ערוך לנר יבמות קיח

כיון דאינו רק חייבי לאוין וכש"כ דאתי שפיר טפי אי ס"ל דלא הוי רק אסמכתא שנימא צריכה חליצה מן האחים וא"כ רק לר"ע הוי לאו אבל לא לרבנן, ולפ"ז א"ש דעת הרמב"ם דפסק כרבנן

ובזה יש ליישב ג"כ קושיות התוספ' די"ל דקושית הגמרא כי איכא תרתי לא תתקיים מצות ייבום היא לר"ע דלית לי' דרשה דבית חלוץ הנעל שלא לחלוץ לשתיהן ומלא יבנה ודאי לא מוכח דבשתים ג"כ איכא מצות יבום דהא צריך לא יבנה שאם היתה רק אחת וחלץ לה שלא ישאנה

ועוד י"ל ביישוב קושית התוספ' ע"פ הפלוגתא שבין הב"ח והב"י שהבאתי לעיל אם יש איסור לייבם שניי' או לא דלדעת הב"ח שיש איסור פשיטא דא"ש דצריך בית א' הוא חולץ וכו' שאסור לחלוץ לשניי' ואפילו לדעת הב"י דלא ס"ל כן מכ"מ י"ל דלהך ס"ד אי לאו יבמתו הוי מוקמינן לאיסור דרק למסקנא אמרינן דלא אתי קרא רק לפטור

בד"ה אלמה לא. אכתי צרת צרה היכי משכחת לה: פי' וא"כ ל"ל קרא דדרשינן לעיל (ג':) אצרת צרה

בא"ד. שהערו' היא מחייבי ע': תירוץ זה הוא קצת דוחק לפענ"ד דבשלמא לענין ערו' שפיר י"ל דאבראי קיימא כיון דאינה זקוקה לו כלל ופטורה ק החליצה ומן הייבום אבל בחייבי ע' דצריכות חלילה איך שייך לומר בזה אבראי קיימא הא אגידא בי', ולולא דבריה' הי' נ"ל ליישב קושיתם בדרך אחר לפי המבואר בגטין (פ"ב:) לר' אליעזר אם קדש ראובן אשה חוץ משמעון הוי אשת איש לגבי כ"ע ולגבי שמעון לא נחשבת כאשתו וא"כ אם שמעון הוא אחיו של ראובן לא נחשבת ג"כ כאשת אח לגביה, ולפ"ז א"ש דכמו דצריך קרא אצרת ערו' משום דה"א ערו' אבראי קיימא כמו כן צריך ג"כ קרא אצרת צרה כגון שר אובן ולוי ב' אחים נשאו ב' אחיות לאה ורחל ועוד נשא ראובן אשה אחרת ולאה קדש חוץ משמעון אחיו וא"כ כשמת ראובן הותרה צרת לאה לשמעון ליבום כיון דלגבי' לא היתה לאה אשת אחיו ראובן א"כ לא הי' נשוי רק אשה זו ומותרת לו ולשמעון עוד אשה אחרת וא"כ כשמת שמעון ונפלו לפני לוי שתיהן ה"א דאשת שמעון מותרת ללוי כיון דאותה שייבם מראובן אסורה ללוי משום צרת ערו' וא"כ אבראי קיימא וה"א דתתייבם צרתה ולכן שפיר צריך קרא לאוסרה לו משום צרת צרת ערו' וא"כ י"ל דקושית הגמרא היא לר' אליעזר או אפילו לרבנן למאי דמספקא לי' לאביי' בגטין (שם) אי לענין קדושין רבנן ג"כ כר"א ס"ל וא"כ הקושיא היא דתפשוט דרבנן לא כר"א ס"ל דאי כר"א א"כ תקשי' דלמא דאימא כי איכא תרתי לא תתקיים מ"י ומדאסר קרא צ"צ אין קושיא דשפיר משכחת ע"י קדושין חוץ אע"כ דרבנן לא ס"ל כר"א ובזה א"ש אפילו לפי מה שתירצנו לעיל דהקושיא היא לר"ע וא"כ אין לפרש דלר"א פריך אבל מכ"מ לאביי י"ל דמקשה שפיר ועיין מש"כ התוספ' לעיל (דף י'.)

בד"ה א"כ לאשמעינן. אכתי הוי מצי למיפרך תנינא: א"ל לפמש"כ התוספ' בקדושין (דף ס"ו) דאיכא סתמא ג"כ כר"ע רק דהאי סתם דקדושין הוא עיקר טפי א"כ מאי קושיא דלמא רצה לסתום הכא כר"ש התימני למען יהיו תרי סתמי כוותי' דז"א חדא דאף שהתוספ' שם לא הזכירו רק חד סתמא כר"ע מכ"מ איכא גם סתם אחרינא כוותי' דהיינו הסתם דפרק ר"ג לקמן (נ"ב:) ועוד דאמרינן לקמן (דף ק"א) וקדושין (דף נ"ד) מה לי חד סתמא מה לי תרי סתמי ועוד דמה דקאמר הכא ודלמא קסתים תנא כר"ש התימני ע"כ אין הפי' דרצה לסתום נגד ר"ע דכיון דלפי מש"כ התוספ' לעיל האי סתמא דהכא לא הוי רק כרבים לגבי יחיד ושרבים פליגי אר"ע לא אצטריך לאשמעינן בהא דקתני ומודים דזה כבר מרישא שמעינן לה דקתני וחכמים אומרים אין הולד ממזר וא"כ מאי דקאמר ודלמא קסתים לן כר"ש התימני היינו ע"כ לאשמעינן דרבים הוא נגד ר' יהושע וזה ודאי כבר שמעינן ממתניתן דקדושין דהא כר' יהושע לא אשכחן סתמא

בד"ה הכל מודים. טפי משאר ח"ל: לדעת הרמב"ם שהזכרתי לעיל דבחלוצה אין לאו רק איסור דרבנן יש ליתן טעם הא דלא נקנו רק מחזיר גרושתו דבכל שאר ח"ל לא שייך לומר כן דבח"ל דאיסור כהונה לא הוצרך להשמיענו דהא זו מן התורה חללה הוי ואדרבא מזה יליף ק"ו ובממזר ובממזרת לא שייך לומר פגום לכהונ' מק"ו דאפי' בקהל אסורים לבא ופצוע דכא וכרות שפכה לא שייך ולד פגום דאין ראוי להוליד ובבת ישראל לעמוני ומואבי י"ל דס"ל כר' יוחנן דיליף לקמן (דף ע"ז) מקרא דמעמיו דהולד כשר לכהונה ויבמה לשוק י"ל דלא רצה לנקוט כיון דאפילו ממזר הוי מדרבנן כמו שכתבו התוספ' לקמן (צ"ב:) ונכ' ועבד לא רצה למינקט דהא רב יוסף דהוא מרא דשמעתתא ס"ל לקמן דהולד ממזר וכמש"כ המהרש"א במ"ב דמה"ט מוקמינן לפי האמת בח"כ ולא בנכו"ע, ובישראל שבא על שפחה ונכר' ג"כ לא משכחת כיון דילדה כמותה אפילו נתגיירה מכ"מ פסולה לכהונה מטעם זונה כדאמרינן לקמן (דף ס"א) ולא קיימא לן כר"ש דס"ל שם (דף ס') דגיורת פחותה מבת ג' כשרה לכהונה וא"כ לא נשאר מכל ח"ל דאיסור ביאה רק מחזיר גרושתו ואף דאיכא ג"כ סוטה שזינתה זה הוא בכלל מחזיר גרושתו דהא לאו דידה מלא יוכל בעלה הראשון דמחזיר גרושתו נפקא כדאמרינן לעיל (י"א:) והרי אפילו לשיטת התוספ' גופא ג"כ צ"ל כן דאל"כ מאי מתרצו צו דס"ד מהיא תועבה דא"כ ג"פ הוי מצי למנקט סוטה דהא היא תועבה אסוטה נמי קאי, וא"כ מזה לכאורה ראי' לשיטת הרמב"ם הנ"ל דבא על חלוצתו אינו מחייבי לאווין ואף דמשכחת אכתי בבא על הקדשה דאיכא לאו כמש"כ הרמב"ם (הל' אישות פ"א) וא"כ בנה, פגים לכהונה י"ל דבזה לא שייך למילף ק"ו מאלמנה דשאני אלמנה שאין היתר לאיסורה משא"כ פנוי' שיש היתר לאיסורה ע"י קידושין

ע"ב בגמרא היא תועבה כתיב: עיין במהרש"א שהקשה דע"כ חד מהנך פרכות ליתא ותירץ בדוחק, ולפענ"ד א"ש לפמש"כ התוספ' לעיל (ט"ו.) דלר' יהושע אצטריך היא תועבה דס"ד דטומאה כתיב בה כעריות אף דק"ו לאו ק"ו הוא ע"ש א"כ ה"נ קאמר הכי הק"ו לאו ק"ו דיש לפרוך שכן היא עצמה מתחללת ואפילו תימא מטומאה כתיב בה כעריות הולד פגום מכ"מ היא תועבה כתיב ואפילו אם נחשוב זה לדוחק לומר כן דדוקא אליבא דר' יהושע כתבו התוספ' לעיל כן כיון דהוא ס"ל דאין ממזר מח"כ א"כ שפיר י"ל דמכח טומאה כתיב בה כעריות הולד פגום לכהונה דוקא אבל הכא דאליבי' דר"ש התימני קאי איך שייך לומר מכח דטומאה כתיב בה כעריות הולד פגום דא"כ אפילו ממזר ליהוי כמו מעריות מכ"מ יש לפרש פי' הגמרא ע"פ מה שתירצו התוספ' בנדה (ע') עוד אקושיתם ל"ל לר' יהושע היא תועבה דס"ד דילפינן דהיא עצמה מתחללת מאלמנה ולכו"ע ע"ש וא"כ ה"נ ה"ק אק"ו יש לפרוך שכן היא עצמה מתחללת ואפילו תימא דר"ש ברבי ג"כ כר' יהודה ס"ל וחשיב גם מ"ג מתחללת מכ"מ היא תועבה כתיב

שם הא כדאיתא והא כדאיתא: א"ל דקרי לי' מאי קרי לי' כיון דע"כ לר"ע ג"כ צריך לומר כן די"ל דבשלמא לר"ע הי' סובר המקשן דהוי שפיר דומה פסול דידה לפסול דולד דהיא פסולה כל פסול דשייך גבה להיות נפסלת דהיינו לכהונה דוקא וולדה פסול ג"כ כל פסול דשייך גבי' דהיינו אפילו לקהל אבל בהיא כשרה דרבנן דצריך לפרש, היא כשרה לכל, וולדה כשר למקצת דהיינו לקהל דוקא בזה לא הוי דומה היא לולדה כלל ולכן לא הוי ס"ד לומר הא כדאיתא והא כדאיתא, אבל מכ"מ מייתי שפיר ה"נ מסתברא כיון דעכ"פ גם לר"ע לא דמי שפיר היא פסולה לולדה פסול, ודע שאין להקשות לפמש"כ רש"י לקמן דף מ"ט) דלמ"ד אליבי' דר"ע דבעי ח"ל דשאר ממחזיר גרושתו אין הולד ממזר א"כ מאי פריך האמר ר"ע הולד ממזר דלמא הך ברייתא ס"ל כהך תנא אליבי' דר"ע דבעי ח"ל דשאר דז"א דא"כ יקשה למה היא וולדה פסולין לכהונה דמ"ש ר"ע ומ"ש רבנן

שם בתוספ' ד"ה היא כשרה. כדמסיק היינו לתרומה: עיין בתוספ' הרא"ש שכתב בשם ר"ח דאפי' לתרומה ג"כ מתחללת ור"מ מפרש טעמי' דאף דמשום לאיש זר ליכא מכ"מ אסורה בתרומה משום דטומאה כתיב בה כעריות, אכן ק"ל מאי פריך מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת ופי' רש"י משא"כ במ"ג דלכהונה בלא"ה מחוללת ולתרומה באמת כשירה הא שפיר מתחללת לתרומה לשיטת ר"ח, וי"ל דהא דפריך הכי לר"ש ברבי הוא דפריך דהוא ע"כ לא ס"ל הך דרשא דטומאה כתיב בה כעריות כיון דהוא ע"כ לא דריש היא תועבה ואין בני' תועבין כדאמרינן