ערוך לנר יבמות קלז

כרב היאך אפשר לומר דר"ע מפרש לא תהי' לאין בה הוי' כרב דא"כ לא תהי' ל"ל הא בלא"ה אין קדושין תופסין בח"ל וא"ל דהא דקאמר מספקא לי' אי כרב היינו אי לרבי עקיבא מחייבי לאווי דשאר דוקא הוי ממזר הא לפי' רש"י דסוטה הוי חייבי לאווי דלאו דשאר ע"כ לא ס"ל כן וא"כ אכתי הוי מצי למינקט ג"כ ש"י, ולכן נראה דמה דקאמר מספקא לי' אי כרב אי כשמואל לא לענין דינא קאמר אי פסקינן כרב או כשמואל אלא לענין דרשה דלישנא דקרא קאמר דמספקא לי' לאביי אי ר"ע דריש כרב דלא והי' בה הוי' כרב או דיהי' בה הוי' כשמואל וזה תלי בהך גופא אי לר"ע מח"ל דשאר דוקא הוי ממזר או לא דאי מת"ל דשאר דוקא אז דריש שפיר לא תהי' כרב ללא תהי' בה הוי' ואז הוי ממזר ואי מח"ל דלאו דשאר נמי אז ע"כ לא דריש רק כשמואל לאשמעינן דתהי' יהי' בה הוי' דקדושין תופסין בה וכיון דאביי קאמר הכל מודים א"כ רצה לומר אליבי' דכ"ע ולכן קאמר שפיר דמסוטה אין ממזר אף דאליבי' דמ"ד דוקא ח"ל דשאר בעינן פשיטא הוא ול"ל להשמיענו מכ"מ צריך למינקט משום הך מ"ד דאפילו מח"ל דלאו דשאר הוי ממזר אבל ש"י לא הוי מצי למינקט כיון דלמ"ד ח"ל דשאר הוי ממזר כרב ולא שייך הכל מודים ולכך ע"כ קאמר דמספקא אי כרב דלא מצי למימר דודאי כרב ס"ל דא"כ ע"כ ס"ל כמ"ד דדוקא ח"ל דשאר בעינן וא"כ לא הוי צריך למינקט סוטה דפשיטא דאין ממזר כיון דקדושין תופסין, ולפ"ז הברייתא דקתני דש"י אין הולד ממזר ע"כ כשמואל אתיא דלרב הולד ממזר כמו שפי' רש"י בפי'

ובזה יש ליישב מה שהקשו התוספ' בד"ה הכל מודים אפי' רש"י דהא איכא ברייתות לעיל ולקמן דס"ל דמש"י הוי ממזר אליבי' דר"ע ולרש"י אין ממזר ע"ש, דלפ"ז י"ל דהנך ברייתות אתיא כרב אליבי' דר"ע, ואדרבא בזה א"ש דלא יקשה לרב מברייתא דהכא כיון דלדידי' איכא סיוע מהנך ברייתות ומכ"מ גם לשמואל לא קשה מהנך ברייתות כיון דלדידי' יש סיוע מברייתא דהכא דקתני בפי' דמש"י אין הולד ממזר אפילו למ"ד דלא בעי ח"ל דשאר

שם בתוספ' ד"ה סוטה נמי. וקשה לר"י דנדה נמי: עיין במהרש"א בקדושין (דף ס"ח) שכתב דרש"י שם מיישב קושיא זו דכתב בנדה צריך טעם זה למקדש פנוי' נדה דתפסי בה קדושין, אכן נ"ל דלהתוספ' לא ניחא בזה דא"כ בסוטה מנ"ל דתפסו בה קדושין לאחר שגרשה והרי ודאי קדושין תופסין בה כמו שהוכיחו מלקמן פרק יש מותרות, והנה הרמב"ן ס"ל לשיטת רש"י מדלא נקט ג"כ תפסי ושאני נדה דשינוי החוזר לברייתו ע"ש, אבל ראיתי בתוספ' ר"ע שהקשה לשיטה זו דא"כ פצוע דכא נמי נימא דתפסי בה קידושין לר"ע, ולפענ"ד י"ל דבאמת תפסי ולא קשה למה לא קחשיב הכא גם פ"ד דלא שייך אין הולד ועיין לקמן בסמוך שכתבתי יישוב לשיטת רש"י בזה

