ערוך לנר יבמות קמא

יבא למבעל לכתחלה ג"כ אחר ביאה, ועוד י"ל אקושיתם דגם אי לא הוי מתקני רבנן דמהני גט ומאמר לפסול יבום אחריו ג"כ הי' שייך חשש זה דהא מה שיסברו העולם דגט ומאמר מהני ביבמה כמו באשה דעלמא לא מכח תקנות חכמים מדפסלו ליבם בא הטעות הזה אלא משום דיסברו דמהני ביבמה כמו באשה דעלמא מכח סברא דהא אדרבא רק מכח זה עשו החכמים תקנתם וא"כ חשש זה דיבא למיבעל אחר ביאה הי' שייך אפילו לא עשו חכמים תקנתם רק דבאמת בזה לא יכלו לעשות תקנה וא"כ לא מקשו התוספ' מידי, ומזה לכאורה ראי' נגד גירסת המהש"ל דהך דואתי למיבעל אחר ביאה הוא דבור בפני עצמו אלא כגירסת המהרש"א מ"ב ששייך לדבור דלעיל ע"ש בדבריו שלפי גירסא זו יש כוונה אחרת בדברי התוספ'

דף נ"א ע"א בגמרא מ"ט דר"ג: ק"ק מאי פריך דהא כל הטעם דמהני גט הוא משום דמיחלף בחליצה וכן מאמר דמיחלף חלף בביאה וזה לא שייך רק בגט ומאמר ראשון אבל בגט אחר גט ומא"מ מהיכי תיתי שיהני דהא ליכא למיגזר משום חליצה אחר חליצה וביאה אחר ביאה דהא הם באמת ג"כ לא מהני וא"ל דגזרינן גט אחר גט אטו חליצה אחר גט שיאמרו ג"כ דלא מהני אכתי מאי חששא בזה הא מכ"מ לא אתי למיבעל אחר חליצה כיון דידע דכבר פסולה לו משעת גט הראשון וא"ל דפריך דהי' לנו לגזור משום חליצה לענין לאסור בקרובים דאי אמרת גט אחר גט לא מהני יסברו דחליצה לאחר גט נמי לא מהני לאסור בקרובים מה בכך הא קרובת חלוצתו גופא הוא רק דרבנן ואף דבגט ראשון אמרינן דמהני לאסור בקרובים והיינו ע"כ ג"כ משום חשש אטו חליצה התם א"ש כיון דצריך לגזור דמהני לפסול יבום אח"כ משום חשש חליצה דאיסור דאורייתא גזרו ג"כ משום חליצה לאסור בקרובים אבל אכתי מאי פריך לר"ג אגט שני כיון דליכא בזה איסור דאורייתא כלל דלמא לכך לא גזר, וי"ל דהכא קפריך כיון דר"ג מודה דמאמר אחר גט מהני כמש"כ התוספ' אף דהתם ג"כ לא שייך מאמר אטו ביאה דהא כבר אסורה ביאה משעת גט ואעפ"כ גזר והיינו ע"כ משום דלא מחלקינן בין מאמר דלכתחלה למאמר שבסוף וא"כ ה"נ במאמר אחר מאמר לגזור וכן בגט אחר גט כיון דגם גט אחר מאמר מהני

