ערוך לנר יבמות קלג

דמוקי קרא קמא לפשוט יותר אבל לר"ע דלא שייך כן ע"כ מוקמינן קרא קמא לעבד ערל וקרא בתרא לעבד מהול וא"ש שיטת הרמב"ם

שם אבל היכי דפסקא למלתיה פסקא: הרמב"ם (בהל' מילה והל' א"ב והל' עבדים) הביא דין זה דר"י ב"ל דהלוקח עבד מן הנכרי סתם ולא רצה למול מגלגל עמו י"ב חדש ולא חלק בין פסקא למלתיה ללא פסקא, ותמהני דלכל הפירושים בין לפי' רש"י קמא ובתרא בין לב' פירושי התוספ' הי' לו לחלק בכך, דלפי' קמא דרש"י אין מגלגלין אלא בנתרצה מתחלה להתגייר ואח"כ חזר והוא כתב סתמא דמגלגלין משמע אפילו אם מיד לא רצה, ולפי' בתרא דרש"י לא מגלגלין אלא היכי דאמר לי בפי' הריני מגלגל עמך י"ב חדשים והוא לא כתב תנאי זה, ולפי' ר"ת אין מגלגלין אלא היכי שדוחה אותו מיום ליום שימול והוא כתב סתמא שלא רצה למול ולא שדוחה אותו מיום ליום, ולפי' ר"י אין מגלגלין אלא היכי דפסק שלא ימול אבל היכא דנתרצה ודוחהו אין מגלגלין ואי ס"ל להרמב"ם כן ה"ל להביא חילוק זה כיון שמבואר בגמרא, וראיתי להכס"מ (בהל' מילה) שכתב שיש פירושים בהך דלא פסקא והרמב"ם לא גילה דעתו כאיזה פי' סובר, ולא ידעתי למה לא תמה שהרמב"ם השמיט לכל הפירושים החילוק המבואר בגמרא, ונ"ל שהרמב"ם ס"ל כפי' ר"י רק הא דלא פסקא למלתיה לא מפרש כפירושו דאיירי שדוחה אותו יום יום אלא מפרש דהא דאמר רבי עקיבא אין מקיימין היינו בעוד שלא פסק שאינו רוצה למול אז אין מקיימין אותו אפילו זמן מועט בלא שאלה אם רוצה להתגייר וכמש"כ הרמב"ם (בפי"ד מהל' אי' ביאה) שאומרים לו רצונך להיות מן העבדים הכשרים אבל אם שאלו אותו ופסקא למלתא שאינו רוצה אז מגלגלין עמו י"ב חדש וכיון שהרמב"ם הביא הדין שאומרים לו רצונך להיות מן העבדים הכשרים ואם לא רצה מגלגלין עמו י"ב חדש שפיר הביא כל החילוק שבין פסקא ללא פסקא, ואדרבא בזה א"ש מהיכי אתיא להרמב"ם הך שאומרים העבד רצונך להיות מן העבדים הכשרים שלא הוזכר בגמרא, אבל לבזה א"ש דאתיא מדאמרינן אין מקיימין בלא פסקא למלתא והיינו ע"כ ששואלין אותו

שם וליטעמך לשני לי' הך: ק"ק מאי וליטעמיך שייך בזה הא רב זביד גופא דמקשה הכא באמת גם לעיל אהך דפסקא למלתא הקשה כן ורק רב כהנא דמשיב הכא דחדא מתרי טעמא נקיט גם לעיל השיב כן וי"ל דקאמר וליטעמיך משום דידע דרב זביד קבלה מני'

שם אין משהין אותו כל עיקר: לא ידעתי פירושו דמשמע דבא"י איירי והרי בלא"ה אין מקיימין שם מפני הפסד טהרות וא"ל דהך ובעיר הסמוכה לספר ת"ק קאמר לי' דא"כ ה"ל להרמב"ם להביאו

