ערוך לנר יבמות קס

פאר תיפוק לי' דה"ל בעולה והניח בקושיא, והנה אמת דמטעם זה כתבו התוספ' דכתובות (צ'.) דבעולה עצמו היא דאורייתא אבל מכ"מ לדעת ר"ת שם וכן להך שיטה שכתבו התוספ' לקמן (ס'.) דמוציא בגט הוא מדרבנן קשה דמאי פריך הכא הא מטעם בעולה ראוי' מן התורה לקיימה, וי"ל דהכי קפריך דאף דמדאורייתא ראוי' לקיימה מכ"מ כיון דמדרבנן אינה ראוי' ל"ל להברייתא לילף מקרא דולו תהי' לאשה פרט לאלמנה דאיכא למיטעי דבבעולה מותר לקיימה הא לדידן בלא אלמנה משום בעולה ג"כ אינה ראוי' לקיימה, וכה"ג תירץ השער המלך (בהל' סוטה) דעת הראב"ד שהשיג על הרמב"ם דס"ל דאפי' בבא הבעל ביאה אסורה מדרבנן אין המים בודקים את אשתו מהא דמוקמינן ארוסה בבא על ארוסתו בבית חמיו ע"ש

ובהכי נ"ל לישב מה שפסק הרמב"ם ובפ"א מהל' נערה בתולה) דהיתה האנוסה אסורה טל המאנס אפילו רק באיסור דרבנן ה"ז לא ישאנה, ועיין שם במ"ל פלפול ארוך מנ"ל להרמב"ם כן ובשם הר"א ששון הביא טעם להרמב"ם משום דבשב ואל תעשה יש כח ביד חכמים לעקור דבר מ"ה והראית הרמב"ם היתה לפי דעתו מברייתא דהכא דאמרינן דחלוצה לכהן הדיוט ה"ז לא ישאנה אף דחלוצה הוא רק דרבנן, והמ"ל השיב על זה הא י"ל דנקט חלוצה בשיגרת דלישנא אגב גרושה כמו בשאר דוכתי' ולכן הביא הוא ראי' להרמב"ם מהא דאמרינן בכתובות איכא בינייהו ממזרת ונתינה לישראל אף דנתינה הוא רק דרבנן לדעת הרמב"ם ע"ש, ולא זכיתי להבין כוונתו דמה שהשיב על הר"א ששון גם עליו יש להשיב דאף דדעת הרמב"ם דנתינה רק דרבנן מכ"מ הא אשכחן בכמה דוכתי דנקט נתינה בהדי אסורי דאורייתא וע"כ צ"ל כמש"כ המפרשים והתוספ' לקמן (דף ע"ט) דנקט נתינה אגב ממזרת כמו דנקט בכ"מ חלוצה אגב גרושה וכמש"כ גם ה"ה דעת הרמב"ם (בפ' י"ב מהל' א"ב הל' כ"ב) וא"כ גם ראית המ"ל לא שייך

