ערוך לנר יבמות קיג

נתיר ע"י ב' רובא וחדש שלם דהיינו ס"ב יום יטעה ויאמר מה לי ס"ב יום בתרי רובא או בחד רובא ויתיר לינשא כשמת הבעל בה' לחדש ניסן בז' לחדש סיון ויהיה חשש מעוברת בזה אבל לענין אירוסין סבר דלא גזרינן כיון דאירוסין גופא לא הוי רק מטעם אטו נישואין ה"ל גזירה לגזירה

שם והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו: ק"ק מאי פריך לאמימר דלמא אמימר לא התיר רק ביום תשעים חוץ מיום המיתה וכיון דבג' חדשים עכ"פ הוי אחד חסר דג' מלאי' לא שכיחי א"כ לא הוי רק פ"ט יום ושפיר הותר גם לרב ושמואל ליום צ' דהוי ג"ח חוץ מיום שנתארסה, ונ"ל דאיתא בירושלמי בשמעתין רב אסי אמר תשעים יום שלמין שמואל אמר הן ועבוריהן עכ"ל, ופי' המפרש בדברי שמואל ב' פירושים הא' דהני ג"ח צריכים להיות עם עבוריהן דהיינו כל חדש שלשים יום והיינו דרב אסי א"נ סגי בפ"ט יום קאמר דג' חדשים מלאים לא שכיח ופליג ארב אסי, והשתא יש להוכיח כפירושו הראשון דהן ועבוריהן דקאמר שמואל היינו דתשעים יום שלמים בעינן ולכן פריך שפיר לאמימר מרב ושמואל דע"כ הני ג"ח חוץ מיום שנתארסה דקאמרו היינו ליום צ"א

שם מקום שמותר לכבס אינו דין שמותר לארוס: ק"ק לפי מה דאמרינן בתענית (י"ב:) עברו אלו ולא נענו ממעטין במו"מ בבנין ובנטיעה באירוסין ובנשואין ע"ש וספור וכבוס לא אסור א"כ לימא אהאי ק"ו דהני ימים שאחר תענית של גשמים יוכיחו דאסורים באירוסין ומותרין בספור וכבוס וא"ל דלא שייך למימר הני ימים ליוכיח דמה להני שכן אסורים במו"מ משא"כ לשלשים של אבל שמותרין במו"מ דא"כ לא מכבוס ה"ל למיעבד קל וחומר אלא ממו"מ כמו דעביד באמת לבסוף דהרי מכבוס פריכא הוא ועוד ק' אדמקשי' ק"ו הכא לר' יוסי לקשי' לכ"ע דיהי' מותר לארוס בימים אלו בק"ו מכבוס, ואולי י"ל דמהני ימים אין לעשות יוכיח ולא למילף ק"ו דבהם אין הטעם משום אבלות אלא משום נדוי כדאמרינן במתניתן שם כבני אדם הנזופים למקום ואף דלענין יחיד אין חלוק בין מנודה לאבל דגם מנודה אסור בספור וכבוס מכ"מ י"ל דהני קילי לענין כבוס וספור כיון דרבים הם וגם אינם מנודים גמורים ואף דאמרינן שם (דף י"ד) ויושבים כאבלים מכ"מ לא הטעם משום אבילות אלא משום נדוי אבל אין להשיב על קושיתנו דאירוסין דקתני התם היינו סעודת אירוסין וכדפרשינן גם אירוסין דקודם דקודם בסוגיא דלקמן דא"כ יקשה על הפוסקים דאסרי אירוסין ממש ג"כ

