ערוך לנר יבמות יד

מפני ע' ליכא למילף מהכא דאחרי דנזיר מותר לגלח איכא ק"ו הנזיר בקבר די"ח אין עולין לו וא"כ ליכא הכא ע' כלל

אכן כל זה לא שייך רק לדעת הרמב"ם אבל אכתי ק' קושיתנו לדעת הראב"ד דלא ס"ל סברת הרמב"ם דמפני שימי חלוטו לא עולין לו ליכא ע' שהרי השיג מהגמרא דקאמר' הטעם דלא גמרינן מנזיר מפני דקיל שישנו בשאלה וא"כ לדידיה אכתי קשה דאפשר בשאלה ליגמר מיני', ונלענ"ד ע"פ מש"כ הרמב"ם בהל' טומאת צרעת פ"ח) דאפילו הי' נזיר מגלח את הנתק, והכס"מ הביא הת"כ דיליף כן מוהתגלח, והקשה שם המשנה למלך דבשלמא לשיטת הרמב"ם א"ש דצריך קרא לגלוח הנתק בנזיר דלא הוי גמרינן מראשו דשם ליכא רק ל"ת משא"כ בגילוח הנתק בימי הסגרו שיש ע' ג"כ בנזיר שהרי ימי הסגרו עולין לו, אבל לשיטת הראב"ד ק' ל"ל קרא תיפוק לי' דע' ול"ת דנזיר קילי ודחי להו ע' דמצורע, וכתב ואולי ע' דוהתגלח אינה ע' שהרי לא מנו אותו מוני המצות בכלל העשין ולא דמי לתגלחת מצו' דכתיב וגלח שהיא ע' גמור ומכ"מ סיים וצ"ע ע"ש, ובאמת תירוצו תמו' מה שכתב שלא נחשב גילוח הנתק ע' שלא מנו אותו מוני המצות שהרי בספר המצות (מ"ע ק"א) כתב הרמב"ם וז"ל ובכלל מצו' זו כו' ותגלחת הנתק וכו' ע"ש, הרי שכתב בפי' שהוא בכלל מ"ע ומה שלא מנה למצוה בפני עצמה הוא ע"פ הכלל שהניח בשרשיו שלא חשב ענפי המצות כ"א לעצמו אבל מכ"מ לא גרע לענין ראיה מלחשב לע' לדחות ל"ת שהרי לקמן יליף ע' דוחה ל"ת מתמיד שדוחה שבת והרי גם שחיטת העולה שבה הדחיה לשבת לא נחשבה לע' בפני עצמ' שכל מעשה עולה לא נחשב רק לע' אחת ומה שחשב הרמב"ם ע' דתגלחת המצורע ביום טהרתו לעצמה על זה בעצמו נתן הטעם (מ"ע קי"א) ע"ש, ולכן לא שייך כתירוץ המ"ל וא"כ ק קושיתו על הראב"ד, ולהרחיב קושיתו ק' אפכא אחרי דכתיב ראשו לענין גילוח טהרה והתגלח לגילוח הסגר שדוחה ע' ול"ת דנזיר שהיינו יכולים למילף חדא מחבירו ה"ל ב"כ הבאים כאחד וא"כ מאי מקשה בגמרא לילף מנזיר דע' דוחה ל"ת וע' הרי יש ב"ב הבכ"א דאין מלמדין, אבל י"ל שבפתח דברינו כתבנו ליישב מה שהקשינו על מה דפריך ליגמר מנזיר אדרבא ליגמר משילוח הקן דלא דחי ושע"פ פירושינו יתיישב גם ב' קושיות התוספ':

