ערוך לנר יבמות קט

יכולים לשמרו או שניהם אין יכולים דהוי ג"כ מחצה על מחצה כמבואר שם ומקרי ספק קדושין ואמרינן בזה ג"כ דחולצת ולא מתייבמת וזה מקרי אי אפשר לברורי ולכן מה שכתב רש"י דספק צרת ערו' דחולצת מקרי אי אפשר לברורי היינו כגון נפל הבית עליו ועל בת אחיו א"נ במחצה על מחצה דבשניהם אמרינן לעיל (ל"א.) דחולצת וזה מקרי אי אפשר לברורי, אבל התוספ' הקשו דמההיא דספק קדושין (דף ל') ה"ל להקשות דהתם כתוב בפי' במתניתן איזהו ספק קדושין ספק קרוב לו ס"ק לה ולא מיירי מדין מחצה על מחצה וע"ש ברשב"א וזה מקרי אפשר לברורי ע"י עדים, אכן בגמרא דקאמר אילימא בספק קדושין היינו בכהאי גוונא דאי אפשר לברורי כגון מחצה על מחצה ובזה לא הוי קשה מידי שימתין מכ"מ פריך אמאי לא מתייבמות וע"כ צריך לאוקמי' בספק קדושין דקדש א' מב' אחיות ובזה ק' דימתין וא"ל דדלמא איירי ג"כ בכה"ג שקדש א' מב' אחיות בספק קדושין דמחצה על מחצה דאי אפשר לברורי דא"כ יקשה הניחא לאביי דס"ל קדושין שאינן מסורין לביאה הויין קדושין אבל לרבא דס"ל דלא הויין קדושין מא"ל אע"כ דאיירי בספק קרוב לו או לה דזה הוי כהוכרו ולבסוף נתערבו דלעיל (דף כ"ג) דמקרי לכ"ע קדושין ועיין מש"כ הרשב"א בזה בשמעתין כן נלענ"ד ברור דעת התוספ'

בד"ה אלימא ספק קדושין. ובספק גירושין הוי מצי לאוקמי': פי' ובכגון במחצה על מחצה דאי אפשר לברורי א"נ בג' גטין פסולין דקרי להו לעיל (דף ל') ספק גירושין ובזה מייתרינן דלא יקשה קושית הגמרא, אבל בתוספ' הרא"ש הביא הקושיא דלוקמי' בספק גירושין כגון שאחיו גירש ספק קרוב לו ספק קרוב לה, ולפ"ז אין הקושיא רק דכמו דמוקמי בקידש א' משתי אחיות הוי מצי לאוקמי' גם בכה"ג אבל לעולם גם להך אוקימתא יקשה קושית הגמרא, ולא ידעתי למה לא הוקשה דלוקמי במחצה ע"מ או בג' גטין פסולים דלפ"ז לא יקשה קושית הגמרא וה"ה דהוי מצי לאוקמי' ג"כ במת הולד בתוך ל' יום דאמרינן לעיל (ל"ו:) דחולצת וזה ג"כ אי אפשר לברורי ובכל הני אוקמתות לא יקשה קושית הגמרא אלא שבמה שתירץ התוספ' הרא"ש על קושית התוספ' מספק גירושין דא"כ למה נקטו הספיקות חולצות לשון רבים ולא הספקה חולצה לשון יחיד מתורץ גם זה, אכן אכתי ק"ל דלוקמי' כגון שאחיו גירש ב' נשיו בגט א' וזרקו לה ספק קרוב לזו ספק קרוב לזו או ע"פ דברינו במחצה על מחצה לשניהן דבזה חולץ לשתיהן דכל א' היא ספק גרושה ספק אינה גרושה ולא מתייבמות דהשתא שפיר שייך ספקות ל"ר, א"כ לפי מה דאמרינן לעיל (ל"א:) דג' אחים נשואים נכריות ומת א' מהן ועשה בה שני מאמר ומת ה"ז חולצת ולא מתיבמות וא"כ משכחת כגון המאמר שעשה האח השני הי' בספק כגון מחצה על מחצה ואח"כ מת הרי ששניהן חולצות דבשניהן אנו מסופקים שמא היא אותה שעשה בה מאמר ויש בה זיקת ב' יבמים ובכל זה לא שייך מה שתירץ הרא"ש אקושית התוספ'

