ערוך לנר יבמות קכג

מיחה בהם עד דאמר לו ר"י, ואולי י"ל דבאמת בכל הני מדינא ליכא איסורא דמשום גר שלא טבל לכאורה ליכא דהא אמרינן לעיל מי לא טבל לקריו ומשום דמזג חמרא ליכא דממה שאמר דאיכא לכרמא לא תקרב ולא אמר בקיצור דאסור משום כחו מזה נראה דלא איירי הך מזג שהגבי' הכלי ויצק לתוך כלי ישראל אלא כלשון מזיגה בכ"מ שהנכרי שפך מים כשיעור מזיגה תוך היין ובזה מן הדין ליכא איסורא רק הכא אסר ר"י אחר שלאו בני תורה הם יזהרו שלא יקרב הנכרי ליין כלל ומטעם דאינן בני תורה עשה גם בניהם ממזרים דמסתמא לא טבלו משום קרי ג"כ ולכן שפיר קאי הך לפי שאינן בני תורה אכולהו, וא"ש ג"כ שלא מיחה בהם רחב"א כיון דמן הדין אין איסור

שם והתניא ר"א אומר מניין לפסח דורות: עיין במהרש"א מ"ב שכתב שצ"ל דהא דילפינן מגר ג"כ היקשא הוא מדפריך לר"א דנילף אפשר מא"א, ולא ידעתי למה כתב בלשון צריך לומר דהא בפי' כתבו התוספ' כן במנחות (פ"ב:) דככם כגר היקשא הוא ומה"ט הקשו שם דגם לר"ע תקשה כן כיון דהיקשא הוא ע"ש, ואין לומר דלמא ר"ע לא ס"ל הך היקשא שהרי בלא"ה משמע (ריש פרק ב' דכריתות) דרק רבי ס"ל הך היקשא ות"ק דברייתא לא ס"ל דא"כ גם לר' אליעזר לא מקשה מידי דלמא גם הוא לא ס"ל הך היקשא, אכן בלא"ה לא הבנתי דעת המהרש"א בזה דהא במנחות ושם) משמע בפי' דר"א אפילו בלא היקשא ס"ל דנין אפשר מא"א דקאמרינן שם לדבריו דר"ע קא"ל לדידי דנין אפשר מא"א וכו' לדידך דאמרת אין דנין אמא"א ועבדת ע"ש משמע דר"א אפילו בלא היקשא ס"ל דנין אפשר מא"א

שם ברש"י ד"ה א"ל ר"ע. ומאן דגרס ר' יהושע קשיא: לפענ"ד יש לישב הגירסא ע"פ מה שחלקו התוספ' במנחות בין היכי דאיכא לאוקמי' היקשא לשאר מילי או רק לדבר זה, ולפ"ז י"ל דהיקשא דככם כגר דקאי רק לדבר הזה בזה ס"ל ר' יהושע דנין אפשר מא"א אבל היקשא דועבדת דקאי למילי טובא לא ס"ל דנין מאי אפשר אבל לר"א מכח כל שכן קפריך, ואף דהתוספ' כתבו שם דמסתבר קרא דככם כגר למילף אנשים מאנשים ונשים מנשים י"ל דמאן דגרס ר' יהושע ס"ל דאדרבא מדגלי קרא היקשא ע"כ למילף לכל אופני כתיב דאי רק למילף דכוותי' לא הי' צריך לכתוב קרא היקשא דגם במה מצינו הוי ילפינן כן דמכח קושית התוספ' שם ודאי דלא מצרכינן להך סברא אי גרסינן ר"י דרק אי גרסינן ר"ע שייך להקשות למה מקשה מר"א לשיטתו דוקא אפילו אי ס"ל כר"ע ג"כ הוי מצי להקשות אבל אי לא גרסינן שם ר"ע רק ר' יהושע א"כ הא דמקשה מר"א דוקא מכח כש"כ קפריך מרומיא דר"י אדר"י דעדיף למילף הכא גר מאמהות מלילף פסח דורות מפ"מ א"כ לר"א דיליף התם כש"כ שיליף גם הכא

