ערוך לנר יבמות קמה

דף נ"ג ע"א בגמרא והכא בחליצה פסולה קמפלגי: עיין ברי"ף דמפרש דאיירי ביש כאן ב' אחים וקמפלגי בפלוגתא דרב ושמואל אי חליצה פסולה צריך לחזור על כל האחים או לא וה"ה די"ל ג"כ דאיירי בב' יבמות וקמפלגי בדשמואל אי בחלץ לבעלת מאמר או בעלת גט נפטרה צרתה או לא דרבנן אית להו דשמואל ורבי לית לי' דשמואל דהא בלא"ה קאמרינן לעיל (דף נ"א) דפליגי תנאי בהא דשמואל דשמואל לא קאמר רק למ"ד יש זיקה וכן כתב הרשב"א בשם י"מ, אכן לפ"ז מאי פריך שם מר"ג אשמואל לימא דר"ג כרבי ס"ל ושמואל קאמר כרבנן וכן ק' ממה דפריך (שם) מר"ג ורבנן ארבה בר רב הונא לימא דהם כרבי סבירא להו ורבה בר רב הונא קאמר כרבנן דרבי, וצ"ל דסוגיא דלעיל אתיא אליבי' תירוצי דשאר אמוראי דלא מתרצי כרב שרביא אבל לתי' ר"ש באמת יש לתרץ כן

ובזה א"ש מה שקשה לפמש"כ התוספ' לעיל (כ"ו: בד"ה מדקאמרת) דסוגיא (דדף נ"א) דקאמר דשמואל יש זיקה ס"ל לא אתיא כסוגיא דלעיל (דף כ"ז) דקאמר דשמואל אליבי' דמ"ר אין זיקה קאמר, אכן לפ"ז ק' דא"כ יקשה קושית הגמרא מר"ג אשמואל לפי סוגיא דלעיל (דף כ"ז) וכבר העיר שם הרשב"א בזה, אכן לפ"ז א"ש די"ל דסוגיא דשם אתיא כרב שרביא דלדידי' ל"ק קושית הגמרא וכדכתבנו, אכן הא אכתי ק' לשיטת הרי"ף דא"כ אדמפלגי לענין מאמר שאחרי' לפלגו לענין התרה לשוק וכמו שהקשו התוספ' לתי' רבינא, וראיתי במהרש"א מ"ב שהרגיש שם בזה ותירץ דלענין חליצה פסולה ודאי מיפטר לשוק דכל כי הני תחלוץ ותיזל, והנה תירוץ מהרש"א שייך שפיר אי הך דמוקמינן בחליצה פסולה דהיינו לתי' ר"ש באח אחד איירי אבל לרי"ף לא שייך זה דהא זה דכל הני תיחלץ באמת מקשה הרי"ף על תי' ר"ש ומפרש דלענין ב' אחים איירי דשייך דיחלוצו שתיהן וא"כ קושיא במקומה עומדת דלפלגו לענין היתר לשוק, ואפשר שזה הי' דוחק להני רבוותא שהביא הרי"ף שלא לפרש כפירושו ובתוספ' הרא"ש כתב באמת דגם לענין חליצה פסולה לא פליגי לענין היתר לשוק רק לענין אי מהני מאמר אבתרי' שם והכא בתנאי כפול קמפלגי: ה"ה דהוי מצי למימר ג"כ בתנאי קודם למעשה ובתנאי שאי אפשר לקיימו בסופו קמפלגי דפליגי ג"כ תנאי בזה בבבא מציעא (צ"ד) ע"ש וכן בהן קודם ללאו, ועיין בתוספ' גטין (ע"ה.) דמשמע דכולהו תלי בהדי הדדי דלר"מ בעינן לגמרי דמי לתנאי ב"ג וב"ר ולרבנן לגמרי לא ודלא כפי' רש"י שם ובקידושין (דף ס"א) שפי' דרק לענין תנאי כפול פליגי ר"מ ורחב"ג, ולענ"ד יש מזה קצת ראי' לפי' רש"י די"ל דנקט תנאי כפול משום דבזה פליגי תנאי במתניתן משא"כ בשאר דברים דאין פלוגתא במשנה רק בברייתא

