ערוך לנר יבמות קיט

בגמרא א"כ ל"ל הק"ו דבנה פגום תיפוק לי' ג"כ מטומאה וכמו שכתבו התוספ' לר' יהושע לעיל (דף ט"ו) אע"כ דלא דריש לשון טומאה לכך ולכן גם הק"ו ליתא דאיכא למפרך מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת אבל ר"ח כתב לדיון דשפיר י"ל דמכח טומאה דכתיב בה מתחללת לתרומה

ובהכי א"ש ג"כ מה שהביא עוד בתוספ' הרא"ש תי' ממהר"ם אקושית התוספ' ל"ל לר"ע היא תועבה ותירץ הוא דאצטריך לסוטה דמודה ר"ע שאין הולד ממזר, ולכאורה תירוץ זה תמו' הוא דגם לסוטה למאי אצטריך אי נימא לצרתה דכיון שקדושין תופסין בה א"כ שפיר משכחת צרה גבה זה אינו דהא צרת סוטה אמרינן לעיל (דף י"א) דאסורה משום דטומאה כתיב בה כעריות ואפילו מחליצה פטורה לשיטת רש"י והתוספ' שם ובודאי ר"ע לא יפלוג על זה ואי לענין בנים אכתי יקשה ל"ל קרא מהיכי תיתי לפסול אי מק"ו הא איכא למיפרך שכן היא עצמה מתחללת תאמר בסוטה שבלא"ה מתחללת משעה שזינתה בין לכהונה בין לתרומה כמו דיליף ר"ע גופא מקרא בסוטה (כ"ט.), אבל לפ"ז א"ש דה"א לפסול לבנים משום טומאה כתוב בה כעריות ולכך צריך קרא לר"ע

ובזה יש ליישב ג"כ מה שהקשו התוספ' בנדה ודף ע') דאיך שייך ספק אי אמרינן פירכא או לא, ולפ"ז א"ש דהספק הוא אי נימא מכח טומאה כתיב בה דאסורה בתרומה וא"כ הפירכא לאו פירכא היא או לא ובמה דפליגי הכא ר"ע ור"ש ברבי

ובהכי א"ש ג"כ מה שהקש' בשער המלך (הל' א"ב) אשיטת ר"ח והרא"ש הנ"ל דמאי פריך לקמן (דף ס"ט) ואימא לבטלה לפסול לה אף מחזיר גרושתו ופי' רש"י שם אלמה תניא הכא היא כשרה והרי לשיטת ר"ח לא קאי היא כשרה אמ"ג א"כ מאי פריך דלמא באמת קאי לאיש זר אמ"ג והניח בצ"ע, ולפ"ז א"ש די"ל דקדייק מברייתא דאנשי אלכסנדריא ששאלו אי אמרינן ק"ו או הפירכא דהיא עצמה מתחללת והיינו שספקם הי' אי אמרינן דטומאה כתיב בה כעריות או דלמא כיון דאיתעקר איתעקר ואי נימא דלאיש זר אמ"ג קאי א"כ פשיטא דלא שייך פירכא דמה לאלמנה שכן מתחללת דהא היא ג"כ מחוללת וא"כ יקשה במה נסתפקו וכקושית התוספ' בנדה אע"כ דפשיטא להם דלאיש זר לא קאי אמ"ג ואהא פריך שפיר מנ"ל לומר כן