שם ברש"י ד"ה אלימתא. ואינם צריכות בית יד: עיין בכלים (פי"ג) בר"ש ורא"ש שפירשו פי' א' בזה דבאלימתא שראוי לכתוב בו כמחט של סקאים לא צריך תיקון אבל בקטינתא שלא ראוי לכתוב רק לנר ולמתוח וזה צריך תיקון, אכן לשני הפירושים ק"ק דהל"ל הא באלימתא הא בקטינתא כיון דהך דפשתן איירי באלימתא והך קתני ברישא וכדרך הש"ס בכ"מ להקדים המוקדם למוקדם וכמו דמקדים גם בשמעתין באוקמתות דהא בגווייתא וכן דהא בקתייהו המוקדם למוקדם, ולולא פירושם הי' נ"ל לפרש הא בקטינתא דהנך דפשתן איירי שהם דקים וראוים לנר ולמתוח בלא תקון אבל הנך דצמר איירי שהם עבים וצריכים תקון וחתוך לעשותם דקים להיות ראוים לנר ולמתוח

שם בתוספ' ד"ה במקום שמותר לכבס. אליבי' דר' יוסי קיימי דשרי תספורת באבל: ק"ק כיון דתספורת באבל מקרא ילפינן במ"ק (י"ד:) מדקאמר לי' רחמנא לבני אהרן ראשיכם אל תפרעו מכלל דשאר אבלים ופרעו ושם (י"ט:) ילפינן דהך יפרעו הוא ל' יום פרע פרע מנזיר וא"כ ר"י הנך קראי היאך מוקי' לי', ונ"ל דהנה הרמב"ם (פ"ו מהל' אבל) כתב דאיסור תספורת דל' יום הוא מדברי סופרים והראב"ד שם השיגו שהרי ילפינן גז"ש פרע פרע מנזיר, והנראה לענ"ד בדעת הרמב"ם דלכאורה ק' אהא דילפינן איסור תספורת מראשיכם אל תפרעו הרי בסנהדרין (ספ"ב) אמרינן דכהן הדיוט מגלח אחת לשלשים יום ויליף מפרע לא ישלחו דהכי קאמר קרא פרע להוו דהיינו שלשים יום אבל טפי לא ישלחו ע"ש וא"כ מה שנאמר ראשיכם אל תפרעו הוא ג"כ יותר משלשים לא אבל שלשים מותר כמו בכל כהן הדיוט ואיך ילפינן אבל מדיוקא דאסור לספר ל' יום וצ"ל דהכי דרשינן כיון דאמרינן בסנהדרין (שם) אי כתיב לא ישלחו פרע אז משמע דלא יהי' פרע אלא יגלח קודם ל' וא"כ הכא דכתיב ראשיכם אל תפרעו הכי משמע שיגלח קודם שיהי' פרע דהיינו קודם ל' ומזה ילפינן שפיר דגבי אבל צריך פרע של ל'

אכן לפ"ז ק' מנ"ל לילף מדהוצרך הכתוב לאסור לבני אהרן שלא לפרע מכלל דשאר אבל צריך לפרע דלמא לכך צריך לאסור משום דשאר כהן הדיוט צריך פרע של ל' כדילפינן מקרא דיחזקאל וזה ודאי קודם יחזקאל הי' הלכה למשה מסיני דעד דאתא יחזקאל מאן אמרה אלא ודאי גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכי' אקרא כדאמרינן בסנהדרין (שם) וא"ל דהיא גופא דייקינן מ"ט אסור לבני אהרן כיון דשאר כהנים צריכים פרע ג"כ אלא ע"כ שלא יהי' נראין כאבלים ומזה מוכח דאבל אסור בתספורת דא"כ מטעמא דקרא ילפינן והרי אנן לא פסקינן כר"ש דדריש טעמא דקרא, וצ"ל דהענין כך דהרמב"ם (פ"ה מהל' אבל) כתב די"א דברים באבל דיום ראשון הם דאורייתא ובשאר ימים דרבנן והביא הדרשות לי"א דברים שם ע"ש, והנה הרוב דברים ילפינן מפסוקים של נביאים ע"ש וזה ודאי יקשה איך ילפינן מזה דדאורייתא כגון איסור סיכה דילפינן משמן אל תסוכי שצוה יואב לאשה חכמה, אכן י"ל כיון דעיקר הדין שצריך להתאבל אבל ביום הראשון הוא דאורייתא כמש"כ הרמב"ם (ריש ה' אבל) א"כ סמכו רבנן אקראי מה שמצינו שדרכו באבל שהוא בכלל מה שצוה התורה להתאבל וכיון שסברא עכ"פ איכא שהזהירה התורה לב"א לשלח פרע שלא יראו שמפני אבל עשו כן שפיר ילפינן מזה דאבל אסור בתספורת דלא שייך בזה דלא דרשינן טעמא דקרא דלא העיקר הדין ילפינן באבל מכח טעם זה דעיקר הדין ילפינן באבל מואכלתי חטאת היום כמו שאר דיני אבל ודרשה זו דאל תפרע אינו רק על דרך אסמכתא דגם זה בכלל אבל, אכן כל זה ביום ראשון שהוא דאורייתא לדעת הרמב"ם אבל תוך שלשים דכל דיני אבלות הם רק דרבנן אין שייך לילף מפרע פרע שהוא דאורייתא דא"כ הוי דרשינן טעמא דקרא ולכן שפיר כתב הרמב"ם דתספורת תוך ל' הוא דרבנן, ולפ"ז גם על ר' יוסי לא קשה כנ"ל איך אפשר דתספורת מותר תוך ל' הא מקרא ילפינן דע"פ דברינו לא מוכח מקרא מידי

