ערוך לנר יבמות קכא

דאמר הא מדי הוא ע"פ מה דאמרינן בקדושין (ע"א:) בשם רב עצמו מדי חולה ע"ש הרי דקרי מה שיש בו חשש פסול יוחסין בשם מדי

שם בתוספ' ד"ה יצאו וא"ת והא ר"י: כבר תירצו התוספ' קושיא זו בקידושין (דף ע"ה) ע"ש

בא"ד. כיון דביאת היתר היא מדאורייתא: לענ"ד יש להקשות להך שיטה היאך עביד ק"ו מאלמנה לכותי שהרי כותי אין איסורו רק מדרבנן ומדרבנן אדאורייתא או אפכא לא עבדינן ק"ו

בד"ה זיל. א"נ התם כר"מ: לפי המבואר בקידושין שם יש ב' לשונות אליבי' דרב יהודה א"ש דלחד לישנא ס"ל לרב יהודה דכל ארצות בחזקת פסול דקאמר כל הארצות עיסה לא"י ע"ש וכיון דהכא הוא רב יהודה א"כ קשה קושית התוספ' להך לישנא דס"ל לרב יהודה כל הארצות פסולין, ועוד קשה דממה שרב יהודה גופא לא ידע מהיכי ישא אשה לבנו כדאמרינן שם (דף ע"א) הוכיח הפני יהושע שם (דף ע"ו) דמה דקאמר רב יהודה זו דברי ר"מ זו וס"ל קאמר משום דסתם משנה ר"מ ע"ש, וא"כ כש"כ שקשה לרב יהודה אפילו להך לישנא, אכן באמת לא זכיתי להבין קושית התוספ' דהא לכל הלשונות בבל הוא בחזקת כשרות והרי רב יהודה הי' בפומבדיתא בבבל כדמוכח (שם) ולכן שפיר א"ל זיל איטמר

ובזה יש ליישב מה שיש לדקדק למה רב יהודה אמר לו זיל איטמר ורבא א"ל זיל גלי דודאי בקל יותר למצוא שלא יכירוהו במדינה אחרת מבאותה מדינה ולכן רב יהודה לשיטתו קאי דס"ל דרק בבבל בחזקת כשרות ולכן אם יגלה למדינה אחרת לא יהי' בחזקת כשרות ולכן לא א"ל גלי רק זיל איטמר עד שאפילו בכאן לא יכירוך דע"כ צריך שתשב כאן בבבל אבל רבא י"ל דס"ל כרבנן דכל ארצות בחזקת כשרות ולכן א"ל זיל גלי דגם במדינה אחרת יתנו לך אשה ואינך צריך להתחפש כאן דוקא

ע"ב בגמרא והאמרי נהרדעי: ק"ק דלמא רב יהודה ס"ל כמאן דפסיל דגמיר מאשת אב כיון דאין לו בה קדושין רק דס"ל כר' יהושע ולר"י נוע"ב הבא על ב"י הולד כשר כמש"כ התוספ' לעיל דלא עדיף מח"כ ולכן אפשר בפנוי' אבל בא"א דהוי חייבי מיתות ב"ד ולא תפסי בה קדושין גם לרבי יהושע הוי ממזר וי"ל דנראה לי' דוחק לאוקמי' רב יהודה כר' יהושע כיון דלאו הלכתא כוותי' ומזה היו התוספ' ג"כ יכולים להביא ראי' לקמן (מ"ט.) דאין הלכה כר' יהושע

שם בברתה נו"ע הבא על ב"י הולד כשר: ק"ק הא רב יוסף קאמר הכי ור"י גופא פסיק לעיל (ע"א) הלכה למעשה גבי הני שבוייתא דאתי מארמון לטברי' דהולד ממזר משום דרבי קאמר הכי, ול"ל דלאחר שהשיב לו אביי חזר בו והכשיר, אכן לפי' הרמב"ן בסוגיא דלעיל דגם ר"י לא פסיל רק לכהונה אבל לא לקהל א"ש טפי דהכא לענין קהל קאמר

