ערוך לנר יבמות קכה

חייב אלא א' היינו ולא לך וע"ז פליג ר"י ואחר ולא לך דאתה חושב לכלל אני חושב לפרט וא"כ שפיר פליג ארישא דר"מ

בד"ה כי פליגי. גמור הוא: ק"ק דלמא לעולם סבר כר' יהושע וצריך קרא משום פסח מצרים שהרי לא הי' טבילה עד מ"ת, ובמכילתא פליגי ר"י ור"י דר' יאשי' אמר דפ' דזאת חקת הפסח בפ"מ ובפ"ד מדבר ור' יונתן אמר בפ"מ הכתוב מדבר אין לי אלא פ"מ פ"ד מניין ת"ל ככל חוקותיו וככל משפטיו עכ"ל, וא"כ לא מבעי' דצריך קרא לרבי יונתן אלא אפילו לר' יאשי' הרי עכ"פ בפ"מ ג"כ מדבר וא"כ צריך קרא משום פ"מ, וי"ל כיון דר' יהושע יליף טבילה מדאין הזאה בלא טבילה א"כ ממנ"פ הקשו שפיר דלפ"ד ל"צ דהרי אינו גר וצ"ל משום פ"מ וא"כ מוכח דבפ"מ הי' טבילה ג"כ ול"ל למילף מדאין הזאה בל"ט נילף טבילה מפ"מ כמו מילה וע"ז תרצו דלעולם כתיב קרא בפ"מ ומשם באמת גמר ר"ע דבעי טבילה לגירות

ובזה א"ש ג"כ מה דק' עוד אקושית התוספ' כיון דלר' יהושע לא הי' טבילה עד מ"ת א"כ ע"כ אכלו פ"מ במילה בלא טבילה וא"כ מאי קשיא דלמא לעולם ר"ע כר"י ס"ל דאינו גר עד שימול ויטבול ומכ"מ ה"א דלענין פסח ילפינן מפ"מ דאוכל גר בלא טבילה ולכן צריך קרא דתושב ושכיר, אבל לפ"ז א"ש דכיון דדרשינן מתושב ושכיר למעט גר שמל ולא טבל א"כ מזה גופא מוכח שהי' טבילה גם בפ"מ

בא"ד. ולאו מטעמי': במהרש"א הקשה דא"כ מנ"ל להש"ס דגם ר"י לא הכי ס"ל כר"ע, ותי' דא"כ ה"ל למימר לקמן אמילתא דר"ע וכן אמר ר"י כמו שכתבו התוס' לקמן (דף מ"ט) ותירוצו לענ"ד תמו' כיון דלפי הגמרא דלקמן (דף ע"א) מוקי ר"ע תושב ושכיר לב' דרשות לגר שמל ולא טבל ולקטן שנולד כשהוא מהול ולר"א לתרווייהו לא צריך דגר שמל ולא טבל לדידי' גר מעליא הוא ונולד כשהוא מהול ס"ל שאין צריך להטיף דם ברית ע"ש וא"כ לעולם הי' יכול לפרש הכא טעם דר' יהושע כר"ע דלקמן ואעפ"כ לא הי' יכול למימר וכן אחר ר"י דאכתי מנ"ל דר' יהושע לגמרי כר"ע ס"ל דלמא ס"ל נולד כשהוא מהול א"צ להטיף דם ברית וא"כ אכתי ע"כ כר"א ס"ל ובשלמא על התוספ' ל"ק מנ"ל לר"ע להוכיח מהכא דאינו גר עד שימול ויטבול הא צריך יתורא דתושב ושכיר לנולד כשהוא מהול ג"כ וא"כ דלמא להך לחוד הוא דאתי בזה י"ל כיון דב' דרשות כתיבי דהיינו תיבת תושב ושכיר אתי חד לגר שמל ול"ט וחד לנולד כש"מ אבל לר"א תרווייהו לגז"ש הוא דאתי אבל אי ר"י גם ס"ל בחד כר"ע מנ"ל אכתי דגם באידך כוותי' ס"ל וא"ל דא"כ חד קרא ל"ל די"ל דדלמא ס"ל דמופנה מצד א' למדין ואין משיבין וא"כ אתי חד לגז"ש כר"א וחד לגר שמל ולא טבל דרק לר"א לשיטתו צריך מופנה מב' צדדים כמבואר שם