ולכאורה הי' אפשר לומר דדעת הרמב"ם בעולת עצמו היא רק דרבנן לכה"ג ולכן הוכיח שפיר דאפילו באסורה מדרבנן אין מצוה לכונסה מדאמרינן בברייתא לקמן אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא ואמאי הא מצוה מן התורה לישא אנוסתו וא"ל כיון דדין אנוסה שצריך לכונסה היא דוקא בנערה בתולה וא"כ דלמא איירי שהיא בוגרת או אילונית דא"כ בלא דין בעולה אסור לכה"ג לכונסה דהא כה"ג אסור לישא בוגרת ואילונית, אכן ז"א דא"כ אכתי יקשה אפילו נימא דבאסורה מדרבנן לא ישאנה ע"כ ה"ט משום דבשוא"ת יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורת א"כ אכתי איך אמרינן ומוציא בגט הא זה בקום וע' הוא דהא ודאי חשבינן נתינת הגט לאנוסה קום וע' דהא אמרינן במכות (דף ט"ו) אונס שגירש אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר ולא חשבינן ללאו שאין בו מעשה וע"כ דנתינת הגט שבו עובר על הלאו חשיב מעשה ואכתי יקשה להנך שיטות הנ"ל דבעולת עצמו רק מדרבנן איך אפשר דמוציא בגט אע"כ צ"ל דברייתא דבעולת עצמו או דאיירי בבוגרת וס"ל כמ"ד דכה"ג מותר בבוגרת ודין אנוסה ליכא גבה או דאיירי היכי דאמרה לא בעינא דליכא ע' דולו תהי' לאשה כלל כדאמרינן בכתובות (דף מ') ואפילו לאו דלא יוכל לשלחה נמי ליכא רק היכי דהיא רוצה בו כנראה מדברי הרמב"ם וריש הל' נערה) וא"כ אין מברייתא זו ראי' לדעת הרמב"ם דבאסורה מדרבנן לא ישאנה, אבל לפ"ד הנ"ל דאהא דפריך הכא הוכיח הרמב"ם דינו די"ל דס"ל כהנך שיטות דבעולת עצמו הוא רק דרבנן וא"כ מאי פריך תיפוק לה משום דהוי לה בעולה הא מטעם זה הי' צריך לכונסה כיון דרק מדרבנן הוא אע"כ הוכיח הרמב"ם דגם באסורה מדרבנן לא ישאנה, אכן באמת דוחק לומר דברייתא דבעולת עצמו ומפותת עצמו לא ישא איירי בבוגרת או באמרה לא בעינא, ולכן יותר נראה מה שכתב הכס"מ בשיטת הרמב"ם כיון דאסורה מדרבנן גם מן התורה לא ישאנה, וא"כ י"ל דהרמב"ם סובר דאנוסת עצמו מדרבנן והוציא דינו מהך ברייתא

שם בתוספ' ד"ה מהו. וק' לר"י דמעיקרא: לענ"ד י"ל ביישוב קושיות התוספ' על רש"י דודאי היה אבעי' שלו אם מותר לכונסה משבגרה אבל בתחל' הוי סובר שמואל דאבעי' שלו היא כך אי אמרין דבתר אירוסין אזלינן וכיון דנשאה בהיתר אז שוב לא שייך פסול גבה או דלמא בתר נישואין אזלינן דבאירוסין עדיין לא נעשית כאשתו אמירה לענין פסול כהונה וממילא כשבגרה נעשית חללה ואסורה לו מטעם חללה אבל משום יקח הוי פשיטא לי' דלא אסורה דיקח לשון אירוסין היא וכמו דפשיט ממתניתן לקמן ועל זה השיב לו דזה מוכח ממתניתן דלעיל דתנן מן האירוסין כשרות דבפסול כהונה בתר נישואין אזלינן ולא נעשית חללה משעת אירוסין וממילא מותר לישא אותה דמהיכי תיתי שתאסר דחללה אינה וגם משום לא יקח לא שייך בנישואין והשיב לו על זה רחב"י דלשוויי' חללה גם לי פשיטא אבל מבעי' לי אם מותר לישא מטעם יקח אי יקח נישואין או אירוסין והשיב לו ממתניתן דלקמן דמוכח דיקח הוא לשון אירוסין וא"כ גם משום הא לא אסורה

בד"ה הא לא אישתני. אלא בנשתנה הגוף אחר העבירה: לפ"ז צריך לבאר ראית התוספ' מש"ס דקדושין, ועיין מה שכתב בזה המ"ל (בהל' איסורי ביאה פ' י"ז הל' י"ז) אבל הריטב"א פסק כראייתם מקדושין דלא חשיבא בעולה נשתנה הגוף כמו שכתב המ"ל שם, ומה שהקשה עליו דמה יענה לראית התוספ' מפרק אילו נערות מיושבת ע"פ מה שכתב התוספ' הרא"ש בשמעתין דלענין בוגרת לא חשיב בעולה נשתנה הגוף אבל לענין ארוסת בתולה חשיב נשתנה ע"ש