שם מי לא טבל לקריו: המהרש"א הקשה ממנ"פ אי נשא נכרי' בלא"ה נכרי הוא אפילו טבל לקריו ואי נשא ישראלית מה פסול שייך לריב"ל דס"ל הולד כשר ותירץ דריב"ל לטעמי' דס"ל הולד פגום לכהונה ע"ש, ומלבד שזה דוחק לענ"ד לפרש הכא דקרי לי' בר ארמאה לפסול בתו לכהונה אפילו לתירוץ מהרש"א אכתי יקשה לשיטת רש"י דס"ל לעיל דמה שאמר ריב"ל בנה פגום לאו דוקא דבנה לעולם כשר, אבל לענ"ד י"ל דלעולם בנשא נכרי' איירי ומה שאמר מי לא טבל לקריו הוא על הבן דכיון דהוא טובל לקריו בזה נעשה גר גמור וכש"כ שא"ש ע"פ מה שכתוב בנוסחות ישנות גם בהא דריב"ל דקרי לי' בר ארמייתא

שם ברש"י ד"ה הולד אין לו תקנה. כלומר מחזר הוא: מהא דקאמר אין לו תקנה משמע דלא יכול לישא גם ממזרת מתוך שיש בו צד כשרות דהיינו מה שנולד מצד חירות שלו ובת מינו ג"כ לא יכול לישא דהיינו מי שנולד' מחצי עבד דאתי בכל א' צד עבדות ומשתמש בצד חירות וכעין מש"כ התוספ' בחגיגה (ב':) ע"ש

ובזה א"ש ג"כ הא דלא מקשה בקיצור דרב יהודה אדרב יהודה איך שייך זה לתי' רבא דוקא, די"ל דבלא תי' רבא י"ל דיותר גרע חצי עבד מכולו עבד דבכולו מבד גזיה"כ הוא דהולד בתרה אזיל כמבואר לעיל ולכך כשר אבל בחצי עבד כיון דהחצי הולד שנולד מצד חירות שלו בתרי' אזיל דמתיחס אחר אביו כשאר ישראל א"כ ע"כ גם החצי האחר בתר דידי' שדינן דהא א"א לחלוק הולד וכיון דכן ממזר הוא אבל לרבא דקאמר השתא כולו עבד וכו' לדידי' פריך שפיר

ובמה שכתבנו א"ש ג"כ דעת הרמב"ם שפסק (בפ' ט"ו מהל' א"ב) דאסור בשפחה ובבת ישראל והבית שמואל (בסי' ד') הקשה עליו למה אסור בשפחה, ולפי דברינו א"ש מכח צד חירות שלו וכמו שכתב הרמב"ם באמת שצד ממזרות וצד כשרות מעורבין זה בזה

בד"ה יכילנא לאכשורי. וקשיא לי חדא דקבעינן הלכתא: לפי הנראה מסוגיא דלעיל (כ"ד:) אשה לשום איש ולשום שולחן מלכים חד דינא אית להו וכפי הנראה מסוגיא דלקמן (ע"ו.) ס"ל לרב יוסף להלכה דאין מקבלין גרים לשום שולחן מלכים וא"כ רב יוסף ע"כ כמשנה ראשונה ס"ל וכיון דהכא אליבי' דרב יוסף קיימינן א"ש פי' הי"מ מה שפירשו דהפסול הי' מגירות לשום איש, ואף דלפי מש"כ לעיל (דף כ"ד) ע"ש יש להשיב על זה מכ"מ י"ל דהי"מ לא ס"ל כן אלא דרב יוסף פליג ארב דפסק להלכתא דכולם גרים הם, ועל קושיא שני' שהקשה רש"י עליהם דבתרא נמי לא סלקא לה כיון דלאו לשם שמים נתגיירה, י"ל לפמש"כ התוספ' לעיל (שם) דמה שקבל הלל אותו גר שנתגייר ע"מ להיות כה"ג ור"מ אותה אשה שנתגיירה ע"מ לנשא לאותו תלמיד מפני שהי' בטוחים שסופן להיות לשם שמים ע"ש, א"כ כש"כ הכא דמהני בשאנו רואין אח"כ שטבלה לנדתה שהוא דת יהודית הרי דכוונתה לשמים אף שבתחלה לא הי' כוונתה כן

