנות לבהמה אבל מברייתא דייק דע"כ גם בנותן לה שתבעל לכלבו איירי דמותר דאל"כ ה"ל לפרש ומזה מוכח שפיר דא"ז לבהמה ע"ש, ולפ"ז א"ש דהתם מפרש רש"י אמתניתן ובמתניתן באמת איירי בנותן לבעל הכלבתא דומיא דאתנן זונה אבל הכא ובסוטה פי' רש"י אברייתא דדייק מינה דאין זנות לבהמה ובזה ע"כ איירי בנותן לה שתבעל לכלבו

רבא אראי' דמייתי הש"ס הכא מהא דשנים ולא ארבעה, ולפ"ז שם בתוספ' ד"ה הא מני. ומאי פריך שאני הכא דגלי קרא: י"ל זה ע"פ דבריהם לעיל (ה':) בד"ה כולה שהקשו ל"ל קרא דכלאים בציצית לע' דוחה ל"ת לילף מדאצטריך בשריפת קדשים קרא דלא דחי מכלל דבעלמא דחי ותירצו דה"א דש"ק דחי משום דאוכל נפש הותר ע"ש, ולפ"ז י"ל דשפיר קפריך התם דלידחי דא"ל דשאני הכא דגלי קרא דא"כ קרא דכלאים בציצית ל"ל נילף מדאצטריך קרא דהכא דלא דחי מכלל דבעלמא דחי

בא"ד. א"כ ל"ל קרא למעוטי שלא ישאנה: ק"ק מאי קשיא להו הא כמו שכתבו לענין ח"כ דאצטריך קרא כיון דאתרבאי לקנס ה"נ י"ל לענין ח"ל וכן נראה מדבריהם בכתובות שתירצו קושיתם כן עיין שם במהרש"א, וצ"ל דקושיתם אין כאן מקומה אלא קאי אתירוצם קמא אמה שתירצו דקושית הגמרא היא דנילף מהכא בכ"מ דלא דחי ולא אסקי אכתי אדעתייהו הך סברא דכיון דאתרבאי לענין קנס אתרבאי נמי לענין נשואין

בד"ה ורב דאמר. דמה ענין זה אצל זה ק"ק דא"כ דדייק להקשות הכי דע"כ רב אליבי' דר"א קאמר ממימרא דרב לקמן מאן לימא לן דלמא מימרא דהכא אליבי' דנפשי' קאמר אבל מימרא דלקמן אליבי' דר"מ ולי' לא סבירא לי' ובשלמא לקמן מקשה שפיר אפילו נימא הכי דמדייחס רב סברא זו דסופה להיות תחתיו לר"מ ע"כ בבעולה הוא לעצמו ס"ל כן דאל"כ מנ"ל דס"ל לר"מ הכי בבוגרת אבל מכ"מ הכא לא מקשה מידי, שוב ראיתי ברמב"ן שהשיב באמת על ראית התוספ' כן אבל תמהתי על מה שראיתי ברשב"א אהא דבוגרת ומ"ע לא ישא שהקשה דהי' לו להקשות לר' יוחנן מסתם מתניתן לעיל ע"ש הרי פשיטא לו דר' יוחנן ורב ס"ל כר"א ור"ש והתוספ' ורמב"ן פשיטא להו דס"ל כר"מ, וי"ל דזה תלי בפלוגתת הראשונים בפי' אם נשא נשוי דהתוספ' כתובות (דף ל') כתבו בשם ר"ח דהוא מן התורה אף דאם נשא נשוי כמו בבוגרת ומ"ע וכן שיטת התוספ' לעיל ולכן הם לשיטתם כתבו שפיר דר"י ורב כר"מ ס"ל אבל הרשב"א לשיטתו דכתב לעיל דבעולת עצמו דרבנן כיון דאם נשא נשוי וא"כ ה"ה בוגרת ומ"ע ולכן כתב שפיר דר"י ורב כר"א ור"ש דבוגרת לא אסירא מן התורה

בד"ה שנים. לכתוב רחמנא אתנן ומחיר כלב וזונה: ק"ק אם זה דיוק הוא א"כ כי קאמר בפסחים (כ"א:) אי ס"ד כדאמר ר"מ לכתוב רחמנא לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ומכור ע"ש, הא גם אי הוי אמר הכי אכתי הוי מצי לדייק דלכתוב לגר אשר בשעריך ולנכ' תתננה ואכלה ומכור וא"כ הכי הל"ל דלכתוב קרא

בא"ד. נפקא לי' דאין זנות לבהמה: עיין במהרש"א שכתב דב' הדרשות אי אתיא מב' ולא ד' או מדלא כתיב אתנן ומחיר כלב תלי בפלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן דלר' יונתן ל"צ דרשה דד' ולא ארבעה, ובזה א"ש מה דק"ל דלפי מה שכתבו התוספ' בסוטה ודף כ"ו) ס"ל לרבא דיש זנות לבהמה, ונראה שהוכיחו כן מדאמר רבא לעיל (נ"ד.) להטיח בבהמה והטיח ביבמה קנה דהא מכוון לשם ביאה בעולם וכיון דחשיב ביאת בהמה ביאה נעשה ג"כ בעולה ע"י בהמה ומדבעולה הוי זונה למי הוי כדאמרינן בסוגיא דהכא וכמו שכתבתי שם, ולכאורה ק' מה ישיב י"ל כיון דר' יונתן ע"כ לא דריש הדרשא דשנים ולא ארבעה דהא ל"צ לה כנ"ל וא"כ מתניתין דתמורה ע"כ ר' יאשי' היא ורבא ס"ל כר' יונתן כדאמרינן בב"מ פרק השואל (דף צ"א) א"כ ג"ש ע"כ לא דריש הא דשנים ולא ד' וא"כ ליכא לדידי' הוכחה מזה דאין זנות לבהמה ומהא דלא כתיב אתנן ומחיר כלב וזונה נמי י"ל דס"ל דאין ראי' דלעולם י"ל יש זנות לבהמה ואתנן כלב ג"כ אסור והא דלא כתיב כן משום דאז ה"א דקרא אסר נמי מחיר זונה ודלמא זה לא רצה הכתוב לאסור וא"ש לרבא, אכן דעת הרמב"ם צ"ע דפסק הא דרבא לעיל להטיח בבהמה והטיח ביבמה קנה ואעפ"כ פסק ג"כ דאין זנות לבהמה וע"כ צ"ל דלא הא תלי בהך וכדמוכח נמי מסוגיא דסוטה שהקשו התוס' שם עלי'

דף ס' ע"א בגמרא שאינו משלם קנס במפותה: הנה התוספ' מקשים מה בכך הא מכ"מ נותן כתובה, ולכאורה יש להבין מה קושיתם הא נפקותא טובא