ערוך לנר יבמות קמט

ע' ע"ש, הרי דשם דרשינן מע' איסור ואין בזה עקירה במקצת לע' אם יברך הזר ג"כ ואעפ"כ דרשינן מע' איסור, הנה אמת דבשבת (פ' כל כתבי) כתבו התוספ' דלא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה וכבר הקשה הרמ"א בד"מ ובהגהה בא"ח (סי' קכ"ה) עליו מסוגיא דכתובות דאמרינן שעובר בע', והנה המגן אברהם (שם) רצה ליישב שדבר זה תלוי בפלוגתא דר' יוסי ור' יהודה בערובין אי נשים סומכות רשות דרבי יוסי דס"ל דדרשינן מבני ישראל סומכים הא בנות ישראל רשות ס"ל דדרשינן מע' רשות אבל ר"י דס"ל דדרשינן הא בנות ישראל אינן סומכות ס"ל דדרשינן מע' לאו הבא מכלל ע' ע"ש, ולכאורה יש ראי' לזה ממה דאמרינן הכא אי נמי אין לו בנים אין יש לו בנים לא ולאו הבא מכלל ע', וכי ס"ד שזה תלוי בבחירת האדם לדרוש רשות או לאו הבמ"ע, אבל לפ"ז א"ש דנקט דרשה ראשונה דאין לו בנים מצו' יש לו בנים רשות אליבי' דרבי יוסי ונקט דרשה שניי' יש לו בנים לא ולאו הבא מכלל עשה עשה אליבי' דר' יהודה, ולפ"ז יהי' זה תלוי בפלוגתא דתנאי אי דרשינן מע' רשות או לאו, אבל באמת ק"ל על דברי המג"א איך אפשר לומר דבהא פליגי ר"י ור"י שהרי בר"ה (דף ל"ג) אמרינן אמר אביי' ל"ק הא ר"י ע"ש, והשתא לפי דברי המג"א הרי לא שייך פלוגתתם רק היכי דשייך לדרוש מכלל ע' או רשות או לאו והיאך תלי זה באם רשאי לנשים לתקוע או לא דטעם האוסר הוא משום בל תוסיף כמו שפי' רש"י שם, אע"כ דס"ל להגמרא דגם ר"י ורבי יהודה לענין סמיכה בהא פליגי אי שייך בל תוסיף במי שפטור ועושה מצוה אבל לא דפליגי אי דרשינן לאו מכלל מצות ע' או לא ולכן עדיין צ"ע ובמקום אחר הארכתי עוד בזה

שם אלא העראה דכתיבא גבי אחות או"א ל"ל: מדקאמר לשון אלא משמע דרק השתא דתירץ דנדה היא אתי להא דרב הונא קשה כן והרי לכאורה תיכף אדלעיל הוי מצי להקשות הכי וי"ל דאי לאו דאתי נדה היא לדרב הונא ע"כ אתי להורות דין העראה באשת אח וא"כ הוי נדה ואשת אח ב' כתובים הבאים כאחד להורות דלא נילף מהקישא דר' יונה שאר עריות לענין העראה וא"כ ל"ק העראה גבי אחות או"א ל"ל דצריך אלגופא אבל אחר שתירץ דאתי לכדרב הונא א"כ כולהו עריות ילפינן מהיקשא דר' יונה פריך שפיר העראה דכתיבא גבי אחות או"א ל"ל

שם לכתוב גבי מיתת ב"ד: לכאורה עדיפא מיני' ה"ל להקשות דלכתוב גבי בא על הבהמה גופא, ובחדושי לסנהדרין תרצתי כיון דכל קפידא דהש"ס הוא דנוכל לילף מיתת ב"ד ממב"ד ולא נצטרך לילף מב"ד מח"כ ולפיכך ע"כ היו צריך למיכתב גבי א' משאר חייבי מיתות ב"ד דאי הוי כתיב גבי בהמה אכתי לא אתי שאר חיובי מיתות מיני' דאפסקיני' קרא במולך אבל אי הוי כתיב בא' משאר חמ"ב שפיר הוי ידעינן למילף באם אינו ענין בהמה מיני' כיון דמשום חמב"ד לחוד לא הוי צריך קרא יתירא דאיכא לילפינהו בהיקשא דרבי יונה

ובזה י"ל ג"כ מה דהקשה במהרש"א מ"ב דלעיל כי פריך דמנדה ואשת אח ליכא למילף אשת איש לימא דאשת איש ילפינן באם אינו ענין מקרא דהערא' דכתיב באחות אב ואחות אם ולימא דבבהמה באמת אינו חייב אהעראה, ולפ"ז א"ש דסברא הוא שמה שתירץ איידי דכולהו קרא לדרשא אתי כתיב בי' נמי הא מלתא לדרשא לא שייך אלא אי לא כתיב קרא בהדבר עצמו רק באם אינו ענין מוקמינן לי' אדבר אחר אז שייך דכתיב היתורא למילף בי' באם אינו ענין בקרא דבלא"ה לדרשא אתי אבל אי הוי מצי למיכתב בהדבר בעצמו שלא נצטרך למילף באם אינו ענין אז ודאי לא שייך לומר דניחא לי' לכתוב יתורא בקרא דאתיא לדרשא להורות באא"ע אדבר אחר מלכתוב בהדבר בעצמו ולכן רק בבהמה יכול לתרץ כן משום דבזה ל"ק לכתוב בבהמה גופא רק בא' משאר חייבי מיתות ב"ד ובזה שייך שפיר תירוץ הגמרא אבל אי הוי מוקי באא"ע אאשת איש בזה הוי קשה דלכתוב גבי אשת איש גופא דמייתרינן בזה דנוכל למילף מיתות ב"ד ממב"ד דהא מא"א שפיר נוכל למילף שאר מב"ד ובזה לא שייך תירוץ הגמרא איידי דכולהו קרא לדרשא אתי כדכתבנו

שם אמר קרא ממשפחתו: ק"ק אכתי מנ"ל דדודו הוא ג"כ מן האב דוקא דלמא רק לענין שאר בשרו יש חילוק בין משפחת אב למשפחת אם והרי בת"כ אמרינן מניין שאחיו מן האב קודם לאחיו מן האם ת"ל אחד מאחיו פי' המיוחד שבאחיו ואי ס"ד שמשפחתו קאי אכל הקרובים ל"ל קרא לאחיו מן האב אע"כ דלא קאי משפחתו אשאר קרובים וא"כ מנ"ל דקאי על דודו, גם נסתפקתי אם בקרובי האם יש מצו' יותר מבשאר כל אדם דאבל דמלשון הת"כ דקאמר יותר מאחיו מן האם משמע דעכ"פ גם קרובי האם מקרי קרובים רק דשל אב קודמים וכן משמע ג"כ מלשון רש"י דכאן דכתב יותר מקרובי האם והרמב"ם (ה' עבדים פ"א) לא הזכיר מזה

שם ברש"י ד"ה מה אחותו. דכתיב בת אביך או בת אמך: ק"ק ל"ל באחותו קרא דאין חילוק בין אחותו מן האב לאחותו מן האם הא זה נוכל למילף שפיר מאשת אח דהוי קרובי עצמו מק"ע ואל יוכיח דודתו דקרובי האב ועל זה לא שייך אדרבא דנין שלא ע"י קדושין מדבר שלא עי"ק כדלקמן דהא גם דודתו הוא ע"י קדושין וא"ל דצריך לכתוב למה דילפינן במכות (ה':) דאין מזהירין מן הדין דאדרבא זה גופא יקשה היאך שייך דילפינן מזה דאין מזהירין מן הדין דאכתי לא הוי צריך למיכתב דבלא ק"ו ילפינן במה מצינו מאשת אח