בד"ה הא קטנה, ואפילו למאן דלא גזר: נראה דהוצרכו לכך משום דגרסו בברייתא דרדופה לקמן רבי יוסי כמש"כ שם ד"ה רבי יוסי, הרי דר"י לא גזר קטנה אטו גדולה והסוגיא דהכא אליבי' דרבי יוסי אזלא וכן נראה מדברי הרמב"ן, ויותר יש לפרש הדבר דזה דוחק קצת לומר דהסוגיא לרבי יוסי קאי דאיך שייך להקשות לר' יוסי מהברייתא דהספקות דלמא לאו ר"י היא אלא משום ר' יוחנן צ"ל דהוצרכו התוספ' לכך דאליבי' דר' יוחנן ודאי אזלא הסוגיא דהכא דהא לר' יוחנן תירץ הך דכל שאינה עולה ליבום אינו עולה לחליצה ואית לי' לרבי יוחנן לקמן (מ"ב:) הלכה כרבי יוסי

בד"ה עמד בדין. אלא בברח מחמת מרדין: וא"ל דאכתי מאי פריך לשמואל דלמא באחת מיירי בברח בשבילה די"ל דפשיטה לי' להש"ס ג"כ דל"ד ברח דהוא הדין חלה וכהירושלמי שהביאו התוספ', והנה התוספ' הקשו מזה על רש"י שכתב שם בכתובות דדוקא ברח אבל חלה לא ובכתובות כתבו שרש"י כתב כן הכא בהחולץ אבל באמת אין זה ברש"י שלפנינו לא הכא ולא התם

בא"ד. אע"ג דהתם מיירי בעשה בה מאמר: עיין בפי' רש"י שם שנראה ממנו דבלא עבד בה מאמר ג"כ איירי

דף מ"ב ע"א בגמרא דרב אמר משעת נתיצה: ק"ק ומה בכך דהברייתא כשמואל ולא כרב הא בלא"ה מייתי התם בגמרא תניא כוותי' דרב ותניא כוותי' דשמואל ומאי שנא אי חדא ברייתא כשמואל או תרי וי"ל דהכי קפריך דהתם קמקשה לשמואל יאמרו ב' נשים בחצר א' זו אסורה וזו מותרת ומשני זו זמן גט מוכיח עלי' וכו' הרי דבלא טעם דזמן מוכיח גם שמואל וגם ברייתא דמסייע לי' מודה דשייך לגזור והרי הך גזירה גופא שייך ג"כ הכא גבי חליצה וכמש"כ התוספ' ובזה לא שייך הוכחה ע"י זמן של שטר ולכן ק' בין לרב ובין לשמואל ומתרץ רבא שהכא לא שייך לאסור מטעם גזירה כיון שהתרת איסור כרת ק"ו לאיסור לאו שמותר

ובהכי א"ש ג"כ מה דקשה לכאורה דמאי קמ"ל הברייתא דלאחר ג' א"צ להמתין פשיטא מהיכי תיתי שתמתין וכ"ת דהיא גופא קמ"ל דלא ניחוש משום שמא יאמרו כמו גבי גט דיקשה הניחא לרב אבל לשמואל מאי קמ"ל, אבל לפ"ז א"ש דגם לשמואל קמ"ל שפיר דלא גזרינן משום שמא יאמרו