בא"ד. דלכהן אסורה דגרושה היא: מכאן ק"ל אמה שכתב רש"י לקמן (ס"ט.) בד"ה ואימא נבעלה לפסול לה וז"ל ואוקימנא לכהונה וכש"כ לתרומה דמזה משמע דהיא כשירה לענין כהונה איירי והרי על זה ק' מה שהקשו התוספ' כאן דבלא"ה אסורה לכהונה משום גרושה, וא"ע ראיתי שגם המהרש"א שם הרגיש בזה, ונ"ל דהנה גם כאן אמה דאמר ר"ט היא פסולה תי רש"י לכהן דזונה ה"א וגם בזה י"ל הא לכהן בלא"ה פסולה משוה גרושה וחלוצה ואף דהכא יש לדחוק דמה שפירש לכהן הוא לענין קרובת חלוצתו מכ"מ יותר נ"ל דרש"י מפרש דמה דקאמר ר"ע היא פסולה הוא משום זונה ואף דבלא"ה פסולה מטעם גרושה מכ"מ איכא נפקותא לענין שלוקה ב' משום גרושה ומשום זונה וכעין מש"כ התוס' לקמן (ד"ה הכא נמי) וכן כתבי ג"כ לקמן (פ"ה:) וא"כ מה דאמרו רבנן היא כשירה היא נגד מה דאמר ר"ע היא פסולה דהיינו דכשירה משום זונה אבל משום גרושה באמת י"ל דפסולה לכהונה, ובזה א"ש מש"כ רש"י לקחן (דף ס"ט)

ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו התוספ' דמנ"ל לר"ע דמחזיר גרושתו פסולה לתרומה דלפי' רש"י דקאי היא פסולה אכהונה י"ל דלתרומה באמת כשרה ומתורץ בזה קושית התוספ' גם לשיטת הרבינו שלמה מדרויש שהביאו התוספ' בקידושין דף ע"ה) דלדידי' לא שייך רה שתרצו התוספ' כאן ע"ש

בא"ד. דאין קדושין תופסין בח"ל אליבא דר"ע: כבר כתבתי לעיל מה שתירץ בתוספו' הרא"ש דר"ע מוקי היא תועבה לסוטה אכן זה שייך דוקא אליבי' דרבנן דר"י בן כיפר דמוקי קרא דאחרי אשר הוטמאה לעיל (י"א:) ללאו לסוטה שנסתרה וא"כ קאי היא תועבה אסוטה ג"כ אבל לריב"כ דלא כתיב שצה כלל בהאי קרא לא שייך זה וא"כ ר"ע ע"כ כרבנן דריב"כ ס"ל

ובזה א"ש מה שהקשה רש"י לקמן (פ"ה: בד"ה סוטה ודאי) וז"ל וא' קשיא הא נמי ה"ל ח"ל לרבנן וכו' ע"ש, ולכאורה מאי קושיא דלמא ר"ע כריב"כ ס"ל ורבנן דריב"כ כרבנן דר"ע וא"כ לתרווייהו ל"ק, אבל לפ"ז א"ש דר"ע ע"כ כרבנן דריב"כ ס"ל כדכתבנו

בד"ה הכא נמי משמע הכא דזונה פסולה לתרומה: כבר כתבתי לעיל (ס"פ ד' אחין ממה ששייך לזה ועוד אכתוב לקמן (דף ס"ח) בעז"ה

בא"ד. דקאמר אלימא מקמא דתשתי זונה היא: הא דלא הוכיחו בקיצור ממתניתן דקתני ואלו אסורות לאכול בתרומה הרי דזונה פסולה לתרומה משום די"ל דהתם אין הטעם משום זונה אלא משום ונטמאה דכתיב בה לפוסלה מתרומה כדאמר לן בסוטה (דף כ"ט) אבל מלשון הגמרא דקאמר מקמי' דתשתי זונה היא משמע דמטעם זונה ג"כ פסולה לתרומה ואף דבזה הי' אפשר לומר דמה דקאמר זונה היא הוא לשון סוטה וכדאמר ר"א לקמן (דף ס"א) דסתם סוטה שמה זונה מכ"מ מסוגיא דסוטה (כ"ט.) מוכח בפי' דזונה פסולה לתרומה אפילו בלא קרא דונטמאה ע"ש

בא"ד. משמע שאי אפשר להיות בה אלא ביאת זנות לא לאו דמלקות הנך ג' תיבות לא לאו דמלקות אין להם שחר ובדפוסים ישנים באמת ליתא, ואפשר דהתוספ' כוונו בזה לומר דמח"ל לחוד לא הוי זונה רק מהנך דלא תפסו בהו קדושין וכמש"כ גם לקמן (ס"א.) ונגד דעת הרמב"ם וכמו שמשמע גם דעת רש"י (שם) דמכל חייבי לאווין הוי זונה ועיין במש"כ המהרש"ל בזה

בא"ד. דאצטריך לאו דזונה דלקי תרתי: ק"ל דאיך אפשר לומר כן דאזונה חייב שתים הא אמרינן בקדושין (ע"ז.) זינתה ונתחללה ונתארמלה ונתגרשה אינו חייב אלא אחת ע"ש ואמאי לא מחייב עכ"פ שתים משום זונה, ובלא"ה י"ל ג"כ מנ"ל דלקי אק"ו ג"כ אחר דכתיב קרא דזונה לא יקחו נימא אדרבא מדכתיב קרא גלי רחמנא דלא נילף בק"ו דאל"כ קרא ל"ל, ואפשר דכוונת התוספ' במה שכתבו דלקי תרתי לומר כיון דבלאו דזונה לא יקחו נכללת גם הזונה שלוקה אם בא עלי' כהן והיא מזידה כדאמרינן לקמן (פ"ד:) לא יקחו ללמד שהאשה מוזהרת ע"י האיש וא"כ אי לאו קרא דזונה לא יקחו אלא הי' אתיא מלקות דידה מלאו דכי תהי' לאיש זר א"כ אם בהתראה אחת נבעלת לכהן ואכלה תרומה אינה חייבת אלא א' כיון דליכא אלא חד לאו וכדאמרינן (ריש פרק ג' דמכות] גרושה וחלוצה אינו חייב אלא משום שם א' בלבד אבל השתא דאיכא ב' לאווין אאכילת תרומה לחוד ואביאת כהן לחוד חייבת ב' מלקות, אכן בתוספ' הרא"ש באמת לא הביא תירוץ זה רק תירוץ שני דהתוספ', וע"פ דברינו ק"ל אעיקר קושית התוס' דמאי קושיא ל"ל לאו דזונה הא אצטריך משום מלקות דידי' דמק"ו מתרומה לא ידעינן רק דהיא מוזהרת עליו כמו דמוזהרת לאכול בתרומה

בא"ד. א"נ משום גיורת ומשוחררת: פי' דהיא פסולה ג"כ משום זונה אף בלא נבעלה לפסול כדאמרינן לקמן (ס"א ) וע"ש בתוספ' וא"כ אי לאו קרא דזונה לא יקחו לא הי' שייך לילף מפסול תרומה שלה דזה גופא לא היינו יודעים שלא תהא מותרת לנשא לכהן ולאכול בתרומה אבל השתא דכתיב זונה לפסול אותה לנשא לכהן ממילא אסורה ג"כ בתרומה דהא אי אפשר לה להנשא לכהן ולאכול בתרומה על ידו ותרומה דבי נשא לא שייך גבה ואם תנשא נעשית חללה ונפסלת ג"כ לתרומה והכי אמרינן לקמן (ע"ד:) דגיורת ומשוחררת לאו בנות מיכל תרומה ננהו ועיין מה שכתבתי שם

בא"ד. דהוי בכלל לאיש זר אפילו לא הוי זונה: עיין במהרש"א מ"ב שהקשה בזה הרי שפיר הוי זונה כיון דלא תפסי בה קדושין, ולענ"ד התוספ' דייקו דהל"ל כיון דממזר הוי זונה הוי אבל מדיליף פסיל באה מק"ו משמע דלא שם זונה גרים לפסול, וביישוב קושית התוספ' נ"ל לומר ע"פ מה שהקשו בקדושין שם (דף ע"ה:) דר"י אדר"י ותירצו בשם הר"ש מקוצי דדוקא לר"ע דס"ל בכל מקום אין קדושין תופסין בח"ל וא"כ כי תהי' לאיש זר כי תבעל משמע פריך שפיר אלמנה וגרושה ל"ל