ועוד ק' אתירוץ המהרש"א איך שייך לדייק כן דהל"ל וכן אמר ר"י דא"כ אכתי יקשה כיון דר' שמעון בן אלעזר ורבי אליעזר הקפר תרווייהו ס"ל בשבת (קל"ה.) דנולד כשהוא מהול צריך להטיף ד"ב וא"כ ע"כ תרווייהו לא כר"א אלא כר"ע ס"ל והל"ל אמלתא דר"ע וכן אמרו ר"א הקפר ור"ש ב"א, אע"כ דאין זה דיוק, ומה שהביא המהרש"א ראי' מתוספ' לקמן (דף מ"ט) לפענ"ד אדרבא אפכא יש לדייק משם דלפי דבריו אכתי יקשה אפירוש התוספ' דהקושיא היא דהל"ל וכן אמר ר' יהודה אמילתא דר' יהושע אי ר"י כר"י ס"ל והרי אכתי יקשה כיון דודאי רבי יהודה כר"ע ס"ל דיש ממזר מח"ל וכמו שכתבו התוספ' שם גופא א"כ למה לא אמר וכן אמר ר"י אמילתא דר"ע במתניתן דלקמן (דף מ"ט) אלא ודאי דאין זה קושיא דרק אי אמרינן דטעמא דר"י דאמר בקדושין כל האסורין לבא בקהל אסורים זה בזה משום דס"ל דאין ממזר מאחותו א"כ וראי זה אין חדוש דממזר אסור לישא לשאינה מחזרת ולא הוי כל החדוש דר' יהודה אלא דאין ממזר מח"כ רק מחייבי מיתות ב"ד ובזה לא הי' צריך למיתני כל מתניתן דקדושין רק הכא ביבמות הי' יכול למיתני אמילתא דר' יהושע וכן אמר רבי יהודה ואז שמעינן הכל, וכן נראה בפי' מפי' רש"י שם שס פשט הגמרא ע"ש, אבל זה ל"ק דהי' יכול למיתני ארישא דמתניתן וכן אמר ר"י אמילתא דר"פ כיון דבזה לא מייתרינן מידי דע"כ הי' צריך למיתני ג"כ הך מתניתן דר' יהודה אוסר באנוסת אביו דאי לא תני לי' לא הוי ידעינן לא טעמא דר"ט ולא טעמא דר"י מנ"ל דיש ממזר מח"ל וכן הכא אי לא הי' תני הכא פלוגתא דר"א ודר"י אי גר שמל ולא טבל הוי גר או לא ולא הי' תני רק לקמן אמילתא דר"ע וכן אמר ר' יהושע אכתי לא הוי ידעינן לא טעם דר"ע ולא טעם דר"י למה לא דרשו ג"כ כר"א לגז"ש ורק מדפליג הכא ר"י עם ר"א וס"ל דאין גר עד שימול ויטבול וק' מנ"ל וצ"ל מתושב ושכיר מזה ידעינן טעמא דר"ע ג"כ וכיון דע"כ צריך למיתני הכא דברי ר"י א"כ ודאי אין זה דיוק דליתני לקמן ג"כ וכן אמר ר"י דאין זה דיוק בשום מקום דצריך למיתני כל התנאים דסברי כחד תנא אם לא לאיתר עי"ז וכמו הך דוגמא דתוספ' דלקמן (דף מ"ט) כן נלפענ"ד נכון ודעת המהרש"א תמו' בעיני ועיין לעיל שכתבתי יישוב לקושיתו

בא"ד. עד שימול ויטבול: במנחות (דף פ"ב) בתוספ' הקשו כיון דר"ע מודה דע"י היקש דנין אמא"א א"כ לחה פריך הכא דוקא לר"א ולא ג"כ לר"ע וכתב שם בצאן קדשים שעל פי דבריהם הכא דר"ע יליף מתושב ושכיר שאין גר עד שימול ויטבול מתורץ קושיתם שם, ולענ"ד ז"א דמתושב ושכיר לא שייך למעט רק דמילה בלא טבילה לא מהני אבל אכתי לא ידעינן דטבילה בלא מילה ג"כ לא מהני

בד"ה דאין הזאה. ואין מזין אלא ביום: רש"י שם במגילה (דף ך') כתב דהא דאין טובלין אלא ביום היינו דוקא ביום הז' ולמעוטי ליל ז' אבל אח"כ מותר לטבול אפי' בלילה וכן דעת הרמב"ם דכשטובל ביום ח' מותר לטבול אפי' בלילה ונראה כן מסתירת משנה דמגילה עם משנה דפרה דקתני בה דהוא עצמו טובל בלילה ומזה ביום מה שהי' ק' לר"ת והם תירצו בזה דמתניתן דפרה איירי בלאחר ז' ואף דהתוספ' במגילה הקשו ואיך אפשר לומר דאיירי בלאחר ז' דא"כ מאי קמ"ל פשיטא, התוספ' לא הקשו כן רק בטבילה שאחר הזאה אבל בטבילה שקודם הזאה כגון מיום ח' והלאה דיכול לטבול בתחלה ואח"כ להזות וכדעת הרמב"ם הנ"ל דזה אין פשיטות כ"כ, ובאמת דעת הראב"ד שם נראה קצת דס"ל דים לאחר ז' צריך להיות הטבילה דוקא אחר הזאה וא"כ כל שכן שלא שייך פשיטות בזה

בד"ה ור' יהושע. שמא הנשים לא היו בכלל אותה הזאה: מה שנסתפקו בזה לענ"ד יש לפשוט דהי' הזאה בנשים שהרי כתיב ויזרוק על העם דע"כ גם הנשים בכלל שהרי בחולין (קל"א:) דרש רבוי דיכפר לרבות עבדים ולא דרש אנשים מזה מוכח דפשיטא לי' דנשים בכלל עם הקהל הם כאנשים מישראל הרי דנשים מקרי עם דודאי אין לחלק בין עם לעם הקהל כדמוכח מהא דקאמר (שם) תנאי היא לענין לוים ע"ש, ובזה א"ש דעת הרמב"ם דלכאורה לפי שיטת התוספ' שלא הי' הזאה בנשים גם גיורת לא צריכה קרבן שהרי קרבן לא ילפינן אלא מויזרוק על העם והרמב"ם (ה' א"ב פ' י"ג) פסק דגם גיורת צריכה קרבן והיינו ע"כ מדס"ל דגם נשים היו בכלל הקרבן בשעת מ"ת

בא"ד. א"ל משום ר"א אצטריך: ק"ק לפי מה שהקשה הרשב"א דמה תירוץ דא"כ במה נכנסו תחת כנפי השכינה דלמא בהזאה ותירץ דא"כ ע"כ ג"כ מוכח שהי' טבילה דהרי אין הזאה בל"ט וא"כ איך אפשר דלר"א פריך דלר"א הרי לא שייך כתירוץ הרשב"א שהרי הוא לא ס"ל דאין הזאה בלא טבילה וא"כ דלמא בהזאה נכנסו, וי"ל ע"פ מה שפי' הריטב"א דר"א ור"י בהא פליגי דר"י ס"ל דהך ויזרוק על העם קודם מ"ת הי' דפלוגתא דתנאי היא ואיכא למ"ד שאחר מ"ת הי' וזו סברת ר"א עכ"ל ועיין ברמב"ן בחומש שהביא ג"כ פלוגתא דתנאי זו שהוא במכילתא, ולפ"ז ר"א ג"כ ס"ל הסברא דאין הזאה בלא טבילה רק דס"ל דהזאה לא הי' כלל קודם מ"ת ולכן לר"א בלא"ה מתורצת קושית הרשב"א דליכא למימר דלמא בהזאה נכנסו תחת כנפי השכינה שהרי ההזאה לא היתה עד אחר מ"ת לשיטתו

בד"ה כיון דאמר ר"י אבל מילה בלא טבילה לא מהני: אפשר לומר דהמקשן הוי ס"ד דע"כ מילה בלא טבילה מהני דאי לא מהני אמאי נקט ר"י הרי שבא ואחר מלתי מטבילין אותו לנקוט רבותא טפי אפילו מי שמל בפנינו מטבילין אותו אע"כ דהאי לא בעי טבילה כיון דמילתו היתה כדינה ובחדא סגי ולכן