שם בתוספ' ד"ה א"ל ר"ע. תימא לר"ע מנ"ל דאין משלשין: עיין מש"כ הריטב"א בזה במכות (ה'.) ועיין בסנהדרין (דף י'.) ובמש"כ הר"ן שם דמשמע לכאורה דגם לאביי תלוי בפלוגתא דתנאי אי לכל מילי דרשינן גז"ש דרשע רשע או לא וא"כ להך תנא דלא יליף גז"ש גם אביי מודה דיליף מכאשר זמם לעשות וליכא וא"כ י"ל דגם ר"ע הכי ס"ל

ע"ב בגמרא ואין הזאה בלא טבילה: מזה ק"ל אהא דילפינן בכריתות (רפ"ב) מככם כגר דצריך לדורות ג"כ קרבן לגירות כמו במ"ת ע"ש והרי במ"ת היו ב' דברים שהחצי הדם זרק משה על העם וחצי הדם על המזבח ולמה בעינן הזאה על המזבח דוקא לדורות ולא ג"כ הזאה על הגר כמו גבי מצורע דניתן עליו מדם האשם והרי לא יליף (שם) מויזרוק על העם רק הרצאת קרבן וא"ל דס"ל כתרגום אונקלוס דמפרש ויזרוק על העם וזרק על מדבחא לכפרא על עמא וא"כ לא הי' שם הזאה על העם כלל ז"א דגמרא דילן ע"כ לא ס"ל כן מדקאמר אין הזאה בלא טבילה דהיינו טבילה לקבל הזאה וזה לא שייך רק בהזאה על גוף האדם, וגם ברא"מ פ' משפטים כתב כן דהש"ס שלנו חולק על התרגום. וגם התוספ' דיומא (דף ד') כתבו כן דויזרוק על העם הוא הזאה טל העם ממש וכ"כ תוספ' ישנים בכריתות שם וכן איתא במכילתא, וא"כ ק' ח"ש דהרצאת דם על המזבח בעינן ולא ג"כ הזאה טל הגר

והנה הי' נלענ"ד מדאמרינן ביומא (דף ד') וא"ת במלואים דם הכא מים נכנסו מים תחת דם ע"ש, שאף שמהתוספ' נראה דהך ילפותא ממלואים אסמכתא בעלמא הוא ולכן אמרינן נכנסו מים תחת דם מכ"מ מהרמב"ם בפי' המשניות מוכח דס"ל דדרשה גמורה היא וכמו שהאריך בזה הפר"ח במים חיים והביא ראיות לשיטתו וכן נראה גם מתוספ' ישנים שם וא"כ מה דאמרינן נכנסו מים תחת דם צ"ל דהל"מ היא שאותן הזאות שהיו קודם שניתן אפר פרה לטהרה בדם יהיו אח"כ במים ויכנס מים תחת דם חוץ ממצורע שבו צוה התורה בפי' הזאת הדם אחר מ"ת והרי בפסחים (דף צ"ב) ס"ל לב"ה דהפורש מן הערלה כפורש מן הקבר וצריך הזאה ג' וז' ואף שלפי מה דמפרש טעמא דב"ה משום גזירה דאשתקד משמע דמדרבנן היא ומן התורה א"ל הזאה מכ"מ כבר הביא רש"י לקמן (ע"א:) בהא דערל מקבל הזאה שיטת הי"מ דס"ל ע"כ דהך הזאה ג' וז' גבי גר היא מן התורה ובחדושי רציתי לומר בזה דס"ל דבאמת הזאה מן התורה היא דנכנסו מים תחת דם וב"ה לא חידש רק דהפורש מן הערלה כפורש מן הקבר ולכן צריך הזאה אחר מילה דוקא וזהו משום גזירה דאשתקד אבל מן התורה מהני הזאה גם קודם מילה דערל מקבל הזאה ומה שב"ש לא מצרכי הזאה י"ל דס"ל כפי' תרגום אונקלוס שגם במ"ת לא הי' הזאה על העם וא"כ ל"צ הזאה בגר וגם הגזירה דב"ה לית להו ועוד אכתוב לקמן (דף ע"א) בזה, וא"כ לדעת הי"מ א"ש דבעינן באמת הזאה לדורות אבל אכתי קשה לשיטת רש"י וראשונים דלא ס"ל כי"מ דהזאה דאורייתא היא וגם ק' כן לשיטת התוספ' דס"ל דנכנס מים תחת דם אסמכתא בעלמא היא, ולכן נלענ"ד דלרבי דס"ל בכריתות שהי' הזאה בשעת מ"ת על העם כדמוכח מדסבר דאין הזאה בלא טבילה ס"ל באמת דגם לדורות בעינן הזאת הדם על הגר והגמרא הוכיח דסבר רבי כן מדקאמר מה אבותיכם וכו' והרצאת דמים אף אתם וכו' והרצאת דמים, ולכאורה י"ל למה תלה הדבר בדמים דוקא ולא קאמר סתם „וקרבן“ כמו דכתב גם הרמב"ם הך לישנא (בהל' א"ב פ' י"ג) גם למה קאמר הרצאת דמים לשון רבים ומזה הוכיח הגמרא דרבי סבר דהזו על העם ולכן מפרש בפשטות טעמא דרבי דאין הזאה בלא טבילה וכן לרבי יהושע מפרש טעם זה, אכן מהא דאמרינן בברייתא דכריתות (רפ"ב) גר מעוכב כפרה עד שיקריב קנו ולא הוזכר כלל מהזאה ועוד מדמרבינן שם בברייתא דיוצא הגר גם בקרבן העוף וממנו לא שייך הזאה דהא בעוף ליכא קבלת דם במזרק ומדשקיל וטרי הגמרא שם בזה ולא הזכיר מהזאה על הגר מזה הוכיח הרמב"ם דהלכה דלא בעינן רק קרבן בגר ולא הזאה דס"ל סתם גמרא כפי' אונקלוס דלא הי' הזאה על העם

