ערוך לנר יבמות קלו

ממזר וא"ל דא"כ ל"ל עד דור עשירי גבי עמוני ומואבי תיפוק לי' דהוי ממזר דז"א דהא צריך אפילו נולד מגיורת דלא הוי ממזר דקהל גרים לא אקרי קהל, וי"ל דיותר סברא למידרש קרא מסיפא לרישא דומה למש"כ התוספ' בשבועות (ך':) ועוד דאין סברא שיאמר קרא דהוי ממזר עד שלא כתב האיסור ממי הוי ממזר

בד"ה לכתוב רחמנא. ועוד דלילף ר"י שאר ח"כ מהקישא דרבי יונה: עיין במהרש"א שכתב דג' קושיות האחרונות לא יקשו רק אמש"כ רש"י דר"י מוקי קרא באנוסת אביו דאי כרבנן ס"ל דמוקי קרא דלא יגלה בשומרת יבם לק"מ דאדרבא לכך כתיב לא יקח סמוך ללא יגלה להורות דלא נילף שאר ח"כ מהיקשא דרבי יונה, אכן לענ"ד מזה אין קושיא על רש"י דגם אי באנוסת אביו איירי י"ל כן דלכך הפסיק בלא יגלה דאי הוי סמיך לא יקח לממזר ה"א דמכל ח"כ הוי ממזר מהיקשא דרבי יונה אבל השתא דהפסיק בלא יגלה מזה ידעינן דרק מאשת אב וחייבי מיתות שדומין לו דלענין ח"מ יש היקש דמשפט אחד כמש"כ לעיל (ו':) ע"ש, ומה שדחק לרש"י למחוק גירסת הספרים משום דקשה לי' דלפי' התוספ' דר' יהושע רק כרבנן ס"ל יקשה מה שהקשו בקדושין (ע"ד:) ע"ש דלפי תירוצם מוכח די"ל דר"י גם כר"י ס"ל ולכן פי' רש"י דברי ר"י בין לרבנן בין לרבי יהודה

בא"ד. ולפי' ר"י צ"ל: נ"ל שצ"ל וכפי' ר"י צ"ל וכוונו בזה למה שכתבו לעיל (דף י') ע"ש

בד"ה הכל מודים וקשה לר"ת: לענ"ד י"ל קושיות אלו לשיטת רש"י דקושיא הראשונה בפשטות ל"ק לפי מה שכתב הכל מודים ואפילו שמעון התימני עכ"ל הרי דרוצה לפרש הכל מודים דבא על הנדה אליבי' דר"ש התימני וכמו שכתב הרשב"א בפי' לשיטתו וזה לא הוי שייך אמתניתן דלעיל דלא הוזכר שם שמעון התימני, ובזה א"ש למה דחק לפרש הכל מורים דנדה אליבי' דר"ש התימני והכל מודים דסוטה אליבי' דר"ע ולא פי' הכל אליבי' דר"ע דא"כ הוי מצי למייתי אמתניתן דלעיל, ומה שהקשה הר"ת עוד לפי' רש"י מהא דאמרינן בכ"מ דמש"י הולד ממזר, עיין מה שכתבתי יישוב לזה לקמן (ע"ב) ברש"י (ד"ה אי כרב) ורק הר"ת לשיטתו הקשה שפיר דלא פירש גם שם כפי' רש"י כמו שכתבו התוספת' לקמן (ד"ה אי) ע"ש

בא"ד. ואפילו למ"ד דהוי ממזר מנו"ע: הא דהוצרכו לכך דהרי אליבי' דרב כתבו כך ורב ס"ל לעיל (דף מ"ה) דנו"ע הבא על ב"י הולד כשר נ"ל דמשום ר' יוחנן הוצרכו סברא זו דלפי הנראה מסוגיא דלקמן (צ"ב:) ס"ל לר"י ג"כ כרב דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק והוא ס"ל לעיל (שם) דהולד ממזר מנו"ע וא"כ לכאורה יקשה לדידי' מברייתא דהכא ולכן הוצרכו לחלק בין נו"ע ליבמה לשוק

