ערוך לנר יבמות קנה

ביאה) דאף דקהל גרים לא איקרי קהל כמבואר שם (הל' ז') מכ"מ פסק שם (הל' ט') דגר שנשא בת ישראל או ישראל שנשא גיורת הולד ישראל לכל דבר ועיין שם בהרב המגיד שכתב טעמו דלא גרע מנו"ע הבא על בת ישראל דהולד כשר, ולפ"ז ע"כ פי' רש"י ליתא דאיך אפשר לומר דבבת גרים שאמה מישראל איירי דא"כ מאי מספקא לי' בזה אי קהל גרים איקרי קהל או לא הא אפילו לא איקרי קהל מכ"מ בת ישראלית אקרי קהל ומתחללת ע"י ביאת פצוע דכא וכש"כ דקשה אמאי דפשט להיתירא דמותרת בתרומה ולכן ע"כ הוכיח המורה דבבת גר וגיורת איירי האיבעי' דר"י, אכן לפ"ז קשיא אפי' רש"י וגם אי נימא דרש"י לא ס"ל כהרמב"ם אלא דגם באמה מישראל י"ל דלא איקרי קהל מכ"מ קשה ארש"י הטעם דהרמב"ם דמי גרע גר מנו"ע ואף שי"ל דטעם דהרב המגיד לא שייך רק להרמב"ם לשיטתו דפסק כמ"ד לעיל (דף מ"ה) דנו"ע הבא על ב"י הולד כשר אבל למ"ד הולד ממזר שפיר י"ל דגם מביאת גר נהי דממזר לא הוי מכ"מ ישראל נמי לא הוי וא"כ י"ל דמספקא לראב"י דלמא ס"ל כמ"ד הולד ממזר, אכן זה דוחק דלא הוי לי' להש"ס לשתוק מהכי אלא לפרש

ועוד נ"ל דטעמו של הרמב"ם דלא מכח סברא המציא כן אלא דדייק כן ממשנה שלימה (דפ"א דבכורים) דקתני שם דגר מביא ואינו קורא כיון דלא יכול לומר לאבותינו אבל באמו מישראל שפיר קרינן בי' לאבותינו וכן לענין תפלה יכול לומר אלדי אבותינו דאמו מישראל אבל באין אמו מישראל לא, הרי בפי' אף דבאין אמו מישראל לא נקראו אבות ישראל אבותיו והיינו ע"כ משום דקהל גרים לא אקרי קהל מכ"מ באמו מישראל יכול לומר אבותינו וא"כ שאבות ישראל נקראו אבותיו ודאי ישראל גמור הוא באמו מישראל וכש"כ באביו מישראל שהרי מתיחס אחר אביו, וזה נ"ל שהי' ראית הרמב"ם לפסקו וא"כ ודאי שקשה על רש"י, אבל נ"ל דאדרבא בזה יש לישב שיטת רש"י דכבר העירו התוספ' למה הביא בגמרא דהכא הך ראב"י דבכורים ולא הך דמתניתן דקדושין דאיירי בה עד השתא ואף דהתוספ' לא עשו קושיא מזה מכ"מ הרשב"א הניח בל"ע, והנה בפשטות הי' אפשר לומר דרצה בזה ליתן טעם כיון דלפי דמסקינן בקדושין (ע"ח:) הלכה בדיעבד כרבי יוסי א"כ למה מסופק אליבי' דראב"י דלא פסקינן כוותי' ולכן הביא ראב"י דבכורים דקתני שם רק דעת ראב"י ולא דשאר תנאי וגם קתני לי' גבי הלכתא פסיקתא דאמו מישראל ליתן טעם דמזה הי' משמע לר' יוחנן דהלכתא כוותי' ולכך הי' מסופק אליבי', אבל עוד יש ליתן טעם הא דהביא הך דראב"י דבכורים דוקא ע"פ דברינו הנ"ל כיון דמרישא דמתניתן שם מוכח דאף דקהל גרים לא איקרי קהל מכ"מ באמו מישראל ישראל גמור מקרי וע"ז קתני ראב"י אומר אשה בת גרים לא תנשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל א"כ יש לספק בדבריו אם פליג ארישא וס"ל דכל החילוק שבין אמו מישראל או לא הוא דוקא לענין כהונה והיינו כשרות אתוסף בה אבל לא קדושה דלא מקרי ישראל אפילו באמו מישראל או דמלתא באנפי נפשי' קאמר ולא פליג ארישא דס"ל ג"כ כת"ק דקדושה אתוסיף בה באמה מישראל וישראל גמור אקרי וכן היא ישראלית גמורה ולכן מסופק דוקא אליבי' דראב"י וגם צריך להביא הך דראב"י דבכורים דוקא וא"ש שיטת רש"י ועיין מש"כ לקמן (פ"ד:) בזה

שם בתוספ' ד"ה אביי. תימא דבלא ידעה גופא: לענ"ד אולי י"ל ביישוב קושיתם דלכאורה הי' נ"ל דלא שייך סברא דמשתמרת לביאה פסולה אלא בקידש דש אשה האסורה לו כגון פצוע דכא שקידש כיון דסתם אירוסין הם ע"מ לינשא גזרו רבנן לעשות גדר שלא יבוא עלי' לפוסלה מיד משעת אירוסין אבל בנעשה פצוע דכא לאחר שנשאה כמו דאיירי מתניתן דלקמן דקתני ואם לא ידעה משנעשה פ"ד בזה לא נחשבה משתמרת לביאה פסולה שאין הוכחה בזה שרוצה לבא עלי' ולכן קאמר אביי שפיר שיש לו להאכיל בלא ידעה כגון באשה שכבר נשאת לו, אלא שמכ"מ התוספ' הקשו שפיר שהרי בסוגיא דלקמן (דף ע"ה) קאמר ר"א במחלוקת שנויי' ור"א ור"ש היא אלמא דגם זה חשיב משתמרת לביאה פסולה, אכן כיון שקושית הגמרא הכא היא רק לר' אושעי' לשיטתו דלדידי' אי אפשר לומר שיש לו להאכיל בבת גרים כיון דאיבעי' לי' ר"י לקמן ולא איפשט והשתא י"ל דר' אושעי' ס"ל דלא חשיב זה משתמרת לביאה פסולה ולכן שפיר קאמר אביי אליבי' דמשכחת דמאכילה בלא ידעה ור' אלעזר דס"ל לקמן (דף ע"ה) דחשיב גם זה משתמרת לביאה פסולה ס"ל דחשיב בלא ידעה ראוי להאכיל במקום אחר דראוי להאכיל בבת גרים

בא"ד. אלא ע"י שכבר אכלה: ק"ק כיון דלפ"ז גם אביי ס"ל סברא שכבר אכלה לענין שאוכלת לר"א ור"ש אף שאין לו להאכיל במ"א א"כ מאי קאמר שכבר אכלה לא אמרינן דאלת"ה בת ישראל שנשאת לכהן וכו' תקשי' איהו לנפשי' דהא גם הוא ס"ל סברא שכבר אכלה, וי"ל דאביי ורבא בהא פליגי דודאי תרווייהו מודו דאוכלת בלא ידעה לר"א ור"ש אע"פ דבעלמא אינה אוכלת במקום שאין לו להאכיל במ"א רק דלאביי הסברא שכבר אכלה מהני לחשוב כיש לו להאכיל במ"א כיון דמשכחת עכ"פ גבה אכילה ולכן יליף שפיר ג"כ פצוע דכא כהן מהך דמתניתן דתרווייהו חשיב יש לו להאכיל במ"א אבל רבא ס"ל דלעולם בלא ידעה חשוב אין לו להאכיל במ"א רק דמטעם שכבר אכלה אוכלת פצוע דכא בלא ידעה ואביי השיב דסברא דכבר אכלה לא מהני להאכילה דאל"כ ב"כ שנשאת לישראל ומית ג"כ תאכל

