ערוך לנר יבמות קמב

ע"ב בגמרא ר"ש דתניא א"ל ר"ש: עיין ברשב"א שהקשה דלמה לא מייתי מהך דר"ש דמאמר גופא דלעיל (דף י"ט) ונדחק בישובו, ולפענ"ד י"ל שרצה להביא ראי' דר"ש ס"ל מאמר קונה ק"ג לענין שאין מאמר מועיל אחריו כמו לר"ג וזה לא שמעינן מהא דלעיל דשם לא נעשה רק מאמר א' ובזה שפיר קאמר ר"ש דאי מאמר קונה ק"ג א"כ לא נשאר עלי' עוד זיקה מהראשון לענין מה שקונה זה ע"י מאמר לעולם אין עלי' רק זיקת יבם א' אבל לעולם י"ל דלכל א' וא' תקינו רבנן מאמר בה ומהני מאמר אחר מאמר אבל מהך דהכא מדלא מהני ביאה דשני אי ביאת הראשון ביאה שפיר מוכח דס"ל אין מאמר אחר מאמר והוי דומיא דאידך תנאי דקמייתי הכא דלכולהו מאמר קונה לענין דלא מהני מידי אחריו וגם התוספ' לעיל (שם) נראה דס"ל כן דהראי' מר"ש היא דלא מהני מאמר וביאה אחר מאמר

שם בתוספ' ד"ה כולהו וכה"ג איכא בפ"ק דסוטה (דף ו':) צ"ל בפ"ק דסוכה (ז':) ע"ש בתוספ'

בד"ה אי ביאת משום דזינתה תחתיו: לפי פי' הברטנורא במתניתן (פ"ד דסוטה) ע"י כל העריות מקנין חוץ מן הקטן שפי' שם קטן פחות מבן י"ג שנה דאף דביאתו ביאה מכ"מ ממעטינן דאינו אוסר מדכתיב איש, גם הכא לק"מ דתיאסר מטעם סוטה, אכן התוספ' לשיטתם קאי דלא פירשו כהברטנורא כדמוכח ממה שכתבו שם (כ"ו:) ע"ש דאף דפירשו הך חוץ מן הקטן לענין פחות מבן י"ג מכ"מ ס"ל דזה דוקא לענין שלא תשתה אבל נאסרה ע"י ביאת בן ט' וזהו דלא כהברטנורא דפירש דגם לא נאסרה ע"י פחות מבן י"ג

בא"ד. אבל בעדי טומאה נאסרה בלא קינוי: לכאורה אין מזה קושיא דהא י"ל דרש"י באמת מפרש דלא הי' רק עד א' בביאת השני ובעד א' לא נאסרה רק ע"י קינוי וסתירה כמבואר בכתובות (דף ט') אכן בתוספ' הרא"ש ביאר יותר קושיתם דהא ע"כ איירי בבא עלי' בפני עדים דהא ביאה ביבמה צריכה עדים לקנות כמו ביאה דקדושין ע"ש, אכן לפענ"ד אכתי יש לתרץ שיטת רש"י דלפי המבואר באהע"ז (סי' ל"ג) בעדי ביאה לא בעינן רק שיראו העדים היחוד מבחוץ דאמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ולענין עדי טומאה לאסרה על בעלה בעינן לדעת בה"ג דוקא שיראו כמכחול בשפופרת ולדעת הרי"ף דפסקינן כוותי' עכ"פ בעינן שיראו אותם העדים דבוקים זה בזה כדרך המנאפים כמבואר שם (סי' קע"ח), ולכן י"ל דלרש"י הי' ק' ממנ"פ אי בא עלי' שלא בפני עדים כלל מ"ט דרבנן דאסרי מנא ידעינן דבא עלי' השני וכי משום דבורי' שהוא אמר כן אסרינן אותה על הראשון ואי משום דהי' שם עד א' ועד א' נאמן באסורים הא אכתי לא היו שם ב' עדים שצריכים לביאה דקדושין וכן דיבמה ואי איירי דהיו שם ב' עדים א"כ נאסרה מטעם אשה שזינתה ואכתי מ"ט דר"ש ולכן סבר רש"י דאיירי שהיו שם ב' עדים מבחוץ שראו היחוד דביאה לקנות ע"י עדים איכא אבל לאסור משום טומאה ליכא כיון שלא נראה הביאה ממש להם וע"ז הקשה תאסר אכתי גם לר"ש מטעם סוטה שהרי יש כאן עדי סתירה ותירץ דלא נאסרה רק בקינוי וסתירה וקינוי לא הי' בזה כן יש לפרש שיטת רש"י דכאן אף דלקמן בפרק האשה רבה מפרש ג"כ כהתוספ' דאיירי שבא עלי' בשוגג, והנה מדברי התוספ' כאן עכ"פ מוכח דס"ל דביאת יבמה צריכה עדים וכמו שכתב ג"כ התוספ' הרא"ש בפי', ועיין במשנה למלך (בהל' יבום פ"ב) שנסתפק בזה ולבסוף הביא ראי' מדברי שה"ג ואשתמטתי' דברי התוספ' דהכא דמוכח בפי' כן, ועכ"פ יש גם בזה יישוב לשיטת רש"י דכאן די"ל דס"ל דאין ביאת יבמה צריכה עדים ומיירי הכא בעד אחד, ועיין בשער המלך (שם) שהביא ראי' מדברי התוספות לקמן (דף נ"ב ד"ה דמקדש) עיין מה שכתבתי שם ולקמן (קי"א:)