שם כקטן שנולד דמי: ודאי גם ת"ק הכי ס"ל דליכא מ"ד דיש קורבא לגר וכמש"כ בתוספ' הרא"ש אלא י"ל דת"ק ורבי יוסי בהא פליגי ת"ק סובר דאף דחשבינן לי' כקטן שנולד מכ"מ לא חשבינן כאילו לא חי מקודם גירות כלל אלא כאלו הי' חי ומת ונולד עתה וא"כ יש עליו עונש במה שחטא בחייו הראשון אבל ר"י סבר דחשבינן לי' כקטן שנולד שלא חי מקודם כלל וא"כ אין עליו עונש, א"נ י"ל דבהא פליגי לת"ק רק בדיני אדם חשבינן לי' כקטן שנולד ולא בדיני שמים ולרבי יוסי אפילו בדיני שמים, ועיין בתוספ' סנהדרין (ע"א:) ומה שכתבתי לקמן (ס"ב.)

שם מאי קראי ישלם ד': לפי' רש"י ותוספ' לא קאי זה רק אטעם דאחרים, אבל לפענ"ד י"ל דרצה להביא ראי' לכל הטעמים דדקדק הכפל ישלם וגו' ותהי משכרתך שלמה כמו שדייק גם המרש"א ח"א, ועוד דייק למה בהכפל קאמר אלקי ישראל וברישא לא קאמר רק ישלם ד' פעלך ולכן מפרש כן דאמרה לה ישלם ד' פעלך בעה"ב כמו בשאר גיורת אבל לא בלבד שיהא לך שכר בעה"ב אלא יהי משכרתך שלמה גם בעה"ז דטעם שאין בקי בדקדוקי מצות כישראל אין אצלך דיהי' משכרתך מאלקי ישראל שאתה מקיימת המצות כמו הם וטעם דעושין מיראה אין אצלך דבאת לחסות אחת כנפיו דגירות שלך הוא מאהבה לחסות תחת כנפי השכינה וגם מפני ששהו אין אצלך אחרי שבאת שמיהרת ולא אחרת

שם בתוספ' ד"ה רבי אליעזר. ולפירושו לא אתי כר"ע: ק"ל מאי ראי' דלמא לקבל עלי' לא צריכה להתקבל להתגייר כמו שפי' רש"י דהיינו לקבל כל המצות כגר אבל מכ"מ צריכה שתכפור בע"ז ולהיות כגר תושב, ואפשר דכוונת התוספ' כך היא דכיון דטעם דר"ע דיהבינן לה ל' יום הוא כדי שתכפור בע"ז וא"כ כשתכפור מיד בע"ז מותרת לו מיד ואינה צריכה המתנה ל' יום רק דקרא נתן לה זמן ל' יום שתוכל לכפור בהם ותהי' מותרת לו אף אם לא כפרה מיד א"כ האי במה דברים אמורים בשלא קבלה עלי' אבל קבל' עלי' מטבילה ומותר בה מיד דלעיל ע"כ לא אתי כר"ע דלר"ע לא בעינן קבלה עלי' להתגייר דוקא להיות מותר בה מיד דאפילו לא קבלה רק לכפור בע"ז ג"כ מותר בה מיד, והנה מהרמב"ם נראה כמזכי שטרא לבי תרי דכתב ובכתה את אביה ואת אמה וכן בוכה על דתה והיינו כר"א וכר"ע, וצ"ל דס"ל כתי' ראשון דהתוספ' דלמיסבר קראי פליגי אבל בדינא לא פליגי, א"נ י"ל אפילו ס"ל כשיטת הריב"ן מכ"מ לר"ע אין מקרא יוצא מידי פשוטו וצריכה לבכות על או"א ג"כ, ולפ"ז אין ראי' דהא דלעיל לא אתיא כר"ע דבשלמא בקבלה עלי' דנעשת גיורת וכקטנה שנולדה דמי דלית לה קורבה דאו"א לא שייך לבכות או"א ולכן מותר בה מיד אבל בלא קבלה רק לכפור בע"ז דלא נעשית כקטנה שנולדה קפיד קרא שצריכה לבכות או"א דוקא ולא מותר בה תוך ל' ועיין ברמב"ן בחומש

