ערוך לנר יבמות קיא

שאסרו חכמים להנשא נ"ב פי' לשוק בלא חליצה עכ"ל ומזה נראה שדעתו שפי' רש"י כפי' התוספ' ולענ"ד אין בסתימת לשון רש"י המשמעות כן

בד"ה ותמתין משהו. להמתין ג' ימים: ורש"י נקט שבוע או שבועים ונ"ל דדייק לכתוב כן דהא מאלמנה שמת בעלה איירי והיא אבלה ז' ימים ואסורה בתשמיש המטה וא"כ בלא"ה צריכה להמתין שבוע או יותר אם לא נקבר המת עד אחר איזה ימים אבל התוספ' דלא נקטו רק ג' ימים היינו כגון בגרושה א"נ באלמנה שפגע רגל בתוך ג' ימים ובטל אבלות וא"ל לדעת רש"י דאבלה היא הרי אסורא לנשא כל ל' יום די"ל דמשכחת בשתנשא למי שאין לו בנים דמותרת לנשא לו משום פרי' ורבי' כמש"כ התוספ' לקמן (מ"ג:) ע"ש

בד"ה סתם. כתובתה לא משעבדה: א"ל דדלמא עשו תקנה משום אשה דלא אומרת כן וגם לא תבעת כתובתה די"ל דר"ת הכי קמקשה דבלא"ה צריך להבין סברת ר"ש דמה בכך שאין יכול לכופה הא גם במקום יורשים אמרינן בגמרא שאין יכולים לכופה כדפריך ולתבעני' ליורשים רק שמתרץ אשה בושה לבא לב"ד וזה שייך גם לגבי בעלה אף שאין יכול לכופה וצ"ל דשאני יורשים שאין מוטלים עליהם רק לשלם שכר אבל עלי' מוטל לפרנס ולכן היא צריך ליתבע ליורשים בב"ד ובזה בושה אבל בשיש אב לא מוטל עלי' כלל לפרנסו אלא היא תשלח אותו אצל אביו לפרנסו ובזה אינה צריכה ביאת ב"ד וא"כ שפיר פריך ר"ת דהא כל אשה כיון שנשאת כמי שאומרת איני ניזונית ואיני עושה דמיא דהא יוצאת מרשות בעלה לגמרי וא"כ למה לא יתירו לה להנשא הא אז אין מוטל עוד עלי' לפרנסו אלא ע"כ דגם כשאין מוטל עלי' מכל מקום חסה על בנה וא"כ ה"ה בגרושה מינקת ועיין ברשב"א

ע"ב בגמרא מסתמיך ואזיל ר"א: מה דמשמיענו דכשהלך סמוך עליו שאל כן י"ל דדינה קמ"ל דלכאורה י"ל כיון דרבי נחום שונה הלכות הוי כמו שנראה ממה דקאמר ששאל הלכות מר"א איך השתמש בו ר' אבוה הרי אמרינן במגילה (כ"ח:) אסור לשמש במי ששונה הלכות ומשמע אפילו הוא תלמידו וכן נפסק בי"ד (סי' רמ"ו) אבל י"ל דזה דוקא אם משתמש בו לצורך עצמו אבל אם משתמש בו בעת שמלמדו א"כ זה הוא לצורך התורה שיהא דעתו צלולה יותר, ובזה מובן ג"כ מה הי' דעת ר"ל (שם) שאמר להנושאו אי הכי גמור מיני הא מלתא וכו' ע"ש די"ל אחר שהוא רצה לשמשו ור"ל לא רצה להשתמש במי ששונה לכות אמר גמור מיני תא מלתא בעת שאתה נושא אותי ואז מותר וזה קמ"ל הכא אחר שמסתמיך ואזיל ר"א על ר"נ ששונה הלכות הי' לא עשה כן רק בעת שהי' שונה ולומד ממנו ולכן בקש ממנו שישאול ממנו הלכות בעת שמשתמש בו

