ערוך לנר יבמות קכד

ע"ש ולכן לר' יהושע מדס"ל דטבל ולא מל ה"ז גר ויליף מאמהות ושהי' טבילה באמהות יליף מדאל"כ במה נכנסו תכ"ה שפיר הוכיח הש"ס דס"ל דאין הזאה בל"ט דאל"כ דלמא בהזאה נכנסו אבל הרמב"ם דפסק כחכמים שפיר י"ל שלא הי' טבילה באמהות ונכנסו בהרצאת קרבן ולכן לא פסק כטעם דאין הזאה בל"ט

ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשה המהרש"א לפי מה שתרצו התוספ' דר"ע יליף מתושב ושכיר שאין גר במילה בלא טבילה דלפ"ז מנ"ל להש"ס דטעמא דר"י מדאין הזאה בלא טבילה דלמא טעמא דר' יהושע ג"כ מחושב ושכיר, ומה שיש להשיב על תירוצו אכתוב לקמן בתוספ', אבל לפ"ד מתורצת קושיתו דע"כ הוכיח הש"ס דטעמא דר' יהושע מדאין הזאה בלא טבילה דאל"כ טבילה באמהות מנ"ל דלמא נכנסו לברית בהרצאת קרבן אבל לר"ע י"ל דס"ל כחכמים דטבל ולא מל באמת אינו גר

שם פשיטא כיון דאמר ר"י בחדא סגי: ק"ל הרי לפי המבואר בתוספ' בשמעתין פליגי תנאי בגר שנתגייר כשהוא מהול אם צריך להטיף ממנו ד"ב וא"כ מאי פריך לרבי יהודה מאי לפיכך הרי אי לא תני כן ה"א דלעולם לרבי יהודה תרתי בעינן ולכך אין מטבילין גר בשבת והא דקתני ברישא מטבילין אותו ומה בכך היינו משום דדלמא ס"ל כמ"ר דנתגייר כשהוא מהול א"ל להטיף ממנו ד"ב ולכן קאמר דמטבילין אותו דמה יש לו לעשות עוד אחר שכבר נמול והטפת ד"ב אינו צריך אבל לעולם ה"א דתרתי בעינן מילה וטבילה בשאינו מהול עדיין ולכך הוצרך לומר לפיכך, ונ"ל דלר' יהודה אי אפשר למטעי בהכי דבלא"ה מוכח דס"ל דצריך להטיף ד"ב דלקמן (ע"ב:) אמר ר' אלעזר ערל שה"ה וכו' איש איש לרבות הערל ע"ש והשתא מדקאמר ר' יהודה שם אף אנדרוגינוס שקדש משמע דגם בטומטום מודה שפסול וא"כ ע"כ גם הוא כר"ע ס"ל דאיש איש לרבות הערל דאין לומר שדוקא לת"ק דמכשיר אשה ליכא פסול בטומטום רק משום ספק ערל אבל לר' יהודה דפוסל אשה לקדש פוסל בטומטום משום ספק אשה ולעולם ס"ל דערל כשר דז"א דהרי בניכר ביציו מבחוץ דודאי זכר הוא כדאמרינן שם (ע"א) ג"כ פוסל ת"ק והרי ר"י לא חולק על זה אע"כ דגם ר"י פוסל טומטום מטעם ערל וס"ל כר"ע דאיש איש לרבות הערל וא"כ קשה גם לדידי' מה דמקשה שם (דף ע"א) האי תושב ושכיר מאי עביד לי' וצ"ל ג"כ כדמתרץ שם לר"ע וא"כ ע"כ מוכח דס"ל דצריך להטיף ד"ב וליכא למיטעי לדידי' דלכך קאמר ומה בכך משום דא"צ להטיף ד"ב ולכן פריך שפיר מאי לפיכך

אבל לפ"ז ק' שהרי לר"ע ע"כ מוכח דלא ס"ל כר"א דמל ולא טבל ה"ז גר דהרי מוקי תושב ושכיר חד לגר שמל ולא טבל וכיון דר' יהודה ע"כ כר"ע ס"ל איך אמרינן הכא לר' יהודה דמילה בלא טבילה סגי ושלכך מטבילין גר בשבת, ובדרך פלפול אמרתי דלר' יהודה לשיטתו לק"מ דהנה אמה דאמרינן לקמן (דף ס"ב) ששיבר משה הלוחות מדעתו העירו התוספ' למה קרא זה מדעתו הא יליף בק"ו ותרצו דק"ו לאו מעליא הוא דדלמא שאני פסח דחמיר משום דקדשים אבל לענין שאר התורה לאו מומרים הם, ולכאורה קשה דלפ"ז קושית התוספ' בסוגין במקומה עומדת דר"ע כמאן ס"ל דא"ל כתירוצם דמהכא יליף ר"ע דמל ול"ט אינו גר מדמעטו קרא מפסח דלמא שאני פסח דחמיר וצ"ל דר"ע באמת לא ס"ל הסברא דפסח חמיר משאר מצות וא"כ הק"ו מעליא הוא וחולק על התנא דס"ל שעשה משה מדעתו ואף שדרש מקרא דאשר שברת שהסכים הקב"ה עמו מכלל שמדעתו עשה הרי בב"ב (דף י"ד) פליגי תנאי בהך דרשה וא"כ י"ל דר"ע כהך תנא ס"ל דלא דרש אשר שברת לזה, ובזה א"ש מ"ט לא פריך (שם) ואידך הך דרשה מנ"ל כמו שפריך מקודם אשאר דרשות משום דידע די"ל דכר"ע ס"ל דבאמת הק"ו גמור הי' ולא עשה משה מדעתו והשתא כיון דהמ"ד בב"ב שם דדרש אשר שברת שהסכים הקב"ה עמו הוא ר' יהודה א"כ ע"כ ס"ל דלאו ק"ו הוא דשאני פסח דחמיר ולכן לר' יהודה לשיטתו לק"מ דאף דס"ל כר"ע ודרש תושב ושכיר למעט גר שמל ולא טבל מפסח מכ"מ ס"ל דה"ז גר ורק מפסח ממעט משום דחמיר דהרי הוא ע"כ ס"ל הך סברא מדס"ל דעשה משה מדעתו

שם פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים: ק"ל אדרבא אפכא ה"ל לפרוך האמר ר"י הלכה כסתם משנה והרי מבואר בשמעתין דלמ"ד דנין אפשר מאי אפשר בטבילה בלא מילה לחוד סגי ובמנחות (דף פ"ב) יליף במתניתן מוזבחת פסח דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין כמו פסח ופריך פסח גופא מנ"ל וקאמר רבי אליעזר דדנין מפסח מצרים אבל ר"ע פליג דלא ילפינן דאין דנין אפשר מא"א ופריך שם לר"ע מנ"ל דכל דבר שבחובה אין בא אלא מן החולין ומתרץ דיליף מהיקשא דזאת התירה וחטאת ותו פריך לר"ע וזבחת פסח מאי עביד לי' ומתרץ למותר הפסח שקרב שלמים ופריך הרי זה משאר קרא נפקא ומתרץ דתלתא קראי צריכי חד ללא עבר לא זמנה ולא שנתה וחד לעבר שנתה ולא זמנה וחד לעבר זמנה ולא שנתה ע"ש והשתא לפ"ז לסתם מתניתן שם דיליף מוזבחת פסח הא דאין בא אלא תן החולין ע"כ ס"ל דדנין אפשר מאי אפשר ע"י היקש דועבדת וא"כ ה"נ ע"כ ילפינן מנשים ע"י היקש דככם כגר דטבילה בלא מילה מהני ואף דאינו היקש גמור דהא אפשר למילף אנשים מאנשים גם היקשא דועבדת אינו גמור דאתיא למילי אחרינא וכמו שכתבו התוספות (שם) וא"כ איך קאמר ר"י אינו גר עד שימול ויטבול עד שיטבול לחוד ס"ל למימר דהא מילה לא מעלה ולא מוריד והרי ר"י ס"ל הלכה כסתם משנה ואף דאמרינן בעלמא בחולין (דף מ"ג) אמוראי ננהו אליבי' דר"י וא"כ י"ל דגם רבי חייא בר אבא דאמר הכא משום ר"י ס"ל כמ"ד דלא אמר ר"י הלכה כסתם משנה מכ"מ ק' מאי פריך הכא פשיטא יחיד ורבים הכ"ר הא טובא קמ"ל דלא אמרינן הלכה כסתם מתניתן דמנחות, וי"ל דלא שייך הלכה כסתם משנה אלא כשדין דאיירי מיני' כתוב במתניתן בפי' אבל אם ע"י דבר אחר דכתוב במתניתן מוכח הדין אבל לא כחוב בפי' כן כמו הכא אפשר דלא אמרינן בזה הלכה כס"מ ולכן ל"ק ג"כ מסתם מתניתן דברכות (דף מ"ז) דמוקי שם כר' יוחנן ע"ש דמאי קמ"ל הכא הא סתם מתניתן היא דעפ"ד א"ש דלא נקרא סתם משנה כיון דלא כתוב בפי' כן, ועוד בלא"ה אין ראי' משם די"ל דקמ"ל דטבל ולא מל אין מזמנין עליו אבל מל ולא טבל באמת מזמנין ולכן ע"כ צריך להשמיענו, דהלכה כחכמים

וע"פ מש"ר בזה מתורץ דעת הרמב"ם דפסק (פ"ד מהל' קרבן פסח) פסח שאבד והפריש אחר תחתיו ואח"כ נמצא והרי שתיהם עומדות יקריב איזו שירצה והאחר יקריב שלמים והראב"ד השיגו דה"ל לפסוק ירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו שלמים כמו במתניתן דפסחים, ותי' הכס"מ דמתניתן אתיא כמ"ד בע"ח נדחין והוא פסק כמ"ד אין נדחין

אכן אכתי ק"ל על הרמב"ם כיון דמוכח מסוגיא דמנחות הנ"ל אי ליכא רק ב' קראי לא ידעינן דלא עבר לא ומנה ולא שנתה קרב שלמי' והרי למתניתן דמנחות דמפיק קרא דוזבחת פסח לדבר שבחובה אין בא אלא מן החולין א"כ ליכא אלא ב' קראי ואיך פסק הרמב"ם נגד סתם מתניתן, אבל לפ"ז א"ש כיון דהכא בשמעתין פסקו אמוראי להלכה דאין גר עד שיחול ויטבול א"כ ע"כ פסקו דלא דיינינן אפשר מא"א וכר"ע דמנחות ולא כסתם מתניתן דשם דאתי כר"א ולכן פסק הרמב"ם דלא כסתם מתניתן דשם, ועיין מש"כ לקמן בזה בתוספ'

שם בתוספ' ד"ה בשטבל. וכי האי גוונא פריך: ואף דמשמע התם דרק לשמואל דייקינן כן אבל ר"י באמת לא דייק וא"כ י"ל דסוגיא והכא כר' יוחנן אתיא מכ"מ יקשה לשמואל הקושיא מהברייתא דהכא

בא"ד. הראשון הזכיר הכל: ק"ל אדרבא הרי ממה דאיירי ר' יהודה בפלוגתא דהיינו אי ולא לך או לא לך פרטא הוי מזה לא איירי תנא הראשון שהוא ר"מ שם כלום רק אחר סתם כלל אינו חייב אלא א' פרט חייב על כל א' וא', ולולא דמסתפינא הי' נ"ל להגי' בדברי התוספ' הכי משום דהתנא ראשון הזכיר הכלל והכי פירושו כיון דר"מ נקט ראשון הכלל ואח"כ הפרט א"כ אי ס"ד דתרווייהו לר"מ פרטא הוי למה נקט ר"י פרטא ה"ל למינקט כלל כמו דר"ח נקט כלל ברישא ולימא לא לך לא לך אינו חייב אלא א', אבל לשמואל א"ש כיון דס"ל דכלל של ר"ח פרטא דר"י וכן אפכא וא"כ מה שאמר ר"מ כלל אין