בד"ה ירח רשב"ג אומר חדש: ביישוב קושיא זו י"ל דיש להקשות לת"ק האי ימים מאי עביד לי' דחדש סגי בלא ימים כדכתיב או חדש או ימים אבל י"ל דחדש בלא ימים מורה על חדש ירח שהוא כ"ט יום וחצי ולכן סתם חדש חסר אבל חדש ימים משמע חדש שלם שנשלם בימים והוא של ל' יום ולכן הכא דוקא משמע ל' יום מדכתיב חדש ימים וכן במתאוננים דכתיב חדש ימים אבל רשב"ג קאמר חדש סתם שהוא רק כ"ט יום ואף דמהך ימים דגבי חדש דרשינן במגילה (ה'.) שאינן מונין שעות לחדשים מכ"מ י"ל דבחדא סני דאל"כ בכל מקום דכתיב חדש בלא ימים מנ"ל שאין מונין שעות אע"כ כיון דגלי קרא בחדא ה"ה בכולהו ולכן מיותר הכא ימים לת"ק לדרוש חדש של ימים דהיינו של ל', אכן לפ"ז צ"ל לרשב"א דס"ל דסתם ירח הוא של שלשים כיון דדרש ימים לחוד

בד"ה אין מקיימין. ועוד דבתשובתו של ר' ישמעאל: ליישב שיטת הריב"ן י"ל ע"פ הכלל אשר הניח הט"ז בי"ד (סי' קי"ז) ובא"ח (הל' שופר) דמה שהתירה התורה בפי' אין כח ביד חכמים לאסרו א"כ י"ל דר"י ידע ג"כ דטעם דר"ע משום גזירה שלא יתנסך יינו רק דהקשה לו כיון דכתיב וינפש בן אמתך דע"כ איירי בעבד ערל א"כ התורה התירו בפי' לקיימו לישראל ואיך יש כח ביד חכמים לאסרו ור"ע השיב דמקרא דוינפש לא מוכח מידי, וביישוב קושיא הראשונה על הריב"ן י"ל דאם אמנם מהא דאם אתני בהדי מותר מוכח כדעת התוספ' דלא מדרבנן הוא אלא מדאורייתא מכ"מ מהא דרבי יהושע בן לוי דאמר דאם פסקה למלתי' מגלגל עמו עד י"ב חדש מוכח לכאורה דלאו דאורייתא דאי דאורייתא ובפסקה מותר משום דהוי כשכיר אצלו מ"ש די"ב חדש דוקא ולא יותר הא שכיר איכא ג"כ לשלש שנים כדכתיב שלש שנים כשני שכיר ובשלמא לפי' ראשון של רש"י א"ש דכ"כ משהינן לי' אולי יחזור אבל לפי' השני קשיא, ולכן י"ל דהריב"ן תי' כפירש השני ולכן סבר דלר' יהושע ב"ל ודאי הטעם דאין מקיימין הוא מדרבנן שלא ינסך יינו וי"ב חדש נתנו חכמים רשות לשהותו ולשמרו שלא ינסך אבל לא יותר וכל שיעורי חכמים כך הם ולכן פי' הריב"ן שפיר אליבי' דריב"ל שהוא מימרא קמא דמייתי הכא, וביותר י"ל דהוכיח הריב"ן כן ע"פ מש"כ התוספ' בע"ז (נ"ז:) דריב"ל דקבע התם הם דברי ריב"ל דהכא הרי ע"כ דטעם דריב"ל הוא ג"כ משום שלא ינסך ולכן התיר י"ב חדש דבתוך זמן זה אין חילוק בין מל ללא מל דאפילו מל עושה י"נ כדאמרינן התם ולכן אפילו לא מל נמי, ומהא דצו' הקב"ה לאברהם אין ראי' דדאורייתא הוא דא"כ יקשה לר' ישמעאל אע"כ דזה תלי בהא דאמרינן לעיל (ע"א) דאין אתה מל עבד איש בע"כ וס"ל דמצות מילת העבד לא נאמרה רק כשירצה העבד למול ואם לא ירצה יהי' אצלו בתורת בן נח כנלענ"ד: