ערוך לנר יבמות קלט

משמיענו הכא מידי שפיר הוי משנה שאינה צריכה, אכן לולא פי' רש"י והתוספ' הי' אפשר לפרש ג"כ הך משנה שא"צ דנשאת לאחר ומתה בין באשתו ובין ביבמתו הוא משנה שאינה צריכה, וא"ע ראיתי שברמב"ן כתב כן אבל בתוספ' הרא"ש כתב דס"ד דנחשבה כמתה בנשאת לאחר כיון שלא יכול להחזירה עוד מטעם מחזיר גרושתו משנשאת, ובזה א"ש למה רש"י ותוספ' לא רצו לפרש כפי' הרמב"ן

פרק חמישי

דף ג' ע"א ברש"י ד"ה אין גט אחר גט. הא פקעה זיקה דתרווייהו: מזה נראה דדעת רש"י דלרבן גמליאל אי אמרינן דגט דוחה לגמרי ומאמר קונה לגמרי דוחה הזיקה ואין צריך אחריו חליצה כלל דאמרינן דדוחה גט ביבמה מן התורה כמו באשה וכן קונה מאמר מן התורה כמו באשה רק שביבמה הוסיף הכתוב יציאה ע"י חליצה וקנין ע"י ביאה אפילו הוי באונס ובזנות שלא לשם קדושין וזה דוקא לתירוץ רבא לקמן דס"ל דמספקא לר"ג אי דחי גט וקני מאמר לגמרי או לא קני ודחי כלל אבל לתירוץ אביי דקני מקצת ודחי מקצת ודאי לא הוי רק מדרבנן ומה דמפרש בגמרא לקמן מ"ט אמור רבנן גט ביבמה מהני ומאמר ביבמה מהני הוא אליבי' דאביי דמסקנא קיימא אליבי' א"נ אפי' אליבי' דרבא ומפר לרבנן דר"ג אבל לרבא אליבי' דר"ג אי דחי גט וקני מאמר לגמרי היא מן התורה ולכן כתב רש"י דפקעה זיקה דמשמט אפילו חליצה לא צריך והיינו משום דקמפרש הכא כתירוץ רבא דלקמן וכמש"כ המהרש"א

ובזה מיושב מה שהקש' הרשב"א לקמן (נ"א.) אפי' רש"י דמאי פריך אביי לרבא מברייתא דמודה ר"ג שיש גט אחר מאמר דגם אי מאמר קני לגמרי מהיכי תיתי שלא אהני ביאה אחריו דהא ביאה דאוריתא ומכח קושיא זו חזר מפי' רש"י, אבל לפ"ז א"ש דלדעת רש"י לרבא גם מאמר הוי דאורייתא כמו ביאה ביבמה ולא מהני ביאה אחריו כיון דאין קדושין תופסין בח"ל לר"ג מדלא מהני מאמר אחר מאמר וכמו שכתבו התוספ' בשם ריב"ן, וא"כ גם שיטת הריב"ן א"ש די"ל וגם הוא לא פירש כן רק אליבי' דרבא, ומתורץ בזה מה שהקשו התוספ' עליו לחלק בין מאמר דרבנן לביאה דאורייתא, ולפ"ז א"ש דלריב"ן גם מאמר הוי דאורייתא ואף דהרשב"א כתב דאפילו מאמר דאורייתא מכ"מ ודאי אינו גומר ממה דילפינן כן בקדושין (דף י"ד) מקרא דויבמה אכן כיון דצריך לומר שם שמעת מיני' תרתי שפיר י"ל דלהך ספיקא דר"ג דמאמר דאורייתא לא אמרינן שמעת מיני' תרתי דמצינו גם כשאר מקומות דאין זה דיוק כ"כ, וכן מה דמסקינן שם דאין גט מהני מדאורייתא הוא מריבוי דה' דהנעל וגם זה אין יתור כ"כ דלא אפשר לומר דר"ג לא דרש לי' ולכן שפיר י"ל דר"ג מסופק אי מאמר וגט מהני מדאורייתא לאפוקי זיקה לגמרי, ועיין לקמן (נ"א:) שכתבו התוספ' ג"כ הכי בשם ר"י בר ברוך לרבי נחמי', ועיין לעיל (דף כ"ט) שהוכחתי ג"כ שדעת רש"י כן דאי מאמר קונה ק"ג קונה מדאורייתא, וגם מה שהקשו התוס' דלמה לא קאמר דסבר לה כר"ע אקמייתא רק אסיפא דמתניתן קאמר כן, י"ל משום דרב דקאמר כן אסיפא ס"ל כמסקנא דגמרא כאביי דלדידי' ודאי לא הוי רק דרבנן, ולדידי' באמת צריך לומר הטעם כמש"כ התוספ' אבל הריב"ן פי' הס"ד דרבא וכמו שפי' גם רש"י, ומה שהקשה המהרש"א על זה דלמה לא פירש כמסקנא, לפענ"ד אין זה קושיא דזה שיטת רש"י בכמה מקומות לפרש כהס"ד וכמו שכתב גם התוספ' י"מ (רפ"ב דנדה)

בד"ה ולא בעולה. או אחיו על צרתה יש לעיין אי גם במאמר וגט הוי הדין כן דאי חילוק בין יבם א' וב' יבמות ובין ב' יבמים וב' יבמות בכל הני דיני דמתניתן מדלא פירש רש"י רק לענין בעילה כן ובזה פשיטא יותר דאין חילוק ומהרמב"ם נראה דגם לענין שאר מילי אמרינן כן וכו פסק ג"כ בש"ע אהע"ז (סי' ק"ע)

בד"ה חלץ ועשה בה מאחר והכי מפרש בגמרא: לא ארישא דהכא מפרש בגמרא כן לקמן (דף נ"ג:) אנא אם פא ובאמת הקשה המהרש"א שם למה מפרש בסיפא ולא הכא ברישא

בד"ה או בעל ועשה מאמר דפשיטא לן דלא מהני דלמאי להני: אי רק הקושיא דליכא נפקותא בזה כיון דבלא"ה כבר אסור בקרובותי' משעת בעילה ול זה היה אפשר לתרץ דאיכא נפקותא שכסף קדושין שנתן לשם מאמר חוזר כיון שהמאמר אינו מאמר א"כ הכסף שנתן הי' בטעות וחוזר לו וכעין דאמרינן גבי מקדש אחותו בקדושין (מ"ו:) ואפילו לשמואל דס"ל שם מעות מתנה היינו דוקא משום דאדם יודע שא"ק תופסין באחותו אבל לענין מאמר שאחר ביאה שלא שייך כן דהא באמת רק לר"ע אין תופס אבל לרבנן תופסין בזה לכ"ע אי אין תופסין מעות חוזרין דנתינה בטעות היא, אבל באמת עיקר הקושיא היא כמו שפי רש"י לקמן (נ"ג:) דלמאי קבעי לאתנויי בעל ועשה מאמר דהמאמר לא מהני פשיטא דהא אשתו היא

שם בתוספ' ד"ה רבן גמליאל. זו דברי ר"ע: ואף דגם אהא דאין בעילה אחר בעילה לא קאמר זו דברי ר"ע י"ל כיון דבזה שוה ר"ג לרבנן לכן שביק עד דמפרש גם אליבי' דרבנן אין אחר ביאה וחליצה כלום ומפרש אתרווייהו אבל אי גם בהא דחולק ר"ג ארבנן מוכח כן ה"ל לפרש מיד ברישא אליבי' דר"ג