בא"ד. משום דהני נישואין דרבנן ננהו: לרש"י לשיטתו בלא"ה אי אפשר לומר כן דהרי ס"ל דנישואי קטן בן ט' ביבמה קונין מדאורייתא כמש"כ בקידושין (דף י"ט) וע"ש בפני יהושע שהביא מהרמב"ן יישוב לשיטתו מקושיות התוספ' ואדרבא מדבריו שם אפשר ליישב שיטתו דכאן די"ל דס"ל כפי' הברטנורא שהבאתי לעיל דמה דממעטינן מאיש פרט לקטן לענין קינוי וסתירה היינו קטן פחות מבן י"ג וכיון דבהך פרשה כתיב ג"כ ונטמאה לאסרה אבעל ואבועל אמרינן דדוקא אותה ביאה אוסרת ששייך בה קינוי וסתירה אבל ביאת קטן דלא שייך בה קינוי וסתירה שהרי ממעטינן מאיש אינה אוסרת, וא"ל הרי סוטה ודאי מפקינן לעיל (דף י"א) מאחרי אשר הוטמאה ושם לא כתיב איש י"ל דמכ"מ כיון דמפקינן סוטה ספק מונטמאה א"כ דלא קרי הכתוב ביאת קטן אאשת איש טומאה גם בכלל אחרי אשר הוטמאה ליכא, או י"ל דר"ש באמת ס"ל כר' יוסי בן כיפר דלית לי' איסור טומאה גם בסוטה ודאי רק מונטמאה כמבואר (שם)

בא"ד. שזינתה אסורה ליבמה: לא זכיתי להבין קושיתם בזה דממנ"פ אי לא בעינן קינוי וסתירה לאסור הרי ק' יותר שהיא אשת איש שזינתה ואי לשיטת רש"י דבעינן לאסור ג"כ קינוי וסתירה גם מהא דש"י שזינתה לק"מ שהרי זנות דש"י לא אסר רק דהיא כארוסה שזינתה וכמש"כ התוספ' בעצמם סוטה (י"ח) וא"כ לשיטת רש"י גם בש"י לא נאסרה רק ע"י קינוי ומתירה, והנה מהתוספ' הרא"ש נראה שהך ועוד קאי לסתור מה שכתבו דדלמא משום דנישואין דרבנן הקילו ועל זה השיבו דאפי' לא קנתה הביאה אכתי תאסר מטעם ש"י שזינתה, אכן גם בזה לא הבנתי היאך תחשב ש' שזינתה במה שבא עלי' היבם אם לא נקנית עדיין לראשון, וראיתי ברמב"ן ורשב"א וריטב"א שהביאו דברי התוספ' וקושיא זו דתאסר לרב המנונא לא הביאו, ולכן לולא שכתוב גם בתוספ' הרא"ש כן הייתי אומר דתוספת תלמיד טועה היא