שם ברש"י ד"ה הי ננהו בתולות. בתולה יבמה אם לא ארוסה: המהרש"א פי' דרש"י רצה לבאר דלמא בתולות ה"א בתולות דעלמא ושלא היו נשואות מקודם זה כלל ולזה מפרש בתולה קאי איבמה ג"כ וזה ט"כ בארוסה, אכן לענ"ד זה דחוק דמה שיעור יש בבתולה מאמתי תתחיל להמתין ג' חדשים גם מהיכא מוכח דבתולה יבמה היא ארוסה דלמא לעולם בנפלה מן הנשואין שנכנסה לחופה ולא נבעלה, ולולא דברי רש"י הי' נ"ל לפרש דהכי קפריך דהא הך א' ארוסות וא' נשואות ע"כ היינו א' בתולות וא' בעולות כיון דע"כ אתי לאשמעינן דגזרינן ארוסות שאינן ראויות להתעבר אטו נשואות שראויות להתעבר וא"כ ע"כ ארוסות היינו בתולות דאי בעולות מ"ש מנשואות וכן נשואות ע"כ איירי בבעולות דאי בבתולות שנכנסו לחופה ולא נבעלו מ"ש מארוסות ולכן מתרץ דבאמת חדא קתני וסיפא קמפרש לרישא וכה"ג משני ג"כ מתניתן דשבועות שם (י"ב:)

בד"ה עקרה. שנעקרה רחמה: בעירובין פי' רש"י שנשאת לג' ולא ילדה והיא בחזקת עקרה ונ"ל דלא רצה הכא לפרש כך דרצה לפרש אליבי' דהלכתא וא"כ לא משכחת בכה"ג דהא אפילו אחר ג' חדשים אסורה לנשא משום קטלנית וא"ל דנתגרשה מג' אנשים דלרש"י לשיטתו גם נתגרשה מג' אנשים אסורה לנשא כמש"כ לעיל ודף כ"ו) וכמבואר באבן העזר (סי' ט') וא"ל דמשכחת במת אחד וגירש א' דבזה לכ"ע לא מקרי קטלנית כמבואר לעיל שם דז"א כיון דפסקינן בנשואין כרבי דבתרי זימנא הוי חזקה ולענין להחזיקה עקרה להקל שתנשא תוך ג"ח ודאי בעינן ג' פעמים כרשב"ג דהא בדברים דליכא סכנה פסקינן כרשב"ג בוסתות ושור המועד כמבואר לקמן (דף ס"ד) וא"כ בתוך ג' פעמים הוי או תרי מיתות או תרי גירושין ואז בלא"ה אסורה לנשא ולכן פי' רש"י הכא אליבי' דהלכתא עקרה שנעקר רחם שלה אף שאין זה לשון עקרה בשאר מקומות ועל פי פירושו בעירובין צריך לדחוק דס"ל כהך דיעה שהביא הב"י בשם רמב"ן הביאו גם רמ"א (שם) בשם י"א דבנפל ומת לא הוי קטלנית ומשכחת בכהאי גוונא, אבל לעולם פירושו דהכא פשוט יותר

בד"ה או שאינה ראוי' או חולי: עיין במהרש"א שפירש שיש לה חולי ברחם ונראה שדחק לפרש כן כיון דכבר תני או חולה שהיא עצמה חולה, אבל לענ"ד שרש"י לא גרס בברייתא דהכא או חולה דגם בכתובות דקתני ברייתא דרדופה לא תני הך דאו חולה, ובלא"ה יש שנוים בג' מקומות אלו דמייתי הך ברייתא הכא ובכתובות ובעירובין דלא תני בחדא כמו באידך ומשמע כן דהכא לא פירש רש"י כלום אאו חולה ובעירובין פי' עלי' דאינה יכולה לסבול תשמיש ולכן בעירובין באמת לא פירש רש"י אשאינה ראוי' רק הפי' הראשון דהכא מחמת סם ולא הפי' דמחמת חולי כיון דהתם קתני או חולה גם לגירסת רש"י, והנה בכתובות פי' אשאין ראוי' לילד שנעקר בית הריון שלה ונ"ל שבכתובות סובר בעקרה כפירושו בעירובין שנשאית לג' ולכן פי' אאין ראוי לילד שנעקר רחמה אבל הכא דפי' אעקרה שנעקר רחמה מטעם הנ"ל הוצרך אאין ראוי לילד פי' אחר כגון מחמת סמא

