ערוך לנר יבמות קטז

והשתא לרבי דדריש ולקחה אי בעי האי נסיב וכו' וא"כ בין אי דריש אלגופא דלא ייבם אלא אחת בין אי דריש לצרות ערו' עכ"פ מוכח דכי איכא תרתי מקיים מצות יבום וא"כ רבוי דיבמתו מאי עביד לי', ולפ"ז א"ש דאי לאו רבוי דיבמתו הוי מצרכינן ולקחה להורות דכי איכא תרתי תתקיים מצות יבום ואכתי לא הוי ידעינן צרות ערו' ולכן מצרכינן יבמתו וא"ל כיון דע"כ בלא קרא מסברא חצונה אמרינן דאיכא מצות ייבום בין בחדא בין בתרתי דאל"כ מאי פריך אימא כי איכא תרתי לא תתקיים מ"י הא יקשה דא"כ קרא דבית א' הוא בונה ל"ל אע"כ דהקושיא היא דמקרא דבית א' הוא בונה נילף כן דכי איכא תרתי לא תתקיים מ"י כלל א"כ איך אפשר לומר דולקחה אתי להורות דכי איכא תרתי תתקיים מ"י דא"כ לא לכתוב בית א' הוא בונה ולא לכתוב גם ולקחה, דז"א דהא בית א' הוא בונה מצרכינן שלא נימא שיתייבמו שניהם. וא"ל דא"כ אכתי לא לכתוב רק ולקחה להורות דהיכי דאיכא תרתי ייבם א' מהן וממילא ידעינן דהיכי דאיכא תרתי תתקיים מ"י וגם שאינו מייבם שניהם, דז"א דאי לא הוי כתיב רק ולקחה ה"א דאדרבא דולקחה אתי להורות שלא ייבם בשנים אפילו א' בהן דהוי דרשינן דוקא כשיש אחת יקח אותה אבל כשיש שנים לא תתקיים מ"י כלל וכמו שמקשה הגמרא דנדרוש כן בית א' הוא בונה ולכן ע"כ בולקחה לחוד לא סגי וצריך גם דרשה דבית א' הוא בונה וא"כ אכתי ה"א דולקחה לגופא אתו להורות דהיכי דאיכא תרתי תתקיים מ"י ולכן צריך יבמתו להורות דולקחה מיותר לצרת ערו'

שם ואין בינה ב' בתים: ק"ק דכמו דפריך ונייבם לתרווייהו כמו כן ק' ג"כ דב' אחים ייבמו לתרווייהו כיון דס"ד דאיכא מ"י בשתיהן מ"ש באח א' מ"ש בב' אחים וזה לא מתורץ בבית א' הוא כונה דהא זה רק באח א' משתעי ובשלמא לרבי יוחנן לשיטתו דמתרץ הכא כן א"ש כיון דסבר לעיל (י':) איהו שליחותא דאחים קעביד א"כ כשייבם האחד נעשה כמי שייבם האחר ג"כ אבל אכתי ק' לר"ל דלא ס"ל לעיל הך סברא דאיהו שליחותא דאחים קעביד ולפי מה דאמרינן (שם) לדידי' בא א' מן האחים על יבמתו ובא אחיו על צרתה חיוב כרת ומנ"ל דליכא מצות יבום גם בדידי' דדלמא רק אח א' אינו בונה ב' בתים אבל ב' אחים ב נים וצ"ט