בא"ד. כיון דזינתה הפסידה כתובתה: לפמש"כ התוספ' לקמן (פ"ה: בד"ה ולר"ע) דלאו משום כתובה ומזונות אלא משום פירות ובלאות הוא דקפריך אין מזה ראי' דקדושין תופסין בסוטה שגירשה די"ל ג"כ הא דקאמר סוטה ודאי א"ב היינו דיש נפקותא בין ב' הטעמים לענין בלאות ופירות דהיינו אם לא גירשה ונשארה תחתיו ואכל פירות ובלה נכסי' אם יש לה ממנו פירות ובלאות שמשעת זנות ואילך, גם ממה שהביאו ראי' מלהיות לה דמשמע לשון הוי' אין ראי' לפענ"ד רק לשיטתם דגרסו ופירשו בקידושין (דף ע"ח) דבעל ולא קדש אינו לוקה אתיא מלהיות אבל לרש"י לשיטתו דגרס דרך לקוחין יכו' ע"ש אין ראי' דצריך להיות כמש"כ התוספ', ואפשר שזה שיטת רש"י הנ"ל וס"ל דמסוטה שגירשה באמת הוי ממזר ולכן צריך בנדה קרא בשקדשה כשהיא נדה דקדושין תופסין בה

בא"ד. דרך הוי' אסרה תורה: עיין במהרש"א שהביא קושית התוספ' בקדושין על זה דא"כ אדמוקי בסוטה לוקי במחזיר גרושתו דעיקר קרא בי' איירי ולענ"ד י"ל דעת הר"י דכיון דכבר ידעינן מסברא תפיסת קדושין בסוטה דהיינו דהקדושין לא פקע סברא הוא דכי כתיב קרא להיות לו לאשה אתי לרבות תפיסת קדושין יותר בחד דרגא דהיינו אפילו לאחר גירושין אבל במחזיר גרושתו דלא ידעינן עוד כלל תפיסת קדושין דלא שייך שם לומר לא פקעי לא אמרינן ג"כ דמלהיות אתי קרא לרבות תפיסת קדושין במחזיר גרושתו, ויש ראי' לשיטת הר"י דלשיט' רש"י קשה דלהיות לו לאשה לר"ע למאי אתי דבשלמא לרבנן אתי להא דדרשינן מיני' בקדושין (דף ע"ח) דבעל ולא קדש אינו לוקה אבל לר"ע דס"ל אין קדושין תופסין במ"ג א"כ לא שייך קדש אע"כ דאתי להורות תפיסת קדושין בסוטה ובשלמא לרש"י לשיטתו לא קשה דלדידן באמת לא קאי להיות אקדש אלא אביאה דגרס שם דרך ליקוחין וגו' וכמו שכתבתי לעיל אבל להתוספ' לשיטתם שפיר יש ראי' משם

בא"ד. לוקמה במחזיר סוטה: א"ל דלוקמה בנשאה בביאה כשהיא נדה די"ל דלא שייך לקרוא לה שנואה בנשואי דאין איסור בנשואי' כיון דאם תטהר תהא מותרת לו משא"כ בכל שאר אסורים דלא ראוי' לו לעולם וכן לשיטת רש"י ל"ק דלוקמה בסוטה שזינתה תחתיו ונשארה תחתיו וילדה לו בן בכור דגם בזה לא שייך כי תהיין לאיש ב' נשים האחת שנואה דמשמע מזה דבשעת הוי' דהיינו בשעת קדושין היתה שנואה אבל לפי' ר"י דגם בסוטה שגירשה והחזירה תפסי הקדושין הקשו שפיר דלוקמה במחזיר סוטה דלא הוי ס"ד לומר בזה דבעינן שנואה מתחלת נשואין הראשונים כיון דעכ"פ מתחלת נשואין דהשתא היתה שנואה, והנה לעיל כתבתי לשיטת הרמב"ן דבפצוע דכא תפסי קידושין לר"ע כיון דלא פקעי וא"ל דא"כ לוקמה קרא דכי תהיין בפ"ד די"ל דלא שייך בן השנואה דפ"ד אינו מוליד