שם והכא בחליצה פסולה קמפלגי: עיין במהרש"א שהקשה על קושית הרי"ף שהקשה הא בכולה פרקין אמרינן דאין אחר חליצה פסולה כלום, הרי אבא יוסי בן חנן ס"ל הכי ודלמא הני תנאי כאבא יוסי ב"ח ס"ל, והנה לא הי' לפניו הרשב"א שתירץ באמת הכי, אבל נ"ל דלרי"ף לא ניחא לי' לתרץ כן משום דקאמר חליצה פסולה אינו פוטרת ובזה ליכא למ"ד דאפילו איב"ח מודה דפוטרת ומותרת לשוק רק דסבר דמהני מאמר אבתרה ואי הוי אמר דפליגי אי חליצה פסולה יש אחרי' כלום אז היינו נוכל לומר דכאיב"ח ס"ל אבל מדקאמר ח"פ אינה פוטרת בזה שפיר הקשה הרי"ף כיון דאמרינן דלא מהני אבתרא אלמא מעליותא היא וא"כ פשיטא דפוטרת

שם תני אין אחר ביאה כלום: ק"ק כיון דע"כ צריך לתרץ דלישנא קלילא נקט ולא איירי רק מאחת א"כ מי דחק לאביי ורבא להגי' לתרצו דלא נקט רק חליצה משום לישנא קלילא ועוד מאי קפריך ותנא דידן הא אביי ורבא ג"כ מתנא דידן קמיירי רק שהגיהו בדבריו ובשום מקום לא פריך כן כדמתרץ תני הכי דתנא דידן מאי טעמי', ולולא דמסתפינא הייתי אומר דמה דקאמר תני אין אחר ביאה כלום צ"ל תנא דבברייתא קתני הכי והכי קמתרצו דמאי דשייר במתניתן קתני בברייתא ובמתניתן קתני חליצה ובברייתא קתני ביאה וע"ז פריך תנא דידן מ"ט נקט חליצה דוקא ולא ביאה כמו בברייתא משום דהיתר יבמה לשוק עדיף לי'

שם חלץ קתני דיעבד: המהרש"א במ"ב הקשה דאכתי הוי סיוע לשמואל מדנקט חלץ דיעבד לשני' ולא לראשונה, ולענ"ד י"ל דבשלמא לס"ד דמקשה דחולץ לכתחל' קאמר אז שפיר איכא למידק דהוי חצי למינקט החולץ לראשונה דגם במתניתן מצינו בכה"ג כגון גט לזו ובעל את זו צריכה גט וחליצה הרי דנקט חליצה באותה שנותן לה גט והוי מצי למינקט ג"כ חליצה בבעלת גט ראשונה וא"כ ה"נ הוי מצי למינקט הכא חליצה בבעלת מאמר שנותן לה גט אבל לאחר שתירץ דחלץ קתני דיעבד אז אין קושיא דלנקוט חלץ לראשונה דהשתא נקט שפיר דומיא דכולהו בבי דמתניתן בב' יבמות דקתני מעשה בזו ומעשה בזו

שם אצטריך לאשמעינן דאין קדושין תופסין בח"ל: עיין ברמב"ן ורשב"א וריטב"א שהקשו בזה מה שהקשו גם התוספ' בכתובות (דף ל') דמה מספקא לי' (שם) אי ר' ישבב טעמי' דנפשי' קאמר הא ע"כ מוכח כן דס"ל דאין קדושין תופסין בחייבי ע' דאל"כ מ"ט דמתניתן דאין אחר ביאה כלום להנך גירסות דגרסו לעיל (דף י"א) חד אמר בע', ותירצו דהספק שם הוא אליבי' דריש לקיש וכן פי' המהרש"א בכתובות שם בדברי התוספ' שגם הם הרגישו בזה ע"ש, ולפענ"ד דבריהם פליאה נשגבה שהרי לפי מה דמוכח לעיל (דף י"א) לא פליגי ר"י ור"ל רק בבא על יבמה ובא א' מן האחים על צרתה אבל בבא הוא עצמו על צרתה גם ר"ל מודה דליכא כרת רק ע' כמו שכתב רש"י בפי' שם וכן מוכח דעת התוספ' וכיון דבמתניתן דהכא קתני בב' יבמות ויבם א' בעל ובעל או בעל ועשה מאמר אין אחר בעילה כלום א"כ אפילו לרשב"ל מוכח דאין קדושין תופסין בחייבי ע' ואכתי קושיתם במקומה עומדת להנך גירסות דגרסו לעיל חד אמר בע'

