ערוך לנר יבמות קל

ירך אמו הוא וכמש"כ הרשב"א, רק שקושיתם הוא כמו קושית הש"ס לקמן (דף ע"ח) דמסתמא לא יפלוג רבי יוחנן דס"ל עובר לאו ירך אמו הוא אהך דרבא וכמש"כ התוספ' לקמן (שם) והרי ר"י בפי' ס"ל לעיל דאינו גר עד שימול ויטבול

בא"ד. דאכתי לא חזי למילה: מדעת התוספ' נראה דמילה קודם טבילה אינו מעכב וכדעת הרמב"ן, אכן דעת הרשב"א ונימוקי יוסף דמעכב, ולפ"ז לא שייך כתי' התוספ' ולכן צריך הרשב"א לדחוק ולפרש דהך בנה א"צ טבילה הפי' בתה, אבל מדברי הריטב"א נראה שתי' התוספ' קאי גם למ"ר דמעכב בדיעבד ומה דאינו מעכב בגיורת ה"ט כיון דעובר אינו ראוי למילה הוי כנקבה שדי גירות בטבילה לחוד, ויש להביא ראי' לשיטה זו שהרי מה דחכמים פליגי אר"א ור"י וס"ל דאין גר עד שימול ויטבול ע"כ ה"ט דס"ל אין דנין אפשר מאי אפשר ולכן לא ילפי מאמהות דטבילה לחוד סגי אבל בעובר דאי אפשר למול לכ"ע ילפינן מאמהות דסגי בטבילה לחוד

בד"ה במקום. ור"ת מפרש: לטעם הר"י גאון ולטעם ר"ת ק"ק דאכתי מנ"ל טבילה בנדה לבעלה דלמא רק לטהרות ובשלמא לפי ר"י א"ש דדרשה תהי' בנדתה משמע שעד שת בא במים כל דיני נדה עלי' אפילו לבעלה ועיין ברשב"א בשבת (דף ס"ד) אבל לטעם הרי"ג ור"ת קשה, ולענ"ד אפשר לומר דלכאורה קשה למה הוקשה להרי"ג ור"ת מנ"ל טבילה בנדה דדלמא באמת לא כתיב רק הל"מ היא וגם איך שייך זה לכאן הרי כמה משניות הן שנדה צריכה טבילה, אבל י"ל דדוקא הכא הוקשה להם כן כיון דקאמר במקוה שנדה טובלת גר וע"מ טובלים וזה ודאי הל"מ היא וא"כ איך תלי הל"מ טבילתן בטבילת נדה כיון דטבילת נדה גופא לא כתיבי רק הל"מ היא ולכן הוצרכו להביא ראי' דטבילת נדה דאורייתא היא, ולכן י"ל דבאמת לא הוי דאורייתא רק הטבילה לענין טהרו' ולבעלה היא הל"מ לשיטת הרי"ג ור"ת

ובזה יש לתרץ מה שהקשו התוספ' ד"ה וכל דבר דלמה לענין הכשר מקו' פשיטא לי' וכו' ע"ש, אבל לפ"ז י"ל דעיקר טבילה בנדה כיון דמדאורייתא היא שפיר תלי הל"מ הכשר מקו' דגר בה אבל חציצה דילפינן מאת בשרו בסוכה (דף ו') וזה לא כתיב רק במצורע וזב ובעל קרי ולא בנדה אפילו לטהרות ולכן ע"כ תלי בדיני חציצה דטומאת מצורע וזב וב"ק

בד"ה שם גר ועבד. וקשה דבהשולח אמרינן: לענ"ד י"ל דאף דמוכח בסוגיין דצריכים עבד ושפחה טבילה לשם שחרור אכתי מנ"ל דהטבילה מעכבת השחרור דדלמא היא למצוה בעלמא וכמו טבילה בגר למ"ד לעיל מל ולא טבל ה"ז גר ואעפ"כ צריך טבילה למצוה וכמש"כ הרשב"א לעיל וא"כ ה"נ י"ל דאף דצריכים טבילת שחרור מכ"מ כבר היא ב"ח ע"י שטר שחרור וא"כ שפיר חלו הקדושין, ולענ"ד זהו שיטת הרבינו צרפתים שהביא הרשב"א ע"ש

