ערוך לנר יבמות קמ

דבלשון בתמי' קאמר דמהיכי תיתי שיבא לידי' כך לחלוץ ב' פעמים וא"כ אין ראי' מהכא דמותר לחלוץ לשתים ואדרבא נראה גם מדברי הרשב"א והריטב"א דס"ל עכ"פ דמדרבנן סור לחלוץ שני פעמים שהקשו לפי' רש"י דאם אתה אומר חולצת מתייבמת אלמא דפשיטא להו שיש לגזור כן

שם ברש"י ד"ה חלץ וחלץ. וכן נתן גט לזו אחר חליצת זו הכא לא שייך להקשות מאי נפקותא איכא בגט אחר חליצה כמו ברישא דבסיפא שפיר איכא נפקותא לענין שלא יאסר בקרובות שניי' בעלת הגט ומה דקאמרינן לקמן (נ"ג:) דנקט גט אחר חלוצה איידי גט אחר בעילה הוא בחלץ ונתן גט דקתני בסיפא דמתניתן דאיירי ביבם א' ויבמה אחת וכמש"כ הרשב"א, אכן מה שהקשה הרשב"א בזה מנ"ל להש"ס להקשות לענין מאי קתני ונתן גט דלמא הך דלקמן אייר באמת ג"כ ביבם א' וב' יבמות, לא זכיתי להבין דהא י"ל דהש"ס דייק דע"כ ביבם א' ויבמה א' איירי מדלא נקט ג"כ חלץ וחלץ ובעל ובעל מה דנקיט במתניתן בב' יבמות אע"כ דאיירי ביבם א' ויבמה א' דלא שייך למיתני כן וא"ל כיון דעכ"פ ביבם א' ויבמה א' ג"כ איירי לא שייך למיתני רק מה דשייך בתרווייהו א"כ גם על הגמרא לא מקשה מידי דגם אי איירי בתרווייהו מקשה שפיר דהרי ונתן גט לא שייך ביבם א' ויבמה א' ועוד דמה מיתר בזה דגם אם מוקמינן הך חלץ ונתן גט דסיפא בב' יבמות אכתי יקשה קושית הגמרא ארישא דקתני חלץ ונתן גט גם איבם א' ויבמה אחת: בד"ה חלץ ועשה מאמר. ולאשמעינן פלוגתא דר' נחמיא ורבנן: ק"ק למה הוצרך התנא לנקוט בזה אוקמתא חדשה דהא דעת רבנן דביאה בסוף יש אחרי' כלום כבר שמעינן מרישא דקתני נתן גש ובעל צריך גט וחליצה הרי דבטילה לא פטר כיון דפסולה היא ושל זה הוי מצי התנא למיתני פלוגתא דר' נחמיא דא"צ חליצה דמזה שמעינן הכל ולא הי' צריך לבבא דסיפא והרי כה"ג דייקינן גם בשאר דוכתי' כמש"כ התוספ' לעיל (מ"ט. ד"ה ר' יהושע) וכן אמרינן ג"כ בקדושין (ע"ד.) דהל"ל לקצר וליתני אבא שאול בפלוגתא דר"ג ור"י ע"ש וכש"כ דהכא שייך להקשות כן, ובשלמא לדעת המהרש"ל דגם לר' נחמיא צריכה חליצה אחר ביאה פסולה א"ש אבל לדעת המהרש"א דלא צריכה קשה, וי"ל כיון דקתני בין באמצע בין בסוף וע"כ אתי לאשמעינן בזה דלא נטעה דדוקא באמצע ס"ל לר' נחמיא דביאה פסולה מהני משום דלא קדם לה רק מעשה א' שפוסלה אבל בסוף דקדם לה תרי מעשות לפוסלה הך דבתחלה והך דבאמצע ה"א דבזה גם ר' נחמיא מודה דבביאה פסולה כזה יש אחרי' כלום לכן קמ"ל דאפילו בסוף סובר ר' נחמיא דאין אחרי' כלום ולכן ע"כ נקט בבא דסיפא דגם אי פליג ר"נ ברישא דבנתן גט ובעל א"ל חליצה אכתי לא הוי שמעינן דס"ל ר"נ דביאה פסולה שנפסלת ע"י ב' מעשות שקדמו לה ג"כ מהני

ובזה א"ש מה שתפרש רש"י פלוגתייהו דר"ל ורבנן בב' יבמות ולא ביבמה א' דהא הך דהדר ותני ביבמה א' איירי ועיין מש"כ המהרש"א בזה, ולפ"ז א"ש כיון דקתני בין בתחלה בין באמצע בין בסוף אחליצה ואבעילה ולפמש"כ החילוק שבין באמצע לבסוף הוא דלזה קדם מעשה א' המבטל ולזה ב' מעשה המבטלות ולענין בעילה לא משכחת ב' מעשות רק בב' יבמות דאי ביבמה א' ויבם א' איך שייך לבסוף בביאה אי דקדים לה גט חליצה הא בלא"ה מטעם חליצה אין אחרי' כלום ואי קרים לה גבי ומאמר מאמר אין מבטל קלין דבעילה אדרבא מחזקו דהא עיקר מצות יבום היא במאמר קודם ביאה וא"כ אין כאן רק מעשה א' המבטל הביאה ואין חלוק בין באמצע לבסוף אע"כ דאיירי בב' יבמות דבזה שפיר משכחת ב' מעשות המבטלות כגון שנתן להאחת גט ובאחת עשה מאמר ואח"כ בא לבעלת הגט דבזה ביאתה פסולה מטעם גט דידה ומאמר דחברתה

ולפ"ז מש"כ רש"י בד"ה ובסוף וז"ל וחזר ובא על האחת ע"כ צריך לפרש על הראשונה שהיא בעלת הגט דעל בעלת מאמר אין זה לבסוף דאין חילוק בזה בין לבסוף בין לבאמצע כיון שאין כאן רק מעשה פסול א', ומש"כ רש"י ד"ה הביאה ועשה מאמר בשלישית עכ"ל ה"ה דהוי מצי לפרש בראשונה דיש נפקותא לענין שצריכה גט למאמרו אלא לענין פסול קרובתה לא מצי למישכח רק בשלישית

בד"ה אין אחרי' כלום ובלא חליצה. עיין במהרש"ל ומהרש"א והם לא ראו מש"כ הרשב"א לקמן בגמרא (נ"א.) ע"ש

בד"ה ואי ביאה אחר מאמר וקפגע באיסור אשת אח: ק"ק הרי לפי המבואר לעיל ודף י"א) ליכא רק איסור ע' או איסור לאו וצ"ל כיון דהך איסור ע' או לאו אתיא ממה שהיתה אשת אח קרא לי' קפגע באיסור אשת אח ולכן באמת לא כתב וחייב משום אשת אח, אי נמי י"ל דרש"י רצה ליתן טעם בזה גם לענין מה דביאה פסולה אינה פוטרת בב' יבמין ויבמה א' ובזה אי אמרינן דאתי למיבעל אחר ביאה דאידך בא לאשת אחיו ממש, ואף דלפ"ז הל"ל עדיפא מזה דקפגע באיסור אשת איש י"ל דבעי למימר אפי' נימא שלא יטעה בזה לבא עלי' בחיי אחיו מכ"מ יטעה לבא עלי' בשמת אחיו שבא עלי' בתחלה אף שהניח בנים שיסבור שעדיין לו עלי' הזיקה מנפילה ראשונה

שם בתוספ' ד"ה צריכות ב' גטין. נקט נמי גבי חליצה לשון יחיד: ק"ל דאכתי גבי מאמר לזו וחלץ לזו דקתני הראשונה צריכה גט ה"ל למיתני צריכה גט וחליצה כיון דחליצת האחרת חליצה פסולה היתה וכן בהא דקתני גט לזו וחלץ לזו אין אחר חלילה כלום ה"ל למיתני הראשונה צריכה חליצה דהא בין אחר מאמר בין אחר גט החליצה חליצה פסולה היא וצריך לחזור על כל האחים ועל כל היבמות כמש"כ התוספות לעיל (כ"ו:), והנה בפשטות י"ל דקושית התוספ' הי' לשמואל דס"ל לעיל (כ"ח.) דחלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה וכיון דסבר שם חלץ לצרה נפטרה בעלת גט משום דזיקה טובה פטר זיקה גרועה א"ש מתניתן דכאן, אכן לפ"ז גם התוספ' לא מקשו מידי דהא שמואל ל"ק דצריך ב' חליצות אלא היכי דזיקה אחת טובה ואחת גרועה אבל היכי דשתיהן גרועות ל"ל רק חליצה א' כמו שכתב רש"י לקמן (נ"א.) דלכך לא פריך לרבנן רק לר"ג והכא ג"כ שתיהן גרועות וכן כתב באמת לקמן הרשב"א, ולכן עכ"פ דברי התוספ' צ"ע ועיין מה שכתבתי לקמן (נ"א.)

בד"ה מדגט. דבאשה לא שייך חליצה: מה שתירצו בזה וכן מה שתירצו אקושיא האחרת דבהא לא יטעו לפטרה בלא חליצה לכאורה קשה שהרי בקדושין (י"ד.) מצריך קרא דספר כריתות וככה יעשה דלא נילף מק"ו דגט מהני ביבמה וחליצה באשה וא"כ מאן דלא ידע הנך דרשות הרי יכול לדון ק"ו מעצמו דמהני ואיך שייך לומר דלא יטעו בזה, אכן לולא דבריהם היה נלענ"ד לתרץ דבשלמא מה שעשו תקנה דמהני גט ביבמה לפסלה מיבום הוא מלתא דלא אתיא תקלה מני' ושפיר תקנו אבל באשה דעלמא איך יתקנו דחליצה תהני כמו גט הא זה ודאי לא שייך דהא מדאורייתא אשת איש היא ואם יתקנו דאם חלץ לה צריך ליתן לה גט ג"כ ולהוציאה דאם יקיימה יסברו דגם אחר גט מותר לקיימה ואין קדושין של אחר תופשין בה ובאמת היא אשת איש דאחר הא נגד זה יש ג"כ טעות אפכא דיסברו מדחליצה בלא גט לא מהני גט בלא חליצה נמי לא מהני ואם קדשה אחר לאחר גט בלא חליצה אינה מקודשת לו ובאמת הרי היא מקודשת לשני ולכן לא עשו חכמים תקנה בזה לחוש לאם קדשה אחר, וכן בקושיא שניי' שהקשו דתבעי יבמה גט וחליצה נמי י"ל כן דאם יתקנו כן יהי' תקלה אפכא דיסברו מדגט לחוד לא מהני חליצה לחוד למי לא מהני ולא קים לי' בלא יבנה ואם קדשה אחר לאחר חליצה אינה מקודשת לו דהוי יבמה לשוק ובאמת זה אינו לר"ע דאליבי' קיימינן דלאחר מקודשת ולא לו ועיין במהרש"א מ"ב שהקשה באמת על התוספ' כן ולכן לא יכלו חכמים לעשות תקנה בזה אבל מה שתקנו דלהני גט לפסול לחוד שפיר תקנו דחזה לא אתי תקלה

בד"ה ואתי למיבעל. דאחר מאמר נמי אסור למיבעל: לכאורה קשה דהא בגזירה ביאה אחר גט משום ביאה אחר חליצה נמי גזרו כן דאי נימא ביאה אחר גט בדיעבד קניא אתי למבעל לכתחלה אחר חליצה והיינו כמש"כ הרשב"א דבזה חזקו לתקנתם דאי אמרת ביאה א"ג בדיעבד קניא אתי למיבעל לכתחלה וממילא לא יבעול גם אחר חליצה וא"כ ה"נ דכוותי' דה"ל לתקן דלא להני מאמר דאי מהני יאמרו מאמר לקנות וביאה לקנות ומדביאה קונה אחר מאמר קונה גם אחר ביאה בדיעבד ומדקונה בדיעבד