ערוך לנר יבמות קכח

לפסול לזרעו די"ל כיון דלפעמים לא אפשר לעשות בהם דין הזמה כגון ביש לו בנים לא מחלקינן בכך אבל בכה"ג לעולם משכחת דין הזמה היכי שהי' עדותם מועיל דהא הם לא העידו לפסלו רק באין לו בנים ובזה לא שייך לעולם למעט מלו ולא לזרעו וצ"ע

בא"ד. וי"ל דקסבר ר"י: כן כתבו גם לעיל ודף י' ודף ט"ו: ודף ט"ז:) והנה שם ודף ט"ז) הביאו התוספ' ב' שיטות דלחד שיטה בן כותי מישראלית הוא ממזר מן התורה ולחד שיטה רק מדרבנן, ולכאורה ק' להך שיטה דרק מדרבנן מאי פריך הכא דרבי יהודה אדר"י דלמא רק לענין ב"ג דהוי פסול דאורייתא האב נאמן אבל לענין בן כותי דאין כאן פסול רק מדרבנן לא מחמרינן דהוי כמו ספק דרבנן, וי"ל ע"פ מה שכתבתי לעיל דלהך שיטה דהולד כשר בתר דידי' שדינן בלא"ה ל"ק קושית התוספ' דיש נפקותא אם הולד כותי או ישראל וזה ג"כ נ"מ בדאורייתא וכבר הבאתי לעיל (דף ט"ז) ב' שיטות התוספ' בזה, וא"כ י"ל דבזה תלי ג"כ ב' תירוצי התוספ' אם ממזר מדרבנן הוא או מדאורייתא

בד"ה כך נאמן אדם. אלמא דנאמן לפוסלו: ק"ק מאי ראי' משם להא שנאמן על בנו דהא הטעם דרבנן דס"ל אין נאמן על בנו כתב רש"י בקדושין (ע"ח:) דקרוב הוא שפסול לעדות וא"כ כשמעיד שאינו בנו רק ממזר הוא א"כ זינתה אמו עם אחר ואינו בנו ולא קרוב הוא ואז מהימן אבל אכתי מנ"ל שנאמן על בנו שהוא בנו ממש לומר שב"ג הוא, וי"ל דהא אם מעיד על בן בין הבנים א"כ עושה לבני אשתו שהי' לה קודם זה לממזרים ולבן אשתו ג"כ קרוב הוא וכיון דנאמן על בן אשתו ה"ה ג"כ על בנו, ולפ"ז יש חילוק לדינא בין ב' הפירושים כיון דפסקינן כר' יהודה א"כ להר' אליהו אינו נאמן רק להעיד על בנו שממזר או ב"ג הוא אבל על בן אשתו שיש לה מאיש אחר לא, ולפי' הי"מ גם על בן אשתו נאמן והשתא ממה דאמר ר' יהודה (שם) דגם בשניהם מעידים על העובר שבמעי' דממזר הוא ונאמנים וזה איירי ע"כ באומר שזינתה אשתו וכמו שפי' רש"י שם מזה לכאורה ראי' לשיטת הי"מ

