ערוך לנר יבמות קלה

אביו אי לאו מכח סמיכות, וא"כ שפיר יש לומר כרבנן גם אי לא הוי כתיב לא יקח דהיינו אי הוי מפסיק בדבר אחר בין אנוסה ללא יגלה

בד"ה לא יקח. אי בשומרת יבם לעבור עליו בשני לאווין: ק"ל איך ס"ד דר' יהושע סובר כרבנן דקרא בשומרת יבם איירי הא לעיל מפרש טעמא דרבנן דלא דרשו ג"כ כרבי יהודה סמוכים לאוקמי' קרא באנוסה משום דמפסיק לא יקח בין אנוסה ללא יגלה והרי ר' יהושע ע"כ לא חייש להפסק וכרבי יהודה דהא יליף ממזר מסמוכים דלא יקח אף דמפסיק קרא דלא יגלה וא"כ ע"כ כר"י ס"ל דמוקי קרא באנוסה וא"ל דודאי גם רבי יהושע חייש להפסק ורק לענין ממזר לא חייש דע"כ גלי קרא דנדרוש סמוכים כיון דלא יקח מיותר הוא דז"א דא"כ גם לענין אנוסה לא יחוש להפסק דגם שם ע"כ גלי קרא דנדרוש סמוכים לאנוסה דלא יגלה מיותר הוא וכדאמרינן לעיל (דף ד') איב"א משום דמופנה דלכתוב לא יקח לא יגלה צ"ל, וי"ל דהפנאה זו לא שייך רק לר' יהודה אבל לר' יהושע י"ל דלא חשיב זה להפנאה דס"ל כרבנן ושיותר סברא דנימא לעבור עליו בשני לאווין משנוקי באיסור חדש אבל לא יקח שפיר חשיב מופנה דבזה לא שייך לומר לעבור בב' לאווין כיון דאין לוקין על לאו זה שהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ובלאווין שאין לוקין עליהן לא אמרינן לעבור עליו בב' לאווין וכמש"כ התוספ' בב"מ (ר"פ איזהו נשך) ולכן לא ק' לענ"ד מה שהקשה הרמב"ן לגירסת רש"י דדלמא קרא דלא יקח לעבור בב' לאווין דבזה לא שייך לעבור עליו בב' לאווין

שש בתוספ' ד"ה שמעון התמני. דסתמי' דפרק האומר נראה עיקר: הכא לא פירשו איזה סתם פליג אהך דהאומר שהוצרכו לומר דהך דהתם נראה עיקר אבל שם פירשו דסתמא דמתניתן דלקמן (דף צ"ב) אתיא כר"ע, וה"ה דהוי מצי לומר ג"כ סתמא דכל פרק ר' גמליאל דלקמן כר"ע אתיא כדאמרינן לקמן (דף נ"ב)

בא"ד. ולעיל בפ"ק אמר פשיטא: לא זכיתי להבין ראייתם בזה דהא בש"ס באמת משני דסד"א דפסולים כר"ע ואי משום דהמקשן לא הוי ס"ד לומר כן משמע להו דפשיטא לי' שאין הלכה מר"ע הא זה כבר הקשו התוספ' לעיל שם בפ"ק מה הי' ס"ד דהמקשן ותירצו דהי' ס"ד דאפילו ר"ע מודה בזה דכשרים ננהו כיון דלאו ח"ל דשאר ננהו, וי"ל דראיתם היא ממה דפריך שם לר"ש אמאי נמנעו ב"ש מב"ה הא בני ח"ל הם וכשרים הם, הרי דפשיטא להש"ס דאין הלכה כר"ע דאל"כ מאי פריך דלמא ר"ש כר"ע ס"ל ואף דהתם לעיל ר"א לא ס"ל כר"ע מאי קושיא מתנא אתנא דלמא ר"ש שפיר ס"ל כר"ע רבי' אע"כ דפשיטא להש"ס דאין הלכה כר"ע ועיין מש"כ שם

בא"ד. קאמר ראב"י דהלכתא כוותי': ראיתי מקשין בשם ספר אמרי צרופה בעירובין דא"כ מגילת סתרים סותר את עצמו דהא לקמן בשמעתין קאמר בן עזאי שמצא במגילת סתרים דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד ושמשנת ראב"י קב ונקי והרי ראב"י ע"כ ס"ל דיש ממזר מח"כ ורצה להוכיח מזה מש"ב הכס"מ ובפ"ב מהל' בית הבחירה) דמשנת ראב"י קב ונקי הוא דוקא היכי שכתוב במשנה אבל לא בברייתא, אכן באמת דעת הכס"מ בזה תמוה שהרי אהך מימרא גופא דראב"י שהביאו התוספ' בזה קאמרינן לעיל (דף ל"ז) בגמרא דמשנת ראב"י קו"נ, הרי מפורש דגם בברייתא אמרינן כן, וביותר יש לתמו' כן אהגהת כס"מ (בפרק ה' מהל' קרבן פסח) שהחליט הדבר דרק במתניתן אמרינן כן וכתב כדאמרינן בכמה דוכתי ותמה על הראב"ד ומהרי"ק דלאו כתבו כן ע"ש, וזה אינו כמו שהוכחנו, וכן מוכח בפי לקמן (ס'.) דגם בברייתא אמרינן משנת ראב"י קו"נ, וכן ממש"כ הרא"ש בעירובין (מ"א:) ע"ש וא"כ הסתירה דמגילת סתרים ודאי קושיא היא, ואולי י"ל דהמגילת סתרים פליג אברייתא דלעיל וס"ל דלא אמר ראב"י הך דאין ממזר מספק מעולם, א"נ י"ל ע"פ מש"כ התוספ' בבכורות (כ"ג:) דיש דלא מסתבר כראב"י ושם אין הלכתא כוותי' אי לא פסק בש"ס בפי' כוותי' וכן בתוספ' י"ט (בפ"ח דעירובין) האריך להוכיח דלא בכל מקום אמרינן דמשנת ראב"י קו"נ ולכן י"ל דלהמגילת סתרים כיון דפסיק כר' יהושע לענין ממזר א"כ הך מימרא דראב"י דאין ממזר מספק לא מסתבר הוא ולכן לא פסיק בזה כוותי' אבל הש"ס דלעיל (דף ל"ז) דקאמר דלאביי ורבא מתוקמ' ראב"י כוותי' דר"א כי היכי דלא תקשי' הלכתא אהלכתא קאמר שפיר אליבי' דידן כיון דפסקינן כר"ש התמני כמו שהוכיחו התוספ' בזה א"כ אין טעם דלא מסתבר הך מימרא דראב"י דלעיל דקאמר אין ממזר מספק וע"כ דפסקינן כוותי' משום דמשנתו קו"נ

בד"ה רבי יהושע. אלא ודאי ר' יהושע גרסינן: בלא קושיתם ג"כ היו יכולים להוכיח כן ממה דהקשה בגמרא לעיל (ט"ו:) דרבי יהושע אדרבי יהושע הרי שמוכח בפי' דרבי יהושע גרסינן, והא דהוצרכו התוספ' לחזור מהך הגה"ה ולדחוק בתירוצם ולא כתבו בקיצור דבמתניתן דשם בקידושין מגיהין ר' יהושע תחת ר' יהודה דבזה הכל א"ש דמסוגיא דקידושין שם מוכח דדוקא ר' יהודה גרסינן שם דמייתי מהא דגר נושא ממזר' וזה לא קאמר רק רבי יהודה ע"ש