בא"ד. היכי מוקי לה באלמנה לכה"ג: לפ"ז באמת קשיא דכי תהיין ל"ל לר"ע ואין לומר דכי תהיין לישנא דקרא הוא דהא בקדושין הסוגיא אליבי' דרב אזלא דרק אליבי' דס"ל ואין קדושין תופסין ביבמה לשוק שייך למילף מיבמה והרי רב ע"כ לא סובר דכי תהי' לישנא דקרא הוא דאל"כ מנ"ל כלל דאין קדושין תופסין ביבמה, ולענ"ד י"ל ע"פ ההגהת אלפסי שהזכרתי לעיל (כ"ד.) שמסופק אם הבא אחר ממזר הוא בכור לנחלה או לא עיין מש"כ שם והשתא יש לפשוט דהוא בכור לנחלה ולא הממזר ולכן שפיר צריך כי תהיין דאי לא הוי כתיב ה"א דשנואה דקרא הוא אפילו ח"כ ומיתות ב"ד דהולד ממזר ואפ"ה קאמר קרא דלא יוכל לבכר בן האהובה אלא לבן השנואה צריך ליתן פי שנים אף שהוא ממזר אבל השתא דכתיב כי תהיין אמרינן שפיר דדוקא לבן השנואה שהוא מאותן שיש בהן תפיסת קדושין ואינו ממזר הוא דקאמר קרא דצריך ליתן לו פי שנים ולא לבן האהובה שאחריו אבל בבן השנואה שהוא ממזר יכול לבכר לו בן האהובה שאחריו לתת לו פי שנים, ועיין מה שכתבתי לעיל (שם) דלפמש"כ א"ל דאצטריך כי תהיין להא דדרשינן בקדושין (ס"ח:) דולד נכרית כמותה דלפי דברי הריטב"א והרמב"ן שהבאתי שם לא שייך זה

בא"ד. וא"ת ולוקמה בסוטה ולבועל: עיין מש"כ בזה המשנה למלך בפ' י"ט מהל' איסורי ביאה) ולענ"ד י"ל ביישוב קושית המ"ל דלעולם קושית התוספ' היא לר"ע ומכ"מ ל"ק הא ר"ע לא ס"ל שם מי כתיב לכהן משום דשבקי' לקרא דדחיק ומוקי אנפשי' זה גופא קושיתם למה קרי לי' דחיק ומוקי אנפשי' כיון דאפשר לאוקמי' בסוטה ולבועל דליכא דחוק ואזה תרצו שפיר דגם כאן יש דחוק דמי כתיב כי תהיינה לבועל, וכ"נ מדברי מהרש"א במ"ב ועיין גם בתוספ' ישנים בכתובות (כ"ט)

בד"ה אי כרב. משמע דאיכא לאו: ליישב שיטת רש"י נ"ל דמודה דלרב לאו נמי הוי אכן זה דוקא אליבי' דרבנן אבל אליבי' דר"ע מוכח דע"כ לאו לא הוי דאי הוי לאו אז ע"כ מוכח דתהי' אתי להורות דתפסו בה קדושין דלאין תופסין ל"ל דבלא"ה ידעינן כן דהא ח"ל הוא ולר"ע אין תופסין בהן וכמש"כ לעיל ולכן ע"כ מוכח אי ר"ע סובר כרב דאין תופסין קדושין ביבמה מקרא דלא תהי' דע"כ לא תהי' לא אתי ללאו ואז שפיר צריך קרא דלא תפסי קדושין אבל אי סובר כשמואל שפיר י"ל דללאו הוא דאתי ולכן צריך כי תהי' להורות דתפסו בה קדושין והיינו דקאמר הכא דאביי מסופק אי ר"ע דריש קרא דכי תהי' כרב או כשמואל ולכן לא חשיב שומרת יבם בהכל מודים כיון דמסופק אי ר"ע חודה בש"י דלא הוי ממזר או אי סבר כרב דהוי ממזר, ולפ"ז כל זה לא שייך רק לרב אליבי' דר"ע אבל לרב אליבי' דרבנן ודאי פשיטא דללאו נמי הוא ואתי אף אי אתי ללא תפסו