בא"ד. דר"ג כר"ע: כבר כתבתי לעיל מה שי"ל לשיטת הריב"ן דס"ל דגם מאמר הוא דאורייתא, אבל עוד יש לפרש דעתו ע"פ מש"כ התוספ' לעיל (כ"ז: ד"ה אי גט) דא מאמר אחר חליצה לא מהני משום דאין קדושין תופסין בח"ל אחר גט נמי לא מהני משום דגט במקום חליצה קאי וא"כ גם שיטת ריב"ן יש לפרש כן דלעולם ס"ל דמאמר דרבנן רק דקאמר כיון דר"ג כר"ע ס"ל דאין קדושין תופסין בח"ל ולכך ס"ל דלא מהני מאמר אחר בעילה ה"ה דלא מהני מה"ט נמי מאמר אחר מאמר דמאמר במקום בעילה קאי וכן הערתי לעיל ע"ש

בד"ה עשה מאמר. שריא אף ליבם: זהו להתוספ' לשיטתם דס"ל לקמן (נ"ב: בד"ה או דלמא) דאפילו לדידי' נמי שריא אבל לשיטת רש"י (שם) וכן לדעת הרמב"ם (פ"ה מהל' יבום) דלדידי' אסור ורק לאחים שרי שפיר איירי הכא אפי' לא נתן גט רק למאמרו, ואף דבתוספ' הרא"ש כתב בשם רבינו מנחה שדוקא במת היבם הותרה לאחים יכתב שכן משמע דעת רש"י, לא זכיתי להבין דמדברי רש"י לקמן ודף נ"ב) נראה בפי' דגם בלא מת העושה מאמר אמרינן דהיתרה לאחיה וכן נראה מגמרא דשם דאל"כ היכי רצה לפשוט מרבא וכן מה שהקשו התוספ' לקמן (ע"ב בר"ה עשה) דתשתרי אידך, לכאורה ל"ק ג"כ רק להתוספ' לשיטתם אבל לשיטת רש"י ורמב"ם הרי אפילו לא נתן גט רק למאמרו מכ"מ אסורה, אכן בזה י"ל דאפילו לשיטת רש"י יקשה עכ"פ מסיפא דב' יבמין ליבמה א' דאמרינן ג"כ הכי דיש ב' גטין וחליצה ואמאי לייבם אידך דהא לאחיו מותרת בעלת גט למאמרו לבד גם לשיטת רש"י ועיין בתוספ' לעיל (דף ל"ב) שהקשו באמת ג"כ מסיפא

בד"ה חלץ ועשה מאמר. אוריב"ן דלא הוי צריך: א"ל הא לקמן (נ"ג:) מפרש בגמרא דצריך למיתני חלץ ועשה מאמר דסד"א דנגזור אטו מאמר דקודם חליצה וא"כ מה"ט צריך למיתני ג"כ חלץ ובטל ולא הוי מיותר רק חלץ ונתן גט דקאמר באמת דלא נקט רק איידי דסיפא, די"ל דהא דלא גזרינן אטו מאמר דקודם חליצה נמי מרישא שמעינן כיון דקתני אין אחר חליצה כלום הרי דלא חוששין למאמר דבתר חליצה ול"צ גט וא"כ ע"כ מוכח דלא גזרינן אטו מאמר דקודם חליצה, אכן לולא דברי הריב"ן לענ"ד אפשר לומר דלכך צריך למיתני דמלשון אין אחר חליצה כלים דגבי נתן גש וחלץ אכתי לא שמעינן דלא מהני אחר חליצה כלים דהי' אפשר לפרש דא"ל אחרי' כלום ולא כבעל וחלץ דצריך גט

ע"ב בגמרא כל כי הני תחלוץ ותזיל: באהע"ז (סי' קס"א) הביא הבית שמואל דעת הב"ח שרצה להוכיח מדברי התוספ' לעיל (דף מ"ד) שאסור לחלוץ לשתי יבמות וכתב עליו שאשתמיטתי' סוגיא דכאן ע"ש, אכן לפענ"ד י"ל דהב"ח מפרש אליבי' שיטת התוספ' דמאי דקאמר תחלוץ ותיזול לא כפי' רש"י דבניחותא קאמר אלא כמו שמפרש הרשב"א והריטב"א והנ"י