ועוד י"ל לישב דעת הרמב"ם וגם קושיתנו לר' יוסי ע"פ מש"כ הריטב"א במ"ק (י"ד:) וז"ל ויש שואלין ומנא לן דאסור תספורת ל' יום והלא מבני אהרן למדנו והי' אבלותם יום שמיני למלואים שהיא שמיני להקמת המשכן והוא שמיני בניסן והם ז' ימים קודם הפסח וקיימא לן דכי האי גוונא הרגל מבטל גזירת ל' ומותר לגלח ערב הרגל וכיון שכן אפילו תרצה ללמוד פרע פרע מנזיר שהוא ל' יום דכיון דאיסור תספורת נפקא לן מכלל המקרא הזה הא קיימא לן דדבר היוצא מן הכלל אין דנין אותו בגז"ש לסתור הדין היוצא מן הכלל וי"ל דאפילו למ"ד איסור תספורת מדאורייתא ה"מ שבעת הימים אבל איסור ל' יום מדרבנן הוא ואסמכוה למילף פרע מנזיר עכ"ל, ולפ"ז מיושב השגת הראב"ד די"ל דגם הרמב"ם סובר כמש"כ הריטב"א וגם קושיתנו לר' יוסי מיושב שפיר כיון דלאו דאורייתא הוא אלא אסמכתא

בא"ד. אבל לספר אסור: פי' ספור הוא ג"כ בראש אבל לא מגלח כל השערות אלא מגלח אותם דרך נוי ליפות וזה אסור באבל אבל גלוח שמגלח כל השערות זהו דרך ניוול ולא דרך נוי ולכך שרי וכן נראה מתוספ' הרא"ש ושייך לשון תספורת בראש כגון תספורת של בן אלעשה בסנהדרין (דף כ"ב)

בד"ה מאי היא. בעי למימר דתנא היא: ק"ק מאי ראי' מלקמן הא זה קאי לפי מה שתירץ כבר הש"ס דקודם דקודם קאמר וא"כ אין כאן סברות הפוכות דברייתא דלקמן סובר דקודם דקודם אסור בין כבוס ותספורת בין אירוסין ותנא דהכא דס"ל דאירוסין מותר בקודם דקודם גם כבוס ותספורת ס"ל דמותר דהא רק בשבת שחל בו ט"ב אוסר וא"כ ר' יוסי דס"ל דכבוס מותר תוך ל' ואירוסין אסור לא הפוך הוא מדברי שניהם וי"ל דכוונת התוספ' הוא דאכתי ר"י ותנא דהכא פליגי בסברות הפוכות לענין משא ומתן ואירוסין דמו"מ מותר תוך ל' ואירוסין אסור תוך ל' לר"י ולתנא דהכא קודם הזמן הזה מו"מ אסור ואירוסין מותר: