ערוך לנר יבמות קסא

למימר הכי דא"כ יקשה לר"ש דב' דבבתולי' ל"ל ועיין במהרש"א מ"ב שי"ל שכיון ג"כ לתי' זה, שוב ראיתי שתירץ ג"כ בתוספ' הרא"ש אקושיא זו כן

בא"ד. ומיהו ק' לר"י למ"ד: זה פשיטא דל"ק קושיא זו רק אי אמרינן נערה אפילו קטנה במשמע דאז לא כתיב רק למעוטי בוגרת וכנראה גם מדברי תוספ' הרא"ש אבל אי אמרינן דנערה אין קטנה לא שפיר י"ל דאצטריך נערה למעוטי קטנה וכיון דקושיתם אינה רק לר"א ור"ש דס"ל דבתולה שלימה משמע שפיר י"ל דהם ס"ל כר"מ דממעט קטנה לענין קנס בכתובות (דף כ"ט) ולענין נערה המאורסה בסנהדרין (ס"ו:) ע"ש

בד"ה אלימא. שנבעלה לאחר של"כ: י"ל פי' רש"י במה שכתבתי לעיל בגמרא דדוקא התם דפליגי תנאי בפירוש הכתוב דולו תהי' לאשה צריך למצוא איכא בינייהו בבעולה דאורייתא אבל הכא פריך כיון דאסורה ב"ע מדרבנן לא ה"ל למינקט אלמנה דוקא דאיכא למיטעי, ומה שהקשו דלפרוך הניחא לר"א כבר תירצו התוספ' בעצמם בכתובות שם ע"ש

בד"ה אלא לאו. עד גמר ביאה שיש שם השרת בתולים: י"ל זה לפי' רש"י דאף דאנשיקה לא מחייב כיון דאין כאן השרת בתולים מכ"מ חייב אשלא כדרכה כיון דבאותה ביאה כדרכה איכא השרת בתולים וכתיב משכבי אשה דבכל ענין אתקש ביאה של"כ לביאה כדרכה, וה"נ מוכח לעיל (דף נ"ה:) דאוקי שכבת זרע למעט של"כ ופריך משכבי אשה כתיב ומוקי למעוטי נשיקה או למעוטי דרך אברים ע"ש, הרי דאף דבשל"כ לא שייך שכבת זרע כמו בנשיקה מכ"מ לא מסתבר לש"ס למעט של"כ כיון דמשכבי אשה כתיב אלא למעט נשיקה וה"נ אמרינן כן לענין קנס. שוב ראיתי בר"ן בסנהדרין (דף ע"ג) שכתב ג"כ בשיטת רש"י כן דדוקא אהעראה כדרכה לא מחייב בלא השרת בתולים אבל אביאה שלא כדרכה חייב ע"ש, אבל באמת מדברי רש"י בכתובות (מ':) הוכיחו הראשונים דס"ל דאביאה שלא כדרכה לא משלם קנס וע"ש בשיטה מקובצת שהאריכו בזה וכתבו ליישב שיטת רש"י וגם דעת הרמב"ם (הל' נערה בתולה פ"א) היא כן דלא משלם קנס אלא בבא עלי' כדרכה וכן כתב הרב המאירי בשמו בש"מ בכתובות שם ע"ש

בא"ד. ה"ל לשנויי' כגון שלא עשה אלא נשיקה: פי' ולמה לי' לדחוקי' לאוקמי' מלתא דרב כתנאי לימא דרב ס"ל כמ"ד העראה זו נשיקה ולשני כגון דלא עשה אלא נשיקה, והמהרש"א במ"ב כתב בכוונת התוספ' דהל"ל הניחא למ"ד העראה זו נשיקה וכו', ולא ידעתי מי דחקו לכך הניחא לא שייך רק היכי דמקשה אדרשא דקרא או אברייתא דע"כ לכולהו אמוראי צריך לאוקמי' שפיר כגון בסנהדרין שם (דף ע"ג) ולעיל (דף נ"ה) ובסוטה (דף כ"ו) אבל הכא דארב קפריך שפיר י"ל דלאוקמי' לרב כמ"ד העראה זו נשיקה