בד"ה קשים. וקשה דבפ' אלו נאמרים: בנדה (דף י"ג) רש"י גופא הקשה קושיא זו והתוספ' שם יישבו מפני שלא הי' להם סכום ידוע, ולענ"ד אולי י"ל ג"כ דמערב רב אין ראי' שאפשר שלא היו גרים גמורים שהרי הקב"ה לא הסכים לקבלם כמו שדרשו רז"ל על קרא כי שחת עמך ולא עמי וא"כ הוי כמו ק"נ אלף שגיירו בימי דוד שלא היו רק גרים גרורים וכמש"כ התוספ' לעיל (כ"ד:) וכמש"כ גם הרמב"ם (פי"ד מהל' א"ב) ע"ש

דף מ"ח ע"א בגמרא אמר רבא מ"ט דרשב"א: עיין במהרש"א שהקשה על מש"כ הרא"ש שדעת רש"י דטבילת עבדות גם לרבנן בע"כ דא"כ מאי מייתי רשב"א ראי' למלתי' מוכל עבד איש, גם כתב שדעת רש"י לא מוכרח כן, אכן לפענ"ד ודאי מוכח כן ממה שכתב (ד"ה כופה ומטבילה) ואף דזה אליבי' דרשב"א קאי מכ"מ מדפשיטא לי' כ"כ דטבילת עבדים בע"כ הוא משמע דס"ל לרש"י דבהא גם רבנן חודו וכן נראה ממה שפי' אהא דאמרין אבל עבד דשייך במצות, ועיקר קושית המהרש"א מאי מייתי רשב"א ראי' מוכל עבד איש כבר ביאר הרמב"ן משום דדכוותי' דבן איש קא ממעטינן ובבן איש ודאי הוא גירות גמור וא"כ כי אמרינן דאתה מל עבד איש בע"כ הוא ג"כ המילה וטבילה לשם שחרור ע"ש דמתורץ בזה מה שהקשה המהרש"א על הרא"ש: שם עבד איש ולא עבד אשה: הרמב"ם ופרק ה' מהל' קרבן פסח) פסק דאין קטן מילת עבדיו מעכבו בפסח דכתיב וכל עבד איש ולא עבד קטן. והכס"מ הביא שם דגם אשה ממעטינן במכילתא מאיש והקשה המשנה למלך שם מסוגיא דהכא דקאמרינן בפי' עבד איש ולא עבר אשה משמע דגם באשה מעכב, וכן הקשה דלישני דאתי למעוטי עבד קטן ע"ש שהניח קושיא, ואפשר לומר דהא דפשיטא לי' להש"ס דלא אתי עבד איש למעוטי אשה וקטן היינו לר' אליעזר דס"ל דאין מילת עבדיו מעכבו מלאכול פסח ומה דכתיב ומלתה אותו אז יאכל היינו העבד וכמש"כ התוספ' לקמן (ע':) ובזה ודאי פשיטא דאין למעט מעבד איש עבד אשה וקטן דא"כ הי' צריך לומר דהוא אוכל בלא מילת עצמו ואיך ס"ד דעדיף עבד מישראל דאסור בפסח כשהוא ערל אבל לר"ט דס"ל (שם) דמילת עבדיו מעכב האדון בפסח ואז יאכל בו הוא האדון בזה שפיר י"ל דדוקא איש מעוכב ע"י עבדו אבל אשה וקטן דלא מוטל עליהם מצות מילת העבד לא, וא"כ י"ל דרשב"א דכאן ס"ל כר"א ולכן שפיר דריש עבד איש לדרשה אחריתי, אבל המכילתא י"ל דס"ל כר"ע ולכן ממעט שפיר מעבד איש עבד אשה וקטן, ולכן הרמב"ם דפסק כר"ע דמילת עבדיו מעכב האדון שפיר פסק גם בהא כמכילתא דעבד איש אתי למעט עבד קטן, ולפ"ז כי פריך הכא מ"ט דרבנן דלא דרשו איש כרשב"א ודאי הוי מצי לשנוי' דרבנן כר"ע ס"ל ודרשי עבד איש למעוטי קטן אכן ניחא לי' לתרץ לכדשמואל דאל"כ הוי שמואל דלא כמאן אבל השתא ס"ל כרבנן, ומתורץ בזה מה שהקשו התוספ' בסוגיין לרבי יהושע בן לוי מדלא סבר כשמואל דע"כ כרשב"א ס"ל, ולפ"ז לא מוכח מידי די"ל דלעולם כרבנן ס"ל ועבד איש אתי למעוטי קטן דכר"ע ס"ל

שם בתוספ' ד"ה אלא עבד איש ודבר תימה פי': אמת הוא שכן דרשינן לקמן (ע"א.) אכן במכילתא פליגי תנאי בזה דר' ישמעאל מוקי קרא למילת זכריו שמעכבתו בפסח ורבי יונתן דריש שאם לפניו שתי מצות פסח ומילה שתקדים מילה לפסח ולדידי' ודאי לא מצרכינן לדחוקי ולומר דהמול לו כל זכר דכתיב אוכי יגור אתך גר קאי אישראל אלא מוקמינן כפשטי' בגר וא"כ רשב"א מדפשיטא לי' דאין מל בן איש בע"כ ע"כ הוא דס"ל כר' יונתן ומוקי קרא בגר ודייק מדלא כתיב גבי המול לו כל זכר איש דדוקא קטנים יכול האב לגייר וימול אותם קודם פסח אבל לא גדולים כן יש לפרש דעת רש"י, גם י"ל לפמש"כ השער המלך (בהל' ק"פ) בשם איזה שיטות דלר"א גם מילת זכריו לא מעכבתו בפסח כמו מילת עבדיו ומה דכתוב המול לו כ"ז ואז יקרב לעשותו קאי אזכרים גופייהו ולא אאביהם וא"כ פשיטא דלא מוציאין קרא מפשטי' ומוקמינן בגר שרוצה להתגייר וכיון דהוכחנו לעיל דרשב"א ע"כ כר' אליעזר ס"ל דאין מילת עבדיו מעכבתו בפסח וא"כ ה"ה מילת זכריו נמי לא שפיר מוכיח מדלא כתיב גבי המול לו כ"ז דגר אין מלין בע"כ

בא"ד. להמתין לה שלשים יום: המהרש"א במ"ב הקשה דא"כ לידוק רשב"א ג"כ שאין כופה ומטבילה לשם שפחות ולשם שחרור מדאצטריך להמתין שלשים יום ותירץ בדוחק, ולענ"ד י"ל דלכאורה קשה אהא דרשב"א איך כופה וטובלה לשם שפחה שהרי הכתוב אומר לא תתעמר בה שהוא ל"ת להשתמש בה לשם שפחה כמו שפסק הרמב"ם (הל' מלכים פ"ח) ואין לך עמור גדול מזה כשכופה לטבול לשם שפחות, אבל י"ל דהא זה דוקא אחר שבא עלי' כדכתיב תחת אשר עניתה וא"כ י"ל דרשב"א איירי כשעדיין לא בא עלי', ועיין בתוספ' קידושין (דף כ"ב) שפירשו דהמעשים שצותה התורה ביפת תואר הם אחר שבא עלי' ביאה ראשונה במלחמה וכן היא שיטת הרמב"ם, ולכן ל"ק ארשב"א לווה צריכה להמתין וטבילה לשם שפחה די"ל דהא התורה צותה המעשים אחר שכבר בא עלי' ביאה ראשונה אבל מהא דגיורת בע"כ דייקי שפיר דזה יכול לעשות אפילו אחר שבא עליה וא"ש שיטת התוספ', אכן מה שכתבו להמתין לה שלשים יום הלשון קשה קצת שהרי אליבי' דרשב"א קיימינן והוא ס"ל לקמן (ע"ב) שצריכה להמתין תשעים יום

בא"ד. וכן ק' דריב"ל אית לי' בהשולח: לפי הירושלמי שהביא הרשב"א בגטין (דף ל"ח) דרב ור"י דרשי קרא ג"כ