ונ"ל דהנה הקשו התוספ' (ד"ה אצטריך לאשמעינן דאק"ת בא"א) דדלמא נקט בעל ועשה מאמר משום ב' יבמות והניחו בקושיא, ונ"ל ויתורץ גם בזה מה שהקשו עוד בזה (ד"ה אצטריך לאשמעינן דאק"ת בח"ל) הא כבר מוכח מרישא דמתניתן כן, וגם מה שהקשו (ד"ה סלקא דעתך), דהנה כבר הקשה בתוספ' הרא"ש לעיל אהא דדייק רב הונא א"ר ממה דקתני אין אחר חליצה כלום דאין קדושין תופסין בח"ל דלמא מתניתן רבי היא ובקדשה לשם יבמין איירי, ונ"ל דכל הנך קושיות חדא מתורצת בחברתה די"ל מרישא דאיירי מיבם ויבמה א' באמת לא הוי מוכח מדלא הועיל אחר ביאה וחליצה כלום דאין קדושין תופסין בח"ל וע' די"ל דמתניתן רבי היא וכקושית תוספ' הרא"ש אכן מהא דכפל גם בב' יבמות ויבם א' מזה מוכיח דאתא לאשמעינן דאין קדושין תופסין בח"ל דאי רק לאשמעינן כרבי מרישא שמעינן לה וא"כ לא נצטרך לומר דמה דשמעינן כבר מרישא תנא בסיפא ולכן מתורץ גם מה שהקשו התוספת בד"ה סלקא דעתך אמינא

ולפ"ז מתורץ ג"כ קושית הרמב"ן והרשב"א דלא מוכח מבטל ועשה מאמר בב' יבמות דאין קדושין תופסין בחייבי ט' די"ל ג"כ דאתיא כרבי וכמו שהביא באמת הרמב"ן בשם י"מ, אכן לכאורה דהא לא צריך להכי דמרישא שמעינן לה אבל י"ל דנקט לה משום דקבעי למיתני עלה וכן אתה אומר בב' יבמין והתם ודאי לא קני אפילו בקדשה לשם קדושין נקט נמי בב' יבמות כן כיון דעכ"פ משכחת הדין בקדשה לשם יבמין וא"כ ע"כ מוכח הא דנקט בעל ועשה מאמר בב' יבמות הוא רק משום ב' יבמין ולכן מקשה שפיר אצטריך לאשמעינן דאין קדושין תופסין באשת איש ומתורץ תמיהת התוספ'

שם בתוספ' ד"ה לימא מסייע לי'. וא"ת אמאי הוי תיובתא לרב יוסף: בתוספ' הרא"ש בשם הר"מ הביא ישוב לזה שלא נראה לו תירוץ התוספ' דלא מצינו וי"ו לשון או בגמרא, אכן מה שהביא דחלוצה משום חיזור לא נאסרו קרובותי' וכתב כדאמרינן לעיל, לא בגמרא מצינו כן אלא התוספ' הביאו לעיל (כ"ו:) כן בשם הר"א מבורגווייל ע"ש וכנראה מהתוספ' שם שחלקו עליו, והנה הרמב"ן הביא ג"כ יישוב לקושיא זו בשם ר"ח דארב יוסף דלעיל דמדמי מקדש לשם יבמות לעודר בנכסי הגר דלא קני קאי דה"נ לא לקני מאמר והקשה עליו דא"כ על מאמר וכל גט היכי משכחת להו, ובלא"ה ק"ל אפי' ר"ח דפירושו לא שייך אמה דפריך לקמן אגט לזו וחלץ לזו ג"כ כה"ג לימא