שם איסור לאו לא כש"כ: י"ל מה איסור לאו שייך בזה וי"ל דאם ניחוש שמא היא מעוברת ולד של קיימא אזי לכ"ע חליצתה אינה חליצה דאפי' למ"ד חליצת מעוברת שמה חליצה זה אינו רק כשהפילה לבסוף כמו שכתבו התוספ' לעיל (ל"ה:) ומטעם ולד אינה פטורה עד שיצא לאויר העולם כדאמרינן שם דף ל"ו) א"כ כשתנשא לשוק כשהיא מעוברת יש בה איסור לאו דלא תהי' אשת המת החוצה ולזה קאמר כיון דאיסור כרת התרת ולא חששת שמא היא מעוברת לאיסור לאו לא כש"כ, אכן דברי התוספ' שכתבו ד"ה לאחר אבל לענין גזירה שמא ישא אחותו וכו' צ"ע דנרא' מדבריהם שאין כאן ביבמה רק אותה גזירה שיש בכל הנשים והרי בגמרא קאמר דאיסור לאו איכא וי"ל דדוקא במעוברת מבעל שייך איסור אבל במעוברת מיבם ואין שם יבם אלא ההוא שמת אין כאן רק איסור גזירה שמא ישא

שם גזירה שמא ישא אחותו מאביו: ה"ה דהוי מצי למימר נמי אשת אביו ואשת אחי אביו או אחות אביו או אשת אחיו מאביו שיש לו בנים אלא כולהו בכלל אחותו מאביו הן דכולהו שאר האב הן וכמש"כ התוספ' הרא"ש, אכן מש"ה עוד הרא"ש דהוי מצי למינקט ג"כ שיגרום שתתייבם אשת אביו שלא כדין שיסברו שאין לו בנים וכתב שזה הוא בכלל ייבם אשת אחיו מאמו זהו דוחק לפענ"ד דהא הכא אין האיסור בהספק אלא באחי אביו ובייבם אשת אחיו מאמו האיסור בהספק ואיך שייך שהוא בכלל וכמו כן ה"ל ג"כ בכלל יפטור אמו לשום הך דיפטור יבמתו לשוק ואעפ"כ נקטינהו תרווייהו. וביותר נלענ"ד דלא נקט כן דטעם זה לא שייך רק להמתין אחר הגירושין אבל לא לאחר מיתה דהא אם מת ולו עוד אשה אה לא שייך גזירה זו דגם אם שאר נשים אין צריכין להמתין לכ"ע היא צריכה להמתין להנשא לשוק משום יבמה ולכן הרא"ש באמת לא נקט רק בשגרש אביו את אמו וכיון דן א"ש דלא נקט הש"ס גזירה זו כיון דצריך טעם בין לגירושין בין למיתה שצריכה להמתין

שם אלא המתין חדש א' ותנשא: ברשב"א הקשה דליתרץ אי נמי לשמנה תלד דלמא בן ז' לשני הוא ואשתהי הולד במעי' ומתרץ דלא רצה לתרץ כן משום דפלוגתא הוא, ונראה שכוון למה דפליגי לקמן (פ':) ת"ק ורבי בהא אי אמרינן אשתהי או לא ואי הוי מתרץ כן אכתי הי' יכול להקשות הניחא לרבי אלא לת"ק מא"ל דבהא לא פליג שום תנא דבעינן המתנה דג' חדשים, אכן אכתי ק' לדידן דפסקינן כרבא תיספאה (שם) דחיישינן לאשתהי עד תריסר ירחי שתא א"כ מאי מהני המתנה ג' חרשים ניחוש דלמא אשתהי וצ"ל דמכ"מ הוו הכרת עובר לסוף ג' חדשים, ואף דבגמרא משמע דליכא הוכחה בהכרת עובר לסוף ג' רק ע"י בדיקה והרי לדידן לא מצרכינן בדיקה ולא הוזכר זה בשום פוסק י"ל דודאי היא יודעת בהכרת עובר לסוף ג' רק כשהיא נשיאה חיישינן דלמא תחפה כדי שיירש בנה בנכסי בעלה אבל בעוד שלא נשאת סמכינן עליה ולכן מותרת לעולם להנשא לסוף ג' חדשים: