ערוך לנר יבמות קיב

מסתבר דגזר ר"י ארוסה אטו נשואה, די"ל דכבר כתבו התוספ' לעיל (דף ל"ה) דלא שייך למיגזר בהני אטו אחרינא דזנות וגיורת לא שכיחי וא"כ התוספ' בזה לשיטתם אזלו, אכן כבר כתבתי לעיל דרש"י לא ס"ל כן אלא דמאן דגזר גזר זנות אטו נישואין כדמשמע מדבריו שם ולכן לרש"י לשיטתו אין כאן קושיא

בד"ה סתם חשיב כרבים לגבי יחיד: עיין במהרש"א שהקשה א"כ אכתי למה לא פסק ר"י כסתם מתניתן דהכא כיון דרבים הוא ותירץ דאין צריך לפסוק כרבים רק כסתם אי דינו כסתם וע"ז הקשה א"כ היאך דייק דיחידאי פליג עלי' דאפילו אי רבים הוי לא צריך למיפסק כוותייהו ותירץ דבחנם לא דחקינן רבים אי לאו דיחידאי הוא אכן אכתי צריך ביאור דהרי סתם דשבת הוא יחידאי כר"ש ואעפ"כ פסקינן כוותי', ולכן נ"ל דה"ט הכא כיון דר"י ורבי יהודה שהם ג"כ רבים פליגי את"ק לכן פסק ר"י כוותייהו כיון דמתניתן לאו דין סתם רק דין רבים אית לי' ומכ"מ דייק שפיר דיחידאי פליג עלי' דאי לאו דת"ק יחידאי הוא מכ"מ ה"ל לפסוק כת"ק דרבים שהוזכרו סתמא בלשון חכמים עדיפי בכ"מ מרבים שהוזכרו בשמם אבל מתניתן דשבת אף דכיחידאי אתיא מכ"מ כיון דרק יחיד פליג עליו שהוא ר"י פסקינן כסתם מתניתן דה"ל כרבים לגבי יחיד, ועיין ברמב"ן שהביא שיטה דחשיב סתם ואח"כ מחלוקת כיון דר"י ור' יוסי שהם רבים פליגי ואף שכתב לאו מלתא היא היינו שאין לדחוק סתמא מפני זה אבל מכ"מ חשיבי כרבים

בא"ד. אין סדר למשנה: אקושיא זו לכאורה הי' אפשר לומר דאף דאמרינן אין סדר למשנה היינו בתרי מסכתות בחדא סדר כמו הך דע"ז שהביאו התוספ' דאפשר דמסכתא זו נשנית קודם לאידך אבל בתרי סדרים שפיר י"ל דיש סדר כדאשכחן בגמרא דאסמכוהו סדר דששה סדרי משנה אקרא והי' אמונת עתך חסן ישועות וא"כ ודאי דקדם שבת דבסדר מועד לנזיר שבסדר נשים, שוב ראיתי בתוספ' י"ט (סוטה פ"ט) שכתב כן ושמחתי שכוונתי לדעתו, ועיין בשער המלך (הל' אישות כ"ו:) שהביא פלוגתא בין הראשונים בזה ומסופק בדעת רש"י ולענ"ד ממה שכתב רש"י כאן וז"ל במסכתא אחרת באותו סדר עכ"ל משמע שדעתו כדעת התוספ' דדוקא באותו סדר יש מוקדם ומאוחר אבל בב' סדרים לא, אכן בתוספ' הרא"ש הקשה עוד קושיא אחרת בזה אהא דפריך בשלהי שבת דפסק ר"י כר"ש דאין מוקצה מהא דתנן בביצה אין מבקעין עצים מן הקורה והרי אר"י הלכה כסתם משנה והקשה ע"ז ג"כ מאי פריך הרי בתרי מסכתות אין סדר וזה ק' גם לפי תירוצינו שהרי זה בחד סדר הוא ולכן ע"כ צריכים התוספ' לתירוצם, והנה רש"י כתב בין שסתם אחרי' במסכתא אחרת באותו הסדר עכ"ל וכבר כתבתי שממה שכתב באותו הסדר נראה שמה שנשנה מאוחר גורם להחשב מחלוקת ואח"כ סתם ועל זה קשה מהא דע"ז דאמרינן דבשתי מסכתות אין סדר למשנה

בא"ד. ומיהו קשה דבסוף פ"ק דע"ז: לפענ"ד י"ל לפי מה דאמרינן בחולין (מ"ג.) דאמוראי ננהו אליבי' דר' יוחנן אי הלכה כסתם משנה או לא א"כ כש"כ שי"ל דשמואל לית לי' הלכה כסתם משנה וכן משמע בסוגיא דעירובין גופא שהביאו התוספ' לעיל שהרי שמואל כר"י ס"ל התם דהלכה כר"ש בין ערבו בין לא ערבו ולכן הקשה רב חסדא התם קושיתו הראשונה בין לשמואל בין לר"י וכי פריך הש"ש התם מסתם מתניתן לא פריך רק לר"י ולא לשמואל משמע דפשיטא לי' להש"ס די"ל דשמואל לית לי' הא דר"י דהל' כסתם משנה, ובאמת כי פריך הש"ס הכא לרב אסי אר"י דהלכה כרבי יוסי מהא דאר"י הלכה כסתם משנה הוי מצו לתרץ ג"כ דרב אסי ס"ל כאידך אמורא דלית לי' לר"י הלכה כסתם משנה דאפילו לפי מה דמשמע מהתוספ' שבת (פ"א:) דרק בסתם מתניתן ומחלוקת בברייתא פליגי אמוראי אליב' דר"י אי הלכה כסתם משנה או לא מכ"מ הי' מצי לתרץ כן הכא שהרי הכא ג"כ מחלוקת בברייתא הוא אלא דקושטא משני דמחלוקת במתניתן הוא ולכ"ע אין הלכה כסתם אבל מכ"מ לשמואל אין קשיא אם פוסק דלא כסתמא

דף מ"נ ע"א בגמרא א"ל והא אנן מסרק של פשתן: לכאורה אין קושיא זו שייך אהא דר' אבו' דאכל מקום שאמר ר"י הלכה כסתם משנה הי' יכול להקשות כן וי"ל דבלא הך דר' אבו' לא הי' ק' לו דסבר דלמא בברייתא פליגי תנאי בהך דין שנשנה במשנה סתם ואף שהוא לא ידע מהברייתא הא אין אמורא צריך לידע הברייתות כמבואר בכמה מקומות בש"ס (ועיין במהרש"א ס"פ אלו קשרים) אבל השתא דא"ל ר' אבו' דסתם במתניתן ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם פריך דגם אי פליגי תנאי בברייתא ה"ל לפסוק כסתם מתניתן

שם ג' אין ב' לא: לא מדיוקא הי' צריך להקשות דהא בפירוש קתני היתה החצונה א' מהן טהור אף שנשארו שתים בלא החצונה אלא שזה דרך הש"ס בכמה מקומות דניחא לי' להקשות מרישא מדיוקא מלהקשות מסיפא דבפירוש, ובזה א"ש ג"כ למה לא מתרץ כדרך הש"ס כשמקשה מדיוקא דרישא לדיוקא דסיפא הא שתים במקום א' נעשה כג' במ"א וטמא

שם דלמא הא בגווייתא: וא"כ הא דקתני גבי מסרק של פשתן ונשתיירו בו שתים טמאות הוא אפילו בברייתא דאי בגוויתא דוקא אפילו של צמר טמאות ומ"ש של צמר מפשתן דחלוק להו בתרתי בבי גם משמע דבשל פשתן אפילו רחוקות השנים זו מזו טמאות דהא ל"ק נשתיירו שתים במקום א' כמו דקתני גבי צמר ג' במקום א', אכן צ"ע שלא יהי' להדבר שיעור וכי ס"ד כשרחוקים השנים הרבה זה מזה שיהיו ראוין עדיין למלאכתן

שם משום דמסיימי בה דווקני זו דברי ר"ש: הרמב"ם (פי"א מהל' כלים) פסק כמשנה זו ותמה עליו הכס"מ שהרי מסקינן הכא דאין הלכה כמשנה זו גם הקשה עוד עליו דהך חילוק דרב פפא שבין קטינתא לאלימתא הביא הרמב"ם בפסקו והחילוק דסתם גמרא שבין גווייתא לברייתא השמיט והניח בצ"ע, גם קשיא עוד שהרמב"ם הביא כל דיני המשנה בלשון המשנה ממש למה השמיט הך דמסרק של צמר שנטלו שיניו א' מבנתים טהור, ונ"ל דדעת הרמב"ם כיון דקתני סתמא זו דברי ר"ש ולא פירש מה דעת רבנן בזה לפסוק כמותם וודאי אי הוי פליגי אעיקר דינא דמתניתן לא הוי שתיק הש"ס מלפרשו ולכן סבר דבכל עיקר דיני דמתניתן גם רבנן מודו רק מה דמשמע מדיוקא דמתניתן ושיצא לנו דין חדש מהם בזה אמרינן דרק ר"ש שנה משנה זו כן ולא רבנן ולכן מה דקתני בפי' במתניתן דבשל פשתן שתים טמאות ובשל צמר שלש דוקא דזה הוא עיקר דין מתניתן בזה ודאי שוו רבנן ור"ש ולכן פסקינן כן אבל מה שמשמע מדיוקא דניטל א' מבנתים טהור הא שתים טמא ובזה צריך לחלק בין גוייתא לברייתא זה רק ר"ש קתני לה ולא רבנן אבל מה שתירצו אביי ורב פפא הוא לפרש לשון המשנה ולכן הך חילוק פסק הרמב"ם גם הביא מתניתן כולה ולא השמיט רק הך דניטל א' מבנתים דזה דברי ר"ש הוי ועל זה אמרינן בגמרא דאין הלכה כמשנה זו פי' כמו שהיא כתובה לפנינו

שם מארסין תוך ג': ק"ק וכי פליג אר"י דחזר בו לעיל מהא דאחר הלכה כרבי יוסי מכח מתניתא דכרמא ומזה לכאורה ראי' לפי' רש"י דהכא דר' יוסי מתיר ארוסות לנשא וא"כ מה דאמר ר"י הלכה כר"י הוא לענין לנשא ומזה חזר ממתניתא דכרמא די"ל דכולן צריכין להמתין היינו לענין לנשא דוקא שהוא כר"מ דמתניתא דרדופה דכבר כתבו התוספ' לעיל דיש לפרש דלענין נשואין דוקא קאמר אבל לענין אירוסין י"ל דגם ר"י ס"ל הלכה כרבי יוסי

שם רובו של ראשון ורובו של שלישי: מדקאמר וכן הי' נראה לכאורה דגם מה שמלמדנו רבי אלעזר הוא רק לענין ארוסין אבל לענין נשואין לכ"ע ג"ח שלמים בעינן, אכן ממש"כ המהרש"א בנדה ודף ט') נראה שדעתו דלענין נשואין קאמר ר"א ופליג על סומכוס דבעי ג"ח שלמים וכן הוא מפורש בירושלמי דסוגין והמהרש"א שהביא מב"ר הי' יכול להביא ראי' מירושלמי זה

ובמה שכתבתי בזה א"ש ג"כ מה דקשיא לכאורה כיון דר"ח הגדול התיר אפילו לענין נישואין למה נקט רבי חייא בר אבין דוקא מארסין תוך ג' כיון שהביא ראי' מהא דר"ח הגדול, אכן לפי הנ"ל י"ל דודאי דאף דר"ח התיר אפילו לענין נישואין מכ"מ בהא לא סבר רבי חיי' כוותי' אלא כחכמים דכרמא דכולן צריכין להמתין ג' חדשים דמשמע שלמין והיינו דגזרינן אם