שם תהוי כביאה דלכתחלה ותקני: עיין ברשב"א שהקשה לפי' רש"י הא לא הוי ודאי כביאה דלכתחילה אי מאמר קני ק"ג ולא ה"ל להקשות רק מכח ממנ"פ ועוד אף אי מאמר קני ק"ג מהיכי תיתי לא תהני ביאה אחריו דדאורייתא היא, אכן לפענ"ד י"ל דה"ק דזה ודאי אי מאמר קני ק"ג וגט דחי לגמרי לא צריך לביאה לדחות מעשה שלאחרי' דמכח גט או מאמר שלפני' נדחית ומזה לא הוצרך הש"ס לאתויי' רק דמקשה ביון דאמרינן דמספקא וא"כ אי ליכא קנין במאמר ודחי' בגט לגמרי אפי' מדרבנן וא"כ הך ביאה שלאחרי' אפילו מדרבנן הוי ביאה דלכתחילה ושפיר ק' רלא יועיל מעשה שלאחריו אבל אי אמרינן דקני מקצת ודחי מקצת א"ש אף דביאה שלאחריו ודאי מדאורייתא קני לגמרי מכ"מ כיון שהמעשה שלפני' מועיל קצת מדרבנן עושה לביאה פסולה לענין שיועיל מעשה שלאחרי' מדרבנן, וא"כ כל מה שרוצה לדייק מכח הקושיא הוא דהביאה אינה ביאה לכתחלה משים דהמעשה דלפני' מועיל קצת, וא"ש לשון הגמרא, ולכן נקט גם רש"י בהקושיא אלא פשיטא לי' דגט דחי קצת ומאמר קני קצת וכו' דזה עיקר הקושיא הוא ובזה רצה ליישב מה שדייק הרשב"א, ואף שכתב רש"י תו לא מהני ביאה וגט אבתרה עכ"ל והרי לפי דברי הרשב"א שפיר מהני ביאה כיון דדאורייתא היא, י"ל דכוונת רש"י אינה דהביאה לא מהני בבעלת הביאה דבה באמת מהני לאסור בקרובים רק כיון דמזה לא אייר הבריתא רק מהשלישית שעשה בה מאמר אי נתן גט אחר הביאה ע"ז קאמר רש"י ראי מאמר קנה א"כ לא אהני הביאה דשני' והגט דשלישית שאסר בקרובות השלישית,וא"ש שיטת רש"י, ועיין ברשב"א והריטב"א שכבר הביאו הירושלמי שמשמע ממנו בפי' כפי' רש"י: שם ורבנן כל חד וחד תקינו לי' רבנן גט ומאמר: לכאורה תלי פלוגתא דר"ג ורבנן לפ"ז בפלוגתא דר"י ור"ל לעיל (דף י' וי"א) אי בביאה וחליצה איהו שליחות דאחים קעביד ואיהי שליחותא דצרות קעבדה או לא כיון דגט ומאמר הם תחת חליצה וביאה וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, אכן לפ"ז וקשה הלכתא אהלכתא דפסקינן כרבנן דר"ג וגם כר' יוחנן, גם יקשה לפ"ז מאי פריך לעיל (שם) ר"י לר"ל מהברייתא לימא דר"ג היא והוא סובר כרבנן

שם אליבי' דמ"ד יש זיקה: ק"ק א"כ מה הקשו התוספ' לעיל במתניתן למ"ד חליצה פסולה צריכה לחזור דלצרוך ב' חליצות הא הך מ"ד הוא שמואל ודלמא מוקי מתניתן כמ"ד אין זיקה דהא גם מתניתן דלעיל (ל'.) מוקמינן כן, וי"ל לפמש"כ הרשב"א דס"ד דמקשן דרבנן ס"ל יש זיקה דקסברי דבהא פליגי ר"ג ורבנן וכיון דמתניתן דבמאמר אחר מאמר צריכות ב"ג ע"כ ס"ל כרבנן דיש מא"מ כמש"כ רש"י שם א"כ ע"כ ס"ל ג"כ דיש זיקה לס"ד דהמקשן ושפיר הקשו התוספ' דלפרוך מתניתן לשמואל דלמה לא צריך ב' חליצות ג"כ, גם מה שהקשינו לעיל בהתוספ' דהא שמואל ג"כ ל"ק רק באחת טובה ואחת גרועה אבל בשתיהן גרועות לא, ג"כ א"ש לפמש"כ הרשב"א בשמעתין לקמן דכיון דלרב הונא א"ר בב' יבמים צריך לחזור על כולן כש"כ דבב' יבמות צריך וכיון דלר"ה אמר רב אפי' בשתי הזיקות של האחים גרועות צריך לחזור על כולן כדמוכח לעיל (כ"ז:) וכדמוכח ג"כ משמעתין דאל"כ לא מקשה מידי מרבנן לר"ה א"ר א"כ גם בשתי יבמות צריך לחזור על כולן אפילו בששתיהן פסולות ולכן שפיר הקשו התוספ' לעיל לרב הונא א"ר, אכן לפ"ז יקשה מה שהקשתי שם דאכתי ק' ממאמר לזו וחלץ לזו דקתני הראשונה צריכה גט והרי גם חליצה בעי וכן מגט לזו וחלץ לזו דקתני אין אחר חליצה כלום דהרי הראשונה צריכה חליצה וצ"ע

