ערוך לנר יבמות קלח

בה קדושין דהא שפיר צריך קרא דלא תפסו בר קדושין אפי' הוי לאו ממש ורק אליבי' דר"ע ל"צ, ולכן דוקא הכא פי' רש"י דלרב לא אתי ללאו משים דאליבי' דר"ע קאי אבל לרב אליבי' דידן שפיר הוי לאו, ולכן ל"ק ג"כ מכל הני דוכתי' שהביאו התוספ' ראי' דבבימה לאו הוא דזה הכל אתי לרב אליבי' דרבנן דס"ל קדושין תופסין בח"ל ולא אליבי' דר"ע, ואף דלעיל (דף י"ד:) קאמר לאפוקי מר"ע דאמר אין קידושין תופסין בח"ל אלמא דגם לר"ע הוי יבמה לשוק בלאו י"ל זה נקט אליבי' דשמואל ומכ"מ לרב ג"כ א"ש לאפוקי מר"ע דס"ל דאפילו בחייבי ע' אין קידושין תופסין דאפי' לרב אין קדושין תופסין ע"כ לר' ישבב אליבי' דר"ע

אכן כל זה לרש"י לשיטתו דס"ל דסוטה לא הוי לאו דשאר וא"כ אביי דקאמר הכל מודים בסוטה ע"כ איירי כמי ממ"ד אליבי' דר"ע דלא בעינן לאו דשאר ולדידי' שפיר צ"ל דלק לא חשיב ש"י דמספקא לי' אי כרב דאתי רק ללא תפס קדושין ולא ללאו דאי ללאו ל"צ קרא דלא תפסי קדושין דהא ש"י נמי הוי מח"ל דלאו דשאר אבל הר"ת לשיטתו אזיל דס"ל דסוטה הוי לאו דשאר אבל ש"י לא ולכן שפיר פי' הכא דגם אי אביי סובר כרב מכ"מ י"ל דאתי ללאו וגם ללא תפסי בה קדושין אליבי' דר"ע דא"ל כיון דאתי ללאו ל"ל קרא דלא תפסי קדושין ז"א דהא צריך קרא כיון דל"ת דלא דשאר הוא ובלא קרא תפסי קדושין אף לר"ע וא"כ שפיר אזיל רש"י לשיטתו והר"ת לשיטתו ועיקר ראית רש"י לשיטתו הוא לפי גרסתו לקמן (נ"ה:) ע"ש, והתוספ' לשיטתם באמת לא גרסו כן אי למ"ד ע' ע' כמבואר שם, ועיין שם ברמב"ן שכתב ג"כ יישוב לשיטת רש"י

בא"ד. ותהי' אורחא דקרא לפי תירוץ רבינו יצחק לעיל (ט"ז.) בלא"ה צריך לשון כי תהי' לשמואל דלא נימא קדושין מפקעי זיקה ואם נתקדשה לשוק שלא ה מיבמה והר"ת צ"ל דס"ל כתי' הראשון של התוספ' שם שלא צריך קרא להכי ע"ש

בד"ה לשוויא מזיד. פר"ח שרצה להשיבו דבמשה כתיב: לכאורה ק' מי דחק לר"ח לפרש כך ולא בפשיטות שרצה להשיב כתי' הגמרא הא באספקלריא המאירה וכו' דהא על ב' שאלות אחרות ע"כ צריך לומר שרצה לתרץ כך כתירוצי הגמרא, ונ"ל ע"פ מה שכתבתי דאכתי ק' אישעיהו גופא איך אמר ואראה את ד' דהי' לו להוכיח דלא ראה שפיר דהא כתיב כי לא יראני האדם וחי, וצ"ל דאדרבא הי' מדייק אפכא דע"כ אין הפי' כפשוטו בולא יראני האדם וחי דהא כתיב ויראו את אלדי ישראל ולכן דעת ר"ח א"ש דהוצרך לפירושו דבשלמא אב' קושיות האחרות באמת הי' יכול לתרץ כתי' הגמרא אבל בהך קושיא דואראה את ד' לא הי' יכול לתרץ כתי' הגמרא דא"כ הי' מודה לו דלא ראה שפיר ואיך קאמר ואראה את ד' ולכן כתב דהי' יכול להשיבו דע"כ אין הפי' כפשוטו דהא כבר כתיב ויראו את אלדי ישראל, אכן כל זה דוקא לפי פי' רש"י בהך דאספקלריא שאינה מאירה אבל בזוהר פרשת וארא פירש פירוש אחר בהא דאספקלריא המאירה ושאינה מאירה ע"ש, ובזה הכל א"ש דשפיר ידע גם ישעי' לתרץ רומיא דקראי כן וגם הי' יכול להשיב למנשה כן