בא"ד. וה"ה דנאמן לומר שהוא ב"ג: ק"ק הא שפיר משכחת דלא ממזר הוא כגון שבאו עלי' נו"ע דמאן דמכשיר מכשיר אפילו בא"א כדאמרינן לעיל (דף מ"ה), אכן ז"א דלר' יהודה קיימינן הכא ור' יהודה הרי ס"ל שהולד ממזר אפילו מפנוי' כמש"כ התוספ', אבל לפ"ז קשה לדידן דפסקינן כר"י דנאמן לומר זה בני ממזר וגם פסקינן דנו"ע הבא עב"י הולד כשר א"כ מנ"ל הא, אבל י"ל דלכאורה אכתי ק' מנ"ל למילף מהא דנאמן לומר זה בני בכור דנאמן לעשות בניו ממזרים הא משכחת דלאו ממזרים הם כגון שגירשה בצנעה וזינתה עם אחר לאחר גירושין וילדה בנים הראשונים ואח"כ חזר ולקחה וילדה לו בנו הבכור וא"כ הראשונים אף שאינם בניו מכ"מ לא ממזרים הם ואפילו נימא דמוקמינן לה אחזקת א"א אכתי קשה הא הוא עכ"פ נאמן לומר גרשתי את אשתי וא"כ מטעם מגו נאמן לומר זה בני בכור, וי"ל דהא קרא סתמא קתני וא"כ איירי ג"כ בכהן ולכן ממנ"פ מוכח דכשר לפסול את בנו דכשמעיד על בן בין הבנים שבכור הוא יש כאן ממנ"פ פסול אי לא גירשה א"כ בניה הראשונים ממזרים והבכור פסול מטעם בן הזונה כיון שנבעלה לפסול לה עשאה זונה ואסורה לכהן ואם גירשה עכ"פ הבכור פסול מטעם בן גרושה

ובהכי א"ש הא דנקט ר' יהודה כשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר בני זה ב"ג וב"ח הוא ולמה לא נקט בני זה ממזר הוא כיון דעיקר הוכחה מממזר וממנו ילפינן הא דנאמן לומר שב"ג הוא, אבל לפ"ז א"ש דמממזר לחוד באמת לא מוכח ורק ע"י ב"ג מוכח גם ממזר, ולכן א"ש שיטת הי"מ אפילו לדידן דמכהן מוכיח שפיר דממנ"פ בנו הבכור חלל הוא או שהוא בן הזונה כגון שנבעלה לישראל או שהוא ב"ג כגון שגרשה וחזר ולקחה או שהוא בן חללה כגון שבא עלי' נו"ע שפסלה בביאתו

שוב ראיתי שיש להשיב על זה שהרי אליבי' דר' יהודה קיימינן הכא ור' יהודה ס"ל אין קדושין תופסין בח"ל ולמאן דס"ל הכי מוקמינן קרא דכי תהיין לאיש ב' נשים אחת אהובה ואחת שנואה דעלי' כתיב לא יוכל לבכר באלמנה או בבעולה לכה"ג בקדושין (ס"ח.) וא"כ הבכור שהוא בן השנואה ממנ"פ חלל הוא אפילו בלא עדותו, אבל י"ל דאדרבא משם ראיה להי"מ ולא מב"ג קדייק אלא מממזר קדייק דכיון דלר' ישבב אליבי' דר"ע מכל פסולי כהונה הולד ממזר חוץ מבעולה וקרא בבעולה לכה"ג קמיירי וא"כ ה"ה לר' יהודה דס"ל ו"כ כר"ע והשתא כשאמר על בן בין הבנים שהוא בכור ממנ"פ עושה אותו ממזר כיין דקרא בכה"ג קמיירי א"כ או שהיא בן זונה כשנבעלה לישראל כשהיה א"א או שהוא בן גרושה כשגירשה ועתה בא עלי' אי שהוא בן חללה כשנבעלה לנו"ע שפסלה וא"כ ממנ"פ הוא ממזר ואעפ"כ נאמן

ובזה א"ש ג"כ מ"ט דרבנן דפליגי עלי' דר"י וס"ל דאיני נאמן כיון שר' יהודה קדייק מקרא ועיין ברש"י קדושין (ע"ח:) שכתב דרבנן רק לענין נאמנות דפסול פליגי אבל לא לענין בכור, אבל לפ"ז א"ש דדוקא לר' יהודה לשיטתו שייך זה כיון דמוקי קרא בכהן אבל לרבנן לשיטתם דלא מוקי קרא בכהן כמבואר בקדושין (שם) אין מזה ראי' כן אפשר ליישב שיטת הי"מ אף שאי אפשר לכוון כן בדבריהם, ולפ"ז מוכת מהכא דרבי יהודה ס"ל דמכל ת"ל הוי ממזר אפילו דלאו שאר ובזה מתורץ מה שהקשו התוספ' בסנהדרין (נ"ג:) ע"ש ועיין בתוספ' לעיל (יו"ד.)