בא"ד. היאך איש מתחייב קנס: ק"ק הא גם להך שיטה עכ"פ איכא קנס בביאה של"כ וא"כ שפיר משכחת קנס כגון דבא עלי' גמר ביאה של"כ דהא אמרינן ומודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי אלמא דעדיין בתולה היא אחר בעילה של"כ וי"ל דדוחק הוא לאוקמי' כל דין אונס שבתורה בבעילה של"כ דוקא אף שבקידושין (ט':) רצה לאוקמי' כל דין נ"ה בשלא כדרכה

בא"ד. כיון דבביאה זו נעשית בעולה: ק"ק לפ"ז היאך אמרינן בקידושין (דף י' ע"ב) ואי נמי לכה"ג דקא קני בתולה בביאה במאי ופי' רש"י דאי סוף ביאה קונה נמצאת בעולה משעת העראה עכ"ל, והרי לפי סברת התוספ' דכאן כיון דע"י אותה ביאה נעשית בעולה שפיר קרינן בה בתולה, אכן באמת לולא דברי התוספ' הי' נלענ"ד ליישב קושיתם בזה דלמ"ד העראה זו ה"ע היאך משלם קנס לעולם עם מה שהקשו לקמן בסמוך ג"כ אשיטה זו דבהעראה אין קנס כיון דליכא קרא לזה דא"כ מאי פריך בבן סורר הניחא למ"ד וכו' דהא לדידי' נמי א"ש דהא לא מחייב קנס בה"ע אלא בגמר ביאה ממש והניחו בקושיא, אבל לענ"ד י"ל דחדא קושיא מתורצת בחברתה כיון דטעם דאין העראה הוא דאין קרא לזה א"כ זה לא שייך רק למ"ד העראה זו נשיקה אבל למ"ד זו ה"ע שפיר יש הוכחה שיש קנס בהעראה דאל"כ לא משכחת קנס לעולם וכקושית התוספ', וזהו מה שמקשה בפ' בן סורר אחר שתירץ דקנס לא משלם עד גמר ביאה דהניחא למ"ד העראה זו נשיקה אבל למ"ד זו ה"ע הרי מוכח דיש קנס בהעראה א"כ הרי מיתה ותשלומין באין כאחד, וא"ל הא אכתי מוכח סברת התוספ' דע"י אותה ביאה עצמה לא נעשית בעולה דאל"כ ל"ל קרא להעראה לילף מנערה המאורסה כמש"כ התוספ', לענ"ד י"ל דמזה אין ראי' כיון דהך פלוגתא אי העראה נשיקה או ה"ע אינה בדרשה אלא בסברא דלמ"ד זו נשיקה הכי מסתבר וכן למ"ר זו ה"ע א"כ אין קושיא דלא לכתוב קרא להעראה ונילף מנ"ה די"ל דאי לאו קרא לא היינו דוחקים נגד הסברא לומר דמחייב אהעראה אלא היינו דוחקים נגד הסברא לומר דהעראה זו נשיקה ולכן ע"כ כתיב קרא לומר דמחייב אהעראה אבל לעולם י"ל דאפילו ע"י אותה ביאה נעשית בעולה ולכן כיון דגלי קרא בח"ל וח"כ ויבמה ואשה לבעלה דהעראה כגמר ביאה אמרינן ג"כ לענין קנם כן למ"ד זו ה"ע ולכן מיושבים קושיות התוספ' אשיטת הי"מ שהיא ג"כ שיטת תוספ' הרא"ש, אכן גם ע"פ שיטת התוספ' יש ליישב מה שהקשינו ע"פ סברתם דכאן מסוגיא דקידושין דקאמר וא"נ לכה"ג דקא קני בתולה בביאה מאי שהרי סברתם לא כתבו רק למ"ד העראה זו ה"ע דלדידי' מוכח כן מנ"ה מדאצטריך קרא להעראה אבל למ"ד זו נשיקה לא מוכח כסברא זו שלא תחשב בעולה ע"י אותה ביאה, א"כ י"ל דמה דקאמר שם א"נ לכה"ג וכו' קאמר באמת רק למ"ד העראה ז"נ ולהכי נקט באמת ב' נ"מ דנפקותא הראשונה דהערה בה וקבלה קידושין מאחר היא לכ"ע וא"נ לכה"ג קאמר דלמ"ד זו נשיקה יש עוד נפקותא גם לכה"ג

בא"ד. אבל ק' אי לא מחייב קנס: כן הקשו ג"כ בסנהדרין אשיטת י"מ ושהביאו כאן בלשון ועוד מצינו למימר, ומה שי"ל ביישוב קושיא זו כתבתי לעיל בסמוך, והנה בסנהדרין שם הביאו עוד ראי' נגד שיטה זו מהירושלמי דקאמר בפי' הערו בה י' בני אדם כולהו משלמי קנס והוא מימרא דירושלמי בפרק אילו נערות אכן בירושלמי שלנו לא נמצא כן אלא לענין סקילה דנ"ה קתני כן דכולהו בסקילה וכבר העיר שם המפרש כן, אכן מה שרצה ליישב דבריהם שהם רצו להביא ראי' מנ"ה אקנס דברים תמוהים הם דהא פשיטא לדעת התוספ' ג"כ בסנהדרין דאהעראה בנ"ה בסקילה דמ"ש משאר עריות אלא לענין קנס דעת הי"מ דאין חייב בהעראה כיון דליכא קרא על זה וכל זה מבואר בדבריהם בסנהדרין

ע"ב בגמרא תיפוק לה דה"ל זונה: עיין במ"ל (פי"ח מהל' א"ב) שנסתפק אי פלגש מקרי ג"כ זונה לר"א וכתב שיש לפשוט מש"ס דהכא דאי בפלגש לא נעשית זונה לא פריך מידי דדלמא רב בפלגש שנבעלה של"כ איירי ועיין בשער המלך בזה שהביא ג"כ ראי' כזה מכח קושית הרשב"א שהזכרתי לעיל, אבל באמת לא ידעתי הכרע מכל זה שהרי כבר הזכרתי לעיל דהוי מצי למימר ג"כ דרב איירי בנתקדש' קדושי טעות דבזה פשיטא דלא נעשית זונה אפילו אי בביאה ע"י אונס נעשית זונה כיון דלשם קידושין נתכוונו שניהם וע"כ צ"ל דהש"ס חדא מינייהו נקט וא"כ גם לענין פלגש אין ראי', והנה הרשב"א הקשה דלימא דרב ס"ל כר"ש והוא לא ס"ל כמ"ד פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה ובתוספ' הרא"ש הקשה ג"כ הכי ותירץ דר"ש ס"ל ג"כ כמ"ד פנוי הבעה"פ עשאה זונה כדאמרינן בסנהדרין, ונ"ל דהך פלוגתא דרשב"א והרא"ש תלי בב' תירוצי התוס' בסנהדרין (נ':) אי ברייתא דשם ר"ע היא או ר"ש היא ע"ש, והרשב"א בזה לשיטתו אזיל דגם בתשובה (סי' אלף רל"א) כתב כן דר"ש לא ס"ל דפנוי הבעה"פ עשאה זונה

עוד הקשה הרשב"א בזה הא באונס לא נעשית זונה וא"כ מאי פריך לרב ותירץ לחד תירוץ דלר"א כ"ע מודו דגם באונס נעשית זונה, ועיין במ"ל (בפ' י"ח מהל' א"ב) שלא היו לפניו דברי הרשב"א הללו

וראיתי במהרש"א שהקשה מאי פריך דלמא רב באמת משום זונה קאמר ותירץ דמשמע לי' דרב מכה"ג איירי דקאי אמתניתן והביא ראי' מתוספ' לקמן, ובאמת לענ"ד אין ראי' משם דשם ודאי מוכח דרב קאי אברייתא דהא לא קאמר