שם בתוספ' ד"ה רבי יוסי. אבל ליארס מיד שרי: א"ל איך אפשר לומר כן כיון דקאמר ר"י מתיר ליארס ולנשא מיד מכלל דת"ק שהוא ר"מ אוסר אפי' ליארס, די"ל דהא ע"כ אין זה דיוק דהא גם לעיל גבי גיורת ומשוחררת קתני הכי ר' יוסי מתיר ליארס ולנשא מיד והתם ע"כ גם ת"ק מודה דמותר לארס דהא רבי יהודה היא דמתיר לכל הנשים ליארס, אכן לפי הגירסא שהביאו התוספ' בשם ר"ת דגרס ר"י מתיר ליארס ולא לינשא אז שפיר מוכח דר"מ אסר ליארס, ולכן אולי י"ל דבעירובין פי' רש"י אליבי' דהך גירסא והכא אליבי' דאידך גירסא דגרס לינשא, ובלא"ה יש גרסות משונות דבעירובין כתיב ר' יוסי והכא כתיב ר' יהודה, ועיין לקמן (מ"ג:) שכתבתי עוד סברא אחרת במה שי"ל שפליגי ב' שיטות דרש"י דכאן ודעירובין

בא"ד. אפילו נשואה שרי הכא ר"י: ק"ק להך סברא דכתבו התוספ' דיותר מסתבר לגזור רדופה אטו שאינה רדופה מלגזור ארוסה אטו נשואה א"כ איך רצו להביא ראי' לשיטת רש"י דכאן נגד שיטת רש"י דעירובין מדקאמר דיחידאי פליג עלי' הא גם אי נימא כשיטת רש"י דכאן דמתיר ר' יוסי ארוסה לנשא ג"כ ק' מנ"ל דת"ק דמתניתן ר"מ דלמא ר"מ כרבי יוסי ס"ל דלא גזר ארוסה אטו נשואה ורק רדופה אטו שאין רדופה גזור ודלמא ר"י גופא ס"ל ג"כ הכי ואפילו אי גרסינן בברייתא רבי יוסי מתיר ליארס ולנשא דפליג ר"י בפי' אר"מ אכתי ק' מנ"ל דר"מ ת"ק דמתניתן הוא דלמא כרבי יהודה ס"ל דמתיר ארוסה לנשא ורק רדופה אטו שאין רדופה גזר ודלמא רבי יהודה הכי ס"ל, וצ"ל דיותר מסתבר להש"ס למימר דמתניתן יחידאי היא משנימא דר"מ חילק בין גזירה דארוסה אטו נשואה ודרדופה אטו שאין רדופה, אבל מכ"מ ק' מי דחק ר' יוחנן לחזור מכח מתניתא דכרמא כיון דפשטא דמתניתא דכרמא משמע דאברייתא דרדופה קאי א"כ דלמא הא דצריך להמתין ג' חדשים היינו דחששו רדופה אטו שאין רדופה אבל לעולם אימא לך דארוסה אטו נשואה לא גזרינן וי"ל דלא מסתבר לי' לר' יוחנן לעשות פלוגתא שלישית כיון דלת"ק דמתניתן אפילו ארוסה אטו נשואה גזרינן ולתנא דפליג אר"מ בברייתא אפילו רדופה אטו שאין רדופה לא גזרינן ולר"מ נימא דהא גזור והא לא וכן חכמים דכרמא ולכן יותר מסתבר לי' למימר דהם כת"ק דמתניתן ס"ל דאפילו בארוסה גזר

בא"ד. דדלמא בגיורת ואנוסה מיקל: וא"ל דאכתי לגזור הני אטו שאר נשים אע"כ דלא גזרינן וא"כ גם הכא לא