בא"ד. וסבר כר"ע דיש ממזר מח"ל: בקידושין (דף ע"ד) תירצו על זה דאפשר דרבי יהודה ס"ל דאין ממזר מח"ל אף דס"ל דבאנוסת אביו דבר הכתוב וא"ל הא הכא הוכיחו התוספ' מסוגיא דסנהדרין (דף נ"ג) דקאמר בפי' דר"י סבר יש ממזר מח"ל, די"ל ע"פ מש"כ התוספ' לעיל (דף י'. בד"ה לרבי יהודה) דלא סבר הש"ס כתנא דברייתא אליבי' דר"י אלא כתנא דמתניתן ע"ש, א"כ גם אש"ס דקדושין י"ל כן אבל הכא לא נחתי להך תירוץ דקדושין די"ל דאזלי הכא ע"פ תירוצם שני לעיל (דף י') וממעשה דלעיל (דף מ"ז) דההוא דאתי לקמי' דר"י אף שלפי מש"כ התוספ' ע"כ ס"ל לר"י דנו"ע הבא על ב"י הולד ממזר וא"כ ע"כ לא ס"ל כר' יהושע גם מזה בין ראי' ע"פ מה שכתבתי שם וכדמוכח ג"כ מדעת הרמב"ם דפסק שם כר' יהודה אף שפסק דנו"ע הבא על ב"י הולד כשר, אבל עכ"פ יש לתרץ בזה שיטת היש מגיהים דלא יקשה עליהם קושית התוספ' מר' יהודה אבל מה שהקשתי לעיל עליהם מהא דפריך לעיל (דף ט"ו) דרבי יהושע אדר' יהושע לכאורה קשה מאוד עליהם וצ"ע

בד"ה איש פלוני. תימא דלא נקט מחייבי מיתות ב"ד: א"ל מאי נפקותא בזה אי סתים או פריש די"ל דהשתא דפריש יש לטעות ולומר מעשה שהי' כך הי' אבל אי הוי סתים לא הו' שייך טעות בזה והוי ידעינן ודאי דאתי לאשמעינן דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד

בא"ד. ויש לה היתר בחיי אוסרה: ק"ל אי חשבינן לזה קולא לענין ממזרות א"כ אכתי מנ"ל דס"ל כר' יהושע דלמא לעולם כשמעון התימני דגם מח"כ הוי ממזר ומה שכתבו ממזר מאשת איש דה"א דמאשת איש אינו ממזר כיון דיש לה היתר בחיי אוסרה דא"ל דלא חשבינן לזה קולא רק לגבי שאר מיתות ב"ד ולא לגבי ח"כ דזה אינו דלקמן (דף צ"ד) פרכינן פי כא זו נגד נדה ואשת אח אלמא דע"י קולא זו קיל אשת איש אפי' מח"כ אע"כ דלענין ממזרות לא חשיב זה קולא או דלא פרכינן כלל כיון דאיכא היקשא דר' יונה, ולכן לולא דבריהם הי' נלענ"ד דהכי קדייק דלעולם מעשה כך הי' ומכ"מ דייק שפיר דלענין מה כתבו כלל מאיזה איסור הוי ממזר אי לאו לאשמעינן דיש ממזר מחייבי מיתות ב"ד דוקא דא"ל דלעולם מח"כ ג"כ הוי ממזר ומכ"מ כתבו ממה הוי ממזר לאפוקי ח"ל דא"כ לא ה"ל לכתוב מאשת איש דיש לטעות דאתי לאפוקי ח"כ ג"כ אלא ה"ל לכתוב ממזר מח"כ אע"כ דאתי לאשמעינן כר' יהושע דוקא ומה שכתבו מאשת אש ולא סתם מחייבי מיתות ב"ד משום דמעשה שהי' כך הי': בד"ה וכתיב לא יבא וא"ת והא מפסיק קרא: ק"ק דהא לעיל (דף ד') מפרש טעמא דרבנן דלא ס"ל כר"י דבאנוסת אביו הכתוב מדבר משום דלא יקח מפסיק בין פרשת אונס ללא יגלה וא"כ ר"י דדריש ע"כ לא חייש בסמוכין להפסק ואף דאפשר לחלק בין חצי פסוק לפסוק שלם מכ"מ מנ"ל להתוספ' להקשות ולחלק בכך, וי"ל דלא לר' יהודה קושיתם אלא לרבנן דהא לכ"ע מהך קרא דלא יגלה כנף אביו ילפינן מחזר

בא"ד. לא חשיב הפסק: ק"ל אכתי איך ילפינן מקרא דלא יקח דיש הפסק נילף ממזר מלא יבא עמוני ומואבי דכתיב סמוך לו אחריו ונילף דמח"ל כגון עמוני ומואבי הוי