ערוך לנר יבמות קנח

הסוטה וזה ג"כ א"א לברר לעולם דזה לא שייך לברר ע"י אשה אחרת כמובן אבל לדעת הרמב"ם אין מזה ראי' ולעולם י"ל דביאה בשוגג מקרי אינו מנוקה מעון ויתיישב בזה קושית התוס'

בד"ה דכוותה. ועוד דבריש פרק ארוסה: ליישב קושית התוס' לרש"י י"ל דהא דקאמר הכא דכוותי' ה"ק כיון דרב מייתי ראי' דיש חופה לפסולות משום דאין לאוקמי' בקנא ונסתרה כשהוא ארוסה משום דארוסה אינה שותה ולא רצה לאוקמי' בקנא כשהיא ארוסה ונסתרה כשהיא נשואה כתירוץ ר"פ או ע"י גלגול כתירוץ ר"נ בר יצחק דאז גם משומרת יבם לא יקשה אבל כיון דגבי ארוסה לא מוקי כן דכוותה גם גבי שומרת יבם לא משכחת שתשתה אלא כשבא עלי' יבם בבית חמיה

וגם מה שהקשו התוספ' מגמרא דפרק ארוסה י"ל דהתם ג"כ הכי קפריך דהא זה ודאי דלר' יונתן לא צריך קרא למעט שומרת יבם ולר' יאשי' לא מרבינן שומרת יבם אזנות דשומרת יבם דהא אמרינן כללא דכל שתבעל ולא תהא אסורה לו לא הי' מתנה עמה, ואף דרב המנונא ס"ל בסוטה (י"ח:) דשומרת יבם שזינתה אסורה לבעלה הא אמרינן התם דלית הלכתא כרב המנונא אע"כ דמוקמינן שומרת יבם בבא עלי' בבית חמי' דכוותה דארוסה דאיירי בבא עלי' בבית אבי' ועל זה מקשה הרי אשתו מעליא היא, וכן כתבו גם התוספ' שם (כ"ג:) דצריך לאוקמי' בשבא עלי' יבם בבית חמיו דאל"כ בלא"ה לא היתה שותה כיון שלא נאסרה עליו ע"ש, ונראה דמזה הוכיח לרש"י פירושו דאי נימא דרק מטעם דקדמה שכיבת בעל לבועל צריך לאוקמי' ביבמה בבא עלי' בבית חמיה, א"כ ע"כ צ"ל דבלא"ה הי' אפשר בשומרת יבם קודם שבעל וא"כ צ"ל דכרב המנונא ס"ל סתמא דגמרא שם והרי מסקינן שם דאין הלכה כרב המנונא, אכן התוספ' דפירשו כן לשיטתם אזלו דכתבו בסוטה (שם) דאף דמסקינן דאין הלכה כרב המנונא מכ"מ הלכתא כוותי'

בא"ד. א"כ מאי פריך לעיל: ק"ק דקרי להו מאי קרי להו הא ודאי לא פליגי בארוסה שם וי"ל כיון דמפרשינן התם הטעם דר"י לחלק בין ארוסה לשומרת יבם משום דקדושי עצמו הן וסוקלין עליו וכבר הקשו התופס' שם דלשמואל דס"ל קנה לכל הרי גם ביבמה דע"כ איירי שבא עלי' משום קדימת בעל לבועל הרי קדושי עצמו הן ונחנקין עלי' ומה בין ארוסה לשומרת יבם, ולכאורה הי' אפשר לחלק דאכתי ארוסה חמורה כיון שסוקלין עלי' ובש"י ליכא רק חנק, ולפ"ז הי' אפשר לומר דבארוסה שאינה בת סקילה רק חנק כגון שהוא בעולה או במסר האש לשלוחי הבעל שוה לש"י ושותתת וא"כ מאי פריך לעיל מארוסה ואעפ"כ תירצו התוספ' דהרי לא מצינו פלוגתא בארוסה

ע"ב בגמרא אשתו מעליתא היא: לפי מה שכתבו התוספ' לעיל וריש פרקין) אפילו למ"ד משמש בעריות מת חייב מכ"מ לענין יבמה לא קנה והרי זה ודאי דאעפ"כ מקרי שכיבה לענין קדימת שכיבת בעל לבועל דהא בין לענין חיוב עריות בין לענין קנין אשה לבעלה על ידה שכיבה מעליתא היא, וא"כ לכאורה ק' דשפיר משכחת דלאו אשתו היא וא"ל דכיון דאכתי לא קנה לה להיות כאשתו לא מקרי בעלה ואכתי לא מקרי קדימת שכיבת בעל לבועל דא"כ גם התוספ' לא מקשו מידי מנפל מן הגג ונתקע או נתכון להטיח אע"כ דס"ל דיבמה ע"י זיקה נחשבת כאשתו קצת וכמו שכתב הרי"ף לעיל (דף נ"ה) לענין העראה דזיקה נחשבה כמו אירוסין וי"ל דהא סוגיא דהכא אליבי' דרבא אזלא והוא ס"ל לעיל משמש מת בעריות פטור

שם כגון דעבד בה מאמר: ק"ק דא"כ מאי מייתי רב המנונא בסוטה (דף י"ח) ראי' מהך מתניתן דשומרת יבם שזינתה אסורה לבעלה וגם בש"ס למה צריך לומר הא מני ר"ע היא וי"ל דסוגיא דשם אזלא אליבי' התירוצים דר"פ ורנב"י לקמן, אכן לפ"ז רב דס"ל יש חופה לפסולות אף דת"ק דברייתא דלעיל לא ס"ל וע"כ דדייק כן ממתניתן כדכתבנו לעיל וא"כ ס"ל כתירוץ וה דבעשה בה מאמר איירי דלתי' ר"פ ורנב"י הרי אין ראי' ממתניתן וא"כ ע"כ לא ס"ל רב כרב המנונא דהא ראית רב המנונא היא רק ממתניתן דשומרת יבם אם לא מוקמינן לה דבעשה בה מאמר איירי, ולפ"ז קשה איך אמרינן לקמן (צ"ו.) דאימא בכ כרב המנונא ס"ל איך אפשר לומר הא יקשה מנ"ל לרב הכי כיון דממתניתן אין ראי', וי"ל דהא אביי הוא דהקשה שם כן ולאביי לשיטתו דס"ל משמש מת בעריות חייב כבר כתבתי לעיל דיש לאוקמי הך דיבמה בפשיטות כגון שבא הלו' יבם בביאת מת דלא קני לה ולא מצרכינן לאוקמתא דעבד בה מאמר ושפיר מוכח דינא דרב המנונא אפילו לרב

ובזה י"ל מה שהקשו התוספ' (שם) ד"ה ודלמא דמאי דוחקי' לאוקמי' כן הא י"ל דבדרב המנונא פליגי די"ל דהך אוקמתא קאמר אפילו למ"ד משמש מת בעריות פטור דלדידי' ליכא למימר דפליגי בדרב המנונא ואח"כ קאמר לדידי דסבירא לי' משמש מ"ב חייב י"ל דגם בדרב המנונא פליגי, ומתורץ קושית התוספ' דתירוצם שם לא שייך לפי מה שכתבו הם גופא בסוטה ודף י"ח) דהלכתא כרב המנונא

שם ברש"י ד"ה לישנא אחרינא: הגה עד שלא נבעלה: לא ודעתי מי עשה הגהה זו אשר לכאורה היא ללא צורך וגם מהתוספ' נראה שלא גרסו ברש"י כן שהרי כתבו דרש"י מפרש דהך תנא לא ס"ל לא דבעינן שתקדם שכיבת בעל לבועל ולא שבעינן מנוקה מעון אבל מכ"מ אם נמצא כן בספר מוגה מרש"י נלענ"ד שגירסא זו עקרת דע"כ צריך לפרש כן דרק מה דלא בעינן שתקדם שכיבת בעל לבועל דייק מהך תנא ולא ג"כ דלא בעינן מנוקה מעון דהנה בשער המלך (ה' סוטה) הקשה קושיא עצומה לפי' שני דרש"י דאם איתא דר"פ מפרש דהך תנא לית לי' דבעינן מנוקה מעון הרי בסוטה (דף כ"ה) קאמר ר"פ עצמו להשקותה כשהיא נשואה כדתניא וכו' ע"ש וא"כ ר"פ מפרש למתניתן דארוסה וש"י לא שותות ג"כ כהך תנא והרי מסיפא דמתניתן שם מוכח דס"ל דבענין הבעל מנוקה מעון וא"כ סותר רישא לסיפא והניח בצ"ע, אבל לפי הגה זו לק"מ דהכי פירושו דלעולם ר"פ מודה דאיירי דאסתתר כשהיא ארוסה ונכנסה לחופה וס"ל דיש חופה לפסולות רק מה דמקשה רבא ותסברא דאכתי הרי קדמה שכיבת בועל לבעל הך תנא היא דלא בעי שתקדם שכיבת בעל לבועל ובזה גם מתניתן דסוטה סובר כן אבל לעולם בעינן שהבעל מנוקה מעון ולכן מפרש עד שלא נבעלה דלאחר סתירה לא בעל עוד, ולפי' זה לא בלבד שמתורצת קושית השער המלך אלא שגם קושיא הראשונה של התוספ' מסוגיא דשבועות וסוטה לק"מ כמובן דגם לרב פפא כ"ע ס"ל דבעינן מנוקה מעון, ומה שהקשה השעה"מ עוד דמנ"ל לדייק מהך תנא דס"ל דלא בעינן שהקדים שכיבת בעל לבועל דלמא איירי שמקנא באירוסין על סתירה שלאחר נישואין בזה י"ל דלא רצה לפרש כן להך לישנא דא"כ לא הל"ל להשקותה כשהיא נשואה אלא הל"ל להשקותה כשנסתרה כשהיא נשואה

בד"ה ואם תאמר. דאם היה מגרשה לגמרי ולא זכיתי להבין דבריו בזה דהא ביבם איירי ואיך שייך שיאכיל מ"י גירושין גמורים דהא הזיקה לעולם לא פסקה ע"י גירושין אלא ע"י חליצה או ייבום וגם אין לפרש דיכול להאכיל ע"י גירושין אם יש לו אשה דהא הכא ביבם כהן איירי וא"כ ממנ"פ אינו מאכיל ע"י גירושין דאשה בת כהן גם תחתיו היתה אוכלת ואשה בת ישראל לא מאכיל אלא אדרבא פוסל ע"י גירושין וא"כ האיך משכחת לעולם שיבם יהי' מאכיל ע"י גירושין דאם הוא ישראל והיא ב"כ אפילו לאחר גט אכתי אינו מאכיל רק ע"י חליצה ואם הוא כהן אזי אם היא כהנת אפילו בלא גט אכלה ואם היא ישראלית אפילו לאחר גט לא אכלה, ונלענ"ד דמהאי טעמא פי' ר"ח פי' אחר כמו שהביא הרשב"א בשמו דאיירי שנתן גט ואח"כ עשה מאמר ואז מאכיל ע"י גט שנתן ע"ש ופי' דבריו נראה דאיירי בהוא כהן והיא בת כהן ולכן כשקדש אשה ב"כ שאינה יבמתו אחר גט הוי משתמרת לביאה פסולה ואינה אוכלת אבל כשחזר ונתן גט אוכלת וא"כ משכחת שמאכיל ע"י גט אבל דברי רש"י צל"ע

שם בתוספ' ד"ה רב פפא. משמע דליכא מאן דפליג: ביישוב זה י"ל כיון דזה פשיטא דרק אי אמרינן דאין חופה לפסולות או אמרינן דע"כ תנא דברייתא זו ס"ל דלא בעינן מנוקה מעון כיון דע"כ איירי דהבעל בא עלי' דאל"כ לא קרינן בה תחת אישך אבל אי אמרינן דיש חופה לפסולות אז שפיר י"ל דס"ל דבעינן מנוקה מעון רק דאיירי שלא בא עלי' לאחר סתירה אלא ע"י חופה כנסה, ולפ"ז לרב לא מוכח מידי דאיכא תנא