ערוך לנר יבמות קכב

בד"ה כיון. ולפירושו אמאי נענשו: עיין בסוטה (דף מ"א) ששם חילק ר"י בתוספות שם בין מלך לשאר שררה, ובזה מיושב שיטת רש"י וכעין זה כתב ג"כ הרמב"ן כאן, ומה שהקשה על מה שכתב רש"י בסוטה דעבד הוי היאך הוי עבד כיון דאמו מישראל עיין מה שכתבתי לעיל (ט"ז:) שיש ב' שיטות בתוס' בזה אי נו"ע הבא על ב"י למ"ד כשר דינו כנו"ע או כישראל וע"פ דברי המהרש"א גם ברש"י יש סתירה בזה ע"ש

בא"ד. אלא ודאי לא נשא ישראלית: בקידושין שם פי' רש"י בעצמו כן אכן כבר כתבתי לעיל (דף ט"ז) שאין בזה סתירה על מה שכתב בסוטה די"ל דהורדוס לא נשא ישראלית דעשה תשובה אבל אביו של אגריפס נשא

בא"ד. וי"ל דממזר כיון דאביו ואמו מישראל מקרב אחיך קרינן בי': בזה י"ל מה שהקשה הלח"מ (בפ"א מהל' מלכים) על הרמב"ם שהשמיט הך דין דאין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה, ולפ"ז י"ל כיון דמוכח מכוונת התוספ' דלא מחלקינן בין מלך לדיין ושאר שימות דאל"כ עיקר קושייתם מעיקרא ליתא וכן נראה בפי' מדברי הרמב"ם (שם) וכיון דכן הא דאמרינן דממזר כשר לדון ע"כ פליג אהך דין דאין מעמידין אלא מן המשיאין לכהונה כיון דאפילו ממזר כשר וא"ל דמחלקינן בין לדון ובין להיות ראש לרבים וכמו דמחלק הרמב"ן בחדושיו לענין גר זה ע"כ אינו דא"כ לא פריך מידי מהא דתנן מי שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים אהא דתנן דממזר כשר לדון אע"כ דלענין ממזר לא מחלקינן בכך וכמו שכתב הרמב"ן גופא וא"כ ע"כ דמתניתן פליג אתוספתא ולכן פסק הרמב"ם כמתניתן, וראיתי בשער המלך (בהל' מלכים) שרצה ג"כ לתרץ דעת הרמב"ם מהא דמכשיר רבא לרב מרי בר רחל אף שהולד פגום לכהונה ע"כ דפליג אהא דאין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה, אכן לפמש"כ לעיל דדעת הרמב"ם דהולד כשר אין מזה ראי', גם ק"ל על הרמב"ן שתירץ אקושית התוספ' מאגריפס המלך שמטעם אין משיאין לכהונה הי' פסול למלכות דעבד הבא על ב"י הולד פגום לכהונה והרי הרמב"ן גופא הסכים לעיל לדעת הרי"ף דספקא היא אי פגום לכהונה או לא

בא"ד. אע"ג שגר וממזר חלוקין: כן כתבו גם בסנהדרין ובנדה, ולא זכיתי להבין קושיתם בזה דהרי רק ע"י מה דעביד צריכותא דגר מיירי באתי מטפה פסולה מוכח דגר לא איירי רק באין אמו מישראל ובלדון גר חבירו אבל אי לא עביד צריכותא באמת הוי מוקמינן גר באמו מישראל ובלדון ישראל ואיך הוי שייך למיעבד צריכותא כן וא"ל דאכתי לא לנקוט רק הצריכותא דצריך גר מפני שאתי מטיפה פסולה אבל אכתי למה צריך למינקט הצריכותא אפכא אי תני גר וכו' דז"א דגם על זה לא יכול להשיב כן אי תני גר ה"א דוקא גר חבירו אבל ממזר דאפילו לישראל אימא לא דהרי אי לא הוי תני רק גר הוי מוקמינן באמו מישראל ובלדון לישראל וא"כ ע"כ צריך הש"ס למינקט הצריכותא וצ"ע

בד"ה. מטבילה. כדאמרינן בנדה: לא מצאתי בנדה בפירוש כן רק התוספ' רצו להוציא כן מסוגיא דשם (מ"ז.) ע"ש

בד"ה מי לא טבלה. דבר תורה חד נמי כשר: לפמש"כ התוספ' לקמן (מ"ו:) דגיורת דומה לגזילות וחבלות דצריך לכ"ע ג' בלא"ה זה אינו ועיין במש"כ התוספ' בזה בקדושין (דף ס"ב)

דף מ"ו ע"א בגמרא אפקעה לשעבודא כדרבא: ק"ק כיון דטעם דרבא משום דמצי לסליק לי' בזוזא ולכן רק מכאן ולהבא הוא גובה ומצי למפקע משעבודא ע"י שחרור אבל היכי דלא מצי לסליק בזוזא גם רבא מודה דלא מצי למפקע שעבודא וכדמוכח ממה שהקשו התוספ' בגטין (מ"א) מהאי סודרא דפרסיה אמיתנא לרבא ע"ש וא"כ הכא איך מצי האי עבד למפקע שעבודא דאדוניו ישראל כיון דלא מצי לסליק לי' בזוזי וא"ל הא ה"נ מצי לסליק בזוזי כיון דעבד כנעני נפדה בכסף ע"י אחרים ז"א דהא אינו נפדה בעל כרחו דאדון כנראה מלשון הרמב"ם (בהל' עבדים פ"ה הלכה ב'), ואף דלעיל (דף ל"א) כתבתי דמשמעות הרמב"ם דיוצא בע"כ דאדון מכ"מ עתה א"ט נראה דדעת הרמב"ם אפכא דתלי ברצון האדון כנראה למעיין שם וא"כ לא נקרא זה מצי לסליק לי' בזוזא דאל"כ גם התוספות לא אקשו מידי מהאי סודרא דפרסוה אמיתנא דהדין עמה דהתם ג"כ אם תרצה לקבל המעות יכולה היא אע"כ מדלא מצי לכופה שתקבל המעות לא מקרי מצי לסליק בזוזא א"כ ה"נ העבד לא מצי לכוף לאדון לקבל מעות ליצא לחירות, וי"ל כיון דעבד כנעני זה לא גופו קנוי רק למעשה ידיו ומהאי טעמא לא צריך גט שחרור כמש"כ הרמב"ן לכן מצי לתת דמי מקנתו או שוויי' מעשה ידיו לאדונו ויוצא בעל כרחו דאדון כמו גבי עבד עברי בזה"ז דלא נקנה אלא למעשה ידיו וכמבואר בי"ד (סי' רס"ז סעיף י"ד) ולפ"ז יצא לנו מזה דעבד כנעני הנקנה מן הנכרי קודם שטבלו לשם עבדות יוצא בכסף אפילו בע"כ דאדון, אכן לא מצאתי דין זה מפורש

שם לפני' אין לאחרי' לא: א"ל דמאי קושיא דאימא דמעשה שהי' כך הי' ובאמת דשלא בפני' ג"כ הי' מהני וכעין מה שהקשו התוספ' לקמן (ע"ב ד"ה שמע מינה) די"ל דמלשון הברייתא קדייק דהברייתא לא היתה צריכה להשמיענו דשלפני' הי' אי לאו דלפני' דוקא בעינן

שם וצריך לתקפו במים: עיין ברשב"א שהביא פי' הר"ח והרי"ף דהטעם כי היכי דליהוי טבילה מעליותא והקשה עליו דמאי קמ"ל הא תניא לקמן אחד גר ואחד עבד משוחרר חוצץ בטבילה ועוד היאך מייתי על זה מעובדא דמנימין עבדא דרב אשי, ונ"ל דגם לפי' רש"י קשה למה הוצרך לאנח לי' זולטא דטינא ארישא אחר שכבר עמסו עליו עבדות במים ע"י ארויסא בצוארי' ועוד אחר טבילת עבדות הרי לא יכול לטבול עוד לשם ב"ח כיון דהשתא גופו קנוי לישראל והרשב"א רצה לישב זה להראות לכל שעבד הוא ואין יכול לומר עוד שטבל לשם ב"ח אכן לפענ"ד דחוק הוא דלאותם שעמדו שם הרי ראו ודעו שלא טבל לשם ב"ח ולאותם שלא ראו הטבילה מה ראי' היא זה הוא ישליך הטינא ויאמר שלשם ב"ח טבל ועוד למה הוצרכו לכך תיכף ומיד כי דלי' רישא ממיא, ונ"ל שזה הוקשה להרי"ף ולכן פי' הגמרא כך מדתניא לקמן דוקא בעבד משוחרר חוצץ דהיינו כשנעשה ב"ח וא"כ הי' אפשר לטעות דכשטובל לשם עבדות לא צריך טבילה מעליותא קמ"ל שמואל דגם לעבד צריך לתוקפו במים שלא יהא מאומה ממנו חוץ ממים ועל זה מייתי ראי' מהא דמנימין דכשטבלו אותו נתייראו שמא כשהוא במים יאמר לשם ב"ח אני טובל ויטבול מיד לכן עשו לו ארויסא בצוארי' וצמצמו לי' ואז גם אי יטבול לשם ב"ח לא עלה לו הטבילה משום חציצה ורק בשעה שהי תחת המים שלא יכול לומר עוד לשם ב"ח רפו לי' מטעם חציצה וא"כ שפיר מוכח מזה דום בטבילת עבד בעינן טבילה מעליותא ופוסל חציצה. אכן אכתי איכא חששא כיון דעבד כנעני אינו נקנה רק בכסף בשטר ובחזקה וקודם טבילה לא הי' גופו קנוי א"כ לא הי' לרב אשי עדיין חזקה בו ואכתי לא הי' מועיל מה שטבלו אותו לשם עבדות דלאחר טבילה לשם עבדות אכתי לא עשה רב אשי חזקה בו לקנות גופו ואכתי אין לו בו רק קנין דמעשה ידיו והי' יכול לטבול תיכף לשם ב"ח ולכן מיד כי דלה רישא ממיא עד שלא הי' יכול לומר הרני טובל לשם ב"ח אנחו זולטא דטינא ארישא והחזיקו בו ע"י עבודה זו ואז לא הי' יכול לטבול עוד לשם ב"ח כן נ"ל דעת הר"ח והרי"ף

ולפ"ז אין צריך לומר דע"י טבילה לשם עבדות נעשה גופו קנוי כנראה מדברי הנ"י וכן נפסק בש"ע דשפיר י"ל דרק ע"י חזקה שעושה אח"כ נקנה, ויש להביא ראי' לזה ממה דאמרינן לקמן דהני דבי רב פפא בר אבא בעי גט שחרור או לא ופי' המהרש"א במ"ב דאיירי שעדיין לא טבל לשם עבדות דאל"כ קני גופו ע"ש, אכן לענ"ד קשה דא"כ שייך שחרור בעבד שעדיין לא טבל לשם עבדות. ולפ"ז מאי פריך לקמן (מ"ז:) ורמינהי במד"א בגר וכו' לימא דמה דאמרינן דעבד משוחרר צריך לקבל איירי בשחרר אחר שקנה אותו ועדיין לא טבל לשם עבדות דלא קבל עדיין אע"כ דפשיטא להגמרא דלא שייך שחרור רק אחר טבילה לשם עבדות וא"כ קשיא מהני דבי רב פפא אע"כ דאיירי שכבר טבל לשם עבדות ואפילו הכי לא קנו גופם בלא חזקה

שם לפי שאינן בני תורה: י"ל למה אמר ר"י טעם דוקא אתורמוסים ולא אאחרינא ועוד רחב"א מ"ט לא