ערוך לנר יבמות קכז

שם דאפילו בארץ מקבלין גרים: א"ל הא לעיל (כ"ה:) אמרינן דאין מקבלים גרים לימות המשיח וכן לא קבלו בימי דוד ובימי שלמה הרי דאין מקבלין גרים היכי שיש לחוש שעושה משוה הנאתו שי"ל דבארץ אין מוכח כ"כ שנוכל לדון שמשום שבחו דא"י מגייר ולכן מקבלין אבל בימי המשיח ודוד ושלמה שגדלה תפארת ישראל כמעט שאנן סהדי דמשום הנאת קעבד אין מקבלין

שם והלכתא כוותי' דרב נחמן ב"י: הקשו הראשונים מאי נ"מ לדידן כיון דקיי"ל נו"ע הבא על ב"י הולד כשר והר"א אב"ד תירץ דנ"מ בבא הוא והיא ואמרו נתגיירנו והרמב"ן השיב על זה ע"ש ורצה לומר דנ"מ לענין הולד שפגום לכהונה וגם על זה השיב שאין זה אליבי' דהלכתא לפי מה דמסיק הרמב"ן לעיל דהולד כשר לכהונה ומכ"מ אין לו תירוץ אחר ולענ"ד אפשר לומר לפי מה שכתבו התוספ' לעיל ודף ט"ז:) ד"ה אמוראי דלמ"ד הולד כשר בתר נו"ע שדינן לי' ועיין מה שכתבתי שם שתלוי זה בשני שיטות הגמר' בקידושין ולפ"ז שפיר י"ל דלפי מה דפסק הכא הלכתא כרנב"י השמיענו דבתר נו"ע שדינן ולכן אי לאמן בניו צריכים גירות אבל כיון דאינו נאמן בניו כשרים

ובזה אפשר ליישב שיטת הרמב"ם דהביא דין זה (בפ' י"ג מהל' א"ב) וה"ה הקשה עליו ג"כ דאין נפקותא לדידן ותירוץ הראב"ד לא שייך לשיטתו דהביא בפי' דבא עם אשתו ישראלית והמ"ל רצה לבאר לענין כהונה, אכן מבואר דזה אינו שהרי הרמב"ם לא הביא כלל הדין דהולד פגום וע"כ דדעתו כדעת הרמב"ן דלהלכה הולד כשר וכמו שכתבתי לעיל (דף מ"ה) וא"כ ק' אליבי', אבל לפ"ז א"ש די"ל דס"ל ג"כ הולד כשר אבל בתר דידי' שדינן וא"כ צריך להשמיענו דאין נאמן על הבנים להצריכם גירות, וצ"ע אם יש לפרש הרמב"ם כשיטה זו דאם הולד כשר שצריך גירות שממה שפסק שם (פ' ט"ו) שחציו עבד וחציו ב"ח שבא על אשת איש הולד אין לו תקנה לא משמע כן

שם וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל: ק"ק דבשלמא לעיל קאמר שפיר ישראל בזמן הזה דוויים ודחופים דזה לא הי' בזמן המקדש אבל במה דקאמר שאינם יכולים לקבל רוב טובה שהטעם משום יצה"ר מ"ש בזה"ז דוקא, ואולי אתי לאפוקי לעתיד לבא שיבטל יצה"ר כדאמרינן סוכה (דף נ"ב) אבל ביותר נראה שגרסינן כגירסת הרא"ש שגרס גם הכא בעולם הזה וגם מהרמב"ם נראה שגרם כן

שם ברש"י ד"ה דליכא טובה. דפסק חלב ודבש: ק"ק הרי בכתובות (קי"א:) קאמר ר"ל לדידי חזי זבת חלב ודבש וכו' ע"ש הרי דגם השתא עדיין איכא וא"ל דבזמן הבית הי' יותר דז"א דבמגילה (דף ו') מוכח דמה דחזי ר"ל ורבב"ח גם בזמן שישראל שרוים על אדמתם לא הי' יותר וצ"ל דאחר כך פסק, וכן נראה קצת ממה דדרש שם מארץ פרי למלחה, אכן אעיקר מלתא דקאמר בגמרא והשתא דליכא טיבותא ק"ק ל"ל דאפילו ליכא עתה שום טובה מכ"מ צריך קרא דמותר לקבל גרים בזמן הבית

