ערוך לנר יבמות קז

ע"ב בגמרא לאו משום חולץ: הא דפשיטא לי' משום חולץ ולא הוי ס"ד דמשום מיתנא וכן הא דפריך תו כל הני קושיות אחר שכבר תירץ בכל א' משום מיתנא נ"ל דהמשך הסוגיא כך היא דבתחלה פריך מאבי אביו דמתניתן דס"ד טפי משום חולץ כיון דקתני במתניתן החולץ ליבמתו הוא אסור וכו' והיא אסורה וכו' משמע טפי דאיסור דידה משום חליצה דידי' הוא דאל"כ איך שייך גבי הני דמתניתן ותירץ לו אעפ"כ דמשום מיתנא הוא ותו פריך מבן בנו דלא הוי ס"ד דשייך משום מיתנא משום דקשה לאמימר ואחר שתירץ משום מיתנא פריך באמת לאמימר ותירץ דמוקי בבר ברא דסבא ותו פריך מאבי אביו דברייתא דהוי ס"ד דלא משום מיתנא הוא דומיא דאבי אמו דקתני דהוי ס"ד דע"כ דלאו משום מיתנא הוא אלא משום חולץ כמו שנכתוב ואעפ"כ תירץ משום מיתנא ותו פריך מאבי אמו דלא הוי ס"ד לומר משום מיתנא דבשלמא בכל הני דלעיל אף דמשום חליצה לא מתסרי מכ"מ לא תני מלתא דשקרא כיון דלעולם מה שהיא קרובה לחולץ היא קרובה ג"כ למיתנא אבל באבי אמו אי משום חולץ לא מתסרא רק משום מיתנא איך קפסיק ותני דאסורה לאבי אמו של חולץ הא לפעמים לא מתסרא כגון שהמת והחולץ הם אחים מן האב ולא מן האם ותירץ אעפ"כ משום מיתנא ומוקי לה דבאמת לא מיירי רק מאחים מן האם ג"כ ותו פריך מבן בנו דידע דליכא לאוקמי' משום מיתנא דא"כ ק' לאמימר ובבר ברא דסבא לא שייך כדלעיל דא"כ דאורייתא הוא ומתרץ משום מיתנא ולאמימר באמת מוכח דגזרו שניות אבל אכתי לדידן לא ותו פשיט מבן בתו אפילו לדידן נמי

שם ברש"י ד"ה וקתני אחיו מן האם. אחיו מן האב ומן האם: במהרש"א הקשה למה קתני במתניתן באמת בכה"ג שאחיו של החולץ הוא ג"כ מן האם כיון דמשום חולץ לא מתסר וכן הקשה במ"ב לענין מה נקט בבנו משום אשת אב ובאחיו משום אשת את דחולץ כיון דקים לה בדרבה מיני' משום מיתנא, אכן כבר יישב הריטב"א קושיות האלה דאע"ג דלא צריך להא אצטריך למילף מיני' לעריות ושניות דעלמא דשייכי משום חולץ לחוד ע"ש

בד"ה כאן שנה רבי. בצרה לא גזור: לא מפרש מאי טעמא דלא גזר בצרה כיון ששוה לחלוצה, והרשב"א מפרש דזה הי' קושית הגמרא מ"ש האי ומ"ש האי ועל זה מתרץ דטעמא דגזרו באחות חלוצה הוא דמשום דאזלא בהדה לבי' דינא ויסברו העולם שחלץ לאחותה וכשנשאה יאמרו שחלוצתו נסיב ולכן הך אחות חלוצה דאזלא עם החלוצה לבי' דינא גזרו בהו רבנן אבל אחות הצרה דלא אזלא עם החלוצה לבי' דינא ולא שייך למטעי דחלוצתו נסיב לא גזרו בה רבנן, אבל רש"י לא פי' כן אלא דאמתניתן קאי והיינו משום דהי' גורס בגמרא מ"ש רישא ומ"ש סיפא כמש"כ הרשב"א אבל לפי גירסא שלנו באמת יש לפרש כן ואפילו לגירסת רש"י עכ"פ י"ל דהיינו טעמא דלא גזרו בקרובת צרת חלוצתו ג"כ, אכן התינח לענין קרובת צרת חלוצה אבל אכתי ק' לר' יוחנן דס"ל איהו שליחותא דאחים קא עביד מ"ש הוא דאסור בקרובותי' ומ"ש אחים דמותרים אבל לפי' התוספ' דלו נראת החלוצה כגרושה ומה"ט גזרו בקרובת חלוצה א"ש דגבי אחים לא שייך זה דלא אזלו בהדה לבי דינא

