ערוך לנר יבמות קטו

התוספ' שפיר דלא גריס רק ליארס ובזה לא הוי נפקותא לר' יוסי כלל דליארס אפילו נשואה שרי

בד"ה שאני וקשה דאכתי תקשי' ק"ו כדמעיקרא: א"ל דהא השתא ליכא למילף ק"ו ממו"מ דהא יש להשיב מה לקודם דקודם דכן אבילות ישנה ואבילות דרבים ולכך מותר אירוסין אבל בל' של אבל שאבילות חדשה ודיחיד ולכך אסור, די"ל לפי מש"כ התוספ' בקדושין (ד':) דכל זה אכניס בק"ו ע"ש א"כ ה"נ נימא הכי ומה קודם דקודם שאף שאבלות ישנה היא אסור מו"מ הרי שמו"מ חמיר מאוד ואעפ"כ מותר לארוס וא"כ אירוסין קיל טובא בל' של אבלות דאף דאבלות חדשה היא מו"מ מותר הרי דקיל בדיניו טובא אף שאבלות חמורה היא וא"כ כש"כ שאירוסין יהי' מותר, וכן נראה פי' קושיתם מדברי הרמב"ן והרשב"א והריטב"א אלא שכתבו שקאי הק"ו מכבוס וזה לא הבנתי שהרי מכבוס כבר השיב כי תניא ההיא בקודם דקודם אלא ממו"מ קאי הק"ו, אכן גם בלא זה ק' על פי' רש"י דגם לפי המסקנא קושית התוספ' דלעיל במקומה עומדת דמו"מ ליתסר בשלשים דאבלות מק"ו דתספורת בקודם דקודם ומה קד"ק דקיל שאבלות ישנה ודרבים היא וגם תספורת מותר בו ואעפ"כ חמיר לענין מו"מ בל' של אבלות שחמור דאבלות חדשה ודיחיד הוא וגם תספורת אסור בו כש"כ דמו"מ יאסור בו, אבל י"ל דחדא קושיא מתורצת בחברתה דכבר כתבו התוספ' בב"ק ודף כ"ה) דלא שייך למימר כל זה אכניס בק"ו אלא היכי שיש סברא לומר דלענין זה לא נשגיח בקולא וחומרא (כן נראה פי' דבריהם ביבין שמועה) וא"כ הכא היאך נימא דנקל לענין אירוסין באבילות חדשה ודיחיד מדהקילו לענין מו"מ דהרי זה גופא תקשי' למה הקילו במו"מ והוי כעין חדוש ולא ילפינן מני' דע"כ ראו חכמים טעם לענין מו"מ להקל והיאך נילף אירוסין מני'

בא"ד. דלא מפליג אלא באשתו: ק"ק דהא אלא קיים פרי' ורבי' קיימינן הכא ובזה אפילו באשתו לא מפלגינן ולא צריך להמתין ג' רגלים כמבואר במ"ק שם וצ"ל דזה אדלקמן קאי על מה שכתבו דאפילו בקיים פו"ר מותר משום דר' יהושע ובזה מפלגינן באשתו דצריך להמתין ג"ר ואין לתמו' היאך מחמרינן באבילות דאשתו יותר מאבלות דאב ואם, דבאשתו אין הטעם משום אבלות אלא משום שלא יהי' זוכר עור אשתו הראשונה כשנושא אחרת וכמש"כ התוספ' במ"ק שם

בא"ד. או שאין לו בנים כלל: ק"ק למה יותר כניסה תוך ז' באין לו בנים משום פו"ר כיון שמכ"מ אסור לבא עלי' והראי' שהביאו התוספ' מיוסף הכהן לא הוי רק בבנים קטנים ושם שפיר טעמא איכא להתיר אפילו תוך ז' דכך לי תוך ז' כמו לאחר ז' אבל באין לו בנים שהטעם משום פו"ר מה תועיל הכניסה תוך ז' כיון שמכ"מ אסור בתשמיש המטה ועוד הרי הר"ת גופא כתב לקמן דבאין לו בנים לא מותר הכניס' עד אחר ז' וא"כ סתר דברי עצמו וגם הלשון של התוספ' משובש דכך הי' להם לכתוב ואם יש לו בנים קטנים או שאין לו בנים כלל מותר לכנוס תוך ז' או לכה"פ לאחר ז', ולולא דמסתפינא הייתי אומר דהך או שאין לו בנים כלל תלמיד טועה הוסיפו בדברי התוספ' ואינו מדבריהם ז"ל

בא"ד. עד ג"ח משום הבחנה: לפ"ז הוי מצי למיפרך עכ"פ מזה לתירוץ קמא דגמרא דלעיל דכל הנשים ינשאו קתני ושר' יוסי הבחנה לית לי' וכן לתי' איב"א דר"י אמר כל ארוסות גרושות ינשאו דלא שייך בארוסה משום הבחנה, וצ"ל דלא חש להקשות כך כיון דבלא"ה האי תירוץ קמא מופרך ג"כ כמו התירוץ של איבעית אימא מכח הברייתא שהביא וכמו שכתבנו לעיל

בא"ד. או שמא משום פרנסת בנים: עיין במ"ק (דף כ"ג) שכתבו התוספ' בשם ריב"א עוד טעם אחר שבע"פ הי' אותו מעשה ורגל מבטל גזירת ז', וק"ל להך שיטה דכניסה אסורה לעולם תוך ז' וא"כ להרמב"ם דאבלות יום ראשון דאורייתא ביום ראשון אסורה כניסה מדאורייתא וקשה להירושלמי שהביאו התוספ' ביומא (י"ד:) ובביצה (ל"ד:) שכה"ג לא הי' מקדש אשה מערב יוה"כ אלא אם חתה אשתו הי' מקדש אחרת ביוה"כ וכיון דע"כ כניסה בעי כמבואר ביומא שם א"כ היאך חותר לו לכנוס באותו יום שמתה אשתו והא כה"ג פריך בירושלמי הא שבות הוא לכנוס בשבת וי"ט ומתרץ אין שבות במקדש וזה לא שייך על זה ובשלמא למ"ד במ"ק דיוה"כ יש לו דין רגל א"כ לא חל אבלות כלל וא"ש אבל למ"ד דדין שבת יש לו דעולה ואינו מבטל ק' וזה ודאי דדין אבלות שייך גם בכה"ג דהא מקרא דואכלתי חטאת היום ילפינן אבלות דיום ראשון וזה אהרן קאמר שהי' כה"ג, וי"ל דלפי המבואר בכתובות (ד':) לא חל אבלות עד שיסתום הגולל או שיצא מפתח הבית וא"כ קודם שנקבר' לא הי' אבלות כלל והי' יכול לישא אחרת וכן דעת הרמב"ם שקודם קבורה אין אבילות והביא ראי' מדוד שקם מעל הארץ ורחץ וסך כשמת הילד. אבל ק"ק כיון שילפינן מואכלתי חטאת היום א"כ אפילו קודם קבורה לתסר דהא התם ע"כ גם קודם קבורה היו אסורים בקדשים דאל"כ למה לא אכלו את החטאת קודם קבורה, שוב א"ע ראיתי בלח"מ (הל' אבל פ"א) שכתב כן בשם שו"ת הרשב"א דביום מיתה קודם קבורה ליכא אבילות מן התורה רק שהקשה עליו כקושיתנו שהרי אכילת קדשים דילפינן אבילות יום ראשון ממנה אסורה גם קודם קבור' והניח בצ"ע ע"ש אכן מהא דכ"ג יש ראי' לדעתו

בא"ד דאפשר דלא שרי בסעודה של מצוה: נ"ל שצ"ל ואפשר דלא שרי וכו' ובזה משיבים התוספ' טל ראית הר' יוסף לענין שאר קרובים אבל מדברי הרא"ש כאן ובמ"ק (פ"ג) נראה שהרבינו יוסף רצה להביא ראי' לשיטת ר"ת דשרי באו"א לאחר ל' וא"כ א"ש לשון דאפשר דרצה לבאר למה לא מוכח מזה דאפילו תוך ל' שרי