והנה הפי' הזה שכתבנו לשיטת הרמב"ם ע"כ התוספ' לא ס"ל דא"כ לא מקשו מידי, וא"כ אכתי לשיטת התוספ' קושיתנו משילוח הקן ק', אבל י"ל דשיטת התוס' והראב"ד אחת היא וג' קושיות הנ"ל חדא מתורצת בחברתה ע"פ מה דאמרינן קידושין ודף ל"ד) דיליף בהיקשא תפילין מת"ת דנשים פטורות ופריך ונקיש תפילין למזוזה לחייב נשים ומשני תפילין לת"ת אתקיש בין בפרשה ראשונה בין בפרשה שניי' תפילין למזוזה בפ' שניי' לא אתקש ע"ש, הרי אף דכללא הוא דלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן מכ"מ היכי שיש חד היקש ותרי היקשא תרי היקשא עדיפא אפילו לקולא ואף דשם לא מצינו כן רק לענין היקש מסברא אמרינן כן ג"כ לענין במה מצינו דמ"ש הא שניהם הם מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, ולכן א"ש דפריך ליגמר מנזיר דאין להקשות אדרבא גמרינן משילוח הקן לחומרא דז"א דהא מנזיר יש ליליף כן מתרי במה מצינו מגילוח טהרה וגלוח נתק ותרי במה מצינו לקולא עדיף מחדא לחומרא, וממילא ל"ק ג"כ שהרי ה"ל ב"כ הבאים כאחד שהרי אי לא הוי כתיב רק חד מינייהו אז לא הוי גמרינן אידך מיני' לקולא אדרבא הוי גמרינן משילוח הקן דלא דחי דהי' אז חד לגבי חד, ולכן הוכיח שפיר דע"כ אמרינן דל"ת וע' דנזיר קיל דאיתא בשאלה וא"ש דלא נגמור אחריני מינייהו כיון דקילי ומכ"מ לא קשה דלגמור ל"ת וע' דאיתא בשאלה מינייהו דלגבי זה ה"ל ב"כ הבאים כאחד דהשתא אין לומר עוד כנ"ל דאי לא הוי כתיב רק חד מינייהו הוי גמרינן לחומרא משילוח הקן, דז"א דהשתא דאמרינן הסברא דאיתא בשאלה קיל לא הוי גמרינן משילוח הקן דשאני שילוח הקן דליתא בשאלה ולכן אפילו לא הוי כתיב רק חד ג"כ לא הוי גמרינן רק מאידך דנזיר דקיל כוותי' ולכן לגבי ל"ת וע' דאיתא בשאלה שפיר ה"ל ב"כ הבכ"א דאין מלמדין, ומתורץ גם לשיטת הראב"ד קושיא הנ"ל, אבל לשיטת הרמב"ם כל זה לא שייך מפני שהוא מפרש כמו שפירשנו לעיל קושית הגמרא ולכן הוצרך ליתן טעם למה דאין למדין פ' ול"ת דאיתא בשאלה מנזיר, ולשיטתו צ"ל מה דלא גמרינן עכ"פ ע' ול"ת דאיתא בשאלה דנדחה מפני ע' מגילוח דנתק דהך דרשה דוהתגלח לענין גילוח נזיר אינה דרשה גמורה דהרי צריך גם למילי אחרינא דדרש הת"כ מיני' וכמו שהביאו הכס"מ ועיקר היתר גילוח נזיר בימי הסגרו לא מדרשה אתי אלא הל"מ היא ורק בדרך אסמכתא דרש הת"כ מוהתגלח ולכן ל"ק דנילף איתא בשאלה מיני' דאין דנין ק"ו מהלכה, ולפי מש"כ רש"י שבת ודף קל"ב) ה"ה כל י"ג מדות וכש"כ דלא וקשה דל"ל ראשו לגילוח טהרה נילף מגלוח נתק, ומתורץ בזה מה שהקשה הברכת הזבח בשם הקדוש על הרמב"ם הביאו המשנה למלך והניח בצ"ע ע"ש. כן העלתי בימי חורפי והצעתי הדבר לפני רבותי וקלסוהו

בתוספ' ד"ה לרבנן מנ"ל. מוכח או מופנה: לפי מש"כ הרמב"ן לעיל דבציצית גם רבנן בעי מוכח או מופנה להורות בשום מקום סמוכין ושע' דוחה ל"ת ע"ש מתורצת קושיא זו

בא"ד. אבל רבא דפריך התם: ק"ק מאי קושיא לרבא דלמא סבר כחד תירוצא דהגמרא דלעיל דמוכח בעינן ולא מופנה ושפיר ילפי רבנן ע' דוחה ל"ת מכלאים בציצית ע"י מוכח, ודוחק לומר דשני תירוצי הגמרא דאבעית אימא מוכח ואיב"א מופנה לא פליגי אהדדי ותרווייהו בעינן ועוד דהתוספ' לשיטתם ע"כ לא סברו כן כנראה ממה שכתבו לעיל בד"ה דא"כ לכתבי' גבי עריות ע"ש, אכן לפי מה שתירץ התוספי הרא"ש בשם הר"מ קושית התוספ' הראשונה דהקושיא היא מרבא אליבי' דרבנן מנ"ל לדרוש מסמוכין ע' דוחה ל"ת דלמא אתיא צמר ופשתים להורות דצמר ופשתים פוטר בכל המינים, גם זה א"ש שהקושיא היא לרבא לשיטתו כיון דסבר לתנא דברייתא שם דכל המינים חייבים בציצית א"כ דלמא צו"פ קאי לשאר מינים דוקא ומנ"ל דכלאים בציצית שרי רחמנא