שם א"כ צרת ערו' דאסר רחמנא ל"ל: ק"ק לרבא דס"ל לעיל (ח':) דבין אצרה בין אערו' לא צריך קרא דהא אין ע' דוחה ל"ת שיש בה כרת ומלצרור ידעינן דג בצרה איכא כרת משום אחות אשה וממילא אינה ראוי' ליבום וכי כתיב עלי' לגלות אלצרור דצרה רק במקום מצוה אסירא ושלא כמקום מצוה שריא א"כ מה מתרץ א"כ צרת ערו' ל"ל דהיינו קרא דעלי' הא שפיר צריך להתיר שלא במקום מצוה דלא נימא דלצרור קאי אשלא במקום מצוה ולאסור צרה שלא במקום מצוה דהא בלא"ה לא צריך אצרת ערו' גופא דממילא ידעינן כיון דאין ע' דוחה ל"ת שיש בו כרת, וי"ל דגם לרבא א"ש דאי בשתים ליכא מצות יבום א"כ איך שייך למידרש מעלי' דלצרור הוא דוקא במקום מצו' דכתיב בו עלי' דהא השתא להך שיטה במקום צרה דהיינו במקום שהי' נשוי לשנים ליכא מצות יבום כלל וא"כ לא שייך לקרותו מקום עלי'

שם אלא יבמתו יבמתו רבה: א"ל הא מצרכינן רבוי דיבמתו להא דדרשינן לעיל (כ' ) לרבות ח"ל לחליצה ואפילו לפי מה דמסקינן שם דח"ל מדאוריית' רמיא ולא אסיר' ליבום אלא משום גזירה דביאה ראשונה אטו ביאה שניי' מכ"מ מצרכינן לרבות חליצה בחייבי ע' וחייבי ל"ת וע' כמש"כ התוספ' שם, די"ל דשלשה יבמתו כתיבי חד לגופא ותרי להנך ב' דרשות, וא"ע ראיתי שגם בריטב"א כ' כן וז"ל והנכון דתרווייהו יבמתו מייתרי דמסתייע דלכתוב אם לא יחפוץ ועלתה השערה עכ"ל, אלא שק"ל על דבריו שנראה שדרש מתרי יבמתו קמייתא וא"כ יבמתו שלישי למאי אתי אע"כ דיבמתו קמא צריך אלגופא וכן נראה מדברי רש"י לעיל (שם) ע"ש

שם יבמתו רבה: א"ל דא"כ מאי מקשה לעיל (ח':) ממאי דהאי עלי' לאסורא דלמא להתירא וכו' ע"ש דאיך אפשר לומר דבמקום עלי' ב' מותרת דא"כ מוכת חזה דכי איכא תרתי תתקיים מצות יבום וא"כ רבוי דיבמתו ל"ל די"ל דודאי אי לא הוי כתוב יבמתו והו דרשינן מבית א' הוא בונה דכי איכא תרתי לא תתקיים מצות יבום ע"כ דרשינן עלי' לאיסורא אבל השתא דכתיב יבמתו לרבות שפיר י"ל דדרשינן עלי' להתירא

שם במתניתן המחזיר גרושתו: ק"ק מאי קמ"ל ר"ע דיש ממזר מחייבי לאווין הא קתני לי' לקמן בפי' (דף מ"ט) איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבוא ובשלמא לדעת רש"י לקמן (שם ע"ב) דתנא דהכא אליבי' דר"ע ס"ל דאפי' מח"ל דלאו דשאר הוי ממזר ופליג אמתניתן דלקמן י"ל דהא קמ"ל הכא אבל לדעת ר"ת בתוספ' ד"ה הכל מודים דמחזיר גרושתו הוי ח"ל דשאר קשה וא"ל דסיפא מפרש לרישא מה טעם המחזיר גרושתו והנושא חלוצתו הולד ממזר משום דממזר הוא כל שאר בשר שהוא בלא יבוא א"כ מאי פריך לקמן בגמרא הא קתני לה לקמן וכו' לימא ג"כ הכי דסיפא קמפרש לרישא אע"כ דאין סברא לומר כן. וי"ל דהמחזיר גרושתו צריך להשמיענו אף דבעלמא ממזר מח"ל מכ"מ ה"א דהכא גלי קרא בהיא תועבה ואין בני' תועבין שאין ממזר וכחו שהקשו התוספ' באמת לקמן (ע"ב) דנימא הכי והנושא חלוצתו אשמעינן דחלוצתו מחייבי לאווין היא דזה לא אשמעינן עוד בשום דוכתא, ולפי מש"כ לעיל לדעת הרמב"ם באמת אינו מח"ל ולא הו, רק אסמכתא בעלמא לרבנן דר"ע ורק לר"ע הוי לאו גמור וא"כ טובא קמ"ל בזה