בד"ה דומיא. דלחומרא מקשינן הקשה בתוספ' ר"ע היאך שייך בזה לחומרא מקשינן דזה שייך אם הבחירה להקיש לזה או לזה אבל הכא מכח גז"ש דאלמנה מוכח דמקשינן גרושה לאלמנה דבהיפוך יתבטל הגז"ש דאלמנה וא"כ יש לקיים שניהם הגז"ש וההיקש והניח בצע"ג, ולענ"ד י"ל דהא הגז"ש דאלמנה ע"כ לאו להכי מקובלת למילף אלמנה דכה"ג מתמר דא"כ יקשה לפי האמת גז"ש למאי אתי אע"כ דהגז"ש נתקבל' בעלמא והוי אמינא דגם הך דאלמנה לכה"ג ילפינן מנה לכן צריך ההיקש ועל כן תרצו התוס' שפיר דלחומרא מקשינן ועל כן אמרינן דגז"ש לאו להכי אתי, שוב א"ע ראיתי בריטב"א שהטעים דברי התוספ' כעין שפירשנו שכתב דאלמנה לא הוי למוד גמור מההיא דתמר לאפוקי דידה ולגרושה מפשוטה עכ"ל

בא"ד. דלכ"ע גז"ש עדיפא מהיקשא: מזה משמע דהך דאלמנה אלמנה גז"ש הוא וכן נראה מדברי רש"י, אכן כבר הקשתי לעיל דלפ"ז לפי האמת גז"ש דאלמנה למאי אתי, ועוד ק"ל דלא תחבול בגד אלמנה נימא לפי האמת דילפינן אלמנה מתמר ורק באלמנה מן הנשואין איירי קרא ולא מצינו בפוסקים שחלקו כן ובשלמא לדעת הסמ"ע בח"מ (סי' צ"ז) דס"ל דגרושה ג"כ לא יחבול דזיל בתר טעמא י"ל דה"ה אלמנה מן האירוסין אבל לדעת הש"ך שם דס"ל דבגרושה אין איסור לחבול קשה וא"ל דילפינן מאלמנה דכה"ג דלחומרא מקשינן הא לענין דיני ממונות לא שייך קולא וחומרא דמה שהוא חומרא לזה הוא קולא לזה שכנגדו, ומיהו בהא י"ל כיון דהטעם דאלמנה דלבה דואג כמש"כ הש"ך א"כ אין חילוק בין נישואין לאירוסין גם להש"ך אבל אכתי ק' גז"ש למאי אתי, ולכן לולא דבריהם הי' נ"ל דלא מכח גז"ש בעי למילף אלא דהוי ס"ד דפי' אלמנה הוא דוקא מן הנשואין כמו גבי תמר ולכן ילפינן מהיקשא דהפי' הוא ג"כ באלמנה חן האירוסין וכיון דידעינן מהכא דעכ"פ גם מן האירוסין מקרי אלמנה ידעינן ג"כ בלא תחבול כן, ובזה יתיישב קושית התוספ'

בד"ה פרט לבוגרת. נתמעטו קצת: עיין בכתובות (ט.) שהביאו שם דברי הר"ח שהביא ראי' מסוגיא זו דבוגרת אין לה דם בתולים כלל אכן לכאורה ק' לפירושו מהא דאמרינן הכא בתולי' ואפילו מקצת בתולי' דמשמע דבוגרת יש לה קצת דם בתולים רק שנתמעט, וצ"ל לפירושו דמה שפתחה סתום זה קרי מקצת בתולי' בבוגרת

בד"ה אפילו מקצת. ועוד דאי אפשר דבתולה שלימה משמע: המהרש"א הקשה דלתירוץ זה ק' לר"א ור"ש למה לא קאמר דבתולה מקצת בתולה משמע לרבות של"כ ובתולי' למעט שלכ"ד ובבתולי' לרבות בוגרת והניח בצ"ע, וי"ל ע"פ מש"כ התוספ' לקמן (ס': בד"ה והא אמר) וא"ת מאחר דמרבינן וכו' וי"ל וכו' ע"ש, ולפ"ז מתורץ הקושיא לר"א ור"ש דע"כ ליכא