דף מ"ר ע"א בגמרא אפילו טובא נמי: ק"ק מה לשון אי הכי דהא גם כשאיירי בשאין לו לפרנסן ג"כ ק' טובא נמי, וי"ל דבל"ז לא הי' קשה אפילו טובא נמי דאין קפידא במנין דה"א לא אתי אלא לאשמעינן דיכול לישא אותן אע"פ שאין יכול לפרנסם והך חדוש אתי מתניתן לאשמעינן ואין קפידא במנינא אבל לאחר שתירץ דאיירי שיש לו לפרנסם וא"כ לכאורה לא אשמעינן מתניתן מידי אם לא שדוקא ד' וטפי לא וטל זה פריך אי הכי טובא נמי, ועוד י"ל לפמש"כ המג"א (בסי' ר"מ) דהא דאמרינן בגמרא הטיילין עונתן בכל יום הוא אפילו הם בני תורה אכן דעת הב"ש אה"ע (סי' ע"ו) אינה כן דת"ח לעולם עונתו פעם א' בשבוע אפילו אין לו מלאכה ע"ש, ולפ"ז א"ש דבל"ז לא הי' קשה לו טובא נמי דידע שפיר התירוץ בי היכי דלמטיא עונה בחדש דהי' סובר דמתניתן איירי בח"ח עני שעונתו רק מע"ש לע"ש א"נ בפועל שצריך לטרוח במלאכה ולהמציא טרף לביתו חוץ לעירו וזה ג"כ עונתו פעם א' בשבוע אבל אחר שתירץ שיש לו במה לפרנסם וא"כ עשיר הוא וע"כ לא איירי בפועל כזה וגם משום ת"ח הי' ס"ד כסברת המג"א דאם עשיר ומפונק הוא עונתו בכל יום ולכן פריך שפיר א"ה אפילו טובא נמי ומתרץ אעפ"כ דטפי לא כי היכי דלמטיא עונה בחודש דאפילו בת"ח עשיר עונתו מע"ש לע"ש דוקא וכדעת הב"ש, א"נ י"ל כיון דלא מצינו בכתוב שנשא הדיוט שאינו מלך יותר מד' נשים אבל ד' מצינו דהיינו יעקב אבינו לקח ד' נשים ולו אמר לבן אם תקח נשים על בנותי וגו' ולכן הוי ס"ד דלעולם איירי באי אפשר בסיפוקייהו ואעפ"כ ד' מותר אבל אחר שתירץ דאיירי שאפשר בסיפוקייהו פריך א"ה אפילו טובא למה יאסר ומתרץ משום עונה קמ"ל עצה טובה

שם ונייבם לתרווייהו: ק"ק להכי דיליף לעיל (ח':) צרות וערו' מולקחה דמשמע אי בעי האי נסיב ואי בעי האי נסיב א"כ הרי מוכח מולקחה דאין מייבם לשניהם ואף די"ל דקושית הש"ס היא לרבנן דפליגי ארבי ומפיק להו ולקחה לדרשא אחריתי מכ"מ קשיא לרבי ל"ל דרשה דבית א' הוא בונה וכו' דהא יכול ליליף כן מולקחה, וי"ל לפי מה שהקשו התוספ' לעיל (שם) מנ"ל ליליף מולקחה צרות ערו' הא צריך לגופא דלא לייבם שניהן ותירצו דלגופא ל"ל דמבית א' הוא בונה נפקא וא"כ גם אפכא א"ש דצריך בית א' הוא בונה דאל"כ הי' צריך ולקחה אלגופא ולא הוי ילפינן מיני' צרות ערו'

ובזה א"ש מה דק"ל ג"כ אהא דמקשינן לקמן דלמא כי איכא תרתי לא תתקיים חצות יבום ומתרץ יבמתו יבמתו רבה