בא"ד. וא"ת והיכי קמ"ל דתפסי: ק"ק מאי קושיא דאף דשמואל סבר הולד כשר מכ"מ ע"כ מודה דלר"ע הולד ממזר כמו שהוכיחו התוספ' לעיל (ט"ז:) דאל"כ מתניתן דס"פ אלמנה כמאן אתיא ע"ש והרי הכל מודים דש"י אליבי' דר"ע אזלא, וי"ל דהתוספ' סוברים דהא דקתני לקמן דהוי ממ"ר מנו"ע הוא למ"ד אליבי' דר"ע דלא בעינן ח"ל דשאר דבזה ה"ע מודו דהוי ממזר מנו"ע דלא ילפינן מאשת אב וכמש"כ התוס' לקמן וכוותי' אתיא מתניתן דלקמן אבל הכל מודים דברייתא היא מ"ד אליבי' דר"ע דדוקא מח"ל דשאר הוי ממזר כמו שפירשו התוספ' דמה"ט לא הוי ממזר מש"י ולדידי הולד כשר לשמואל כיון דיליף מאשת אב

ע"ב בגמרא מצאתי מגלת יוחסין: מה שנכתב כל זה במגילת יוחסין י"ל דהכל נוגע ליוחסין דמשנת ראב"י קב ונקי שייך ליוחסין ע"פ מה דפליגי תנאי בקידושין (דף ע"ז) לענין בת גר אי כשרה לכהונה ואמרינן (דף ע"ח) מיום שחרב ביהמ"ק נהגו הכהנים סלסול בעצמם כראב"י ע"ש ולהודיע זאת לבל תשכח י"ל דכתבו במגילת יוחסין דמשנת ראב"י קו"נ שלא לזוז מדבריו, ושמנשה הרג את ישעי' גם זה נוגע ליוחסין ע"פ מה דאמרינן בברכות (דף י') הב לי ברתך וכו' ע"ש ומודיע זאת כמה יש לחוש ליוחסין שהרי ישעי' שנתן בתו ליחזקיהו אף שידע שיצא ממנו בנין דלא מעלי נענש שנהרג על ידי אותו בן דלא מעלי. גם י"ל דזה הי' עיקר חרון אף של מנשה על ישעי' על שאמר והוספתי על ימיך כאילו הוא לא הי' ראוי להולד ורצה להוכיח דליכא הוספה ממה שאמר משה אמלא ובדרוש הארכתי לבאר שמטעם זה הקדים גם שאר השאלות

שם אמר רבא מידן דיני' וקטלי': מה שדנו בדין מיתה והראה עצמו כאלו הורגו בדין כמש"כ רש"י היינו שדנו בדין נביא שנתנבא מה שלא נאמר לו דמיתתו בידי אדם כמבואר בסנהדרין (ס"פ הנחנקין) אכן לכאורה דברי רש"י בזה תמוהין במה שפי' מוטב שאברח דכיון שיכול לברוח אפי' לא ישוי' מזיד מכ"מ צריך לברוח משום ונשמרתם מאוד לנפשותיכם ובשלמא בגמרא אפשר לפרש דישעי' לא ידע כלל שמנשה יהרגנו רק רצה ליתן טעם למה בורח ולא יאמר הטעם בסתירת הפסוקים ע"ז מפרש משום דיודע דמכ"מ לא יקבל ושוי' מזיד אבל אדברי רש"י ק', ואולי י"ל דכוונת רש"י לפרש כיון דעכ"פ הי' יכול לברוח א"כ יתן טעם ואפילו לא יקבל מכ"מ הרי יכול לברוח אח"כ וע"ז קאמר דאם יתן טעם ואעפ"כ ירצה להמיתו הרי שווי' מזיד בכוונת הריגתו לכן ברח מיד בלא נתינת טעם שיהי' סבור שחייב מיתה מן הדין ולא יהי' עבירה בכוונת הריגתו ואף שישראל אין נענש על המחשבה מנשה מומר לע"ז הוי שדינו כעכו"ם, ועוד י"ל שידע ישעי' בנבואה שנגזר עליו מיתה ואפילו יברח מכ"מ ימות ולכן רצה ליתן טעם למה בורח כיון דמכ"מ אינו מציל עצמו ושלא לברוח ולשתוק לא רצה שאז יסברו ישראל שאין בידו להשיב ולכן ברח שידעו דלהציל נפשו בורח