וכפירוש זה נ"ל שהי' ג"כ דעת הרמב"ם ומתורץ בזה מה שהקשה הרמב"ן בחידושיו עליו במה שפירש מי לא טבלה לנדתה או לא טבל לקרויו דמיירי בלא ידעינן אי נתגיירו כראוי ואם ראינו שהחזיקו במצות אמרינן מסתמא נתגיירו כראוי והקשה עליו מדאמרינן אטבלה לשום אנתתא משמע דהכי הוי עובדא דלא טבלה אלא לשום אנתתא ואפ"ה אכשרוה מטעם מי לא טבלה לנדתה, ולפ"ז י"ל דהכי קדייק מדאמר רב אסי מי לא טבלה לנדתה הרי דס"ל דמה שמחזיקה במצות הוא ראי' על טבילתה כראוי לשם גרות וא"כ ה"נ אף שהעבד הטבילה לשום אנתתא מכ"מ במה שהחזיקה אח"כ המצות וטבלה לנדתה איכא ראי' דמחזיקה בדת יהודית וסלקא לה טבילה לשם גירות, ומה שהקשה עוד הרמב"ן על הרמב"ם למה נקט רק טבילה ולא שמירת שבת או אחת משאר מצות זה כבר תירץ הרב המגיד דס"ל להרמב"ם דמכ"מ צריכים אנו לידע שטבלה ג"כ ע"ש

ועוד י"ל ביישוב שיטת הי"מ מקושיות רש"י דאף דאמרינן לעיל בדיעבד גרים הם זה דוקא בשהי' בטבילה זו מעשה יהדות שהרי עכ"פ משום דת יהודית טבלה כדי להנשא לו דבלא טבילה אסורה לו להנשא משום דת יהודית אבל הכא בשטבל' לשם אנתתא לפי האמת לא הי' בטבילה זו שום מעשה יהדות שהרי גם בלא טבילה היתה מותרת לו כמש"כ התוספ' בזה י"ל דס"ל לרב יוסף דאפילו בדיעבד אינה גיורת שהרי הטבילה שלא לשם גירות היתה וגם אין בטבילה מעשה יהדות אבל כשטבלה אח"כ לנדתה שהיא טבילה משום יהדות בזה נעשית גיורת וא"ש

שם בתוספ' ד"ה משום והכא לא שייך. עיין ברשב"א בגטין שם שהקשה שהרי הבעיא לא נפשט שם ותירץ דלרבא ס"ל לפי האמת דקדושיו קדושין, ונראה דהוצרך לכתוב כן משום דמשמע דסוגיא דהכא אליבי' קיימי שהרי שלחו בני בי מכסי לרבא ואלבי' הקשה מרב יהודה ותירץ, אכן ק"ל שהרי משמע בגטין שם בקידושין של חצי עבד וקידושין של חצי שפחה אי מהני תלי שניהם בסברא אי אמרינן שייר בקנינו או לא והרי אחר רבא בפשיטות התם דחצי שפחה וחב"ח אין קדושי' קדושין הרי דלא ס"ל הך סברא דשייר בקנין וא"כ אכתי קושית הרשב"א מסוגיא דהכא במקומה עומדת

בד"ה רבא אכשרי. רבא גרסינן: עיין בשבת (דף קנ"ד) דשם מוכח לכאורה דלא גרסינן רבא גם כתבו שם התוספ' דרב אשי גרסינן: