ערוך לנר יבמות קח

בד"ה ואמאי תהוי יבמה. תימה דלא פריך: כבר כתבתי לעיל (כ"ז:) ישוב לקושיא זו דכמו דמתרצו התוספ' לרבינו חננאל התם דלכך לא פריך לרב ממתניתן דד' אחים משום די"ל דס"ל יש זיקה ורב ס"ל אין זיקה ע"ש כמו כן לא הי' יכול לפרוך ג"כ מהך ברייתא דהי' אפשר ג"כ לתרץ כן אבל אמימרא דרב הכא פריך שפיר כיון דהכא מוכח דאפילו בדאורייתא מתיר הותרה ונאסרה וחזרה והותרה כש"כ בזיקה דרבנן אפילו למ"ד יש זיקה. ובהכי נ"ל לישב ג"כ מה שהקשה המהרש"א הכא דהיכי קאמר ר"א היא לפי מה שחלקו התוספ' בין רבנן לדאורייתא א"כ דלמא ר"א ג"כ לא קאמר רק בדאורייתא מכ"מ הרי למ"ד יש זיקה כעין דאורייתא הוא וגם רב מודה ועיין מש"כ לקמן עוד יישוב לזה

בד"ה הדר אמר. אכתי המ"ל דטעמא דר' אלעזר: מזה לכאורה אין קושיא כ"כ די"ל דרב ס"ל כתירוץ אביי לקמן (דף ק"ט) דמפרש טעם דר"א משום דעמדה עליו באיסור אבל לכאורה עדיפא מזה ה"ל להקשות דלפי הנראה מהסוגיא לרבא הקשה רב המנונא הקושי' מהברייתא ועל מה דשתק רבא קאמר מ"ט שתק לימא דר"א היא ומה קושיא בזה הא רבא לשיטתו לא ס"ל לקמן (שם) דטעמא דר"א משום דעמדה עליו באיסור וצ"ל דרב המנונא לא לרבא הקשה אלא לרב גופא וכן נראה מהרשב"א אכן בריטב"א כתב דסוגיא זו אזיל אליבי' דהך תירוץ לקמן דטעמא דר"א אינו רק משום גזירה דרבנן דבדאוריית' גם רב מודה שלא תחזור להיתירה הראשון וכן ר"א ע"ש ולפ"ז ל"ק מה שהקשינו לרבא לשיטתו וגם מה שהקשה המהרש"א שהבאתי לעיל דלמא ר"א לא קאמר רק בדאורייתא לא קשה לפי דבריו

ע"ב בגמרא מתיב רב חיננא: ק"ק מאי קושיא מאחות זקוקה שאיסורה רק דרבנן לספק אשת אח מעוברת שאסור' מן התורה דלמא דוקא היא שמן התורה אינה עולה ליבום אינה חולצת אבל ספק אחות זקוקה שמן התורה עולה ליבום שפיר חולצת

שם והלכתא לית לה: הא דהוצרך למיפסק הלכתא אף ובלא"ה היכי דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל ושלא להוציא ממון מן המוחזק נחשב קולא כמש"כ התוספ' בב"מ (דף צ"ה) ע"ש, י"ל דיש נפקותא דאפילו תפסה דהיא מוחזקת מפקינן מינה, ועוד י"ל דנקט כן לאשמעינן הטעם דלית לה וכמו שכתבתי לעיל (דף ל"ט) על מה דפסק הלכתא שם

שם ברש"י ד"ה הרי קטנה. וספק צרת ערוה: במהרש"א כתב דצרת ערו' כדי נסבה דהא בה שייך ג"כ אם יבא אלי' דקרוב לה מייבמינן לה אלא שרש"י כתב לפי סברת המקשה ע"ש ומדבריו נראה שהי' סובר דספק צרת ערו' היינו בספק גירושין דערו' ספק קרוב לו ספק קרוב לה, ולענ"ד אי אפשר לומר כן דא"כ איך כתב רש"י דמדאורייתא בת יבום היא הא הוי ספק צרת ערו' דאורייתא אבל לפי מה שאכתוב לקמן בתוספ' דכוונת רש"י היא כאן בספק מחצה על מחצה א"ש דבזה לא שייך לברורי ע"י אלי' כיון דאין ספק איך הי' הדבר ואפילו אם נחשב מחצה על מחצה ג"כ אפשר לברורי ע"י אלי' מכ"מ י"ל דכוון לספק צרת ערו' שגרש בג' גטין פסולין דקרי לעיל (דף ל') סצ"ע וחולצת ובזה ודאי לא שייך לברורי דהא מן התורה ודאי כשרין ומדרבנן ודאי פסולים מטעם גזירה והוי דומיא דקטנה דלאו בת איעבורא היא

שם בתוספ' ד"ה אמאי. ועוד שלא ישא אדם מעוברת חבירו: ק"ל לפי תי' התוס' דכאן אמאי מקשה לר' יוחנן דוקא אמאי לא תחלוץ הא גם לריש לקיש יש להקשות כן דלמאי ניחוש אי שמא תפיל ותנשא בחליצה זו הרי ר"ל גופא קאמר בפי' הברייתא דלעיל (ל"ו.) דלא חיישינן שמא תפיל דקאמר וא"ת הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן ואי ניחוש שמא יהא הולד ב"ק ומתי תנשא אי לאחר לידה הא שפיר קמנסבה משום ולד אף דחליצתה לא הי' חליצה וקודם לידתה לא ישא אדם מעוברת חבירו וא"כ מה שמקשה הש"ס לר"י גם לר"ל יכול להקשות

בד"ה אלא ארוסה. משום כרוז בעלמא ליכא למיגזר: כן הוכיחו התוספ' דאל"כ מאי פריך גרושה מא"ל דדלמא גזר גרושה אטו אינה גרושה וכמש"כ המהרש"א ועל זה הקשו התוספ' תמיהתם, אכן לפענ"ד דוחק קצת שנאמר שסמך הש"ס לפרוך לר' יוחנן דודאי לא גזר גרושה משום נשואה כיון דאין האיסור רק משום כרוז דהא בלא"ה הך דכרוז הוא גזירה לגזירה ודלמא בהא נמי גזר וגם דק' על זה תמיהת התוספ' ולכן נ"ל ע"פ מה דאמרינן לקמן (קי"ט:) דפריך למאן דגזר משום דאתה מצריך כרוז לכהונה ממתניתן דניתן לי בן במדינת הים ומתרץ רב פפא בגרושה, וא"כ י"ל דקושית הש"ס היא לר"פ אליבי' דר"י כיון דר"י מתרץ ג"כ משום כרוז לכהונה א"כ ק' ג"כ ממתני' דניתן לי בן וצריך לתרץ בגרושה וא"כ ע"כ מוכח דלא גזרינן גרושה אטו אינה גרושה משום דגרושה לא שכיח ולכן גם הכא ק' דתחלוץ אבל לעולם ארוסה אטו נשואה י"ל דגזר גם ר"י כמו ר"ל משום דארוסה ונשואה שכיחי ולכן לא הי' יכול לפרוך לר"י ארוסה מא"ל וצריך לפרוך מארוסה גרושה דוקא דבגרושה ודאי לא גזר ר"י כדמוכח ממתניתן דניתן לי בן דע"כ מוקמינן בגרושה

אבל בעיקר קושית התוספ' מה שהקשו דלר"ל נמי תקשי ארוסה מא"ל נ"ל דלרש"י שיטה אחרת בזה דבערובין (דף מ"ז) הביא אמתניתן דהכא דולא תחלוץ דביבמות מפרש אמאי לא תחלוץ דאם אינה מעוברת הרי מועיל החליצה ואם מעוברת בולד ש"ק לא צריכה להחליצה ובאין הולד ש"ק תחלוץ פעם שניי' אלא משום כרוז לכהונה ע"ש וזה לכאורה נגד סוגיא דהכא דמרש"י משמע דגם לר"ל ק' והרי הכא אדרבא רצה להוכיח כר"ל ולמיתב ארבי יוחנן דלר"ל ניחא דחיישינן שמא תפיל ותנשא בחליצה זו, ולכן נ"ל דרש"י סובר דה"ק ש"ס דהכא דלמה לא תחלוץ אע"כ דחליצה לא מהני במעוברת וק' לר"י אבל לר"ל ל"ק דאפשר לדחות דהטעם שמא תנשא ומתרץ דאתה מצריכה כרוז, ולפ"ז לא מדחקינן ג"כ לר"ל לומר גזירה זו דשמא תנשא אלא לר"ל ג"כ הטעם משום כרוז שהרי ע"כ טעם דכרוז גם ר"ל אית לי' בהאשה שהלכה היא וצרתה למד"ה וא"כ כי פריך גרושה מא"ל פריך לר"ל כמו לר"י וגם מה דמתרץ אח"כ מברייתא דרבי יוסי הוא ג"כ לר"ל, ובזה מתורץ מה שהקשו התוספ' כאן לר"ל וגם מה שהקשו לקמן דתקשי' לר"ל מרבי יוסי דקאי כוותי'

בד"ה הספיקות. אלא שהי' צריך להאריך: פי' בלשון המשנה הי' צריך להאריך ואף דהכא צריך להאריך להוכיח מלשון הברייתא והתם כתוב במתניתן בפי' כן להא לא חייש כיון דעכ"פ לשון הברייתא דמינה פריך קצר הוא

בא"ד. לא הוי מצי למיפרך: ואף דהכא ג"כ הי' צריך להאריך בלשון המתניתן מכ"מ הקשו שפיר דזה יקשה אפילו לפי תירוץ הגמרא דהתם ג"כ לא שייך בירור ספק ע"י אליהו, אכן הא ק"ל למה הוצרכו להקשות ממתניתן דד' אחים דוקא כמו כן היו יכולים להקשות ממתניתן (דף ך') דאיסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת ושאר משניות דקתני חולצת ולא מתיבמת לפי מה דס"ד השתא דאפילו היכי דאי אפשר לברורי, אינה חולצת אלא במקום שעולה ליבום, וי"ל דזה ודאי הי' פשיטא להתוספ' דהיכי דאי אפשר להמתין ודאי אמרינן דחולצת אבל מהך דריש ד' אחים ק"ל שפיר דהתם שייך ג"כ קצת להמתין לינשא עד שתמות אחת מהאחיות ולא תהי' עוד אחות זקוקה ואז תחלוץ חליצה כשירה דראוי' אז ליבום ועל זה תירצו דכה"ג לא אמרינן שתמתין כ"כ זמן מרובה ולעגן דמיתה לזמן מועט לא שכיח

בא"ד. ומיהו מההיא דספק קדושין: עיין במהרש"א מ"ב שכתב דהתוספ' מחולקי' בזה עם רש"י דמדבריהם נראה דספק קדושין מקרי אפשר לברורי ורש"י כתב לקמן דספק צרת ערו' לא הוי אפשר לברורי, אבל ק"ל שהרי גם מהגמרא מוכח דמקרי אי אפשר לברורי דאל"כ למה קאמר אילימא בספק קדושין הא אפילו אי בספק קדושין איירי ג"כ יכול להקשות קושיתו אע"כ דספק קדושין מקרי אי אפשר לברורי, אבל נ"ל דדברי התוספ' אתין שפיר ועם רש"י לא פליגו דהנה יש ב' גווני ספק קדושין הא' כגון ספק קרוב לו ספק קרוב לה וזה ודאי אפשר לברורי ע"י עדים שיעידו איך הי' הדבר אכן עוד יש ספק קדושין בהני גווני דמפרש מחצה על מחצה בגטין (ע"ח:) כגון בב' כתי עדים א' אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה וזה אי אפשר לברורי עוד דאף אם יבואו עוד עדים הרי תרי כמאה א"נ בשניהם