דף נ' ע"א בתוספ' ד"ה מוסיפין. גבי עובדא דר"א ב"פ: כן כתבו ג"כ בשבת (דף קנ"ו) ומה שיש ליישב על קושיתם עוד עיין ברשב"א שו"ת (סי' קמ"ח וסי' ת"ט), ובעיקר הך לאו בזכותא תלי' יש גם בזה פי' אחר בזוהר פ' פקודי שלא בהיכל שנקרא היכל זכות ששם ב"ד של מעלה תלוי מלתא אלא בהיכל שלמעלה ממנו ע"ש

בד"ה משלו. כיון שנגזרו לשום אדם: בחגיגה ג"כ הקשו קושיא זו ושם הניחו בצ"ע, ובאמת ק"ק על תירוצם דהכא דאם משני אחרים כיון שגזרו לא מקרי הוספה כש"כ משני עצמו שליכא הוספה כיון שכבר נגזרו לו וא"כ איך מתרץ ר"ע משלו הוסיפו דאיך קרי זה והוספתי על ימיך, וצ"ל דכוונתם כיון דר"ע דרש לשון אמלא לשון מילוי ולא לשון תוספת ולכן ס"ל דעל שני עצמו ליכא הוספה ואם מוסיפין משני אחרים אין זה תוספת על שניו ולכן אכתי שייך לשון הפסוק מספר ימיך אמלא דוקא ולא אוסיף ימיך אבל שם דכתיב והוספתי על ימיך משני עצמו עד שבאו לכלל אמלא דזה עדיין ליכא הוספה על השנים שגזרו עליו מתחלה, והמהרש"א הקשה דמאי מקשה מוהוספתי דלמא הוסיף משנים שנגרעו לאחרים, ולענ"ד לק"מ דמשמט שם דבב"ד של מעלה אין משגיחין על זה רק שנעשה ע"י מ"ה וא"כ לא שייך בזה והוספתי שמשמע שהקב"ה גזר כן, ועוד י"ל כיון דקאמר התם בחגיגה והוי חלופי א"כ יהי' שנותיו שנות הדיוט ולא שנות מלך, ומה שהקשה המהרש"א עוד ממשה דמשמע דאם לא חטא במי מריבה הי' נכנס לא"י אף שאמר היום מלאו ימי ושנותי ולר"ע אין מוסיפין והוכיח מזה דהך היום מלאו ימי דלא כר"ע, לענ"ד י"ל דהך אמלא ולא מוסיפין הוא משום דכן נגזר עליו מתחלת ברייתו וגזר דין דיחיד אינו נקרע אבל גז"ד דצבור אמרינן לקמן (דף ק"ה) דנקרע לעולם ומשה ששקול כנגד כל ישראל כדאמרינן בתענית (דף ט') הי' לו דין צבור דנקרע גז"ד לעולם שפיר הי' אפשר להוסיף לו, ולפ"ז צ"ל דמלך אין לו דין צבור ודלא כהרשב"א בתשובה סי' קמ"ח) דאל"כ גם מחזקי' לא מקשה מידי וכן נראה ממה שנתן טעם ר"ה לך וצבור מלך נכנס תחלה לדין משום דלאו אורח ארעא וכו' ע"ש ואי מלך יש לו דין לבור מהיכי תיתי שצבור יקדימוהו כיון שיש לו מעלת צבור וגם מעלת מלך אלא מ"כ משמע דמלך אין לו דין צבור ודלא כרשב"א, ובלא"ה צ"ע מה שהקשה הרשב"א ממה דכתיב בחזקי' והוספתי על ימיך דממנ"פ לרבנן יש הוספה גם ביחיד ולר"ע הרי באמת מקשה ומתרץ משלו הוסיפו לו

בד"ה תדע. להוליד מנשה: קשה על תירוצם דמאי מייתי ראי' תדע שהרי נביא עומד וכו' דלמא לעולם לא משלו הוסיפו ומה שנתנבא הנביא משים דהקב"ה יודע עתידות וידע שיוסיף לו על שנותיו ושיוליד בן וכקושית המהרש"א דעל תירוצי קשה דהלא כן מצינו ג"כ דהקב"ה גוזר על האדם אם והי' חכם או טפש עשיר או עני ואלו צדיק ורשע לא קאמר משום דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אף שפעמים גם עשרו ועניו ושאר עניני גופו תולין בזכותו וא"כ איך גוזרין על אלו ולא גוזרין על מעשיו אע"כ דהקב"ה גוזר כך משום דידע עתידות מה יהיו מעשיו וא"כ ה"נ גזר הקב"ה שיוליד בן משום דידע עתידות שיוסיפו לו ואם לא היו מוסיפין לו באמת לא הי' הקב"ה גוזר כן, אכן באמת לק"מ דהא כל החילוק בין שני דרי ושני הוספה היא דשני דרי הם אותם שנים שנגזרו על האדם לחיות קודם שנולד כמשפ"י רש"י ושני הוספה הם אותם שמוסיפים אח"כ וא"כ אם הי' נגזר מקודם שנולד חזקיה שיולד לו בן בשני הוספה אז שני הוספה גופא הם שני דרי כיון שנגזרו כבר קודם לידה אע"כ דמשלו הוסיפו לו

בד"ה שנה רבי. וקשה דבכמה מקומות: לישב שיטת רש"י י"ל דמה שלא רצה לפרש כשיטת התוספ' דהך דיבמה הוא משנה שאינה צריכה כבר כתבתי לעיל (מ"א.) בתוספ' ע"ש, ועוד י"ל בזה דס"ל דהך דיבמה מצרך צריכי כמש"כ התוספ' לעיל (י"ז) למידק מיני' באחותה אין באמה לא דיש זיקה ואף דהתוספ' פירשו שם דלרב יוסף ל"צ להכי דלדידי' כ"ע ס"ל אין זיקה היינו דוקא להתוספ' אבל לא לשיטת רש"י כמבואר בדבריהם שם ע"ש, ולכן רק להתוספ' לשיטתם פירשו דיבמה הוא משנה שא"צ אבל לרש"י לשיטתו לא יכול לפרש כן והוצרך ע"כ לפרש דאשתו שמתה הוא משנה שא"צ, וליישב עליו קושית התוספ' י"ל דודאי בשאר דוכתי הוי מצי למיתני מה דכתיב בקרא בפי' וגם צריך להשמיענו דגירשה ולא מתה אסורה אבל הכא מכ"מ הוי משנה שאינה צריכה כיון דכבר תני לעיל (מ"א.) כמו דדייק ריש לקיש שם כאן שנה רבי אחות גרושה דאורייתא א"ח מדברי סופרים וגם הא דאין אסורה רק בחיי' נשמע ממה דתני שם מתה היבמה מותר באחותה כן אפשר ליישב פי' רש"י, אכן באמת בלשון רש"י אין לפרש כן ולכן נלענ"ד דודאי היכי דמייתי הדין תורה לפרש ע"ז פרטי המצו' בזה מצינו שהמשנה נקט גם מה שכתוב בתורה אבל הכא שאין מפרש כלל ואי רצה להשמיענו מה שלא כשמע מהפסוק דגרשה ומתה מותר באחותה זה קרי בי' רב הוא דהא כתיב בחיי' ואף דלעיל (דף ח') מצרכינן קרא להכי שם לא קאמרינן רק אי לא הוי כתיב בחיי' ה"א דגירשה מותרת אבל השתא דכתיב בחיי' ודאי זיל קרי בי' רב הוא וכיון דעל דין זה לא