ע"כ בגמרא ולא רוב פורענות: מה שאמרו לו כן על שהיו מייראין אותו ואומרים ישראל בזה"ז דוויים ודחופים ולכן אומרים זה לנחמה שלא יבא עליהם פורענות יותר מדאי והוי כמו שאר דברי רצוי דקחשיב הכא ובזה א"ש גם דעת הרמב"ם שכתב על זה ומאריכים בדבר זה ולכאורה לא בלבד שלא הוזכר בסוגיא כן אלא אדרבא הא קתני דאין מרבין עליו אכן לפ"ז י"ל כיון שהטעם דאין מרבין עליו ילפינן לקמן מותרא כי מתאמצת וכו' ומה שדברה אלי' היו דברים של איום לבטלה מגרות כדדרשינן לקמן וח"כ משמע דדוקא בהני אין מרבין אבל בדברי רצוי להמשיכה לגרות מרבין גם רש"י כתב דאין מרבין דברים לאיים דוקא

שם ושני ת"ח עומדים לה מבחוץ: והרמב"ם הוסיף בזה שנכנסים ורואים טבילתה ואח"כ יוצאים ונ"ל שילא לו כן מהא דקתני דמושיבין אותה עד צוארה ולמה לי כן אלא ודאי מפני שצריכים הדיינים לכנוס ולראות טבילתה לכן צריכה שתשב תחלה במים וגם מפני שצריכה ב"ד בטבילתה כחו באיש דהא נפקא ממשפט ובמשפט חין חילוק בין איש לאשה אבל אין לומר דמה דקתני מושיבין במים עד צוארה דבעינן שיהיו המים עמוקים ר"כ כדאמר רב יוסף ביומא (דף ע"ח) לענין נדה דז"א דהא מסקינן (שם) ולית הלכתא כוותי' ואמרינן הכא במקום שנדה טובלת גר טובל ועוד דא"כ למה נקט הכא כן לענין אשה דוקא ולא ג"כ לענין איש

שם כספחת. הראשונים פירשו זה בכה וזה בכה ולענ"ד י"ל בשנדקדק למה נקט כספחת ואף דמלישנא קרא קדייק אקרא גופא י"ל למה קרי בלשון ספחת ולא בלשון נגע או צרעת אבל י"ל שהרי מספחת דרשינן תולדה לאבות כמבואר וריש נגעים) ומבואר שם שאין התולדה מצטרף רק עם אב שלה וכן בגרים אמרינן עד י' דורות לא תבז' ארמאי באפי' שאינו מצטרף רק עם אב שלו דהיינו האומה שבא ממנה ולא עם אב שאינו שלו דהיינו ישראל שאפילו ביתרו אף שהי' צדיק גמור אמרינן כן שמיצר על מפלתן של מצרים ולא שמח עם ישראל

שם אסיר לן תחום בשבת: ק"ק הא תחומין דרבנן ורק לר"ע דאורייתא ואיך אפשר דנעמי הזכירה לרות דין דרבנן ומזה לכאורה ראי' לדעת הרי"ף די"ב מיל לכ"ע דאורייתא ומה שאמרה לה מפקדינן אתרי"ג מצות והשיבה לו עמך עמי לכאורה אכל א' מזה הי' יכולה להשיב כן ומה משמעות יש בזה, י"ל כיון דתרי"ג מצות אין א' מישראל יכול לקיים כלן דיש לכהנים ויש לישראלים וכדומה רק אכל ישראל מוטלים תרי"ג מצות בין הכל ועל זה שפיר השיבה עמך עמי. גם אמה שהזכירה איסור ע"א וכן פסק הרמב"ם שמזכירים לגר איסור ע"א י"ל דהא גם ב"נ מוזהר על ע"א וא"כ כבר הי' מוטל עליו איסור בגיותו, וא"ע ראיתי שגם המהרש"א בח"א הקשה כן ותירץ בדוחק, ולענ"ד