בד"ה דקמסייע קראי ובארצכם ל"ל: א"ל שא זה כבר מקשה בגמרא לרבנן ומתרץ דמבע"ל דאפילו בארץ מקבלין גרים י"ל זה דוקא אי לא הוי כתיב עמך אבל השתא דכתיב עמך ע"כ בלא"ה ידעינן לרבות ארץ דאי לח"ל לחוד לשתוק מעמך דבלא"ה מוקמינן וכי יגור גר לח"ל אע"כ דעמך אתי לרבות ארץ וא"כ ובארצכם ל"ל, וא"ל דא"כ ל"ל לרש"י להפוכי שיטת הש"ס ולכתוב דובארצכם מיותר כיון דכתיב עמך לימא כש עת הש"ס דהיינו ובארצכם צריך לרבות ארץ ועמך מיותר ז"א דעמך לא מיותר דצריך לרבות ח"ל דאי לא הוי כתיב רק ובארצכם ה"א דרק בארץ מקבלין דיש ג"כ סברא אפכא וכמש"כ התוספ' דלא חיישינן דלמא הדרי בהו אבל בח"ל לא וא"כ צריך עמך לח"ל אבל אפכא ודאי ק' דהשתא דכתיב עמך דע"כ קאי אאותן דלא ידעינן מכח סברא מזה ידעינן בין ארץ בין ח"ל וא"כ ארצכם ל"ל. אכן בין לר' יהודה בין לרבנן קשה דרבוי וכי יגור ומיעוט דאתכם למאי אתי בקרא דוכי יגור גר אתכם או אשר בתוככם לדורותיכם דדרשינן ג"כ לענין גיורת הגר בכריתות (דף ט')

שם בתוספ' ד"ה במוחזק לך. ועוד ראי' משמעתין: לכאורה אין ראי' מזה דהא פשיטא דמה דבעינן מוחזק לך לר' יהודה זה דוקא בארץ דבחוצה לארץ הא קאמר דלא בעינן ראי' א"כ לא בעינן במוחזק לך וא"כ מאי ראי' מלקמן דהא אפילו אי נימא דאפילו בלא מוחזק לנו דנכרי הי' ג"כ צריך להביא ראי' מכ"מ א"ש הך מעשה דר' יהודה לקמן די"ל דבחוצה לארץ הי' ושם לא צריך ראי' אפילו בידוע שנכרי הי', ועיין מש"כ לקמן יישוב לזה

בד"ה יש לך עדים. פי' שנתגיירת בינך לבין עצמך: ק"ק היאך אפשר להם לעדים לידע זה דאפילו אמרו טבל בפנינו ולא הי' שם ב"ד אפשר שפעם אחרת טבל בפני ג' וכן במילה אף אם מל שלא בב"ד שמא הטיף ד"ב בפני ג' וכי ס"ד שיש לו עדים שלא זז ידם מתוך ידו מעת שגייר עד זמן מרובה שנשא אשה והוליד בנים וא"ל דאף שלא היו עמו בכל עת מכ"מ אינו גר כיון שאין לו עדים על גרותו ואנן ילפינן לעיל דבעינן במוחזק לך ולא נאמן בלא עדים ז"א דהא לר' יהודה דאליבי' קיימינן הכא לא בעינן ראי' בח"ל וי"ל דאיירי בארץ דאינו נאמן בלא ראי' וא"כ אם אותם העדים שהיו בשעת גירותו אומרים שלא הי' שם ב"ד אינו גר כיון דאין לו ראי' על גירותו ואף דאיירי ע"כ דלא הי' מוחזק לנו לנכרי וכמש"כ התוספ' לעיל וא"כ גם בלא עדים נאמן במגו דאי בעי אמר ישראל הוא ואכתי איך אפשר לו להביא עדים שאינו גר, י"ל דרבי יהודה הכי קשאל לי' יש לך עדים שהכירו בך שהייתי נכרי ושנתגיירת בפניהם בינך לבין עצמך דאז הי' נאמן אפילו על הבנים כיון דעתה מוחזק לנו נכרי ע"י עדות העדים ועל גירותו אין לו ראי' וא"כ נכרי הוא, ולפ"ז מוכת דהך מעשה ע"כ בארץ הי' דאי בח"ל קושיתנו במקומה עומדת, ובזה מיושב מה שהקשינו על ראית התוספ' לעיל דלמא הך מעשה בח"ל הי'

בא"ד. לאו בינו לבין עצמו הוא: כבר כתב בתוספ' הרא"ש שלפי דבריהם לעיל דהכא מדמין לגזילות וחבלות דלכ"ע בעי שלשה ל"ק קושיתם גם נ"ל דקושיתם לא קשה רק לשיטת הי"מ שהביאו לעיל (דף מ"ה ע"ב) דבידוע שטבל כמי שטבל בפנינו דמי דלאידך שיטה דדוקא בעינן בפנינו הא י"ל דאיירי הכא שיש לו עדים שעמדו מבחוץ וידעו שלא הי' שם אדם בשעם שטבל לשם גרות אבל הם בעצמם ג"כ לא ראו הטבילה ובלא"ה להך שיטה דלעיל דדוקא בשעת קבלת מצות בעינן ג' ע"כ מה דקאמר יש לך עדים הפי' שיודעים שבשעה שנתגיירת במילה וטבילה לא קבלת המצות בפני ג' א"כ לא שייך להקשות הרי לא הוי בינו לבין עצמו שהרי העדים ל"צ להעיר רק מה שלא הי'

בד"ה נאמן אתה. אבל אם בא טל בת כהן לא פסלה: מזה ק"ל אהא דאמרינן ריש מכות (דף ב') דאם אמרו עדים שבן גרושה הוא והוזמו שאין אומרים יעשו ב"ג תחתיו ומפרש התם טעמא דבעינן כאשר זמם לעשות וליכא ובתוספ' הקשו דא"כ אם העידו שמצרי שני הוא יפסלו ומתרצים כיון דבאו לפסול לאשתו וכתיב לו ולא לאשתו ע"ש והשתא ק' לרבנן דס"ל דאין נאמן על בנו לומר ב"ג הוא אבל שנאמן על עצמו מטעם שווי' אנפשי' חתיכה דאסורא ודאי גב רבנן מודו וגם זה פשיטא דהיכא דשויי' אנפשי' חתיכה דאיסורא לא יכיל עוד לחזור בו בלא אמתנא כדמוכח מסוגיא דכתובות (דף כ"ב ע"א) וא"כ משכחת שפיר שיעשו עדים ב"ג תחתיו כגון שהעידו עליו בפנינו אמר שב"ג הוא ואם כן שווי' נפשי' חתיכה דאיסורא ולא יכול לחזור בו ואח"כ הוזמו ובזה שפיר יש לקיים בהם דין הזמה דלא שייך לו ולא לזרעו או לו ולא לאשתו שהרי לא רצו לפסול לא לאשתו ולא לזרעו דהא רק על עצמו נאמן ואפילו לר' יהודה שס"ל דנאמן על בנו ג"כ קשה כיון דס"ל דהיכי דיש לו ב"ב גם על בנו אינו נאמן א"כ משכחת שהעידו עליו בפנינו אמר אביו עליו שבן גרושה הוא וא"כ רצו לפסלו וגם הם יפסלו ובזה לא שייך לו ולא לזרעו דהא לעולם לא רצה לפסלו רק אי אין לו זרע דביש לו בלא"ה לא הועיל עדותם כלים ובשלמא בפשטות לא קשה על הגמרא הא משכחת דין הזמה באין לעדים בנים או בשלא היו לו בנים דלא רצו