בד"ה אחות אם. ודאי קרובתו: ק"ק הא חייב ג"כ באחות האם מן האב והיא ג"כ אין ודאי קרובתו דשמא לאו אחות אביו היא ואכתי נילף אחות אב מן האם מאחות אם מן האב

שם בתוספ' ד"ה בזכור. הא דלא יליף זכור ובהמה: י"ל אחר דידעינן העראה בזכור ממשכבי אשה מאי פריך תו המערה בבהמה מהו לילף בהמה מזכור בהיקשא דר' יונה ולא שייך בזה כל תירוצי התוספ'

בד"ה אמרו לו. בתלתא הוי סגי: לפמש"כ התוספ' הרא"ש בשם ריב"ן וכ"כ המהרש"א שלא היו לפניו תוספ' הרא"ש דמרישא לא מוכח כלל דאחות אשה מן האם אסורה מן התורה רק מסיפא מהא דמותר בשניי' ורביעית א"כ לא סגי בתלתא דמזה לא הוי שמעינן כלל מה דדייק בש"ס הכא דא"א מן האם אסורה ועכ"פ בעינן ד' והתימא על הרא"ש דכתב ג"כ כדברי התוספ' דבתלתא הוי סגי, וצ"ל דתלתא הוי סגי אם הי' שונה כסדר אחר דהיינו ששניי' עם הראשונה היא אחותה מאמה והשלישית עם השניי' אחותה מאבי' ואם הי' שונה אז דמותר בראשונה ובשלישית אז הי' מוכח ג"כ דאחות אשה מן האם אסורה מ"ה דאי מותרת א"כ תפסי קידושין בשניי' ויאסר בשלישית מטעם אחות אשה

בד"ה צרותיהן. אע"ג דס"ד דמוטב דיחלוץ הצרות: מזה נראה דהתוספ' מפרשים דפוטרת צרותיהן דקאמר היינו ביש לו שאר נשים חוץ משלשלת אחיות ולכאורה מי הכריחם לכך למה לא פירשו פוטרת צרותיהן דקאמר היינו כשחולץ לאחת מהשלשה פוטר שתים האחרות ומכ"מ הוי רבותא שפיר דה"א דצריך לחלוץ לכולהו ולא תפטר חדא בחליצת חברתה משום גזירה שמא יחלוץ לשניי' ולרביעית קמ"ל דלא חיישינן לזה, וי"ל דמשום סיפא הוצרכו לפרש דצרותיהן דעלמא קאמר כיון דקתני בסיפא מותר בשניי' וברביעית ופוטרת צרותיהן ואי אשלשלת אחיות קאי איך קתני צרותיהן לשון רבים הא ש דחלץ לאחת ליכא כאן רק צרה אחת דנפטרת בחליצתה אע"כ אצרות דעלמא קאי, וניהו מה דקתני אין ביאת א' מהן פוטרת צרתה לשון יחיד לפ"ז אינו מדוייק, אבל ראיתי בתוספ' הרא"ש שכתב דסד"א שצריך לחלוץ לכולן גזירה שלא יחלוץ לשניי' ורביעית קמ"ל עכ"ל ומדכתב לכולן משמע שמפרש כפירושינו דצרותיהן אאחיות קאי

דף נ"ה ע"א בגמרא דכתב בה רחמנא ערירים ימותו ל"ל: ק"ק למה לא פריך גם מערירים יהיו דגבי אשת אחיו ובשלמא לפי' התוספ' לעיל ריש מסכתין (דף ב') דלא מיותר בדודתו רק משום דכתיב גבי אשת אחיו א"ש דלא מיותר רק חד אבל לפי' רש"י ק' וצ"ל דפריך מקמייתא ובתירוצו מתורץ ממילא גם מאשת אחיו

שם אדרבא מדגלי רחמנא העראה בח"כ: ק"ק לפמש"כ התוספ' לקמן (נ"ט:) דאף דאין משלם קנס אה אהעראה מכ"מ משכחת שפיר קנה בגמר ביאה ולא אמרינן דבעולה