שם משום דאמר ובתוך עם טמא שפתים: הקשה הריטב"א דהרי כתיב וסר עונך וחטאתך תכופר ע"ש ולענ"ד י"ל ע"פ מה דאמרינן ביומא דעון מזיד וחטא שוגג וגם אמרינן שם דע"י תשובה זדונות נעשות כשגגות וזהו מה שנאמר לישעי' וסר עונך דהיינו המזיד כבר סר ונמחל לך אבל עדיין נשאר חטאת שהוא שוגג וחטאתך תכופר לעתיד וזה הי' כשנח נפשי' כאשר מטא להדי פומא, וזהו שאמר דוד כי עוני אגיד אדאג מחטאתי אחר שעשיתי תשובה על עוני מובטח אני שנתכפר לי אבל עדיין אדאג על החטאת שהוא השוגג שנשאר

שם שאינה מאירה: קשה ישעי' גופא איך אמר ואראה את ר' הי' לו לידע שלא ראה וטעה לסכור שראה שהרי אי אפשר לראות כדכתיב כי לא יראני האדם וחי, ונ"ל ע"פ מה דאיתא בפסיקתא הובא בילקוט כיון שראה מלאכי השרת מקלסין להקב"ה ולא שתף קלוסו עמהם התחיל מיצר על הדבר כי איש טמא שפתים אנכי שאלולי שתפתי קילוסי לקילוס שלהם הייתי חי וקיים לעולם עכ"ל, וי"ל אנה נרמז בפסוק כן אבל י"ל דבפסוק יש לדקדק אוי לי כי נדמתי וגו' טמא שפתים אנכי יושב כי את המלך ד' צבאו' ראו עיני, מה לשון כי את המלך איזה נתינה טעם יש בדבר ויש לפרש ע"פ מה דאיתא בתקוני' (תיקון ס"ט) אמר הקב"ה למשה כי לא יראני האדם וחי דאם זכה שיראני וחי לעולם ע"ש, וזה פי' הפסוק ע"פ הפסיקתא אוי לי כי נדמתי מתוך שאני טמא שפתים וזה נעשה לי ע"י שאני בתוך עם טמא שפתים דהרי אם לא זה אחר שראיתי את מלך ד' כבר הייתי ראוי להיות חי וקים להיות כמלאכי שרת והי' לי לשתף קלוסי עמהם ועכשיו שנדמתי הפסדת השכר של וחי לעולם ולכן י"ל דישעי' לא שפט שלא ראה כראוי אלא פי' וחי כפי' התקונים אבל דעת הגמרא אינו כן אלא הא באספקלריא וכו ולקמן בתוספ' עוד כתבתי יישוב לזה

שם ברש"י ד"ה והבא על הסוטה. אשת איש שזינתה: בקדושין (דף ס"ח) מפרש שקינא לה ונסתרה ע"ש ולפ"ז איירי בסוטה ספק וזהו לכאורה נגד סוגיא דלעיל (דף י"א) דמסקינן מאי נסתרה נבעלה אבל סוטה ספק אינו בלאו, וצ"ל דב' שיטות רש"י הם כב שיטות התוספ' שהזכרתי לעיל (דף י"א) אי לחומרא דיינינן סוטה ספק כמו ח"ל או כמו חייבי ע' דונטמאה ע"ש

בד"ה אי כרב. והולד ממזר: ק"ק דלימא דודאי כרב ס"ל והוי הולד ממזר מש"י ולכך לא חשיב לי' אביי, ואולי לא ניחא לי' לומר כן כיון דלקמן (דף צ"ב) פסק הלכתא כשמואל, אכן עוד י"ל בזה דלכאורה קשה איך קאמר דמספקא לי' אי