בד"ה מה ללאו. אבל סוגיא דשמעתין עיין במהרש"א שכתב דלאידך תירוצא דראשו אתיא לנזיר מצורע אתיא סוגיא דהכא ג"כ כסוגיא דנזיר ולכן לא צריך למצורע לבד ומוקי לנזיר מצורע, ולפענ"ד זה דוחק דנימא שסוגית הש"ס חזר כאן תוך כדי דבור ולא ידעתי מה דחק להמהרש"א לפרש כן דהא בלא"ה א"ש כיון דהסוגיא דהכא לרבא אזלא דאליבי' קשה קושית הגמרא דתינח לתנא דבר"י לרבנן מנ"ל כמש"כ התוספ' והרי רבא תירץ שם בנזיר בלא"ה הברייתות שפיר דמאן דמוקי לנזיר סובר דהקפת כ"ה לא שמה הקפה ומאן דמוקי למצורע מוקי קרא בהקיף ולבסוף גילח, ואף דהש"ס הקשה ע"ז ומסיק דכ"ע שמה הקפה לעולם לרבא לשיטתו שפיר י"ל דמאן דמוקי לנזיר סובר דל"ש הקפה ומאן דמוקי למצורע סובר דשמה הקפה ובאמת תנאי הוא דרק אליב' דרב אדא בר אהבה ורב הונא דס"ל דהקפת כ"ה שמה הקפה הוצרך הש"ס לאוקמי' הברייתות ג"כ הכי אבל רבא דמוקי ב' הברייתות דסברי ל"ש הקפה נראה דלא ס"ל כוותייהו ולדידי' עכ"פ לפי המסקנא י"ל דהברייתא דמוקי לנזיר סברה כן והרי התוספ' בעצמם הביאו בתחלת דבריהם ב' תירוצי דגמרא דנזיר דלתירוץ קמא פליגי הברייתות בהקפת כ"ה אי שמה הקפה אי לא ולאידך תירוצא ילפינן מגדילים וכיון דסוגיא דהכא אזלא אליבי' דהך שיטה דלא ילפינן מגדילים שפיר י"ל דתנא דמוקי ראשו לנזיר ס"ל דלמצורע גרידא לא צריך כיון דהקפת כ"ה ל"ש הקפה וע' דוחה ל"ת ילפינן מנזיר שהוא שו' בכל וממילא מיותר זקנו לכהנים וזהו האוקימתא אליבי' דרבא אלא דמקשה דמנזיר ליכא למילף דישנו בשאלה ולכן באמת חזר בו ויליף מגדילים וכתירוץ השני דנזיר

בד"ה ואכתי אצטריך. וא"ת ונלמוד מהכא וכו' ועוד קשיא דקאמר התם לענ"ד אפשר לתרץ קושיות הללו ע"פ מה שהקשו התוספ' לקמן בד"ה ליגמר מנזיר דאדרבא ליגמר מכבוד או"א דלא דחי ל"ת וע', ועוד הקשו אם אנו לומדים מכאן דדחי א"כ מוקמינן והתעלמת לכהן והיא בביה"ק ואדילפינן מנזיר מצורע דדחי אדרבא נילף מהשבת אבידה דלא דחי ל"ת וט' ע"ש, ונ"ל לתרץ ב' קושיות אלו חדא בחברתה על פי הכלל רב' כתובים הבכ"א אין מלמדין דשפיר פריך הגמרא דלגמור מנזיר דאין לומר דאדרבא נילף מוהתעלמת או מכבוד או"א דלא דחי, דז"א דה"ל השבת אבידה כבוד או"א ב"כ הבכ"א דאין מלמדין דעל כרחך כוונת הכתוב דלא נילף מינייהו דאל"כ ל"ל והתעלמת דכהן בביה"ק