בד"ה ואי לאו. וחללה אינה אוכלת בתרומה: הרמב"ם (בפ"ו מהל' תרומות) נתן טעם לחללה שאינה אוכלת בתרומה משום דכתיב ובת כהן כי תהי' לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה נעשית זרה א"כ טעם זה לא שייך לכאורה רק לפסלה מתרומה דבי נשא אבל שתפסל אשת כהן חללה בתרומה אכתי לא ידענו דמה בכך שזרה היא הא גם בת ישראל זרה היא ואעפ"כ אוכלת בתרומה בשנשאת לכהן מטעם קנין כספו דלא גרעה מבהמתו של כהן, וגם בגמרא דקדושין (ע"ז:) שהביאו התוספ' פה דחללה אסורה בתרומה פי' רש"י שם דהיינו אם היא בת כהן, אכן ממה שכתב רש"י במתניתן דלעיל בד"ה ר"א ור"ש נראה דחללה פסולה גם כשהיא אשת כהן גם מסוגיא דלקמן (נ"ח.) מהא דפריך מכלל דנשאו נשאו ממש מוכח דחללה אפילו כשהיא אשת כהן אינה אוכלת תרומה ע"ש

בא"ד. הוי מצי למימר. גם אי אמרינן הכי לא מתורץ אכתי למה לא קאמר טעם השוה לשניהם דקהל גרים אקרי קהל, אבל נ"ל דלכאורה יש להקשות לפי מה שכתב הרשב"א לקמן (דף ע') דטעם דאשת פצוע דכא לא אוכלת בתרומה הוא משום זונה ושכן כתב גם הרמב"ם בפי' המשניות ועיין דלפי מה שכתבתי שם גם דעת רש"י כן והרי לפי מה דאמרינן לקמן (דף ס"א) רק לחכמים נעשה זונה מבעילת ח"ל אבל לר' יהודה דס"ל (שם) זונה זו איילונית לכאורה מביאת ח"ל לא הוי זונה ועיין בהרשב"א הנ"ל דלחד תי' רצה לומר דרק לר"א דס"ל פנוי הבא על פנוי' עשאה זונה או לר' מתיא בן חרש דלא בעי זר אצלה מעיקרא אסורה אשת פ"ד בתרומה ולפ"ז ק' איך קאמר הכא לר' יהודה ואי לאו בקדושתי' לא אכלה דהא אמר קהל גרים אקרי קהל שהרי מטעם זה אכתי לא נפסלת בתרומה לר' יהודה, ונ"ל דעוד יש להקשות כיון דאמרינן בסנהדרין (דף נ"ג) דר' יהודה ס"ל כר"ע דאין קידושין תופסין בח"ל וע"ש בתוספ' שנראה מסוגיא דשם אפילו בח"ל דלאו דשאר וא"כ כיון דלר"י ק"ג אקרי קהל הרי אין לפצוע דכא קידושין בב"ג ומאי מספקא לי' לר' יהודה הכא פשיטא שאינה אוכלת בתרומה שהרי אינה אשתו של כהן, אבל י"ל דחדא קושיא מתורצת בחברתה דקאמר דלא אכלה כיון דקהל גרים אקרי קהל ואף דלא נפסלה עי"ז בביאתו שהרי אינה זונה לר' יהודה לשיטתו מכ"מ לר' יהודה לשיטתו אינה אוכלת דאין לו בה קידושין אכן לפי טעם זה דוקא בכהאי גוונא דקמבעי' לי' דהיינו בפ"ד כהן שנשא ב"ג אינה אוכלת אבל נשאה קודם שנעשה פ"ד וידעה משנעשה פ"ד היתה אוכלת לזה קאמר אי בקדושתי' קאי אפילו בכה"ג אינה אוכלת כיון דס"ל לר' יהודה בת גר זכר כבת חלל זכר נעשית חללה בביאתו ולכן מתורצת קושית התוספ' דלא סני לי' בטעם דקהל גרים אקרי קהל לחוד ומה דלא סגי לי' בטעם דב"ג כבת חלל זכר לבד כתבתי לקמן בסמוך

בא"ד. לשוויי' כחללה לגמרי: לענ"ד י"ל ביישוב קושיא זו כמו שכתב הריטב"א בקידושין שם דלכך לא דרשי