שם בגמרא ודלמא הא קמ"ל דיש ממזר מח"כ: ק"ק היאך מוכח כן מהא דקתני הנושא קרובת גרושתו דמאן לימא לן דהאי קרובה איירי באחותה שהיא בכרת דלמא איירי באמה ואם אמה ואם אבי' בתה ובת בתה ובת בנה דהוי חייבי מיתות ב"ד, וי"ל דמוכיח דע"כ באחותה איירי דאי בחייבי מיתות ב"ד פשיטא דהא אפילו רבי יהושע מודה וכיון דלא איירי בי' א"כ ע"כ האי ומודים דקתני הוי חדוש לעצמו וא"כ ע"כ בחייבי כריתות איירי דבזה לא קשה הא קתני לקמן דסמיך אמה דקאמר ודלמא קסתים לן תנא כר"ש התימני: שם ודלמא קסתים לן תנא כר"ש התימני: ק"ק למה לן סתמא כיון דכבר קתני בפי' והלכה כדבריו, וי"ל לפי מש"כ התוספ' לקמן (מ"ט.) דאין למדין הלכה מפי התלמוד א"ש די"ל דהכי קבל רבי מתניתן מתנאים שלפניו ששנו והלכה כדבריו אבל אכתי אין ראי' שהלכה כדבריו גם לפי פסק רבי ולכן קתני הכא סתם מתניתן וכ"כ הריטב"א

ובזה י"ל מה שהתוספ' מקשים דהא אדרבא ה"ל סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם, ונ"ל דעוד הקשו לקמן דאכתי לקשי' דכבר סתים רבי כר"ש התימני במתניתן דקדושין דקתני כל מקום שיש קדושין ויש עבירה וכו' ועיין במהרש"א שכתב דלפי' רש"י קושיא זו אפילו לפי האמת קשיא, ונ"ל ליישב קושיות אלו חדא בחברתא ע"פ מש"כ התוספ' לעיל (מ"ב:) דר' יוחנן ס"ל דבתרי מסכתי אפילו בסתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם משום דמסתמא אמרינן דהסתם נשנה לבסוף דאין לנו לומר דרבי חזר מפסקו עד שנראה בפירוש ע"ש, ולפ"ז היכא דמוכח דע"כ חזר רבי מפסקו ודאי יותר טוב שנאמר שלא חזר רק פעם אחת משנאמר דחזר מדעתו הראשונה ואח"כ חזר מחזרתו ושב לדעתו הראשונה, וא"כ י"ל דה"ק דלמא קסתם לן תנא כר"ש דהיינו דלמא רצה רבי להשמיענו דאין הלכה כר"ש התימני ולכן ע"כ סתם הכא כר"ש דאי לא מתניתן דהכא ה"א דאזלינן בתר סתם דקדושין דאמרינן מסתמא דמחלוקת ואח"כ סתם הוא ולכן סתם עוד הכא כר"ש קודם הפלוגתא למען תהוי סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם ומזה נדע שהסתם דקדושין נשנה קודם המחלוק' כמו הסתם דהכא ואח"כ חזר רבי פעם א' ושנה במחלוק' להשמיענו דאין הלכה כסתם וזה לא יכול להשמיענו אחר ששנה סתם דקדושין אלא ע"י שסתם הכא כר"ש דעי"ז מוכח דאין הלכה כסתם אף ששנה הלכה כדבריו

שם הכתוב קראו ביתו: הנה יש לחקור דלפ"ז משמע דלר"ע קרובת חלוצתו ח"כ הוי כמו קרובת אשתו וכ"כ הריטב"א בפי' דח"כ היא לר"ע א"כ איך הדין בהחלוצה אצל האחים לר"ע דאף דר' יוחנן ס"ל לעיל (י':) דהאחים אינם בכרת רק בלאו משום דאיהו שליחותא דאחים קעביד היינו דליכא