ובזה נ"ל ליישב דעת הרמב"ם שהביא (בהל' א"ב פ' י"ג) דטבילה הי' במצרים משום דכתיב לך אל העם ע"ש וזה כנגד מסקנת הגמרא דהכא, והן אמת שבמכילתא פ' יתרו יליף מקרא זר טבילה ע"י הק"ו דמייתי בגמרא הכא ומסיים שם לא מצינו כבוס בגדים בתורה שאין טעין טבילה, וכוונתו נראה שרצה לתרץ בזה מה דהקשה בש"ם ודלמא נקיות בעלמא דעל זה קאמר כיון דלא מצינו בשום כבוס שהי' בלא טבילה א"כ ע"כ לא לנקיות הי' מסתמא אמרינן גם הכא שהי' לטהרה והי' טבילה בהדה אבל אכתי צריך טעם למה שבק הרמב"ם שיטת הגמרא דכאן ופסק כמכילתא, אבל עפ"ד א"ש כיון דהטעם דאין הזאה בלא טבילה לא שייך רק אם אמרינן שהי' בשעת מ"ת הזאה על האדם וכיון דהרמב"ם לא פסק כן אלא כברייתא דכריתות דס"ל כפי' האונקלוס וכנ"ל ע"כ הוצרך לפסוק כהמכילתא דיליף טבילה מוכבסו שמלותם

אכן עדיין ק' דלפ"ז מנ"ל להגמרא דר' יהושע יליף טבילת מדאין הזאה בלא טבילה דלמא ג"כ ס"ל כפי' אונקלוס שלא הי כאן הזאה על האדם ויליף טבילה כתנא דמכילתא מוכבסו בגדיהם וי"ל דלר' יהושע ע"כ הוכיח דס"ל דהי' הזאה ואין הזאה בלא טבילה שהרי הרשב"א הקשה אמה דקאמר דא"כ במה נכנסו תחת כנפי השכינה דדלמא בהזאה נכנסו ותירץ דמכ"מ מוכח לפ"ז דהי' שם טבילה בנשים דהרי אין הזאה בלא טבילה