ואם בתוספ' ד"ה אבל אמה. היינו דיעבד: הוי מצו לתרץ ג"כ כיון דטעמא דס"ד לאסור לאחים הוא משום דאיהו שליחות דאחים קעביד א"כ לא שייך זה רק באותו אח שהיתה זקוקה לו מעיקרא ולכן יש לאוקמי' ונשא אחיו את אחותה היינו אחיו שלא הי' בעולמו של האח המת או שהיתה היבמה ערוה לו דמעיקרא לא היתה זקוקה לו ולא שייך דאחיו עשה שליחותו לחלוץ שיאסר אסר באחותה

בד"ה ש"מ גזרו. דלא תנא בן אחותו: פי' אפילו מן האב דה"ל אשת אחי האם מן האב דשני' הוא כדאמרינן לעיל (דף כ"א) אבל בבן אחיו הוצרכו לפרט מן האם דאי חן האב ה"ל אשת אחי אביו מן האב דערוה דאוריתא תא היא

בא"ד. דקתני מנינא קשה: עיין לעיל (ג':) שהבאתי שיטות התוספ' דאפילו היכי דקתני מנינא מכ"מ אמרינן תנא ושייר

דף מ"א ע"א בגמרא ר' אלעזר היא: עיין במהרש"א שהקשה שהרי בנאסרה מתחלה והותרה אפילו רב מודה דאסורה להתייבם באיסור דאורייתא, ולא זכיתי להבין דעתו שהרי בהך דר"א לא נאסרה מתחלה אלא הותרה ונאסרה וחזרה והותרה שהרי סבר נשואין ראשונים מפילין א"כ לכתחלה כשנשאה אחיו הי' מותרת לו וכשגרשה נאסרה וכשהחזירה חזרה והותרה ובהאי גוונא אפילו היכי דהאיסור הוא איסור דאורייתא מתיר רב, וכן מוכח לעיל (כ"ח.) דהך דר"א הותרה ונאסרה וחזרה והותרה הוא דקאמר ולימא ר"א היא ע"ש

שם במתניתן והארוסות ינשאו: יש להסתפק אם הארוסות ג"כ מתייבמות דדלמא שאני לי' לר' יהודה איסור כרת דייבום מאיסור הבחנה דגבי שאר נשים לגזור יותר ארוסות אטו נשואות, ועיין לקמן (ע"ב) בתוספ' ד"ה הא קטנה, וכן הייתי מסופק אי ביהודה נשואות יתארסו לר"י כיון שמייחדים הארוסות, וא"ע ראיתי בתוספ' י"ט שכתב בפשוט לאיסור והעיר שכן משמע ממה שכתב רש"י דלמא בעיל, ולענ"ד עדיין יש להסתפק דבשלמא גבי ארוסות ינשאו שפיר מפלגינן בין יהודה לשאר ארצות כיון שמייחדים שם ומאי דהוי הוי אבל לענין נשואות יתארסו הרי נוכל לאסור להם לייחד, אכן מצאתי בראב"ן (ק"ך:) שכתב ג"כ כדברי התי"ט וז"ל מפני שלבו גם בה אתרווייהו קאי הארוסה שביהודה לא תנשא מפני שלבו של ארוסה הראשון הי' גס בה שמא בא עלי' וליכא הבחנה והנשואה לא תארס שלבו של ארום יהא גם בה ויבא עלי' וליכא הבחנה עכ"ל, אלא שבאמת ק"ל שהרי לפי מה דאמרינן בכתובות (דף י"ב) היו מייחדים את הוא"ה שעה א' קודם כניסתן לחופה משמע שרק סמוך לחופה היו מייחדים וא"כ איך שייך לאסור לארוס ביהודה הא היחוד לא הי' רק בשעת נישואין וסמוך להן ואז בלא"ה כבר עברו ע"כ ג' חדשים, הן אמת שלכאורה על משנתינו יש להקשות למה נאסרה ביהודה יותר להנשא כיון שרק סמוך לנישואין היו מייחדים, אכן בזה יש לדחוק דמיירי במת אחר ייחוד סמוך לנישואין אבל על הראב"ן ודאי קשה, אבל ראיתי ברמב"ם בפי' המשניות בכתובות שכתב שמיד בשעת סעודת אירוסין היו מייחדים, ולפ"ז משנתנו דהכא א"ש וגם ד' הראב"ן א"ש, אבל צ"ט לשון הברייתא דקאמר שעה א' קודם כניסתן לחופה וצ"ע

שם בתוספ' ד"ה הך דאזלא. ותימא גדול פי': ליישב פי' רש"י י"ל דודאי בהא לא טעו עלמא וידעי דחלוצה אסורה ולכן כשרואה שנישא אחותה לאתר מיתתה כ"ע ידעי דהיא לא נחלצה אלא אחותה אבל בצרת חלוצה אין האיסור פשוט כ"כ ואפשר דיסברו העולם כיון שהיא לא חלצה לא שייך גבה כיון שלא בנה שוב לא יבנה ושריא ולכן גזרו בה, ולכן מתורץ ג"כ מה שהקשו הרמב"ן והרשב"א על רש"י שהרי החלוצה עצמה אם נשאת לנכרי צרתה מותרת די"ל דהתם ליכא למיטעי, ומה שהקשו התוספ' עוד מהאחים מותרים לא זכיתי להבין שהרי קרובות חלוצתו לא אסורות רק מדרבנן ואם גזרו משום צרת חלוצתי שאסורה מן התורה איך שייך להקשות שיגזרו גם משום איסור דרבנן, ובזה מתורצים ג' קושיות התוספ' על רש"י, ומה שהקשו שהרי צרה לא אסורה רק במקום מצוה רש"י גופא ביאר זה שהעולם יסבור שהצרה באמת אשת אחיו היתה וא"כ באמת לא גזרו רק משום צרה במקום מצו', וע"פ דברי רש"י דהכא מתורץ ג"כ מה שלקמן (כ'.) פירש דמשנה שאינה צריכה קאי אכל המשנה ולא פירש כפי' התוספ' דקאי איבמתו שמתה בלבד דלפי פירושו י"ל דיבמתו משנה הצריכה היא דצריך להשמיענו דחלץ לה ומתה מותר באחותה

בא"ד. בנשואה לאחיו ולא לנכרי: פי' כגון ראובן נשא לאה ושמעון רחל וצרתה ומת ראובן וחלץ יהודה ללאה ואח"כ מת שמעון אז אסורה לו רחל משום אחות חלוצתו וצרתה משום צרת אחות חלוצה דהעולם יסבור דלרחל חלץ בתחלה שהיא היתה אשת ראובן ושצרתה ג"כ אשת ראובן היתה וכשנשאה ואמרו צרת חלוצה נסיב ומה שכתבו התוספ' שפי' רש"י יש ליישב לא כוונו רק דפירושו יש ליישב כן אבל רש"י ודאי לא נתכוון לזה שהרי פי' במתניתן לעיל דרחל נשואה לנכרי: