ערוך לנר יבמות קנו

שאר תנאי דשם ג"כ ק"ו דר' יהודה לאסור בת גר זכר דאתי קרא ומפיק מק"ו כן י"ל גם לר' יהודה דאתי קרא להורות דלא נילף מק"ו לגמרי דאז תפסל גם לתרומה אלא דוקא לענין כהונה תפסל דבזה איירי קרא דמזרע בית ישראל וכמש"כ באמת התוספ' הכא דאי מקרא אתיא דוקא לענין כהונה פסולה ולא לענין תרומה

ע"ב בתוספ' ד"ה רב. דמשתמרת לביאה פסולה דאורייתא לא אכלה מדרבנן: לא ידעתי למה פשוט להו להתוספ' כ"כ דמדרבנן הוא שהרי בירושלמי יליף כן מקרא דלאיש זר ונראה שם שמדאורייתא הוא וגם בש"ס דילן שרצה ר"מ ליליף כן מק"ו משמע שמדאורייתא קאמר, אכן מדברי התוספ' לא משמע כן אלא דגם לר"מ מדרבנן הוא וכ"כ בפי' גם הריטב"א לעיל במתניתן וצ"ע

בא"ד. כן צריך לפרש לפי שיטת הקונטרוס: לכאורה מדברי רש"י לקמן לא משמע כן כיון דלפ"ז ע"כ רמי בר חמא לקמן ג"כ ס"ל כרב הונא דחופה קונה וא"כ מאי השיב בגמרא דלמא עד כאן ל"ק ר"מ התם אלא בקדושין דקני לה אבל חופה דלא קנה לה לא ופי' רש"י דאין חופה קונה כדאמרינן בקדושין והרי אין זה תשובה לרמי בר חמא שהרי הוא סובר דחופה קונה והכי הל"ל אבל חיפה דלא קנה בפסולות לא אלא ודאי משמע דס"ל לרש"י דבאמת מדאורייתא חופה אינו קונה ס"ל לרב ושמואל ודלא כרב הונא דאין הלכה כמותו כמש"כ רש"י בעצמו לקמן מקדושין ודף ג') רק דס"ל כיון דחופה קרוב לביאה החמירו רבנן לשווי' כחללה ושמואל לא ס"ל סברא זו, ובזה מתורץ מה שהקשו התוספ' לקמן כמש"כ לקמן

בא"ד. דבהאי גוונא נמי מפסלא כדמוכח באבעי' דלקמן: ק"ק לפי מה שחלקו התוספ' לקמן בין בת כהן לכהן לבת ישראל לכהן א"כ כיון דבלא"ה לפי' רש"י בבת כהן איירי אכתי הוי מצי' לפרש דאיירי רב ושמואל בחופה שאחר קדושין ובכהן שקדש בת כהן ואח"כ נעשה פצוע דכא או בכה"ג שקדש קטנה בת כהן ואח"כ בגרה דבזה לא מוכח באבעיא דלקמן מידי דאפסלא משעת קדושין די"ל דהך דלקמן בבת ישראל איירי ואפילו נימא דחילוק זה שכתבו התוספ' בין ב"כ לב"י אינו רק לר' יוחנן דס"ל הסברא שכבר אכלה מאן לימא לן דרב ושמואל לא ס"ל ג"כ כר' יוחנן בהא

בא"ד. להעמיד פלוגתא כמשנה ראשונה: עיין מש"כ לעיל (נ"ו:) דלגירסת רש"י דגרס בר' אושעיא פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל דצריך לאוקמי' ר' אושעיא דסבר כמשנה ראשונה וא"כ אין דוחק אם נוקי גם רב ושמואל כן, והנה לכאורה קשה על הרמב"ם שכתב (בפ"ז מהל' תרומות) דמן התורה ארוסה אוכלת בתרומה וחכמים אסרו עד שתכנס לחופה גזירה שמא תאכיל בבית אבי' לאחי' ולאחיותי' ע"ש והרי כיון שכתב עד שתכנס לחופה הוא כמשנה אחרונה והטעם שמא תאכיל הוא למשנה ראשונה דוקא דלפי טעם זה הי' לה לאכול משעת הגעת זמן ולמשנה אחרונה ע"כ הטעם משום סמפון כמבואר בכתובות (דף נ"ז) וא"כ הרמב"ם מזכי שטרא לבי' תרי, וי"ל ע"פ מה דאמרינן בקדושין (י"א.) אמרו חכמים ארוסה בת ישראל אינה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה משום דעולא ע"ש בתוספ', וא"כ י"ל דהרמב"ם פסק כסתם גמרא שם וכתירוץ הר"ר משה מנרבונה בתוספ' שם אכן לפי תירוץ ראשון דהתוספ' שם דסתם גמרא נקט כמשנה ראשונה אין דוחק ג"כ לאוקמי' ר' אושעיא ורב ושמואל כן

בא"ד. ולא ה"ל למימר סתם קדושין אלא כסף ושטר: אולי י"ל לשיטת רש"י בזה כיון דודאי גם לפירושו לא איירי רב ושמואל מחופה לבד אלא גם מחופה אחר קדושין כמו שהוכיחו התוספ' לעיל מהא דמייתי סייעתא לרב מההיא שלא שטיתי ארוסה א"כ י"ל דגם רב"ח איירי כן ולכן נקט האי לישנא לאכלולי גם חופה לאחר קדושין, א"נ י"ל לפמש"כ לעיל דמשמע מלשון רש"י דחופה לא קונה מדאורייתא רק מדרבנן כנראה מדבריו ד"ה חופה, א"כ א"ש דמחלק בין קדושין לחופה דהיינו סתם קדושין הם קדושי דאורייתא, וגם קושית הר"ת מתורצת בזה דלעולם גם רש"י ס"ל דאין הלכה כרב הונא דהיינו שחופה קונה מדאורייתא דזה ממעט בקדושין ממנינא דרישא אבל מדרבנן קונה ולענין זה פליגי, וגם קושית ה"ר י"ט מיוני מתורצת בזה דמה דקאמר שמואל אין חופה לפסולות לא קאמר רק דבפסול ת אין פוסל חופה ודלא כרב דס"ל כן אבל לא שיהא חופה קונה בכשרות דלא ס"ל כרב הונא, וא"ע ראיתי שגם מהרש"ל ביש"ש כתב כעין סברא זו ליישב שיטת רש"י דלעולם חופה אינה קונה ומכ"מ פוסלת מדרבנן, שוב ראיתי שגם בריטב"א כתב כן כשיטה זו רק שהקשה מהא דמייתי לקמן ראי' לרב מהא דסוטה ומאי ראי' והא התם בחופה שאחר קדושין איירי, ובאמת י"ל בזה כמו שכתבו התוספ' דפליגי בחופה בלא קידושין וגם בחופה שאחר קדושין

בא"ד. משמע דאין הלכה כמותו: עיין בזה ברא"ש בקדושין שם

בד"ה אמר שמואל היאך הי' קורא רב בשמו בחולין (ל"ח.) הקשו התוספ' עוד אשיטת הערוך מגמרא דפרק יוה"כ ממעשה דהאי טבחא והניחו בקושי' אכן מדקרי לי' האי טבחא כשבא אצלו אבא את משמע איפכא דאבא הי' שמו ואינו לשון חשיבות שהרי האי טבחא לא רצה לכבדו אלא לבזותו ומה שקראו אותו רב כהנא ורב הונא אבא כשמו יש לומר דכוונתם הי' ללשון חשיבות אבל לעולם אבא הי שמו ג"כ והטבחא קראו אבא כשמו, אבל לכאורה יש להביא ראי' כפירוש רש"י דשמואל לשין חשיבות קראו אבא ולא בשמו דלפי המבואר בי"ד (סי' ר"מ) אסור לקרות אביו בשמו אפילו לאחר מותו ואפילו אחרים אסור לקרות בשמו אם שמו פלאי וכיון דאביו של שמואל הי' שמו אבא בר אבא כדמוכח בחולין (קי"א:) איך קרא לרב בשם אבא שהוא שם אביו, ודוחק לומר ששם אבא הי' שם שהכל רגילים בו ואינו פלאי, אבל אי אמרינן דבלשון חשיבות קרא לרב כן א"ש, ומיהו גם כזה י"ל כן דודאי שמואל הי' כוונתו ללשון חשיבות אבל מכ"מ הי' שמו כך

בד"ה וחייבין עליו ותימא אמאי אצטריך למיתני: עיין מש"כ בזה הרשב"א בקידושין (דף י') בשם רש"י גופא דאצטריך למיתני אשת איש בפי' דהוי אמינא דמשום א"א אינו חיוב מדכתיב ומתו גם שניהם, והא דלא ניחא לרש"י כפי' התוספ' דאיבם קאי י"ל דגרסתו כגירסת התוספ' רי"ד (שם) דמקדים וחייבין משום א"א להך אם בא עלי' יבם ע"ש

בד"ה נשאת. ולהכי לא אכלה: בסנהדרין פירשו התוספ' עוד פי' אחר כיון דנשא' אקידושי ביאה קאי א"כ פחות מג' כיון שאינה מקודשת בביאה ממילא לא אכלה ע"ש, ולפ"ז בשנתקדשה בכסף ע"י אבי' ואח"כ נשאת בחופה שפיר י"ל דאכלה, ולענ"ד לא רצו התוספ' הכא לפרש כן דזה תלי לפי סוגיא דקידושין (דף י') אי אמרינן ביאה נישואין עושה או אירוסין עושה דלס"ד דמקשן שם דביאה אירוסין עושה הפי' נשאת ע"י חופה אחר שקדמו קידושין ואעפ"כ פחות מג' לא אכלה אבל אי ביאה נישואין עושה אז הפי' נשאת ע"י ביאה כמו שמפרש הש"ס שם וזהו כפי' השני של התוספ' בסנהדרין, והנה הרמב"ם (הל' תרומות פ"ו) כתב ג"כ בפשיטות דפחות מג' לא אכלה אפילו אחר חופה של אחר הקידושין והיינו משום שעסק ביאה אירוסין עושה כמו שכתב ה"ה (הל' אישות פ"י) ולכן גם התוספ' הכא וגם רש"י בסנהדרין כתבו רק כפי' זה דאיירי שנשאת ע"י חופה שאחר קידושין ואעפ"כ לא אכלה בפחות מבת ג'

דף נ"ח ע"א בגמרא אין כספה מאכילתה מבעיא לי': ק"ק הא צריך לנקוט חופה משום רישא כיון דקאמר כל שביאתה מאכילתה חופתה מאכילתה ובזה צריך לנקוט דוקא חיפה כיון דסבר כמשנה אחרונה כמו שפי' רש"י ואיך הוי מצי למינקט אין כספה מאכילתה דא"כ הי' צריך לנקוט ברישא ג"כ כספה מאכילתה דאל"כ לא הוי סיפא דומיא דרישא וזה אינו דהא כסף אינו מאכיל בכשירה ובשלמא לפי' התוספ' דבבת כהן איירי א"ש דא"נ ע"כ חופה מאכילתה לא נקט רק משום סיפא משום אין חופה מאכילתה דהא ב"כ אפילו ארוסה אוכלת דהא ליכא לא משום שמא תשקה ולא משום סמפון כיון דב"כ היא ואחי' ואחיותי' ג"כ אוכלי תרומה הן ומשום סמפון ג"כ ליכא דאם קדושי טעות הן א"כ פנוי' היא וג"כ מותרת לאכול בתרומה דבי נשא אבל לפי' רש"י דבבת ישראל איירי ע"כ צריך למינקט חופתה מאכילתה וצ"כ קשה, י"ל דהא בלא"ה ברישא לא קמ"ל מידי