ערוך לנר יבמות קנט

דפליג אהך דאינו מנוקה מעון ולכן שפיר י"ל דבשבועות ובסוטה דפריך הכי אליבי' דרב קמקשה ובפרט דפסקינן כוותי', וכן הא דמקשה כן בקדושין (כ"ו:) שם בלא"ה הרי ע"כ לא ה"ל כתירוץ רב פפא דהכא אלא כתי' רנב"י ובמקום אחר לא מצאתי עוד שמקשה כן אף שהתוספ' כתבו ובכמה דוכתי', וביישוב קושיתם האחרת י"ל כיון דע"כ כוונת קושיתם היא דלמא התם בברייתא איירי בבא עלי' ארוס אבל הכא ליכא למימר כן דקשה דכוותי' גבי שומרת יבם ואי נימא ג"כ דאיירי בעשה בה מאמר כתירוץ דלעיל לא מייתר רב פפא בתירוצו לענין תירוץ הקושיא מהא דקדמה שכיבת בעל לבועל ולפי גירסת רש"י וכן לפי מה שכתב התוספ' הרא"ש כל כוונת ר"פ הוא לתרץ קושיא זו דרבא דלעיל כן צריך לפרש קושיתם

ולפ"ז י"ל כיון דרב פפא קאמר בסוטה (כ"ה.) להשקותה כשהיא נשואה כדתניא ע"ש, הרי דמוקי מתניתן דארוסה וש"י לא שותות כהך תנא ע"ש, וא"כ ע"כ מוכח שפיר דלא איירי בבא עלי' ארוס דהא דומיא דש"י קתני וע"כ מוכח דהך תנא לא בעי דתקדים שכיבת בעל לבועל ולכן ר"פ לשיטתו הוכיח שפיר כן, ואף דלפי מה דמסיק שם דלהפסידה כתובתה צריך התראה שפיר י"ל דלהפסידה כתובתה איירי הקינוי ולא להשקותה מכ"מ י"ל דלר"פ לא מסתבר לאוקמי כן דלענין כתובה איירי דהא גם מעיקרא לא ס"ד לומר כן

בא"ד. כדפי' מתניתן דלעיל: ביישוב זה נלענ"ד דכבר הקשתי לעיל אמה דתירץ לעיל בבא עלי' ארום בב"ח דהא אז אינו מנוקה מעון לשיטת הרמב"ם ובזה לא שייך תירוץ המ"ל הנ"ל כיון דלא מדין תורה איירי, אכן עתה נלענ"ד דשפיר איירי בדין תורה כיון דבא לפרושי הך דאמן יתירא דאתי לרבות ארוסה וש"י אם בן מאי דמפרש הוא הדין תורה וכן מוכח דהא בקדושין (דף כ"ו) יליף מדרשה זו גם כן גלגול שבועה מן התורה אכן זה שייך אמתניתן דלעיל אבל אברייתא זו ודאי לא י"ל דלא איירי רק בדין תורה ולכן אי מוקמינן בנכנסה לחופה ולא נבעלה ושיהי' סובר דבעינן שיקדום שכיבת בעל לבועל וגם שיהי' מנוקה מעון ע"כ דאיירי שבא עלי' ארוס בב"ח ואז הרי אינו מנוקה מעון לדעת הרמב"ם, ומתורץ לשיטתו קושית התוספ' דכאן, וגם מתורצת קושיא השני' שהקשו לפי' שני דרש"י דדלמא איירי בבא עלי' ארוס בבית חמי' כמובן, רק דזה אכתי לא יהי' תירוץ לרש"י לשיטתו דלא ס"ל כשיטת הרמב"ם דבעינן שלא בעל הבעל בעילת איסור מעולם, אכן בלא"ה י"ל ביישוב קושית התוספ' זו לפי' קמא דרש"י דאף אם נדחוק לפרש תנא דברייתא זו דלית לי' דקינוי דאירוסין מהני לסתירה דנישואין מכ"מ איכא תנא דס"ל בפי' כן בסוטה (דף כ"ו) אבל המקנא לארוסתו ולש"י שלו וכו' ע"ש דמוכח בפי' דס"ל דקינוי של אירוסין מהני להשקותה אסתירה שלאחר נישואין ולכן מסתמא גם תנא זה סובר כן

בד"ה על ידי גלגול. מגלגול דאיש אחר: קושיא זו לא קאי אהכא אלא אעולא דיליף בקדושין ודף כ"ו) גלגול שבועה מן התורה מהאי אמן שלא שטיתי ארוסה וכן הקשו התוספ' שם, אכן ק"ק מאי קושיא הא לפי מש"כ התוספ' לעיל (ע"א) לא ילפינן מאמן מאיש אחר אלא משום דכתיב איש אחר בפי' בפרשה דכתיב מבלעדי אישך וכיון דהאי מבלעדי אישך לא מיותר דצריך לדרשה דקדמה שכיבת בעל לבועל כדאמרינן לעיל א"כ איך אפשר ליליף מזה גלגול שבועה דלמא באמת לא קאי אאיש אחר ולא אמרינן גלגול, וי"ל דדייק דאי לדרשה דקדמה שכיבת בעל לבועל לכתוב אחרי אישך אבל מלשון מבלעדי אישך משמע דקאי ג"כ אכל איש שהוא חוץ מבעלה, א"נ י"ל דבקידושין כתבו התוספ' דדרשה דמאיש אחר יליף מתחת אישך ע"ש ואפשר דגם הכא צריך לגרוס לעיל בתוספ' כן ולפ"ז א"ש

בד"ה אימור דאמר. גם מכאן ראי': א"ל אכתי מה ראי' מזה דאף שלא הי' עבירה קודם קדושין מכ"מ תיכף כשחלו הקדושין דהיינו מאמר חל ג"כ העבירה ואכתי אין ראי' להא דקדש ואח"כ נעשה פצוע דכא שכתבו התוספ' לעיל (נ"ז:) דהא על זה קאי מה שכתבו כאן להביא ראי' דהתם בשעת קדושין עדין לא הי' איסור כלל די"ל דמה שמדמו הכא לקדושין הוא הזיקה דהיא דומה לקדושין ועל ידה נעשית משתמרת לביאה פסולה דהא חשיבה גם לאחיו משתמרת דלא עשה בה מאמר כלל ובשעת התחלת הזיקה דהיינו כשמת בעלה אכתי לא חשיבא משתמרת לב"פ עד שעת מאמר, גם א"ל לפי מה שחלקו התוספ' גופא לעיל (שם) בין בת כהן שכבר אכלה לבת ישראל דבבת כהן שכבר אכלה לא חשיבא משתמרת לב"פ אם היו הקדושין בהיתר אבל בבת ישראל בעינן דוקא הקדושין בהיתר א"כ מאי ראי' מכאן דאף דהכא בבת כהן ע"כ איירי מכ"מ דלמא נקט הש"ס הטעם דרבנן מי אמר למ"ד דלא ס"ל סברא שכבר אכלה ושותה ב"כ לב"י אבל למ"ד שכבר אכלה בעינן דוקא הקדושין בעבירה די"ל דהא ארבי יוחנן קאי הש"ס הכא ואיהו ס"ל לקמן (דף ע"ה) אליבי' דר"מ הסברא שכבר אכלה

דף נ"ט ע"א בגמרא הא לא אשתני גופא: צ"ע איך הדין לענין שאר פסולי כהונה כה"ג כגון בקדש כהן אשה חוץ מפלוני דמקודשת לו חוץ מלפלוני כדאמרינן בגטין (דף פ"ב) ואח"כ קדשה הפלוני וגירשה שנעשית גרושה לאחר שנתארסה לכהן איך דינה אי מותרת לו להנשא או לא אי נימא כיון דלא אשתנה גופא שריא כמו באלמנה או נימא כיון דלענין אלמנה לכה"ג כתיב יקח אשה לרבויא משא"כ בכהן הדיוט, ועיין בהרב המגיד (בפ' ט"ז מהל' איסורי ביאה) שפי' לדעת הרמב"ם מה דפריך הכא ה"נ כתיב אשה דנדרוש הכי קרא דוהוא אשה בבתוליה יקח ועל זה מתרץ דאצטריך קרא זה לדרשה דאחת ולא שתים שאין הכה"ג נושא ב' נשים לעולם כמו שפסק הרמב"ם (שם) ולפ"ז גבי כהן הדיוט דכתיב ג"כ אשה יתירא דכתיב אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו שפיר י"ל דדרשינן לענין הך מלתא באירס ואח"כ נעשית גרושה דלא יכנוס, והנה זה ע"פ מה דמסופק ר' אבא בגטין (שם) אליבי' דרבנן אבל לדידן אליבי' דדינא ודאי דאסור לכנוס ע"פ מה שפסק בש"ע אה"ע (ס"ס ל"ח) דבקדש חוץ מפלוני מקודשת לו מספק דוקא וא"כ אם קדשה החוץ ודאי אסורה לראשון דדלמא לא היתה מקודשת לו מתחלה והוי גרושה גמורה

שם בתולי' ואפילו מקצת בתולי': ק"ק דפליגי ר"מ ור"א ור"ש מהיפך להיפך, ואולי י"ל דרק בחדא פליגי דלכ"ע בתולי' בתולה שלימה משמע רק דלר"א ור"ש כיון דגם בתולה לבד הוי משמע שלימה הוי בתולי' מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ולכן מרבו אפילו מקצת בתולים ואל תתמה דנחשוב מיעוט אחר מיעוט בחד תיבה דהכי נמי אמרינן לענין מבני ישראל דאתי למעט חציו עבד בסנהדרין (פ"ו.) ע"ש

שם בין בכדרכה בין בשלא כדרכה: עיין ברשב"א שהקשה דלמאי אצטריך קרא לר"א כיון דזונה היא והניח בצ"ע, ולכאורה אין קושיא דאף דלקמן פרכינן כן לרב הא כבר כתב הרשב"א בעצמו דליכא למימר דלמא באמת קאמר רב משום זונה דא"כ הל"ל נעשית זונה ופסולה לכהונה וא"כ הרי הכא שפיר י"ל ג"כ דאצטריך קרא לר"א להורות דמשום בעולה נמי איכא בהדי לאו דזונה, וראיתי מתון דברי התוספ' הרא"ש לקמן דרצה באמת לתרץ לקושיא זו כן, שוב ראיתי בשער המלך (בהל' א"ב פ' י"א) שהקשה ג"כ קושיא זו על הרשב"א ותירץ דרשב"א ס"ל כמש"כ התוספ' ר"פ יש מותרין דבחללה ג"כ איכא ע' דקדושים והיו ע"ש, אכן לענ"ד לא יתכן זה לפי מה שכתבתי לעיל (כ':) ליישב קושית הרשב"א בשיטת התוספ' הלזה א"כ מוכח שם בפי' דס"ל לרשב"א דלא הוי ע' ע"ש

ועוד י"ל ביישוב קושית הרשב"א דאף דבממאנת ליכא לאוקמי קרא כיון דממאנת דרבנן מכ"מ יש לאוקמי' בשנתקדשה קדושי טעות דזה ג"כ לא חשוב זנות כדמוכח לקמן (ק':) והגמרא דנקט ממאנת חדא מתרתי נקט, שוב א"ע ראיתי שגם בשער המלך הרגיש בזה ע"ש

שם תיפוק לה משום דהוי לה בעולה: עיין ברשב"א שהקשה הא רב אחר לקמן אם נשא נשוי א"כ ליכא איסור בבעולת עצמו רק מדרבנן ואפילו למ"ד דמוציאה בגט והא דאם נשא נשוי אינו רק לענין דלא משלם קנס כמפוחה ג"כ משמע דליכא רק מדרבנן וא"כ וחייו צריך טעם משום אלמנה ומאי ק"ל