בד"ה בן עזאי. קאמר מתניתן דלא כבן עזאי: לכאורה משמע כפי' זה מהא דקאמר לקמן (צ"ו:) מתניתן דלא כבן עזאי וכו' ע"ש, ולכאורה למה נקט דוקא בן עזאי ולא ר"ג או א' משאר תנאים דס"ל דמאמר קונה ק"ג ואין מאמר א"מ, אבל י"ל דאתא לתרץ מאי קמ"ל סיפא דמתניתן אחר דהשמיענו ברישא בשני יבמין בני תשע פלוגתא דר"ש ורבנן א"כ ממילא ידעינן ג"כ ביבם א' בן תשע ושתי יבמות ולמה צריך תו להשמיענו פלוגתא דר"ש גם בשתי יבמות ולכן קאמר מתניתן דלא כבן עזאי וזה רצה להשמיענו בסיפא דאי מרישא ה"א דוקא בב' יבמין ס"ל לת"ק דהוא פוסל על אחיו משום דיש מאמר א"מ אבל בב' יבמות ה"א גם ת"ק מודה דלא פוסל דאין מא"מ קמ"ל סיפא דאפילו בב' יבמות נמי פוסל ת"ק ולא ס"ל כבן עזאי, וא"כ משמע כפי' רש"י דבב' יבמות ס"ל לב"ע דאין מאמר א"מ, אכן גם לפי גירסת רש"י י"ל דנקט סיפא משום ר"ש דלא נימא דלא פליג ר"ש רק ברישא משום דס"ל אין מאמר אחר מאמר בב' יבמין אבל בסיפא מודה ולכן נקט סיפא דגם ר"ש לא ס"ל כבן עזאי וזהו דקאמר מתניתן דלא כב"ע בין ת"ק בין ר"ש לא ס"ל כוותי', וכן לקמן (דף נ"ג) א"ש מה דקאמר מתניתן דלא כבן עזאי ולא קאמר דלא כר"ג או כאידך תנאי דס"ל אין מאמר א"מ. דגם בזה רצה לתרץ מאי קמ"ל סיפא בב' יבמות דהכל כבר שמעינן מרישא מיבם א' ועל זה קאמר דרצה להשמיענו דלא ס"ל כבן עזאי דממה דקאמרי רבנן ברישא דיש מאמר א"מ לא שמעינן כן דה"א דוקא בב' יבמין קאמרי ובזה פליג על ר"ג דס"ל אפילו בב' יבמין אמא"מ כדאמר בברייתא דלעיל (ע"א) אבל בב' יבמות ה"א דגם רבנן מודו דאמא"מ כבן עזאי לזה קמ"ל מתניתן גם בב' יבמות וב' יבמין נקט במתניתן איידי דנקט ב' יבמות כדאמרינן בגמרא לקמן

בד"ה ביאה פסולה. ותימא גדול הוא: עיין מה שכתבתי בזה ברש"י ריש פרקין

בא"ד. הל"ל נמי דאין אחר הגט כלום: ועיין במהרש"א שהקשה למה לא הקשו ג"כ דהל"ל דאין אחר מאמר כלום, ולפענ"ד י"ל דאף אי ס"ל לר' נחמיא דמאמר קונה מדאורייתא הוא דוקא דילפינן מאשת איש דנקנית לו להיות כאשת איש ע"י כסף ושטר וכדאמרינן בקידושין (דף י"ד) אבל לא דמאמר מועיל להפקיע הזיקה דלזה צריך ביאה או חליצה דוקא וכמו דהוי ס"ד דהש"ס לב"ש לעיל (דף כ"ט) וא"כ לא שייך למיתני אין אחר מאמר כלום דלא שייך לקרות בו כיון שבנה שוב לא יבנה דהא אכתי לא פקע הזיקה אבל מגט הקשו שפיר דאי גט מועיל מדאורייתא היינו ע"כ מכח ק"ו מאשת איש דמייתי בקדושין (שם) והיינו ע"כ להפקיע זיקה דאל"כ גט למאי מהני וא"כ כשגירש