שם ברש"י ד"ה חולץ לראשונה. אלא עצה טובה אשמעינן: עיין במהרש"א שהקשה דלמה ל"ק מטעם דלא ישפוך אדם מי בורו ותי' דאף דאין גט מכ"מ ריח הגט הוי, ולענ"ד דוחק לומר כן כיון דהגט לא מועיל כלום הוי כנותן לה חספא בעלמא, ועיין בתוספ' לקמן (נ"ב: בד"ה ליבמתו מהו) דאפילו ביותר מזה מסופקי' אי חשיב ריח הגט, ואולי אקושית המהרש"א בפשטות י"ל דאף דשייך משום לא ישפוך אדם מי בורו בזה כדמוכח ממאי דקאמר לקמן (נ"ג) גט לזו וחלץ לזו לימא מסייע לי' לשמואל ותהוי תיובתא דרב יוסף ע"ש מכ"מ ניחא לרש"י לנקוט הטעם דעצה טובה דהא קאמר בסיפא וכן בשני יבמים פי' שחולץ ג"כ הראשון שנתן גט כמו שמפרש רש"י ואי הטעם משום לא ישפוך ברישא בב' יבמות יקשה בם פא מ"ט אבל הטעם דעצה טובה שייך ג"כ בב' יבמים, גם א"ל אפי' רש"י דלמא לכר נקט חולץ לראשונה לאשמעינן דאין זיקה ודלא כשמואל דאמר חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה די"ל דא"כ אכתי לא הוי צריך למינקט חולץ לראשונה רק כרבנן דחולץ לאחת מהן דמשמע שפיר תני' אפילו לבעלת הגט ג"כ אבל מדנקט חולץ לראשונה משמע דדוקא לראשונה

שם בתוספ' ד"ה עדיפא ממאמר. מיהו יש לדקדק דיש ביאה אחר ביאה פסול': הנה התוספ' הוכיחו שפיר כן מהגמרא דכאן אכן על הגמרא גופא קשה מנ"ל כן, ונ"ל דמלשון מתניתן קדייק מדקאמר ר"ג אין בטילה אחר בעילה וע"כ אחר בעילה כשירה קאמר דאי אחר בעילה פסולה ג"כ למה פליגי רבנן עלי' דוקא לענין גט א"ג ומאמר א"מ אבל לענין בעילה מודו ליה דאין בעילה א"ב ואי ר"ג אפי' אחר בעילה פסולה קאמר הא בזה לא ס"ל רבנן כוותי' דהא אמרינן במתניתן דהבעילה שהיא באמצע ובסוף יש אחרי' כלום אע"כ דגם ר"ג לא איירי רק מבעילה כשירה אבל אחר בעילה פסולה מודה דיש אחרי' כלום ולכן גם התוספ' לעיל במתניתן (ר"פ) כתבו דר"ג לא איירי רק מבעילה כשירה ע"ש, ועוד י"ל דדייק כן כיוון דלת"ק דמתניתן מהני אפי' מאמר אחר ביאה פסולה ולר' נחמי' אפילו ביאה לא מהני א"כ אי ס"ד דלר"ג מאמר מהני וביאה לא מהני הוי ר"נ פלוגתא חדשה ולא ניחא לי' לומר כן, אבל באמת מש"כ התוספ' בשם רש"י דלר"ג יש ביאה אחר ביאה פסולה לא ידעתי מאין הוציא כן מדברי רש"י שלפנינו שלא איירי רק ממאמר אחר ביאה פסולה: