ערוך לנר יבמות קנז

שחופה מאכיל בכשרה דמהיכי תיתי שלא תאכיל וע"כ לא נקט רק אגב סיפא וא"כ אי הוי נקט אין כספה מאכילתה באמת לא ליתני לרישא

שם אמר איהו נמי חופה: לכאורה ע"כ ת"ק ס"ל דאין חופה לפסולות וא"כ קשיא לרב דא"נ ס"ל לרב דר' ישמעאל סבר כוותי' אכתי הי' לו לפסוק כת"ק וגם הרשב"א הביא תוספתא כשמואל, וי"ל דלזה הביא על זה מימרא דרב עמרם דאנהירנהו לעיינין ממתניתן ולכן סבר רק כסתמא דמתניתן אף דהברייתא מתנגדו

שם אמר רבא ותסברא דהא מתרצתה היא: ק"ק מאי ותסברא שייך בזה הא גם אי לא מייתי סייעתא לרב ג"כ קשה הך קושיא דאיך מתנה על שתיית ארוסה, וי"ל דהנה הרמב"ם (בפ"ב מהל' סוטה) פסק דאם עבר הבעל אפילו על האיסור דרבנן דבעל ארוסתו בבית חמיו ג"כ לא חשיב מנוקה מעון ואין המים בודקים, והשיג הראב"ד עליו שם מסוגיא דסוטה דמוקמינן הך דארוסה בבא עלי' בבית חמיו ואעפ"כ מצרכינן קרא, והמשנה למלך תירץ שם דלק"מ דהתם פריך קרא לארוסה ל"ל ותירץ שפיר דצריך קרא בבא על ארוסתו בבית חמיו וא"ל הא אינו מנוקה מעון וקרא ל"ל דז"א דהא מנוקה מעון מן התורה דאיסור בועל ארוסתו בבית חמיו הוא רק דרבנן ע"ש, אכן תירוצו לא שייך רק אסוגיא דסוטה אבל לכאורה אכתי קשה אסוגיא דהכא כיון דהכא מפרש למתניתן כן דמשביעין אותה שלא סטיתי ארוסה בבא על ארוסתו בב"ח הא לדידן אינה שותה על זה כיון דאין הבעל מנוקה מעון ודוחק לומר דמתניתן בדין תורה קמיירי דהא גם לענין שאר דברים נקט איסורי דרבנן שם כגון לענין מעוברת ומינקת חבירו דלא שותה, אבל י"ל דלכאורה קשה לרבא דהקשה הכא הך קושיא דמדמה שכיבת בועל לבעל ולא ש"ד התירוץ דאיירי בבא על ארוסתו בבית חמיו איך שייך קושיא לכאן תקשה לי' קושיא דפריך בסוטה שם דקרא לארוסה ל"ל כיון דקדמה שכיבת בועל לבעל וע"כ צ"ל דקרא כתיב לבועל ארוסתו בב"ח וא"כ מאי קשיא לי' הכא וגם רב פפא למה צריך לתירוץ אחריתי לקמן לתרץ דהך תנא הוא, אבל י"ל דרבא ורמי בר חמא באמת בהא פליגי אם עבר על איסור דרבנן אי חשיב מנוקה מעון או לא דלרמי ב"ח חשיב מנוקה מעון אבל לרבא לא חשיב מנוקה מעון ולכן רק בסוטה דהקושיא היא קרא ל"ל יש לתרץ כן דצריך קרא לבועל ארוסתו בב"ח אבל הכא לא כיון דעכ"פ אסור מדרבנן אע"כ דייק רבא דצריך לאוקמ' מתניתן כמ"ד דלא בעינן מנוקה מעון וכתירוץ רב פפא לקמן וא"כ גם לרב ליכא סייעתא וזה מה דקאמר ותסברא, ומתורץ מה שהערנו בזה, ולפ"ז גם פסק הרמב"ם דהכא א"ש דפסק כרבא משום דגם רק פפא ע"כ כותי' ס"ל מדהוצרך לתרץ הך תנא הוא

עוד יש ליתן טעם למה דלא ס"ד רבא לתרץ הכא בבא על ארוסתו בבית חמיו אף דבסוטה ע"כ צריך לתרץ כן די"ל דהכא קשיא לי' הקושיא דכוותי' בשומרת יבם וכו' ותירוץ הגמרא לא שייך אליבי' דהא זה פשיטא דלפי מה דאמר ר' אלעזר לעיל (דף כ"ט) דמאמר לא קנה לב"ש אלא לדחות בצרה בלבד ולא לאפקועי זיקה אלא דבעי נמי חליצה לא שייך תירוץ הגמרא דכאן אלא אליבי' דרבה דס"ל (שם) דפרחה ע"י מאמר זיקת יבמין לב"ש והרי רבא ס"ל לעיל (ל"ח.) ג"כ דמאמר אירוסין עושה לדחות בצרה משמע ג"כ דס"ל כר"א וכן אמרינן ג"כ התם דר"א כוותי' ח"ל ולכן לרבא לשיטתו לא שייך הכא תירוץ הגמרא דשומרת יבם איירי ע"י מאמר ולכן ליכא לאוקמי' הכא בבא עלי' בב"ח כמו בסוטה וע"כ צ"ל כתירוץ ר"פ וא"כ גם לרב ליכא סיוע וזה מה דקאמר ותסברא

עוד י"ל ביישוב קושיא הנ"ל מה דקאמר ותסברא דלכאורה ק' מי דחקו לאוקמי' בבא על ארוסתו בב"ח הכא ובסוטה לוקמי' כגון דקדשה בביאה ונעשית ארוסה לו ע"י ביאה דקדמה שכיבת בעל לבועל ואעפ"כ אינה רק ארוסה, אכן י"ל דלא רצה לתרץ כן דא"כ תפשוט האיבעיא בקדושין (דף י') דמבעיא לי' ביאה נשואין עושה או ארוסין פושה אבל הרמב"ם דפסק אירוסין עושה (בפ"י מהל' אישות) והיינו משום דמשמע דרבא ואגיי הב' ס"ל כמש"כ ה"ה שם שפיר י"ל דמוקי קרא ומתניתן הכי וא"כ גם לרב אין ראי', וזה מה דדייק רבא ותסברא, וא"ש ג"כ שיטת הרמב"ם דליכא ראי' לשיטתו מהא דארוסה דבא על ארוסתו בב"ח מקרי מנוקה מעון

שם בתוספ' ד"ה שומרת יבם. כדרב המנונא: ורש"י נקט האוקימתא דכר"ע אתיא, ולענ"ד דהתוספ' בזה לשיטתם אזלו שכתבו בסוטה שם דאף דבמערבא אמרי דאין הלכה כרב המנונא מכ"מ הלכה כמותו ולכן כתבו הכא דמה שהשיב הש"ס דר"ע היא הוא רק דחיי' אבל רש"י י"ל דנקיט כמסקנת הש"ס דאפשר דס"ל דאין הלכה כר"ה ולכן נקט הך אוקימתא כר"ט למסקנא

בא"ד. לשומרת יבם וארוסה קאתי: ק"ק דאכתי לר"מ דיליף שם ג"כ מאמן שלא אטמא הך דרשה מנ"ל

בד"ה ונקה האיש. אם זינתה באירוסין לכאורה אין משם ראי' כיון דהאי ע"י גלגול איירי בדלא קינא לה ולא נסתרה וא"כ לא שייך בזה עון לבעל דהא בלא קינא לה אף שנסתרה בפני עדים מותרת לבעלה אפילו לכתחלה וכן בקנא לה ולא נסתרה בפני ב' עדים כמו שפסק הרמב"ם (פ"א מהל' סוטה הל' ה'), וא"ע ראיתי בתוספ' הרא"ש שהרגיש בזה וכתב דלא מסתבר לחלק בין קדם קינוי ללא קדם, ולא זכיתי להבין דעתו בזה דאיך אפשר לקרוא לבעל אינו מנוקה מעון כשבא עלי' במקום דמותרת לו לכתחלה, אבל ראיתי בריטב"א שכתב באמת חילוק זה דבקינא לא מקרי מנוקה מעון אף שבא עלי' בשוגג ע"ש וא"כ אין ראי' מהך דגלגול דבשוגג מקרי מנוקה מעון

אכן עוד הביא הרא"ש שם ראי' דבבא עלי' בשוגג מקרי מנוקה מעון מהא דדייק ר"ש בסוטה (ו'.) דעדים במדינת הים אין המים בודקים אותה מדקתני התם באו עדים אחר ששתתה יוצאת בלא כתובה ולמה הרי לא בדקו' המים וודאי סהדי שקרי ננהו אע"כ מדהיו עדים שראו לא בדקו' המים, ודייק הרא"ש דאכתי דלמא לא בדקו' משום דאין מנוקה הבעל מעון ובשלמא שמא הי' מזיד אין לחוש דאז לא הי' משקה לה אבל דלמא הי' שוגג והוא לא ידע אע"כ דבשוגג מקרי מנוקה מעון ע"ש

אכן גם על ראי' זו לענ"ד יש להשיב דהנה הרמב"ם (בפ"ג מהל' סוטה הל' כ"ג) כתב דבאו עדי טומאה יוצאת בלא כתובה דהא דלא בדקו אותה המים משום דהיו כאן עדי טומאה ועוד שמא בעלה אינו מנוקה מעון ע"ש, ולכאורה דבריו תמוהין דא"כ דחוששין שמא הבעל אינו מנוקה מעון ואעפ"כ השקה לה מה דייק ר"ש בגמרא הנ"ל, וא"ע ראיתי שכבר הרגיש בזה המשנה למלך ובפ"ב מהל' סוטה הל' ה') והניח בצ"ע ואף שבסוף דבריו רצה ליישב דעת הרמב"ם לא זכיתי להבין מה יענה על מה שכתב הרמב"ם בעצמו הטעם דשמא הבעל אינו מנוקה מעון ע"ש

והנראה לענ"ד בזה דהנה מבואר דעת הרמב"ם (שם) דאם בעל הבעל בעילת איסור מימיו אין המים בודקים את אשתו ע"ש במ"ל באריכות שכתב דדעת רש"י אינה כן, ולפ"ז י"ל דשפיר דייק ר"ש כיון דבמתניתן קתני ואילו אסורות מלאכול בתרומה וכו' הרי דקתני דבאו עדים שהיא טמאה דומיא דאחריני דאינן אוכלת בתרומה לעולם משום דאין בדיקה מועלת בהן ולכאורה הא שפיר משכחת בדיקה בבאו עדים שהיא טמאה כגון שאחר שבאו עדיה קנא הבעל גם לאשתו אחרת שיש לו והשקה אותה ובדקוה המים וא"כ יש ראי' דמנוקה הבעל מעון ולא בעל בעילת איסור כל ימיו ואז יש ראי' ג"כ מדלא בדקו' המים גם לראשונה דסהדי שקרי ננהו ותהי' מותרת לאכול בתרומה וכיון דלזו יש בדיקה איך קתני סתמא דומיא דאחריני דאסורות לעולם אע"כ הוכיח ר"ש דיש לה עדים א"ל בדיקה ושפיר י"ל דלכך לא בדקו' דזה אין לברר לעולם והגמרא השיב על זה דדלמא משום דזכות תלה לה דזה ג"כ אין לברר לעולם אבל נקוי הבטל מעון יש לברר ולכן הרמב"ם דנקט דין דבאו עדים לבד ולא כללו כמו במתניתן בהדי אחריני' שפיר כתב הטעם ג"כ דדלמא לא בדקו' המים משום דאין הבעל מנוקה מעון דהיינו היכא דלא נתברר ע"י בדיקה דאשתו אחרת ולכן עכ"פ נפלה ראית הרא"ש דבשוגג מקרי מנוקה מעון ע"פ דברנו הנ"ל, והרא"ש שהביא מזה ראי' י"ל דס"ל כדעת רש"י דמנוקה מעון הוא דוקא בעון שלא בא על